שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לא רק חסידי גור: הסגפנות הליטאית
    הם מחונכים להתעלם מהגוף, גדלים על סיפורי צדיקים שהתעלמו מעולם החומר - ומונחים להתייחס ליחסי מין כאל "טובה" לסיפוק צרכיה של האישה. ד"ר יקיר אנגלנדר יצא בעקבות הגברים בציבור החרדי-ליטאי, שמזניחים את הגוף בדרך לטיפוח הרוחניות: "מאחר שאין אפשרות לשלוט על התשוקה, הרי שהפתרון הוא לחסל אותה לחלוטין"

     (צילום: עמית מגל) (צילום: עמית מגל)
    (צילום: עמית מגל)

     

    מה מגלים כשבודקים את יחס המסורת הליטאית אל הגוף? איזה זרם חרדי החליט לפתח "מראה אצילי" בהשראה אירופית - ואיפה נמצאת המיניות (אם בכלל)? מסתבר שסיפורי צדיקים הם הרבה יותר מסיפורי מוסר. ד"ר יקיר אנגלנדר חוזר אל העולם החרדי שעזב, בין טקסטים ודמויות שעיצבו ומעצבים עד היום את גופם ומיניותם של גברים חרדים.

     

    <<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

     

    י"ז בתמוז: מתי מסתיים הצום?

     

    קשה עד בלתי אפשרי להפריד את היצירה הרגישה שכתב ד"ר יקיר אנגלנדר, "הגוף הגברי החרדי-ליטאי" (הוצאת "מגנס") - אליו עצמו, שחייו וגופו שזורים בה באופן מלא. אנגלדר גדל במשפחה חרדית מודרנית בבני ברק, בעלת להט חסידי מחד גיסא - וחינוך ליטאי, מחמיר ואליטיסטי מאידך גיסא.

     

    קראו עוד בערוץ היהדות  

     

    הוא התחנך בישיבת היישוב החדש, ובהמשך בישיבת איתרי. לכן את נוכחותו הלא נוכחת של הגוף בחיים החרדיים, הוא מכיר מכלי ראשון. בגיל 22 בחר לעזוב את העולם החרדי, "כי רציתי יותר קדושה בחיי", הוא אומר במפתיע. "זה לא נבע מרצון לצאת עם בנות ולאכול לא כשר, אלא באמת חיפשתי יותר קדושה.

     

    "היום אני מאוד קרוב למגוון רחב של דתות וזהויות דתיות, נזירים נוצרים, אימאמים מוסלמים ונזירים בודהיסטים. אני מוצא כלים להיות קרוב לחיים החסידיים האהובים עלי דרך אדמו"ר מסוים וקיום 'טישים' (ארוחה הכוללת שירים וניגונים חסידיים, הנערכת בחצרות חסידיות לרוב בליל שבת). אין שבת, לא משנה היכן, שאני לא עושה טיש עם עצמי".  

     

    יצר המין - והיהדות

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    אנגלנדר מסביר כי "באמת רציתי לעבוד את ה' בכלל לבך בכל מאודך גם בגוף, והרגשתי שיש חלקים שמודרים מעבודת השם. אני מאמין שהשם נמצא בכל מקום - לא רק מהכתפיים ומעלה. הגוף שלי, התשוקה שלי, לא יכולים שלא להיות קשרים לעבודת השם".

     

    "אין טבע בבני ברק, ולא במקרה"

    אנגלנדר, חוקר דתות במכון "הרטמן" שהספיק להרצות בעבר אף ב"הרוורד", מצביע על השליטה החלקית

    בלבד על הגוף האנושי, בניגוד לניסיון החרדי לשליטה מלאה: "אנחנו לא יכולים לשלוט על הגוף שלנו, זו האמת. בעיקר לא בעולם המערבי. בעולם המזרחי זה קצת שונה, יש שם יכולות מופלאות של שליטה על קצב זרימת הדם בגוף, למשל. אבל אני לא מכיר שום רעבע חסידי, שום מקובל, שום מחשבה יהודית, שיש לה משהו מעניין להגיד על שליטה בגוף באופן עמוק ומלא כמו במזרח".

     

    "תוך כדי כתיבה הבנתי שכאשר רבנים והוגים חרדים אומרים 'גוף', הם לא מתכוונים לגוף האדם. זה 'שם קוד' למשהו הרבה יותר רחב. הם מתכוונים, למעשה, לכל אותם הדברים שאין עליהם שליטה. בניגוד למה שנהוג אולי לחשוב, יש מרחבים בעולם החרדי שלא נמצאים בשליטה, בין אם זה הגוף עצמו שמגיב לא תמיד כמצופה, או חלקים של הלא-מודע שמפעילים אותנו.

     

    "רבי ישראל מסלנט (ממייסדי תנועת המוסר שהתפתחה בליטא במאה ה-19) התחיל לדבר על המקום של התת-מודע. אבל מאוד מהר העולם החרדי עזב את הדבר הזה, ואין פסיכולוגיה יהודית או שום דבר מעניין שנאמר על זה".

     

    אז מה עושים עם כל המקום שתופס הגוף בעולם של הרוח? "זה לא סתם שרואים בחורים צעירים חרדים שהולכים לאיבוד בטבע", אומר אנגלנדר. "מספיק לראות איך הם מתנהלים בו, כדי להבין שהם פשוט לא מחוברים למקום הזה בכלל".

     

    את הניתוק תולה אנלגנדר, בצמצום מכוון של המפגשים עם הטבע: "כמעט אין טבע בבני ברק. אין כמעט עצים, אין את האסתטיקה הנוצרית של המרחב. הלבוש הוא, בסופו של דבר, מאוד אחיד, בכמות צבעים מוגבלת ומונוכרומטית. הכול על מנת לייצר לגוף מרחב מוגן מהסחות דעת, שהגוף יקבל את המינימום שצריך בשביל להזיז ידיים ולהפוך את דפי הגמרא, לשם הכול מכוון".

     

    הגוף מוזנח, בכוונה

    בספר המבוסס על עבודת הדוקטורט של אנגלנדר, פוגש הקורא שני "טיפוסי גוף" מרכזיים, המאפיינים את תפיסת העולם הליטאית. המאפיין הראשון שפוגשים בטקסטים הוא הגוף המוזנח: "זה גוף שיודע לתפקד, ולא מעבר. נותנים לו פעם אחת פקודה, והוא ממשיך שוב ושוב.

     

    "כשאומרים מראש על הכל: זה אסור, אתה חווה את החוויות הגופניות הכי בסיסיות של הגוף שלך כשליליות". ד"ר יקיר אנגלנדר ()
    "כשאומרים מראש על הכל: זה אסור, אתה חווה את החוויות הגופניות הכי בסיסיות של הגוף שלך כשליליות". ד"ר יקיר אנגלנדר

     

    "יש את הסיפור הידוע על הרב שך (הרב אליעזר מנחם שך, מנהיג הציבור הליטאי בשנות ה-80) שאשתו ביקשה ממנו להכין דייסה, והוא פשוט עמד ליד הכיריים - יד אחת מערבבת, ויד שנייה אוחזת בספר שבו היה שקוע כולו. והוא מערבב ומערבב עד שהחלב מזמן התאדה, והבית היה אפוף כולו בריח שרוף בעוד שהוא לא הרגיש דבר".

     

    המאפיין השני הוא הגוף החרדי-ליטאי הוא זה הנשלט באופן מוחלט. "מעין ייצוג של 'אבירות יהודית', כפי שדמיינו אותה בהשראה אירופית". את המאפיין הזה תולה אנגלנדר בשיטת סלובודקה (ישיבה וזרם רעיוני שהתפתח בליטא בסוף המאה ה-19), אשר דגלה בייצוג מלכותי ואסטטי כחלק מתפיסה המכונה "הדרת כבוד".

     

    בסלובודקה הקפידו על לבוש מטופח ו"מלכותי" של תלמידי הישיבה בהתאם לצו האופנה האירופי, לצד הפגנת שליטה מוחלטת על הגוף ותנועותיו. "רבי אליהו לופיאן (מאנשי הזרם) לא היה מזיז את הראש או מניע יד, ללא שליטה מלאה בפעולה".

