שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "ניטל נאכט": כך מציינים החסידים את ליל חג המולד
    כשבחוץ מדליקים עצי אשוח, בית המדרש חשוך ושומם: החסידים משחקים בשח-מט וקלפים, הולכים לישון מוקדם, לומדים שפות זרות או חותכים נייר טואלט - העיקר לא ללמוד תורה. "ליל הניטל" - ערב חג המולד - הוא מועד טעון בתרבות היהודית החסידית, והמנהגים העתיקים נותרו בחלקם עד היום

    הלילה לא לומדי תורה (צילום: עמית לוי, אתר COL) (צילום: עמית לוי, אתר COL)
    הלילה לא לומדי תורה(צילום: עמית לוי, אתר COL)

     

    העולם הנוצרי מציין הלילה (אור ליום ב') את הולדת ישו. למרבה ההפתעה, דווקא חסידויות יהודיות מציינות אף הן את הלילה הזה. מדובר במסורת הנקראת ביידיש "ניטל נאַכט" (וגם "ליל ניטל" או ניתל" או בלינדע נאַכט - וביידיש: "לילה עיוור"), ולפיה אסור ללמוד תורה משקיעת החמה ועד חצות הלילה - בגלל הולדת ישו הנוצרי.

     

    << הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >>

     

    המנהג הזה התפשט בעבר לכל החצרות החסידיות, ונשמר עד היום בחסידויות כגון חב"ד וגור, וניתנו לו במרוצת הזמן שלושה סוגים של נימוקים. הראשון, הפרקטי: ליל חג המולד באירופה היה מועד לפרעות ופורעניות, ועדיף היה שלומדי התורה יסתגרו בבתיהם. למעשה, בגולה נפסק כי ביום הזה כולו אסור לסחור עם הגויים שחיו בשכנות (לא כל כך טובה).

     

    קראו עוד בערוץ היהדות:

     

    הנימוק השני, המיסטי: לימוד התורה מרבה קדושה בעולם, ואילו הלילה הזה מוצף בכוחות של טומאה. לפי שיטה זו או שכוחות הטומאה יקלקלו את הלימוד, או שהם יעניקו, חלילה, "כוחות של חיות" גם לאמונה בישו.

     

    הנימוק השלישי והסביר ביותר, הוא מנהג אבלות: כפי שלא לומדים תורה בליל תשעה באב שבו נחרב המקדש, כך גם בליל הולדת הדת הנוצרית - דת שעמדה מאחורי אירועי חורבן רבים, פוגרומים ואינקוויזיציה, לאורך כל שנות ההיסטוריה.

     

    האדמו"ר שחתך נייר טואלט

    בשל המחלוקת בתוך העולם הנוצרי על הולדת ישו, והמעבר מהלוח היוליאני ללוח הגרגוריאני - יש שנוהגים שלא ללמוד תורה אור ל-25/12, יש שבליל ה-7/1 (חג המולד בנצרות האורתודוכסית) – ויש שבשניהם גם יחד.

     

    כך נראה בית המדרש בחב"ד בליל ה"ניטל", בוויז'ניץ הולכים לישון (צילום: עמית לוי, אתר COL) (צילום: עמית לוי, אתר COL)
    כך נראה בית המדרש בחב"ד בליל ה"ניטל", בוויז'ניץ הולכים לישון(צילום: עמית לוי, אתר COL)

     

    אם תהיתם על מקור השם, מסבירים באתר חב"דפדיה כי "ניטל" – כלומר נעקר ומת מן העולם; דעה אחרת הופכת את המשמעות: משום שביום זה נולד, ו"נטאל" ברומית משמע לידה, ויש שפירשו ניט"ל בשפת האידיש: "יידען טארן נישט לערנען" (ליהודים אסור ללמוד). הרב בלאו מישיבת "חובבי תורה" הוסיף ראשית תיבות, כפי שפורסם באתר חב"ד אינפו: "נולד ישו ט' לטבת". ולמה ניתל? משום "יום הולדת של הנתלה", כפי שמופיע במקורות.

     

    למנהג הזה יש, ככל הנראה, שורשים עתיקים - וגדולי ישראל באירופה דנו בו, אלא שמפאת צנזורה וגם מפחד הגויים, נמחקו העדויות הכתובות. עם זאת, גדולי הרבנים עסקו בדרכים שראוי לציין את היום שבו חוגג העולם הנוצרי, ויש מחסידי חצרותיהם שנוהגים כך עד היום, מאות בשנים אחרי.

