שתף קטע נבחר

היהדות גזענית? למה אסור להינשא לגוי?

אם כולנו מאמינים באלוהים, לשם מה צריך את ההבחנה בין "גויים" ליהודים? ומה תכלית קיומו של מי שאינו יהודי? יש לו חלק לעולם הבא? - הרב רונן לוביץ' עם תשובות מעמיקות

שאלה:

האם היהדות היא דת גזענית? שהרי אחרת, מדוע אסור להינשא ל"גוי"? הרי אותו אלוהים ברא את כל בני האדם (כולל ה"גויים"). כל בני האדם נבראו שווים, כך שבסופו של דבר, אותו "גוי" הוא גם בן אדם בצלמו של אלוהים.

 

 

<< לכל השו"תים במדור החדשו"ת >>

 

אנחנו וה"גויים" מאמינים באותו האלוהים, רק בדרכים שונות, לא? כמו כן, משהו נוסף שאני לא מבין: אומרים שליהודים יש נשמה ולגויים לא. האם זה נכון? ואם תכלית הקיום של היהודי היא לקיים מצוות כדי שנשמתו תלך לגן עדן (או משהו כזה), מה תכלית קיומו של מי שאינו יהודי?

 

תשובה:

במרוצת ההיסטוריה היהודית הייתה מקובלת מאוד בישראל ההבחנה בין יהודים למי שאינם יהודים ("גויים"),

וזו באה לידי ביטוי בולט באיסור על נישואי תערובת. הבחנה זו התקבלה באופן כמעט טבעי, שכן יהודים היו מובדלים לעצמם באופן חד וברור בשל היותם מיעוט בעל דת שונה, והעמים שבתוכם הם ישבו סימנו אותם כאחרים, והעניקו להם יחס שונה, ובדרך כלל שלילי.

 

מאז ראשית העת החדשה, כאשר החלו יהודים לקבל בהדרגה שוויון זכויות, ולהתערות בחברה הכללית - הלכו וצצו תהיות בדבר ההצדקה להפרדה בין יהודים לגויים. תהיות אלה גוברות בזמננו, לאור העובדה שאנו חיים במעין "כפר גלובלי", שבו בני עמים רבים ושונים שותפים לאותה תרבות, לאותו אורח חיים ואף לערכים דומים. עקב כך מתעוררת מאליה השאלה מה ההבדל בין יהודי למי שאינו יהודי - ומדוע על יהודים להימנע מלהתחתן עם גויים שדומים להם בהרבה דברים.

 

התשובה לשאלות אלו נעוצה בכך שלפי היהדות יש לעם ישראל תפקיד מיוחד בעולם. תפקיד זה החל עם האב הראשון של האומה, אברהם אבינו, שקיבל על עצמו את השליחות: לשמור את דרך ה' ולעשות צדקה ומשפט בקרב הארץ (בראשית, י"ח, י"ט).

 

מלכתחילה היו אמורים כל יושבי תבל למלא תפקיד זה, אולם לאחר עשרים דורות של בני אדם שבחרו ללכת בדרכים לא טובות, קיבל אברהם את המשימה על עצמו, וממנו היא עברה לכל עם ישראל - בניו.

 

זו לא גזענות

לצורך הגשמת השליחות ניתנה לעם ישראל תורה שתפקידה לכוון אותו באופן מרוכז וממוקד להגשים את דרך ה' בעולם, ולבנות חברה מתוקנת שתהיה מופת לכל העמים. לעם ישראל יש אפוא אחריות אוניברסלית, שתוארה בתורה במילים: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות י"ט, ז'). לפיכך, ברור לכל יהודי מאמין שעליו לחיות ולחנך את ילדיו בדרך חיים מסוימת ומוגדרת היטב, ולשם כך יש צורך בשותפות של איש ואישה שחיים ביחד על פי אותה תורה ובאותו אורח חיים.

