"תנועת האנוסים": רבבות מבקשים לחזור ליהדות
לסבתא היו מנהגים מוזרים, בין חפצי המשפחה הוסתרו פמוטים - ואמא שיננה תפילות בעברית אחרי הכנסייה: מה שהחל בבודדים, הפך בשנים האחרונות לתנועה המונית של אנשים ממדינות לטיניות, המגלים את שורשיהם ומבקשים לחזור ליהדות. אבל אז הם מגלים שאף אחד לא מחכה להם בצד השני
"אנוסים" בג'ונגלים של אל-סלבדור, עם הרב מיכאל פרוינד, יו"ר ארגון "שבי ישראל" - הכתובת המרכזית לבני האנוסים זה כבר 15 שנים
מרתפים אפלים, כמרים מענים, אינקוויזיציה – האנוסים שייכים בתודעה ההיסטורית היהודית לתקופה אפֵלה, חמש-מאות שנה אחורה. אך הטרגדיה של "גירוש ספרד" מסרבת לגווע. "האנוסים" היא תנועה מודרנית של אנשים בני זמננו, שמחליטים לחזור "הביתה".
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
אך בין "היציאה מהארון הקתולי", לבין הצטרפות מחודשת לעם היהודי אחרי מאות שנות נתק – קיימת מחיצה בלתי עבירה לעתים, שמציבות הקהילות היהודיות המקומיות. בתי דין לגיור שמוכרים על ידי הרבנות הראשית לא קיימים באמריקה הלטינית, וכך מחפשים עשרות-אלפים שורשים וזהות (בשנת 2011 דובר על כמאה אלף אנוסים המתוודעים לשורשיהם, ומאז מספרם בעלייה מתמדת), ונגררים למסכת ייסורים נוספת, אפופת הדחקה ולא פעם אף התעלמות מצד העם שמתוכו נקרעו.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- מ"ימי ישיבה" ועד שיעורי זוגיות: "תודעה יהודית" בצה"ל
- הופכות שיער לזהב: 18 אלף ש"ח לפאה. צפו
- פנקס הסגולות: נחשף ספר המטופלים הסודי של הרב כדורי
ג'יני מילגרום, מי שהפכה להיות הכתובת הבלתי פורמלית של רבים מאותם "מחפשים", נולדה בקובה למשפחה ממוצא ספרדי שהיגרה לפלורידה. מילגרום שגודלה כקתולית, העידה על עצמה כמי "שנמשכה מאז ומתמיד לכל מה שקשור ליהדות".
בני אנוסים בפורטוגל(צילום: יצחק צסטלר)
"הרגשתי שמשהו לא בסדר עם הקתוליות", היא אומרת. הפתיח הזה נשמע שוב ושוב מ"אנוסים" נוספים. מילגרום, אגב, הספיקה לעבור תהליך גיור רשמי אורתודוקסי, ככל מתגייר, ולהינשא מחדש ליהודי - עד שהסוד המשפחתי נחשף עם מותה של הסבתא.
"היינו משפחה של סודות", היא אומרת. "סודיות היא סוג של טבע שני במשפחות האלו, כפי שלמדתי עם הזמן לזהות. עוד כשהתחלתי את הליך ההתקרבות ליהדות, סבתא ניסתה להרחיק אותי מזה. היא אמרה לי: 'יהדות זה דבר מאוד מסוכן'. לא הבנתי את המשמעות של זה. הפחד הזה מהיהדות, אחרי דורות של עינויים, מוות ומסתור זה כאילו גנטי. כשהיא נפטרה מצאנו בין החפצים שלה תליון מגן דוד וחמסה, וכך החל המסע שלי".
המנהגים המוזרים של סבתא
מילגרום, החלה להיזכר במנהגים מוזרים של סבתה, שהיו דומים באופן מפתיע להלכות ולמצוות יהודיות
טלנובלה בלאדינו:
גורשו מספרד, ייסדו את מקסיקו, חזרו לישראל
טלי פרקש
היא נולדה לאצולת מקסיקו - אחת משלוש המשפחות המייסדות של העיר מונטריי - וחיה בידיעה כי הסיפור המשפחתי שלה כולל שורשים מסתוריים. טבעת שענדה סבתה, תיעוד ברשומי האינקוויזיציה, ומנהגים כאילו-קאתוליים שהתבררו כיהודיים - הבהירו ללזלי מונטמיור שהעתיד שלה נמצא במולדת הישנה
שעליהן הקפידה בביתה. למשל, המנהג הבלתי מוסבר להשליך לשריפה בתנור חתיכת בצק קטנה, בכל פעם שהכינה מאפים, "שיהיה למזל".
