להזמין את הטורקים לעזה
לכאורה הדרישה של טורקיה לאפשר לה "גישה חופשית" לעזה מוציאה את הפיקוח המוחלט מידיה של ישראל, אולם הוא יכול דווקא לספק לה כלי פיקוח חדשים ואולי יעילים יותר ולייצר מנוף לחץ נוסף על הנהגת החמאס שבעת הנוכחית אין לה דבר להפסיד
במשא ומתן על שיפור היחסים בין טורקיה לישראל נסגרו כבר מרבית הסוגיות שעל הפרק. ממשלת ישראל התנצלה; סכומי הפיצויים לנפגעים סוכמו; ונותר רק עניין אחד במחלוקת - הדרישה של טורקיה לאפשר לה "גישה חופשית" לעזה.
עוד בערוץ הדעות:
מהפכה תיאולוגית ב-4 מערכות ואפילוג
לכאורה זוהי דרישה חצופה. מדובר כאן בביטחונה של ישראל, ובאזור הנשלט על ידי ארגון טרור עוין ואכזרי שאין לנו כל רצון לראות אותו פורח ומשגשג. כפי שישראל אינה דורשת להסיר את המצור
מתקרבים
שותפות האינטרסים של ארדואן ונתניהו
רון בן ישי
הסכם בין טורקיה לישראל עדיין אין, שיתוף פעולה הצהרתי דווקא יש: הנשיא הטורקי צריך זאת כקלף מול רוסיה, נתניהו ישתמש בכך בבג"ץ על מתווה הגז. טורקיה דורשת שייצוא הגז הישראלי לאירופה יעבור דרכה. מה הסיכונים בכך?
חמאס השתלט על עזה ב-2007, זמן קצר לאחר שישראל עזבה את הרצועה. מאז, במשך קרוב לעשור, מנסה ישראל לשבור את רוח החמאס על ידי המצור, למנוע ממנו להתחמש בטילים בליסטיים ואמצעי לחימה אחרים, ולהפיל את שלטונו. כל הניסיונות הללו נכשלו. במהלך התקופה ניהלה ישראל שלוש מערכות קשות נגד שלטון החמאס ("עופרת יצוקה" בינואר 2008, "עמוד ענן" בנובמבר 2012, ו"צוק איתן" ביולי 2014), ולא הכריעה אותו. הערכת המומחים היא שהחמאס בנה כבר מחדש חלק גדול מיכולותיו.
נכון, יטענו המתנגדים, הסיבה לכישלון היא שמעולם לא ניתנה לצה"ל פקודה לחסל את חמאס. ייתכן שזה נכון, אבל הדרך היחידה להכריע כאן היא לכבוש מחדש את עזה על שני מיליון תושביה, ולדאוג להם שוב לפרנסה, לבריאות, לביוב, ולחינוך, כל זאת תחת שלטון דיכוי קשה. כל חלופה אחרת לא תפתור את הבעיה. ניסיון להביס את החמאס, לחסל את מנהיגיו, ולעזוב שוב את השטח, יעלה לשלטון גורמים
דעה
טורקיה וישראל - מדינות אחיות
פרופ' דרור זאבי
הרכב האוכלוסייה, השתלטות המשטר על התקשורת, הפחד מאויבים ומעליית השמאל - הובילו את הבוחרים בטורקיה לתמוך בארדואן
על אף חוסר התוחלת של המדיניות הזאת, במשך שנים ארוכות ממשיכה ישראל לצור על עזה בעודה מספקת את כל צרכיה, ממזון, חשמל ודלק עד תרופות וחומרי בניין. יש לכך שתי מטרות - לשלוט על הסחר כדי למנוע הברחת נשק, ולשכנע את האוכלוסייה ששלטון חמאס מזיק להם ופוגע ברווחתם. ייתכן שהמטרה השנייה הושגה - האוכלוסייה אכן סובלת יותר ורבים בה אינם מרוצים משליטיהם, אולם באופק לא ניכר שום סימן להיחלשות שליטת החמאס. המטרה הראשונה לא הושגה. אחרי עשור של מצור, יש היום ברצועה אלפי טילים וכלי נשק משוכללים אחרים.
אפשרות אחרת
המשא ומתן הנוכחי פותח אפשרות אחרת - להסיר את העול הזה מעל ישראל ולהעביר לפחות את חלקו לטורקיה. הרעיון נשען על נמל עזתי שייבנה ויופעל בידי טורקיה. ממשלת אנקרה תיטול אחריות על העברת חלק גדול מצרכיה של עזה דרך נמל בקרה נוסף בשליטה טורקית, בקפריסין הצפונית לדוגמה. במסגרת ההסכם תדרוש ישראל מטורקיה לקחת אחריות על מניעת החדרת נשק ואמצעי לחימה לעזה, והערכתנו היא שאם תיטול על עצמה אחריות כזאת, היא תמלא אותה בקפדנות. ספק אם אפשר יהיה למנוע הרמטית החדרת אמל"ח כזה. העזתים ינסו, כמובן, לעשות זאת בכל דרך אפשרית ולהחביא פצצות מרגמה בתוך בובות דובי, אבל הטורקים יפעלו ככל יכולתם לסכל זאת. ייתכן שאפשר יהיה לדרוש גם ביקורות פתע של גוף בינלאומי על פי דרישה ישראלית.לכאורה המערך הזה מוציא את הפיקוח המוחלט מידיה של ישראל, אולם הוא יכול דווקא לספק לה כלי פיקוח חדשים ואולי יעילים יותר ולייצר מנוף לחץ נוסף על הנהגת החמאס שבעת הנוכחית אין לה דבר להפסיד. בטווח הארוך עשויה הפתיחה הזאת להקשות יותר על ההנהגה לשלוט באוכלוסייה, שתדרוש לאפשר לה לצאת לחו"ל לצרכי לימוד, תיירות וביקור משפחות, ואף להגר החוצה. הגישה הזאת אינה נעדרת סיכונים, אבל אחרי שנים של מצור כושל ושלוש מלחמות שהסתיימו בהרס קשה וללא הכרעה, הגיע הזמן לנסות שיטה אחרת.
יחד עם זאת צריך להודות שהאפשרות לפתוח את הרצועה לעולם קשה מאד דווקא לאנשי הימין המתנחלי השולט היום ברוב מערכות המדינה. להסכם כזה עלולות להיות משמעויות קשות מבחינתם - עוד נדבך בעצמאות הפלסטינית, התרחקות הסיכוי לשוב ולשלוט בחלק הזה של ארץ ישראל, ובטווח הארוך - אפשרות למעבר גבול בינלאומי גם בגדה ללא שליטה ישראלית. ייתכן שזאת אחת הסיבות להתנגדות הקשה לרעיון.
פרופ' דרור זאבי, המחלקה ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית וחבר הפורום לחשיבה אזורית
לפנייה לכתב/ת 
פרופ' דרור זאבי
מומלצים