     

    המסע להכחדת הארוטיקה

    אנגלנדר טוען כי הניתוק המכוון מהגוף וראייתו כמכשול בדרך להתעלות רוחנית משליך על המיניות:

    "העולם היהודי באופן כללי נמצא בבעיה, כי מצד אחד הוא לא מאמין בנזירות מינית, אלא מאמין במשפחתית. אבל הוא לא מאמין בחוויות מיניות שלא עם האישה, למשל.

     

    "אם אנחנו חושבים על העולם החרדי, בהקשר הזה, זו מיניות במרחב מאוד ספציפי, בגיל מאוד מסוים, בזמן מאוד מסוים, עם האישה המסוימת, זה דבר מאוד מינימליסטי, בסופו של יום. אז מה עושים עם כל הארוס, התשוקות שלא נמצאות בשליטה?"

     

    "כשאומרים מראש על הכל: זה אסור, אתה חווה את החוויות הגופניות הכי בסיסיות של הגוף שלך כשליליות. למשל, כשאין מענה לאוננות, ואין מקום שאומר: 'יש לך עוררות מינית? יופי, תקשיב לגוף שלך! זה הרי לא שיום אחד אני סוגר גמרא, ואומר: עכשיו אני רוצה לחשוב על מיניות. ממש לא. נער, ככל נער אחר בגילו, עשוי לחוות עוררות מינית אפילו באמצע לימודי גמרא. אז אולי נדבר על מחשבות מיניות? אולי נדבר עם הנוער על כך שלפורנוגרפיה יש מחירים, אז אל תלכו לשם?"

     

    אנגלנדר טוען כי האידיאל החרדי-ליטאי הוא מסע נחוש להכחדת התשוקה. כך, למשל, מצוטט הרב חיים קנייבסקי מתאר את היחסים הזוגיים כנובעים רק מרחמנות על נשים וצרכיהן המיניים: "מי שעושה קירוב וחיבוק, וכיוצא בזה לשם שמים ומצד הרחמנות, שלא תהיה כאובה ועלובה, אין זה מביאתו כלל להחלשת היראת שמים ולנפילה בתאוות, ואדרבא מביאתו לידי קדושה, ומקיים בזה מצוות עשה דאוריתא דהולכת בדרכיו - מה הוא רחום אף אתה רחום".

     

    "כשמדברים על גדולי ישראל, מדברים על סוף המסע. על מיניות שהיא 'לעשות טובה לאישה', אבל לא מעבר. מאחר ואין אפשרות לשלוט על התשוקה, הרי שהפתרון הוא לחסל אותה לחלוטין. להכחיד את הארוס שבתוך הארוס".

     

    אִיום על הרוח

    אך האם אכן הוכחדה התשוקה? לדברי אנגלנדר, ברוב המקרים המשימה לא הושלמה: "בחור ישיבה שישוטט בעולם ויפגוש לפתע בגמרא, רק להסתכל איך הוא נוגע בה - באיזו ערגה, באיזה רגש - זה כל כך יפה. היהדות מנהלת שנים יחסי אהבה-שנאה עם הגוף. תראי איך בפורים כל הילדים החרדים רוצים להיות שוטרים, חיילים או משהו שיש בו גוף וכוח. תראי למשל את המאבק נגד הגיוס לצבא".

     

    המאבקים האלה קשורים לדבריך בנושא?

     

    "הם נשענים עליו. החשש הגדול הוא שבחור חרדי ילך לצבא ויעשה 'בעל גוף'. אין מה לעשות, פתאום
    הגוף צריך לפעול, צריך לרוץ, צריך להחזיק נשק, חפצים מפתחים פתאום תכונות מיניות".

     

    גם בספר מראה אנגלנדר כיצד חיכוך ולו השולי ביותר עם פעילות של גוף, גם כזו שאיננה אסורה, מתפרשת מיד כאיום על הרוח. הוא מצטט את דבריו של הרב מרדכי קוקיס, ולפיהם אכילה ושתייה, טיול אפילו שמחה או נינוחות, הם איום לפלישתו של היצר הרע על האדם שצריך לעמוד בכל העת על המשמר ובשליטה מוחלטת.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    גדל בעולם החרדי. ד"ר יקיר אנגלנדר
    קרדיט: יקיר אנגלנדר, הוצאת "מגנס"
    הגוף הגברי החרדי-ליטאי
    קרדיט: יקיר אנגלנדר, הוצאת "מגנס"
    מומלצים