מסורת "המנהגים המוזרים של סבתא", מתברר, היא עוד מכנה משותף של הקבוצה. "לא מזמן השתתפתי בכנס אנוסים בדרום-אמריקה, ושאלו שם בחדר אצל מי במשפחה היה נהוג לטאטא את הלכלוך לאמצע החדר. מתברר שזה מנהג נועד למנוע את איסוף הלכלוך בסמוך למזוזה שנמצאה בפתח החדר. המזוזה אמנם כבר לא הייתה, אבל המנהג היהודי הזה נשאר, וכל החדר קם על הרגליים".
גם ד"ר שולמית הלוי, היסטוריונית החוקרת את החוויה המודרנית של אנוסים בני זמננו, מתארת במפגשיה את אותו חוט שני של סודות, שקרים ופחד: "משפחות שהחליטו לגלות על יהדותן לדור הבא, לא בהכרח גילו את הסוד לכל הילדים. היו משפחות שסיפרו את זה רק לנכדות, או רק לילד ספציפי. גילויי אנטישמיות השאירו רבים מהם בפחד מחשיפה. גם בעידן המודרני, לפני השואה ולאחריה".
"פגשתי אישה שמחשיבה עצמה לנוצרייה לחלוטין. היא גדלה במנזר קתולי בברזיל, ומכירה תפילות יהודיות מהבית. ממש ידעה לדקלם אותן בעל-פה. כשהראיתי לה את אותן התפילות בסידור, היא נבהלה: 'אסור לכתוב את התפילות האלו!' למה? היא לא ידעה להסביר".
הטבעת של סבתה סללה את הדרך חזרה ליהדות. יעל מונטמיור, בני האנוסים ממקסיקו(צילום: איילה טולוזה-קליין)
לדברי ד"ר הלוי, העבודה שאנחנו כבר בשנת 2016 לא מחקה את החשש מהאינקוויזיציה מתודעת משפחות האנוסים. "היא עדיין חיה ונושמת, וגם מי שמחשיב את עצמו כנוצרי, עדיין חושש ממנה. אין לך מושג כמה רבים מהם סיפרו לי שהם עדין פוחדים מהאינקוויזיציה. בספרד פגשתי צעירים שנקבו בפני בשמות של אנשים שהם חושדים בהם כשליחי הכנסייה. יש מצב שזה פחד מיסטי, אבל הוא קיים".
כיכבו ב-14 רשומות של האינקוויזיציה
מילגרום, שבניגוד לרבים אחרים כבר הייתה "יהודייה עם תעודות", לא חששה מהמסע לשורשים; מסע
יוצאים מהמחבוא:
כפר האנוסים בברזיל
יצחק טסלר
ליד המשקוף הימני לא מנקים כי הוא "קדוש", את הגופה מוציאים מהארון בסתר לאחר הקבורה, מדי שישי לובשים בגדים יפים - ונושאים תפילה בחדר סודי. הרב יוחנן ידידיה חזר ליהדות, והקים קהילת אנוסים שהוא מקבץ מרחבי ברזיל. "בתודעה של כל ברזילאי נמצאת ההכרה שהוא מצאצאי היהודים"
לא פחות מ-19 סבתות אחורה דרש המסע חוצה היבשות הזה, שכלל ביקורים דחופים בספרד ובפורטוגל. אבל מה שמילגרום מצאה היה לא פחות ממדהים: היא נברה בהיסטוריה עד לשנת 1490, וגילתה שהיא בכלל יהודייה, וכי הענף המשפחתי שלה "כיכב" בלא פחות מ-14 רשומות של האינקוויזיציה, חלקם הועלו על המוקד בגין היאחזות באמונה היהודית.
המשמעות היא שילדיה של מילגרום מנשואיה הראשונים שלא התגיירו, מוכרים כיהודים לכל דבר ועניין. הספר שכתבה על החוויה המשפחתית שלה, הפך במהרה ל"תנ"ך" של אחרים בסטטוס זהה, והצטרף למדף הספרים ההולך ומתרחב של "ספרות אנוסים", המתפתחת בשנים האחרונות.
"אנשים החלו ליצור איתי קשר מכל העולם. קיבלתי טלפונים מהוואי, ניו-זילנד, דרום-אמריקה... אנשים החלו להציף אותי בבקשות לעזרה. לכאורה קל לעשות את זה, כי יש רשומות. אבל האמת היא שזה קשה ביותר בגלל שזה דורש משאבים כספיים. אתה צריך להיות מסוגל לטוס ממקום למקום, להקדיש זמן לארכיונים, ולא כולם יכולים לעשות את זה. תוך כדי עזרה לאחרים, התחלתי לראות שהסיטואציה גדולה ממני".
"תנועה של אנשים מודרניים"
פרופ' אבי גרוס מהמכון לחקר האנוסים במכללה האקדמית נתניה, מתגדיר את תנועת צאצאי האנוסים כאתגר לא פשוט עם השלכות חברתיות. "אלה קודם כל אנשים מודרניים", הוא אומר. "לאדם לא מודרני אין עניין מיוחד בשורשיו".
בני אנוסים בסיציליה(צילום: Michael Freund )
את הפרופיל הממוצע של "האנוס המודרני" מתאר פרופ' גרוס כמשכיל, בעל מקצוע חופשי, נגיש לתקשורת
כיפת הפלא:
ללכת עם, להרגיש בלי
רחל קדרס
הקץ לברט ולקסקט: בסרטון יוטיוב שיצא החודש, מדגימים ממציאי "הכיפה הבלתי נראית" כיצד היא מסתווה על הראש, בצורה שתקשה על האנטישמי המזדמן לתפוס ת'יהודי. המשווקים: "ההמצאה - מאחר שאנחנו לא יכולים לחבוש כיפה בימים אלה"
ההשלכות, כאמר, אינן פשוטות. "האירוע הטראומתי" אליבא דגרוס, יכול להפוך לטרגדיה משפחתית. "בחייך, מי באמת רוצה שהילד שלו יתגייר?" אומרת מילגרום. "זה מאוד קשה. ואחרי שמצאתי את השורשים, זה הפך להיות קשה עוד יותר. בעצם היפלתי על משפחתי שחשבה שהיא קאתולית, דת שהם לא בחרו בה. החיפוש שלי הביא בעצם את כולם בחזרה, וצריך לדעת שלא כולם רוצים לחזור".
הטרגדיה ממשיכה גם למי שכן רוצים לחזור – אך מגלים שאין להם לאן. כל המרואיינים לכתבה הסכימו כי הקהילות היהודיות בעולם, ומדינת ישראל בראשן - לא ששות, "בלשון המעטה", לעסוק בסוגיה שהפכה לתופעה חברתית משמעותית ומטלטלת עבור אלפים ברחבי העולם.
ד"ר הלוי מתארת מפגש עם משפחה שחיה בניו-יורק, אך מוצאה מפורטו-ריקו. "זו משפחת אנוסים שהקפידה על אכילת בשר כשר כמסורת משפחתית. האטליז שקנו ממנו נסגר, והם פנו אלי. אחד הילדים סיפר בסוד למורה יהודייה בכיתה על הרקע המשפחתי, והיא הלכה וחשפה אותו בפני כולם. הילד פשוט ברח. במקרה אחר, אבא של חבר יהודי בכיתה רצה להשתמש בו בתור 'גוי של שבת'. פשוט לא מבינים אותם".
מתחתנים עם בני הדודים
כיצד נשארה מילגרום יהודייה לאורך כל כך הרבה דורות של אנוסים? במשפחתה, כמו במשפחתם של אנוסים רבים, הקפידו להינשא לבני הדודים בלבד. מילגרום מתארת כיצד אימה הפכה להיות הראשונה במשפחה שלא התחתנה עם בן הדוד שלה. האסטרטגיות שעד לפני דור עוד החזיקו מעמד, ננטשות.
לדברי ד"ר שולמית הלוי אנחנו נמצאים בדקה ה-99 בין החזרה ליהדות - להיטמעות הסופית. "עד לפני דור
צרפת 2016
אנחנו כמו האנוסים בספרד, נאלצים להסתתר
אלייט אבקסיס
"המראה של צרפת, מגינת ההומניזם, מובסת בידי אנטישמיות - גורם לי לטראומה. אני אוהבת את צרפת. זו ארצי. אבל כאשר החיים כאן הופכים לבלתי נסבלים, נהיה חייבים לעלות לישראל. לא בשביל לברוח, אלא בגלל שהנסיבות מביאות אותנו להצטרף לארצנו האחרת". סופרת רבי המכר היהודייה-צרפתייה אלייט אבקסיס איבדה תקווה
"אני מדברת בפני מאות אנשים שאני מנסה לעזור להם", אומרת מילגרום, שהפכה בינתיים מאשת עסקים בתחום התרופות - לגניאולוגית המקדישה את הונה ומרצה לטיפול באנוסים, בהיעדר גורם אחר שיעשו זאת. היא נסמכת על תרומות ועל מכירות ספריה.
"בדרום-אמריקה אין שום בית דין שמוכר ברבנות הראשית. אנשים אומרים: אני לא מנסה לתפוס טרמפ על אף אחד, אין לי בשלב הזה כל כוונה לעלות לארץ, אני יהודי במוצאי, ורוצה משהו שיאפשר לי גיור אורתודוקסי במידה ואני צריך. וכן, ברובם הם רוצים דווקא גיור אורתודוקסי".
"הרב השאיר אותה בחוץ, בגשם"
מילגרום לא מהססת למתוח ביקורת על הקהילות היהודיות בדרום-אמריקה, שלדבריה טורקות את הדלת שוב ושוב בפני משפחות האנוסים. "בפורטו-ריקו, למשל, סיפרה לי מישהי שרב הקהילה השאיר אותה לשבת מחוץ לדלת בגשם שוטף, ולא פתח לה אפילו את הדלת. זה גרם לי לכעס רב כל כך, שפשוט הרמתי לו טלפון, ושטפתי אותו על ההתנהגות שלו".
בכנס אנוסים שקיימה מכללת נתניה לפני מספר חודשים, קראה מילגרום למדינת ישראל "לקבל החלטה על צומת הדרכים שאנו נמצאים בו: מה אנחנו כעם היהודי רוצים לעשות איתם, ואיפה האחריות המוסרית שלנו, כלפי מי שהטרגדיה של גירוש ספרד עדיין חיה עבורו".
כמי שמונתה להיות היועצת של הראשון לציון הקודם, הרב שלמה עמר, בשאלת הטיפול באנוסים – סבורה גם ד"ר הלוי כי האג'נדה של פתיחת השערים תלויה קודם כל בנו. "עד שלא נפתח את הדלת, לא נדע מי יבוא. רק לצורך הדגמה, יש לי חברה ממשפחת אנוסים שטוענת שהיא חיה בשלום עם שתי הדתות. כששמעה על המינוי שלי, היא אמרה לי: 'אולי אני אחזור ליהדות?"
"צריך שכל אחד יזכור שזו הייתה יכולה להיות המשפחה שלו. האנשים האלה הומרו בכפייה. באו כמרים, השפריצו עליהם מים בכוח, ואמרו להם: 'אתם עכשיו נוצרים', וזהו, אין דרך חזרה. חייתי בבתיהם של אצולת צפון-מקסיקו (אזור שעל פי הדיווחים ההיסטוריים אכלס רבות מהמשפחות האנוסות שברחו ל'עולם החדש' מאימת האינקוויזיציה, שרדפה אותם לשם). את רואה איך הם חיים, וזה מדהים. הם נוטלים ידיים, מפרידים בין בשר לחלב, והזקנים ששומרים את התכריכים – ביניהם אפילו כמרים מזדקנים שמחפשים לכל הפחות קבורה יהודית. זה שובר את הלב".
ומה בעינייך הפתרון?
"אם מדינת ישראל הייתה מקלה עליהם, ומספקת אולי תוכנית לצעירים של תיכון וצבא עם גיור; אם היו עושים להם פרויקט מסוג 'תגלית' שיאפשר גם למי שזו זכות מולדת שלו לחזור; אם היו מאפשרים למי שרוצה להתגייר כאן גם לעבוד תוך כדי, ולא להביא אנשים למצב של פת לחם - רק כדי שיוכלו לקבל את האישור שלנו על יהדותם. אנחנו מענים אותם. אנחנו מתאכזרים אליהם. והשאלה שאני שואלת היא, למה?"
ממלאת מקום הממסד. מילגרום
"זו הייתה יכולה להיות המשפחה שלכם". ד"ר הלוי
גילוי היהודת - "אירוע טראומטי". פרופ' גרוס
מומלצים
