שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    תעשיית השקר והטיוח נגד החברה הערבית
    אלימות השוטרים בהפגנה בחיפה ושבירת רגלו של ג'עפר פרח הן תוצאה ישירה של ההסתה של נתניהו וליברמן. הממשלה דוחקת את הערבים לפינה

     

    כניסה הארכת מעצר ג'עפר פרח מנכ
    הארכת המעצר לג'עפר פרח, אמש(צילום: זהר שחר)

    במסגרת התגובות על האירועים החריפים בחיפה, שבמהלכם נשברה רגלו של מנכ"ל מרכז מוסאוא ג'עפר פרח, הבהיר השר לביטחון פנים גלעד ארדן ש"הממצאים הרפואיים מצריכים חקירה". מנגד, מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך מיהר להצדיק במשתמע את פציעתו של פרח: "לא ראיתם אדם הולך עם שבר? ההפגנה הייתה אלימה ולא לגיטימית, וייתכן שראש העמותה נפגע בה". הפער בין הצהרת ארדן לבין דברי אלשיך מחזק את אמונתו של הציבור הערבי בהמשך תעשיית השקר והטיוח במוסדות המדינה כשמדובר בפגיעה באזרחים ערבים.

     

    לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

     

    כאשר אדם מגיע בריא ושלם למשטרה ויוצא שבור, יש ציפייה לתגובות הגונות ואחראיות ולא להצהרות נגועות. במקרים רבים המשטרה ששה אלי קרב ומתנהלת בפרעות מול מפגינים ערבים, אך ללא תיעוד - נדיר שהמקרים יזכו להד תקשורתי. הפעם תצלומי הווידאו הנציחו את פרח בריא ושלם לפני החקירה. זה כבר סיפור אחר.

     

    עצם העובדה שאחת ההפגנות בחיפה הייתה ללא רישיון לא מצדיקה את העוינות והאלימות הפראית שהפגינו השוטרים. במיוחד כשהיא התקיימה על רקע מחזות ההרג ההמוני בעזה, ובמהלכה שאלו המפגינים על פי איזה הגיון ואיזה חוק ניתן רישיון לירות באלפי אנשים באש חיה, במקום להשתמש בכלים פחות קטלניים לפיזור הפגנות, גם במידה שאכן הייתה סכנת פריצת המון לגדר.

     

    הזכות להפגין ולמחות היא נשמת אפה של הדמוקרטיה והיא צריכה להיות מקודשת כשמדובר בהפגנה של מיעוט. חובתו ואחריותו של הרוב היהודי להכיל הפגנה, גם כאשר היא כועסת ואפילו סוערת, כל עוד לא סיכנה חיי אחרים. במקרים רבים היינו עדים ליחס הרבה יותר סלחני של המשטרה כלפי הפגנות - סוערות יותר, גדולות יותר ו"מאיימות" יותר - של יהודים שזרקו אבנים לעבר שוטרים.

     

    בין חיפה ועזה משתרע מרחק רב אבל בשתיהן הוצגה אותה התייחסות ישראלית עוינת לצד הפלסטיני, בהתאם לאופן שבו הוא מצטייר דרך עדשת הביטחון. המשטרה לא מפיקה לקחים ולא שינתה מדיניות מאז קבעה ועדת אור שהיא רואה באזרחים הערבים אויבים וסכנה ביטחונית. נכחתי בהפגנות רבות כעיתונאי או כמשתתף, וברוב המקרים זיהיתי בקלות כבר בהתחלה את מבטי השנאה, וחוויתי התנפלות ברוטלית על מפגינים ומפגינות.

     

    השנאה הזאת - שהתוצאה שלה היא אלימות ברחובות ובחדרי חקירות - מתחילה במשרדי הממשלה ובמטות שמתווים מדיניות. הבעיה מתחילה בחדרים שמהם יוצאות ההצהרות על ערבים הנוהרים באוטובוסים בהמוניהם ועל האוהדים בסכנין שלא עומדים דום בדקת הדומייה לקורבנות השיטפון. האלימות מתחילה מילולית על ידי ראש הממשלה, שמתחרה במסע ליבוי שנאה עם שר הביטחון, שקורא לנציגי הציבור הערבי בכנסת "מחבלים שצריך לבחור בין אם לכלוא אותם או לגרשם לעזה".

     

    ג'עפר פרח על רגליו לאחר מעצרו ביום שישי

    ג'עפר פרח על רגליו לאחר מעצרו ביום שישי

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    קצרה היריעה מלהכיל את כלל התבטאויות השטנה וההכפשה נגד האזרחים הערבים, ואת הניסיוניות הבלתי פוסקים לפגוע בלגיטימיות של האזרחות שלהם. רוח המפקד מובילה הסתה בוטה נגד ציבור שלם והיא באה לידי ביטוי בהצהרות שליוו את השריפות בכרמל, את הרס הכפר אום אלחירן, ואת הריגתו של המורה יעקוב אבו אלקיעאן, שבפזיזות הואשם גם בהשתייכות לדאעש – זמן קצר לפני ניסיונות הטיוח הציניים.

     

    שבירת רגלו של ג'עפר ביום שישי דורשת חקירה, אבל תרבות השקר לא פוסחת על מח"ש ולכן אפשר להבין מדוע הוא לא סומך על היחידה זאת. רוב החקירות של מח"ש בשנים האחרונות לא הוציאו שום צדק לאור ולא הוסיפו לה אמינות בקרב החברה הערבית.

     

    אכן, אנו אזרחים בישראל, אבל לא נוותר לעולם על זהותנו הפלסטינית. אלה הכלואים בבית הסוהר הגדול בעולם, שנקרא "עזה", הם בשר מבשרנו ובני עמנו. חובתנו המוסרית והלאומית להזדהות עם סבלם. הותקפנו והואשמנו לשווא על אי גילוי אמפתיה לקורבנות השיטפון היהודים בנגב והיום יש מי שמבקש שלא נמחה על הקזת דם רבתי בעזה.

     

    הציבור הערבי צופה בלהט של המשטרה בהפגנות ומייחל ליום שבו היא תתנפל כך על הפושעים וסוחרי הנשק ברחובות. מול ממדי הפשיעה הגואים אנו עדים עד כה לים של דיבורים וטיפה של מעשים. החברה הערבית רוצה לקחת את האזרחות שלה ברצינות ולא מקבלת את ההזדמנות הראויה לכך.

     

    עד כה המחאות הן צנועות ועדיין המשטרה נכשלת בהכלתן. המשך ניסיונות הדיכוי לא ירתיעו את האזרחים הערבים להמשיך להיאבק למען שלום סביר ואזרחות אמיתית. אנו חוזים בניסיונות השתקה של חברה שלמה, שחרף התפתחותה כמותית ואיכותית, עודנה מודרת ומופלית. החברה הזאת נחושה לדבוק ברוחה ובכבודה, ופגיעה בה, למשל בצורת הסתה או ליבוי השנאה, יביאו אותה לנקודת רתיחה ושבירה. כשאין באופק פתרון לקונפליקט הגדול, הרתיחה של היום עלולה לגרום להתפרצות של מחר. והיא לא תשרת איש.

     

    • ודיע עואודה הוא סופר ועיתונאי

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "תעשיית השקר והטיוח נגד החברה הערבית"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים