שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    נטלי פורטמן היא רק סימפטום: ליהדות ארה"ב נמאס
    ההתרחקות האידיאולוגית של יהודי ארה"ב בשנת 2018 ממה שמייצגת הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון היא עובדה מוגמרת. לכן יהיה זה מסוכן מאוד להתייחס למהלך המתריס של פורטמן כאל אפיזודה חולפת. זה סימבול של שינויים דרמטיים שמתרחשים בתוך המשפחה, סמל למיאוס של יהדות ארה"ב

     

    נטלי פורטמן. מייצגת משהו גדול יותר שקורה ביהדות ארה"ב (צילום: gettyimages) (צילום: gettyimages)
    נטלי פורטמן. מייצגת משהו גדול יותר שקורה ביהדות ארה"ב(צילום: gettyimages)

     

    לא צריך להסכים עם נטלי פורטמן או לתמוך בחרם שלה על בנימין נתניהו. אפשר אפילו לחלוק על עמדותיה ועל תפיסותיה בסוגייה הפלסטינית, הכיבוש - כן או לא. אבל בכלל לא מומלץ להתעלם מהתמרור האדום המהבהב בעצבנות, שבוקע מן ההצהרתיות שבמהלך שעשתה השחקנית היהודייה המפורסמת.

     

    << הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>

     

    יתכן שהמהלך הזה היה תולדה של תחושותיה בלבד. יתכן. אלא שפורטמן, שמחרימה את נתניהו ואת מדיניותו, עומדת איתנה על קרקע יציבה (ולמרבה הצער כזו שמתרחבת); קרקע פורייה של מחלוקת אידיאולוגית עמוקה שממנה צומחת יהדות אמריקה בימים אלה.

     

    קראו עוד בערוץ היהדות :

     

    הנתונים ידועים, מוכרים ונלעסו אינספור פעמים - ובכל זאת: כ-80% מיהודי ארה"ב הצביעו בבחירות האחרונות עבור הילרי קלינטון. כלומר עבור המפלגה הדמוקרטית. כלומר עבור ההיפך הגמור ממה שמייצג דונלד טראמפ, חבר נפשו של בנימין נתניהו ושנוא נפשם של רבים מיהודי ארה"ב.

     

    פורטמן היא חלק מן היהדות הזו - נאורה, פרוגרסיבית, בטוחה בעצמה, מבוססת, הומנית, מעורבת ומתערבבת, וכזו שאינה מעלימה עין מזכויות אדם, מוסר יהודי, וערכים אוניברסליים. לא באמריקה ולא בישראל.

     

    זוהי יהדות שלפי שעה איננה מתעלמת מישראל וממדיניותה, כפי שהיא מצטיירת בשנים האחרונות - אך היא מבקרת אותה ללא היסוס. היא לא מתעלמת, משום שישראל היא עדיין חלק מהדי-אן-איי של רוב יהדות ארה"ב, אבל גם די-אן-איי משתנה עם חלוף הדורות. יהדות ארה"ב השתנתה משמעותית בשני העשורים האחרונים. ישראל אולי מרטיטה עדיין לבבות מסוימים, אולם עבור רבים היא סתם מעצבנת ומפלגת.

     

    זו לא אפיזודה חולפת

    ההתרחקות האידיאולוגית של יהודי ארה"ב בשנת 2018 ממה שמייצגת הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, היא עובדה מוגמרת. אפשר להתרגש עד דמעות מקבלת הפנים שקיבל ראש הממשלה בוועידת איפא"ק האחרונה, ואפשר גם לזכור ש-20 אלף הנוכחים הם בדיוק מה שהם: 20 אלף איש. 20 אלף מתוך כמעט 7 מיליון, אולי קצת פחות. ואלה שלא מוחאים כפיים באקסטזה לנתניהו הם קצת יותר מאלה שעמדו שם והריעו כמו במופע רוק.

     

    צפו: נטלי פורטמן מלמדת עברית

    צפו: נטלי פורטמן מלמדת עברית

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    אפשר להסתמך על מחקרי וסקרי "פיו" (Pew) כדי להרגיש טוב עם עצמנו בכל מה שנוגע לאהבת האמריקנים כלפי ישראל. ומאידך גיסא, אפשר גם לזכור שהדמוקרטים ממש לא שכחו את סימני הקטטה שבין נתניהו לאובמה, ואת השפעותיה הם עדיין בוחנים בעידן שבו הדמוגרפיה האמריקנית משתנה במהירות.

     

    ובחזרה לנטלי פורטמן: יהיה זה מסוכן מאוד להתייחס למהלך המתריס שלה כאל אפיזודה חולפת או פרובוקציה סתמית. היא הרבה יותר מזה: היא סימבול של שינויים דרמטיים שמתרחשים ביחסים בתוך המשפחה, סמל למיאוס של יהדות ארה"ב ממה שנראה להם ככיוון בעייתי מאוד שבו צועדת מדינת היהודים, שהיא בסופו של דבר - גם המדינה שלהם.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים