השותפים החדשים של המדינה החילונית

הבוקר התכנסה "מועצת גדולי התורה" של "אגודת ישראל" לדיון נדיר מסוגו; "היסטורי" כפי שהגדירו, ובמידה רבה של צדק, האתרים החרדיים: אישור מינויו של סגן השר יעקב ליצמן, לתפקיד שר הבריאות.

<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>   

כל מה שחדש ומעניין - בערוץ היהדות :

• לא רק בתל אביב: "הטרדות ולחצים שנפתח בשבת"
• תופעה: רוצים להקים את עמק הסיליקון החרדי
  

מרגש: פעמיים בניה - בתינוק אחד

על פניו, הדיון בבג"ץ – ממש כמו החלטת ה"מועצת", המורכבת ממניין אדמו"רי החצרות הגדלות בישראל - נראה סמנטי בלבד, שלא לומר תמוה. שר בישראל נהנה ממשכורת משודרגת ותנאים נעימים הכוללים רכב ולשכה. ובכל זאת, התעקש יעקב ליצמן לוותר על מנעמי השלטון, ולהישאר על כיסא הסגן, עד שלא נותרה עוד ברירה.

לא ממלכתיים

במשך עשרות בשנים ראתה ההנהגה החרדית בתפקיד השר,

עמדת "שררה" המציגה שותפות מלאה עם השלטון הישראלי-חילוני. מינוי ח"כ חרדי לשר, נתפס כעליית מדרגה של ממש מהגישה החרדית המסורתית, הרואה בשותפות בכנסת "שליחות ציבורית", שמטרתה אחת: לגונן על המגזר החרדי מפני "גזירות" ו"איומים".

63 שנים דבקו רבני המגזר האשכנזים - חסידים וליטאים כאחד – בגישה הזו. חבר כנסת? למה לא. שר ומנהיג בממשלה החילונית? לא ולא.

החרדים האשכנזים התנגדו מכל וכל להיות חלק מהרעיון הציוני, הממלכתי, הישראלי. הם לא רצו לקבל אידיאולוגית את כנסת ישראל וחוקיה, הסותרים את חוקי התורה וההלכה היהודית.

"שר" הוא חלק משררת מדינת ישראל בגוף ראשון יחיד, והם בחרו בנימוס להגיד לא. כך הפך התפקיד הנחשק ביותר בביצה הפוליטית החרדית: יו"ר ועדת הכספים.

לתפארת בנימין מינץ המוחרם

מי שמוכן לפשפש בנבכי ההיסטוריה, יגלה כי אין זו הפעם הראשונה שקו

השר-שררה נחצה. בממשלת המעבר שהקים דוד בן גוריון, ובשלוש הממשלות שכונן לאחר מכן, כיהן יצחק מאיר לוין, גיסו של האדמו"ר מגור באותם הימים, "כשר הסעד" בממשלה, עד להופעת הבקיעים בין בן גוריון לשותפיו החרדים.

לוין התפטר לבסוף מתפקידו עקב התנגדותה של "אגודת ישראל" לשירות הלאומי ולשירות נשים בצה"ל, ומאז למשך למעלה משישה עשורים, חבשו החרדים את ספסלי האופוזיציה.

מאז - החרדים לא ידעו פשרות: "שר הדואר" בממשלת ישראל התשיעית, בנימין מינץ (איש פא"י ו"אגודת ישראל"), הוקע ציבורית ואישית, וסבל מחרם שהכריזה נגדו ההנהגה הרבנית-חרדית של אותם הימים – ומהטרדות קשות.

כן-כן, אותה "מועצת גדולי התורה" שמאשרת כעת את ליצמן, החרימה את מינץ, ובמידה רבה קברה באופן סופי ואידיאולוגי את רעיון השר החרדי, שהפך מאז ללאו מדאורייתא - עד לבג"ץ הנוכחי.

שלושה אדמו"רים נעדרו מההצבעה

"יש עתיד" עשו "שיעורי בית" בהתעקשותם כי ליצמן, השר-בפועל - יכהן

גם כשר-בתואר. הסיכוי שליצמן - סגן שר בריאות מוערך לכל הדעות - היה נוטש את התפקיד ושב לוועדות היה ריאלי בהחלט. אך כוחו של הכיסא, וכוחה של השררה והממשלה הצרה והחלומית עבור החרדים - עשתה גם היא את שלה.

למעשה, ההחלטה על קבלת תפקיד השר נפלה כבר עם החלטת בג"ץ לחיוב. ההמתנה להחלטת "מועצת גדולי התורה" היום (ה'), הייתה פורמלית בלבד.

עם זאת, לא ניתן להתעלם "מהקפיצה ההיסטורית" משנות השישים העליזות (והמחרימות) של מינץ – למינוי ההיסטורי של ליצמן. שלושה אדמו"רים נעדרו מההצבעה. האדמו"ר מבעלז אולי בירך על המוגמר בטלפון, וביקש מהשר החרדי "לקדש שם שמים" בתפקיד.

אך אדמו"רי ביאלה וצאנז נעדרו בצעד חריג מהדיון. גורמים המקורבים לאדמו"רים אלה, לא פסלו כי "לאחר מעשה" הם יברכו על הצעד. אך הבהירו כי עובדת היעדרותם מההצבעה, משמעה אי רצונם להרים את האצבע בעד המהלך.

כך תהפכו חרדים ל"ישראלים"?

ברחוב החרדי יש מי שחושש היום שמא "יש עתיד" עלו בכל זאת על משהו. האם הדרך לגרום לחרדים להפוך ל"ישראלים" בגוף ראשון צריכה לעבור דרך בג"ץ - או שמה מנעמי הקואליציה הם המפתח לשילוב חרדים בממלכתיות הישראלית?

פרוטוקולים מהישיבה ההיסטורית היום, מן הסתם לא יתפרסמו

בעיתוני המגזר - "המודיע" והמבשר". אך עדיין נותרו שאלות רבות פתוחות, וספק אם נקבל עליהן תשובות בקרוב.

בזירה הפוליטית וגם בזו הביתית עוקבים בעצבנות האם האישור שקיבל ליצמן היה נקודתי בלבד - או שמעתה יצטרפו נבחרי "אגודת ישראל" למאבקי התיקים במסגרת הסכמים קואליציוניים עתידיים.

ויתרה מכך: האם המהלך הנוכחי צפוי להשפיע על חבריהם למפלגה, אנשי סיעת "דגל התורה" הליטאים, לאשר תפקיד זה גם בקרב "מועצת גדולי התורה" שלהם? עם האוכל בא התיאבון במפלגה שגם כך סיעותיה חיות בדו-קיום שברירי.