 

לאור זאת ציוותה התורה: "בתך לא תיתן לבנו, ובתו לא תיקח לבנך, כי יסיר את בנך מאחרי ועבדו אלוהים אחרים" (דברים, ז', ג'-ד'). פסוק זה, שהוא המקור לאיסור נישואי תערובת, מסביר שנישואים כאלה יגרמו לכך שהילדים שייוולדו יעזבו את דרך ה', ולכן התורה אסרה אותם.

 

יודגש כי תפיסה זו, לפיה יש לעם ישראל שליחות מיוחדת, איננה תפיסה גזענית, שכן באופן עקרוני יכול כל אדם שירצה בכך להתגייר ולהצטרף לעם ישראל, בעוד שבתפיסות גזעניות אין אפשרות לאדם להשתחרר מהגזע אליו נולד.

 

גם "גוי" יכול להיות נביא

יתר על כן, גם אנשים שאינם יהודים יכולים לבצע בעולם שליחות רוחנית חשובה, ולהגיע לדרגות הגבוהות

ביותר. כך כותב הרמב"ם שכל אדם יכול להיות נביא (הלכות יסודי התורה ז, א), וכי עבודת ה' אינה בהכרח נחלת עם ישראל בלבד - אלא פתוחה לכל "איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו" (הלכות שמיטה ויובל יג, יג).

 

הרמב"ם גם קובע באופן חד-משמעי שכל נוכרי יכול לקבל שכר לעולם הבא, אם רק ישמור את שבע המצוות שמוטלות על כל אדם, כדבריו: "כל המקבל שבע מצוות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם, ויש לו חלק לעולם הבא" (הלכות מלכים ח, יא). גם חזון הגאולה של עם ישראל כולל את כל יושבי תבל, ולא רק את היהודים, ועל כך כתב הרמב"ם שהמשיח "יתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד" (הלכות מלכים יא, ד).

 

אמנם נכון הוא שישנן גישות ביהדות שמדברות על הבדלים מהותיים בין יהודים לגויים. כך לדוגמה, רבי יהודה הלוי סבור שנוכרי לא יכול להגיע לנבואה, וכך יש מקובלים שדיברו על הבדלים בין נשמותיהם של יהודים לנשמותיהם של גויים. בשאלות אלו של אמונות ודעות אין הכרעה חד-משמעית, וכל אדם רשאי לאמץ את התפיסה הנראית לו.

 

זה לא עניין דתי

חשוב להדגיש שגם יהודים שאינם מאמינים רואים בהקמת משפחה עם בני זוג יהודים ערך חשוב, וזאת הן מתוך תחושת מחויבות לעבר - והן מתוך תודעת מחויבות לעתיד. 

 

 

באשר לעבר: בהיותנו מודעים למסירות הנפש העצומה של יהודים בכל הדורות לשמור על הקיום היהודי למרות כל הגזרות, הצרות והפרעות שהיו מנת חלקם, קשה להעלות על הדעת שדווקא כיום, כאשר האפשרות לשמור על המשך הקיום היהודי איננה קשה - נעזוב אותה לאנחות.

 

באשר לעתיד: בהיות עם ישראל מיעוט זעיר ביותר בקרב האנושות, מרגישים בניו חובה שלא לקטוע את השלשלת, ולעשות למען הבטחת קיומו.

 

הפילוסוף היהודי אמיל פקנהיים כתב כי לאחר השואה קיבל עם ישראל את המצווה ה-614, מצווה שנוספה על תרי"ג המצוות: לא לתת ניצחון רטרואקטיבי להיטלר. לא לאפשר למי שכה רוצים בהשמדתנו, שיצליחו בכך. פקנהיים, שלא היה יהודי אורתודוקסי, היטיב לתאר בכך סוג של מצווה לאומית-חילונית, שכמדומני פועמת בלבם של יהודים רבים מכל סוג שהוא (משיב: הרב רונן לוביץ').

 

  • לבירורים ושאלות אפשר לפנות למענה הטלפוני של צהר בענייני בהלכה. ימים א'-ה', בין השעות 19:00-23:00, בטלפון 1-800-200-377.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: AP
איזהו ערך חשוב? צ'לסי קלינטון ובן-זוגה היהודי
צילום: AP
מומלצים