שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    גם לנו יש ערכים: אל תלכו למופעים הללו
    "שלושה ימי מוזיקה בחסות העירייה - על טהרת הגברים בלבד: ובכן, הגיע הזמן להבהיר שגם לנו יש ערכים. העיסקה הירושלמית לפיה אנשים ליברלים משלמים מיסים על מנת לפגוע בעצמם, חייבת להסתיים. כך פרצה מחאת הפייסבוק שקוראת להסכם ערבות הדדי בינינו, קהל הצופים - לבין האמנים: אתם תבטלו את ההשתתפות - אנחנו נהיה הכוח שמגיע להופעות שלכם"

    "הזמרים מעולים, מחיר הכרטיס מצחיק, מזג האוויר מושלם, אבל אני מבקש, חברי הירושלמים: אנא אל תלכו למופעים הללו. לא מדובר כאן בעניין תמים. זה לא 'במקרה'. זוהי הדרת נשים מאוסה ומתוכננת לכל דבר ועניין. אני מצטער שאמנים משתפים פעולה עם השיקוץ הזה. במהותו של עניין מדובר בשלושה ימי הדרה בחג שמשווקים כיחידה אחת, בבירת ישראל..."

     

    <<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

     

     

    פוסט זה (של דני דניאלי, בקבוצת הפייסבוק "גם אני לא הולכ/ת לאירועים שמדירים נשים. נקודה"), הוא אחד מרבים וזועמים שעלו בפייסבוק הרותח בימים האחרונים, בתגובה לשלושה ימי מוזיקה מרכזיים שיתקיימו בחג הסוכות, בבריכת הסולטן בירושלים, וכולם על טהרת הקולות הגבריים ועל ברכי האמונה המכאיבה והמדירה ש"קול באישה ערווה".

     

    המבחן הפסיכומטרי בעניין הדרת זמרות

    מה לדעתכם ענו בעירייה ובחברות ההפקה לשאלה מדוע הודרו זמרות מימי מופע (שבהם מופיעים מניין זמרים גברים)? ובכן, א. השיקולים היו מקצועיים בלבד. פשוט חיפשנו זמרים טובים וזה מה שמצאנו. ב. בחירת הזמרים באירוע לא באחריותנו. ג. חיפשנו זמרות אבל כולן אמרו שבסוכות הן עסוקות בבישולים וטיפול בילדים. ד. התאמצנו ובדקנו המון זמרות, לצערנו לכולן יש ערווה בקול.

     

    חפש את האישה ()
    חפש את האישה

     

    לעירייה ולחברות ההפקה אני מציעה לגזור ולשמור את התשובות, הן יתאימו גם לאירועי ההדרה הבאים. כולם מגלגלים עיניים ואחריות. אגב, ברצינות: העירייה הגיבה כי "ירושלים היא העיר עם מגוון ההופעות הגדול ביותר בארץ, ועם מספר הנשים הגדול ביותר בארץ שמופיעות באירועי העירייה... האמנים באירוע המדובר נבחרו על ידי חברת ההפקה בהתאם לשיקולים אומנותיים ומקצועיים, ללא כל מעורבות של העירייה".

     

    אתם מבינים את זה? יש בוודאי איזו אישה שלוחצת על כמה קלידים ועל מתג החשמל, ובמקרה כל הזמרים הם גברים.

     

    אל תהיו קטנוניות

    בתגובות למאות פרסומים ברשת, היו שכתבו לנו דברים בסגנון: "אל תהיו קטנוניות, אז פעם אחת אין נשים. תנוחו", והיו גם שתקפו: "מה יש, חרדים לא יכולים לשמוע נשים, גם להם מגיעות הופעות. פעם אחת אתם תוותרו".

     

    והיו גם צודקים מכל צודקים, שכתבו: "במופע אין גם זמרים נכים ואתיופים או ערבים, אז מה אתן רוצות?"

     

    ערכים זה אורח חיים

    בקשר לקטנוניות – אנחנו חייבות להיות קטנוניות (וגם גדלוליות). ערכים הם לא פוסטרים, ערכים הם אורח חיים. חירות ושוויון בין בני אדם הן אבני היסוד של העולם הליברלי, ואין אתר פנוי מהן. כשיש פגיעה בזכויות אדם – אנחנו שם. 

     

    קבלו: 60 שניות על חג הסוכות

    קבלו: 60 שניות על חג הסוכות

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    יתר על כן, ההבנה שבירושלים, בצבא ולאחרונה אפילו בתל אביב עדיף למפיקים להעלות מופעים בלי זמרות, פוגעת בהשתכרות (הקשה ממילא) של הזמרות, ותגרום לפחות ופחות נשים לעסוק בתחום. כך מחזירים אותנו לירכתי הבית ולמטבח - ועל כך בדיוק אנחנו נאבקות.

     

    זכותם של החרדים לא לשמוע שירת נשים

    בהחלט, אבל שיעשו זאת בביתם ומכספם. העיסקה הירושלמית לפיה אנשים ליבראליים משלמים מיסים על מנת לפגוע בעצמם – חייבת להסתיים.

     

    אין במופעים גם אתיופים, נכים וערבים

    זה נכון ורע עד מאוד, וגם על כך אני מוצאת עצמי נאבקת לא אחת ולא שתיים. המאבק היום הוא על הדרה מכוונת של 50% (יש אומרים 51%) מהאוכלוסייה, והוא לא עומד בסתירה למאבקים אחרים לזכויות אדם, ההיפך הוא הנכון.

     

    יש המון דברים שעליהם צריך להיאבק בחברה שלנו, ואנחנו, הפמיניסטיות, מתאמצות לבנות ולקיים אג'נדה חברתית רחבה שנאבקת בהדרות כולן.

     

    "די, תנוחו..."

    הלוואי ותתקיים בנו ברכתם של המפצירים בפמיניסטיות לנוח. האמת היא שלפעמים נדמה לי שעייפתי ממאבקים ירושלמיים, אבל אני מקווה שהעייפות לא תסמא את עיניי מראות רע.

     

    בנוסף לזאת, היום אנחנו כבר רבות ורבים בירושלים, וכשמישהי/ו מתעייפ/ת – אחרות/ים יובילו את המאבק הבא. אז אולי נפסיק לקיים מלחמת התשה?

     

    אמנים - הפייסבוק העביר את הכוח לידיים שלנו

    בפוסט בפייסבוק, שזוכה לתפוצה רחבה, הצעתי לאמנים המופיעים בסוכות בירושלים את הסכם הערבות ההדדית הבא:

     

    פוסט המחאה ()
    פוסט המחאה

     

    "פשוט שתפו את הפוסט, ואולי נביא גאולה קטנה לירושלים.

     

    אני באמת לא שופטת את האמנים, איני יכולה להבטיח כיצד הייתי נוהגת אם הייתי במקומם. זה יהיה יהיר מצדי להניח שהייתי עומדת במבחן. במקום לשפוט ולכעוס, אני מציעה הסכם ערבות הדדית בינינו לבין הזמרים:

     

    1. אתם תבטלו את השתתפותכם באירוע הירושלמי שמדיר זמרות.

     

    2. אנחנו נתחייב לעשות בפייסבוק, בכוחותינו, יחסי ציבור לכם ולהופעות המכילות שלכם. וכמובן גם לתת לכם עדיפות בבחירת ההופעות אליהן אנו הולכים.

     

    בעידן הפייסבוק הכוח הוא בידיים שלנו הנשים והאנשים מהשורה. קדמו שוויון ואחווה - ואנחנו נקדם אתכם".

     

    מיכה שיטרית, שי צברי, ברי סחרוף וכל יתר האמנים – אני, וכל הרבות והרבים ששיתפו את הפוסט, נעמוד בהסכם.

     

    דוגמה של אלופה

    השבוע הודיעה אלופת השחמט נאזי פאיקידזה, כי לא תשתתף באליפות העולם בשחמט לנשים שתיערך באיראן בגלל החוק המחייב לבישת חיג'אב. היא עוררה גל מחאה עצום, וקנתה לעצמה שם טוב.

     

    חבריי הזמרים, בעולם הניו-מדיה הכוח הוא בידיים שלנו, ולא של הפוליטיקאים והמפיקים. קנו לעצמכם שם טוב.

     

    פנייה אישית לראש העירייה שלי

    ניר ברקת יקר, בפעם הראשונה שהתמודדת על ראשות העירייה, הצבעתי למענך כיוון שהאמנתי שתפעל למען ירושלים חופשית. בפעם השנייה הצבעתי לך – כיוון שפחדתי מהמתחרים שלך.

     

    ובפעם הבאה? ראשך הגלוי כבר לא מסמא את עיניי. בזכותך למדתי דבר חשוב – יש להיזהר מסמלים וממראה עיניים, ואני כבר לא פוחדת מראש עירייה שחובש שטריימל, חובש כיפה או כפייה. אין לי עניין בראש עירייה חילוני שפוגע בערכים חילוניים וליברליים, את זה ידע לעשות גם ראש עירייה דתי.  

     

    כשנשים הודרו ממודעות רחוב – לא היית אתנו. כשצעדנו השנה במצעד הגאווה, לאחר שרוצח קטל נפשות במצעד הקודם – לא צעדת אתנו. כשמדירים זמרות מהמרחב הציבורי – אתה מתבצר מאחורי טענות פורמליות.

     

    אני מאוהבת בצבעוניות רחובות ירושלים, ואני רוצה בעיר שלי את כולם: חרדים, ערבים, חילונים, נוצרים, רפורמים, דתיים. כולם. אני מבינה את מורכבות העיר, ויחד עם זאת, אני לא מוכנה שאיש או אישה יודרו בה.

     

    ניר ברקת, ירושלים יקרה לי ואין לי שום כוונה לעזוב אותה. ירושלים חייבת להכיל את כל המגוון שלה, ולשמור על ערכי יסוד של דמוקרטיה וזכויות אדם וחווה. ואתה - או שתמצא דרך לנהל עיר מורכבת כירושלים, או שתוותר על התפקיד.

     

    הפעם אנחנו המחליטים

    חברות וחברים – האירועים עוד לא התקיימו. לא אבדה תקוותנו ולא אבדה ירושלים שלנו. הדרישה שלנו פשוטה: צרפו מספר משמעותי (לא סמלי) של זמרות לאירועים, ואנחנו נתכבד בהם, ואם לא יצורפו – נודה בכל דרך אפשרית לאמנים שיפרשו מהאירוע.

     

    אז היכנסו לפייסבוק, כִּתבו פוסטים, ושתפו פוסטים קיימים. כִּתבו לניר ברקת, לעיריית ירושלים, לחברת ההפקה ולזמרים את דעתכם על מופע מדיר זמרות, ונקווה לחולל עוד נס קטן בעיר הבירה. אנחנו חיות וחיים בעידן הפייסבוק, ויותר מאי-פעם - הכוח בידינו, בואו נאבק ונצליח.

     

    • בהכנסת הכתבה סייעה: יעל פרידסון

     

    לכל הטורים של רוחמה וייס

     

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הקול לגברים בלבד
    צילום: דבי קופר Debbi Cooper Photographer
    רוחמה וייס
    צילום: דבי קופר Debbi Cooper Photographer
    מומלצים