     

    המהרש"א (בן המאה ה-16) היה נוהג לחשב את הכנסותיו כדי לקבוע כמה מתוכן להפריש כמעשר כספים; הרב משה גרינוולד (בעל "ערוגות הבושם") היה קובע אסיפה שנתית בערב זה; האדמו"ר מקארלין ואחרים היו נוהגים לשכב לישון מוקדם בערב (ולהתעורר מוקדם כדי לשוב וללמוד ברגע שמותר) - והיו אדמו"רים שנהגו לשחק עם בניהם. אותו אדמו"ר מקארלין נהג אף לכסות את ספרי הקודש שלו בערב זה, כמנהג בית אבל, ואחרים נהגו שלא לקבל קהל.

     

    מעניין כי האדמו"ר מגור נהג לחתוך בערב זה נייר טואלט לשימוש בשבת לכל השנה, מכיוון שעל פי הגמרא "פושעי ישראל" נידונים ב"צואה רותחת". במאמר מקיף בנושא במגזין רבני אירופה, "קהילות", שבו מפורטים המנהגים הנ"ל – מביא הרב טוביה פריינד מקורות לכך כי הגמרא, ככל הנראה, צונזרה, ונמחק ממנה שמו של ישו בהקשר זה.

     

    כמו בתשעה באב

    יש יופי רב ברעיון שאסור ללמוד תורה במצב של אבלות. בראש ובראשונה, ממחיש רעיון זה שלימוד התורה איננו נטל או מועקה, אלא ביטוי של אושר רוחני, ושיש ללמוד תורה רק מתוך שמחה פנימית - מה שלא ניתן לעשות בימי אבל. בנוסף, מדגיש הרעיון את הייחוד היהודי שרואה בתנ"ך "תורת חיים" ולכן מנתק אותו מכל הקשר של מוות. להבדיל מדתות אחרות, התורה מתמקדת כולה בחיי המוסר של העולם הזה, ולכן אסור שיהיה לה מגע, ולו למראית עין, עם פולחן המתים.

     

    לפי הגמרא במסכת מועד קטן, ספר יחזקאל הוא זה שמלמד אותנו כי לאדם אסור ללמוד תורה בשעת אבל. ברגע טראגי מודיע האל ליחזקאל כי הוא הולך להתאבל על אישתו: "בן אדם הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה", ומנהג האבל היחיד שהותר לנביא הוא: "הֵאָנֵק דֹּם". כלומר, לסבול בדממה.

     

    מנהג אבלות זו הוא שנמשך גם לתשעה באב: "ואסור לקרות בתורה בנביאים ובכתובים, ולשנות במשנה בתלמוד ובמדרש ובהלכות ובאגדות" (מסכת תענית, דף ל' ע"א). העובדה כי גם בליל תשעה באב האיסור חל עד חצות הלילה, מקשרת בינו למנהג החסידי בליל הולדת ישו.

     

    החסידים הולכים לישון מוקדם

    ליטאים וספרדים ואפילו חלק מהחסידויות, זנחו את מנהג ה"ניטל נאכט" בימינו, בייחוד כאן בארץ, אבל גם בתוכן ישנן חסידויות שנוהגות עד היום שלא להינשא בתאריך זה ואף להימנע מיחסי אישות שלאחר הטבילה.

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    ומה עושים הלילה אותם חסידים שכן שומרים על המנהג? בגלות היו להם מנהגים רבים שמטרתם היתה לזלזל באופן מופגן בחג המולד (כולל בישול של מאכלים מדיפי ריח רע), אבל היום מדובר בהקדשת הזמן לשינה, להרצאות חולין, למשחקי קלפים ולשחמט. מעניין לציין כי לפני מספר שנים יצאו בחסידות ויז'ניץ נגד מנהג המשחקים משום שיצא מפרופורציה, לדעת האדמו"ר, שהורה לחסידיו פשוט ללכת לישון מוקדם. 

     

    בחב"ד מוסיפים גם את המנהג לתקן בגדים, "לצייר לעצמו את דמות פני קדשו של הרבי על ידי התמונה", ללמוד את שפת המדינה, לישון עד חצות הלילה (מחצות מותר לשוב ולפתוח את הספרים), כמובן (כנזכר לעייל) לחתוך נייר טואלט לשבת, לחשב חשבונות ועוד כהנה ענייני חולין שמטרתם, ובכן, לא ללמוד תורה.

     

    נקווה שבתוך כך אכן מתעורר בלב זכר היהודים שסבלו מהאנטישמיות הנוצרית לאורך הדורות, מגירוש צרפת וספרד ועד לתמיכה הסמוייה של הכנסייה הקתולית בזמן השואה. לזכרם ראוי להיאנק לפחות לערב אחד בדממה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים