גם לסביות דתיות רוצות להתחתן - כדת משה וישראל
16 שנות זוגיות, בית יהודי דתי וילדים - אבל זה לא מספיק. כי אני יהודייה, וביהדות היחידה הזוגית נוצרת באמצעות חופה וקידושין כדת משה וישראל, ואת זה אין לי. כמו מהפכות דתיות אחרות, אין טעם לחכות לממסד. אנחנו צריכים לבנות טקסים כאלה
מרוב הבחינות אני נשואה. כלומר אני בזוגיות כבר שש-עשרה שנה. אנחנו מגדלות יחד את ילדינו ומחויבות זו לזו ולבית שבנינו. אבל זה לא מספיק. כי אני יהודייה, וביהדות יש לנישואים משמעות מעבר לזכויות. המשמעות של נישואים היא דתית, והיחידה הזוגית - או כפי שהיא מכונה בשפה הדתית, "בית" - נוצרת באמצעות חופה וקידושין כדת משה וישראל. ואת זה אין לי, וכנראה גם לא יהיה. הניצחון נמהל בטעם מר בכל פעם מחדש.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
לפני שש-עשרה שנים, כשבנינו את ביתנו, התלבטנו מה לעשות. היה לנו ברור שאנחנו בונות בית, ואנו רוצות למסד את הקשר הזוגי כדי להעניק לו תוקף ומחוייבות. היה לי ברור שאני רוצה בית יהודי עם תורה וקדושה. והיה לנו גם ברור שכל אדם דתי שישמע על כך, יחשוב שזו סתירה פנימית. זוגיות להט"בית וקדושה? אי אפשר להעלות על הדעת.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- המאייר הנוצרי בן המאה ה-15 שביכה את חורבן ירושלים
- רב הכותל: "מחויב לחשבון נפש על שנאת החינם"
- ירושלים חרבה ושוממה? הרבנים שהחליטו לשנות את התפילה
האנשים הדתיים סביבנו שידרו לנו שראוי כי הקשר שלנו יסתיים, ובטח שלא ימוסד ויתחזק. בעולם כזה לא העזתי לחפש דרך דתית למיסוד הקשר. המשכתי לשמור מצוות, נשארתי בעולם הדתי - ואנחנו משתדלות לחנך את ילדינו לקדושה ותורה.
גם הזוגיות שלנו יוצרת "אדם שלם"
בשנים שחלפו מאז ההחלטות ההן, הרבה קרה בציבור הדתי-לאומי וגם בקרב רבניו. כך למשל, בערב עיון שנערך לפני מספר חודשים במסגרת אירועי "פסח שני - יום הסובלנות הדתית", על מחוייבות זוגית ללהט"בים, ציפיתי לדיון סוער וקשה. עצם העלאת השאלה הייתה פרובוקטיבית: "לתורה, לחופה ולמעשים טובים, גם ללהט"ב?"
להפתעתי אפשר לומר שהערב ההוא הסתיים עם קונצנזוס: אפשר להחליף את סימן השאלה בסימן קריאה. ארבעת הדוברים (הדתיים): הרב רונן לוביץ', ח"כ יהודה גליק, הרבנית דבורה עברון וד"ר רונית עיר שי - הסכימו כולם שזוגיות היא צורך אנושי, וראוי שתהיה גם ללהט"בים.
הרב לוביץ', רב היישוב הדתי ניר עציון, ציטט מספר בראשית את אותם הפסוקים המשמשים לרוב להתנגחות דתית בנו, ואמר כי "עבור הומוסקסואלים יש לומר 'איש ללא איש הוא חצי אדם', ועל כן זקוק לזוגיות". כולם הסכימו על הצורך ביצירת מנגנון שייאפשר מחויבות זוגית ללהט"ב. לא להאמין.
לו הייתי סטרייטית
אבל עדיין אותו כאב ישן מציק. מעמד של "נשואה" כבר השגתי – גם אם בדרך עקיפה של נישואים בחוץ לארץ. אך זה לא מספיק שיש מקום לזוגיות שלי, אני רוצה שהבית שלנו יהיה בנוי על יסודות של קדושה, ורוצה למסד אותו מתוך העולם הדתי שלי. לא רק לי זה מציק.
אני מאמינה למי שסבורים בתוך המחנה הדתי, כי יש ערך רב בטקס מחודש, אבל יש לי תחושה שעבור סטרייטים לא היו מוותרים על הקידושין כל כך מהר, ולא היו מציעים לעבור לטקס יהודי אלטרנטיבי בקלות רבה כל כך. המשפט שאמרה הרבנית דבורה עברון מלווה אותי מאז - הקדושה מלמטה תיענה בקדושה מלמעלה.
וזה בעצם מה שעשינו. לא נישאנו כדת משה וישראל, לא קיבלנו את ברכת הדת הממסדית (או בעצם כל גורם דתי אחר), אבל אנו משתדלות לבנות את ביתנו על הערכים שעליהם התחנכנו ולמלא אותו בקדושה. כך אנו חיות כבר שנים, למרות שאנו שומעות שוב ושוב שאין לזה סיכוי ושהדיסוננס בין משפחה לסבית וקדושה גדול מדי.
עבורנו, ימות המשיח כבר כאן
לא קל להיות להט"ב דתי. מעבר להתמודדות החברתית זה מצריך התמודדות עם הפער בין החיים שלנו לבין האידיאלים הדתיים שלנו. קל להאשים את העולם הדתי שלא מוצא לנו פתרונות. אבל הכדור בידיים שלנו. כמו מהפכות דתיות אחרות, אין טעם לחכות לממסד - והציבור צריך לעשות את השינוי. אין צורך לחכות לרבנות שתציע טקס קידושין ללהט"ב, אנחנו צריכים לבנות טקסים כאלה. וגם בלי טקס – אפשר למלא את הבית בקדושה.
אני יודעת שהדברים שנאמרו עוד לא מקובלים בכל הציבור הדתי. ועדיין, אירועים שונים ברחבי הארץ הוכיחו שעשינו דרך ארוכה, אם כי יש עוד לאן להתקדם. בינתיים אני יודעת שזוגות צעירים מאיתנו, שנמצאים באותה התלבטות - כבר מחליטים אחרת ומעזים לחגוג ולמסד את הזוגיות שלהם בטקס יהודי הדומה לקידושין, או בטקס שבנו בעצמם, מתוך ביטחון בזהות הלהט"בית שלהם ובזהותם הדתית במידה שווה.
לפני עשר שנים המחשבה על תמיכה רבנית במיסוד זוגיות כזו הייתה כ"ימות המשיח". כנראה שאנחנו ממש מתקרבים לשם.
לפנייה לכתב/ת 
