שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    "להחזיר ילד בריא לאמא שמחכה בחוף זו הרגשה מדהימה"
    אנשי השיטור הימי בכינרת מצילים מדי סוף שבוע עשרות נופשים שנקלעים למצוקה בחופי האגם. הם זוכרים את החילוצים שהצליחו וגם את המקרים שנגמרו באסון. מפקד היחידה: "הימאים שלי עובדים 24/7, היכולת לעבוד קשה נובעת מהתמיכה של המשפחות והשמחה שאתה חווה כשאתה מציל ילד או אדם שנסחף"

     


    אין דבר שמרגיז את שוטרי יחידת השיטור הימי בכינרת יותר מהשאלה היכן הם מחזיקים את החכה. התפיסה כי העבודה שלהם באגם הלאומי מורכבת בעיקר משיזוף ודיג, מתאדה מהר מאוד לנוכח הפעילות השוטפת של היחידה, ובעיקר העומס ומקרי ההצלה הרבים שבהם מעורבים השוטרים בחודשי הקיץ והחגים. מדי שבת, מצילים השוטרים עשרות נופשים שנקלעים למצוקה בחופים השונים, ומונעים מאות תקלות כאשר הם מזהירים את הרוחצים עוד לפני שאלה נכנסים למים.

     

    קו פרשת המים בין הנופשים בכינרת למשטרה, היה באפריל 2017. עם פתיחת חופשת הפסח גדשו אלפי בני נוער את החופים המזרחיים של האגם. השילוב של רוחות מזרחיות עזות במיוחד, האלכוהול שזרם באופן חופשי על החוף, והמוסיקה העזה שלא אפשרה לנופשים לשמוע את קולו של המציל - הוביל לאסון. הרוחצים, חלקם על אמצעי ציפה כמו מזרונים ואבובים, החלו להיסחף לעומק האגם.

    רפ
    רפ"ק וליד עותמאן, מפקד יחידת השיטור הימי בכינרת (צילום: דוברות משטרה)

    "עבדתי יחד עם השותף שלי בספינה, שוטר מהיחידה", משחזר רס"ב יוחאי לנקרי, סגן מפקד יחידת השיטור הימי, את אירועי אותו יום. "הייתה רוח מזרחית מאוד חזקה, וחילצנו קרוב ל-80 נערים, אבל ההמשך היה קשה מאוד. בסיומו של יום חילוצים קשה התוצאה הייתה שנשארנו עם שלושה נעדרים במים. זה יום לא רגיל בשיטור הימי בכלל".

     

    במשך כמעט שבוע, סביב השעון, נערכו חיפושים אחרי שלושת הצעירים הנעדרים, נחמן איטח, ליאור כראדי ואיתמר אוחנה. סונאר של חיל הים שהובא במיוחד סייע באיתור הגופות וצוללים הוציאו אותם לסירות השיטור, משם פונו לחוף.

     

    מציאת הנעדרים שטבעו בשנה שעברה    (צילום: אביהו שפירא)

    מציאת הנעדרים שטבעו בשנה שעברה    (צילום: אביהו שפירא)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    מתי שלג (צילום: שמיר אלבז)
    רס"ב מתי שלג(צילום: שמיר אלבז)

    רפ
    רפ"ק עותמאן באחת הספינות של יחידת השיטור הימי בכינרת (צילום: שמיר אלבז)

    אירוע הטביעה הזה היה אירוע מכונן מבחינת היחידה והמשטרה כולה, כמו גם מבחינת הגורמים האזרחיים – איגוד ערים כינרת המאגד את הרשויות סביב האגם ומפעיל 15 חופים מרכזיים. במסגרת הפקת הלקחים מהאסון, הוחלט כי חופי האיגוד יוכרזו כחופים שקטים, בהם אסורה השמעת מוסיקה קולנית. מבחינת המשטרה הוחלט על רישות החופים בקרוב ל-300 מצלמות, הגברת הסיורים והאחדת כל הכוחות הפועלים באגם ובחופיו תחת מטריה אחת, של משטרת טבריה.

     

    "יש כעת הרבה יותר שיתוף פעולה בין הגופים השונים", אומר לנקרי. "השקט בחופים הוא בהחלט פקטור חשוב מאוד לשליטה באנשים. ביום האירוע ב-2017 אני זוכר שניסינו לתקשר עם הנערים בחוף ולהגיד להם שלא להיכנס למים כי זה מסוכן, אבל לא הצלחתי. פשוט, בגלל המוזיקה שהייתה בחוף הם לא הצליחו לשמוע אותי. זה מאוד משמעותי שלמרות הכריזה של הספינה לא הצלחתי להתגבר על הרעש הזה". מוקדם עדיין לסכם את הצלחת הפרויקט המופעל כעת, בעיקר במזרח האגם, אולם אפשר לציין עובדתית כי במהלך 2018 טבעו בכינרת חמישה בני אדם, לעומת כ-15 בשנה הקודמת.

     

    בתדרוך שבת בבוקר, לפני היציאה לאגם, מדגיש מפקד היחידה, רפ"ק וליד עותמאן, את השילוב עם הכוחות הקרקעיים. "אנחנו עם עין אחת על החוף ועין אחת במים", הוא אומר. "גם במקרה של מרדף אחרי אופנוע ים או סירה, לא צריך לסכן מתרחצים. הרגלי (הסיור על החוף) יכול לצלם אותו ויכולים לאתר אותו אחר כך".

    רס
    רס"ב יוחאי לנקרי, סגן מפקד יחידת השיטור הימי בכנרת(צילום: שמיר אלבז)

    יחידת השיטור הימי בכנרת (צילום: שמיר אלבז)
    יחידת השיטור הימי בכנרת(צילום: שמיר אלבז)

    יחידת השיטור הימי בכנרת (צילום: שמיר אלבז)
    (צילום: שמיר אלבז)

    חלק גדול מפעילות היחידה היא אכיפה של פעילות כלי שיט באגם, שמחויבים ברישוי וכפופים לחוקי השיט. בסיור שבו השתתפנו גילו אנשי היחידה כי באופנוע ים הוחזק אמצעי פירוטכני (סוג של זיקוק שמשמש להזעקת עזרה במקרה מצוקה) ומים חדרו לשקית שבה הוחזק. "האמצעי אומנם בתוקף אבל החדירה של המים מקלקלת אותו", מזהיר רס"ב לנקרי את הרוכבים. "הוא עלול להתלקח באופן עצמאי, ומאחר והוא מוחזק בתא מעל מיכל הדלק עלול להתרחש אסון".

     

    בבדיקה של סירה מתברר כי תעודת הביטוח שמציג המשיט שייכת לכלי אחר. "ייעוד היחידה הוא הצלת חיי אדם. נקודה, זה בראש מעיינינו", מסביר רפ"ק עותמאן, "אבל במקום שאין אכיפה, יהיה ברדק, ולברדק אנחנו לא נסכים. האכיפה היא לא רק עניין של לתת דו"ח, זה לא הכסף, אלא ההרתעה שיוצרים. ברגע שהערתי לאותו בן אדם הוא לא ישתולל יותר וככה הצלתי ילד ששוחה בחוף".

     

    "הגענו בדקה ה-90"

    מקרי ההצלה בהם נתקלים אנשי היחידה רבים ומגוונים (כאמור מדובר בעשרות מדי סוף שבוע), אך ברובם מעורבים אמצעי ציפה שונים. למרות האזהרות והעלייה במודעות, הנופשים נכנסים לאגם על גבי מזרונים, אבובים, סירות מתנפחות ועוד. משטר הרוחות בכינרת גורם לסחיפת אמצעי הציפה במהירות רבה אל לב האגם. בשלב זה, עזיבת המזרון או האבוב וניסיון לשחות בחזרה לחוף, עלולים להיגמר באסון.

     

    בארכיון הסרטים של היחידה יש תיעוד של עשרות חילוצים, לעיתים מעומק של קילומטרים בלב הכינרת. "היו לנו מקרה של אנשים ללא ציוד ציפה, עם סירת גומי במרחק של 800 מטר מהחוף. אנחנו יכולים לראות בסרטון שהגענו בדקה ה-90 כי אחד מהם כבר נכנס לפאניקה, עזב את הסירה וניסה לשחות לחוף. היו לנו מקרים רבים כאלה, גם על מזרונים ואבובים, דייגים שיצאו לדוג בכינרת עם סירת גומי מתנפחת", מתאר רפ"ק עותמאן. "היתרון שלנו הוא שהצוות נמצא בים, וההגעה לנקודה היא מהירה מכיוון שאנחנו יודעים כבר את המסוכנות, הרוחות, הזרמים מול כל חוף".

    יחידת השיטור הימי בכנרת (צילום: שמיר אלבז)
    מעגן הספינות של יחידת השיטור הימי בכנרת(צילום: שמיר אלבז)

    יחידת השיטור הימי בכנרת (צילום: שמיר אלבז)
    (צילום: שמיר אלבז)

    יחידת השיטור הימי בכנרת (צילום: שמיר אלבז)
    (צילום: שמיר אלבז)

    לכל אחד מהימאים יש זיכרון על חילוץ שהצליח, ולמרבה הצער גם על אירועים קשים שהסתיימו בהחזרת גופה לחוף. רס"ב לנקרי הוא אחד מוותיקי היחידה ומשרת בה כבר קרוב ל-23 שנה. הזיכרון המשמעותי שלו הוא מחילוץ משולש שאירע לפני שנים רבות.

     

    "יצאנו מהיחידה בדרום הכינרת והפלגנו צפונה", הוא נזכר. "ראינו מזרון מתעופף ברוח, וברוח מערבית זה מראה מאוד שכיח, כלומר רואים הרבה מזרנים. החלטנו לגשת למזרון הזה ולא ראינו עליו אנשים אבל הפנינו את החרטום לכיוון הרוח והתקדמנו לכיוון החוף, לכיוון מערב. בערך 500 מטר מהחרטום זיהינו שתי בנות, שאחת עוזרת לשנייה והן נלחמות על חייהן, במלוא מובן המלה. היינו במרחק של 2-1.5 קילומטר מהחוף. המזרון עף ובלי שום אמצעי הצלה הן ניסו לחזור. אחת כבר איבדה את הכוחות שלה והשנייה עזרה לה.

     

    "שתיהן היו על סף אפיסת כוחות וטביעה ואנחנו חילצנו את שתי הבנות האלו. עד היום זה מעורר בי צמרמורת. הן היו בנות 17 ו-19 מירושלים", הוסיף לנקרי. "אחרי שהעלינו אותן לספינה והן התעשתו טיפה, תחקרנו אותן. רק אז הבנו שיש נערה שלישית ששחתה איתן. היא הייתה קצת יותר חזקה, טיפה התקדמה, איזה 200-300 מ' מהן. גם אותה איתרנו וחילצנו. זה היה מקרה שהיינו עלולים לסיים אותו בטרגדיה משולשת".

     

    "זו לא קלישאה", מבהיר רס"מ מתי שלג, ימאי ביחידה ורוכב אופנוע ים, "אנחנו מרגישים שזו שליחות, ואני לא חושב שיש תפקיד אחר במשטרה שבו המקצוע הוא בפועל הצלת חיים. אין דבר אחר. אנשים פה רואים אותך בתור מלאך כשאתה בא להציל אנשים. עם זאת", הוא מוסיף בציניות, "לפעמים רואים אותך כמלאך אחר, כשאתה בא לתת לבנאדם דו"ח על עבירה שעשה".

     

    "הימאים שלי עובדים 24/7", אומר רפ"ק עותמאן. "היכולת לעבוד קשה בזמן שכל עם ישראל חוגג, נובעת משני מקורות עיקריים: התמיכה של המשפחות, של הנשים שלנו שמבינות שאנחנו חוזרים הביתה עם סיפוק. הגורם השני הוא השמחה שאתה חווה כשאתה מציל ילד או אדם שנסחף. זה סיפוק בלתי נגמר, שאין אותו באף מקום. עברתי המון יחידות אבל להציל ילד, להחזיר אותו כשהוא בריא ושלם לאמא שמחכה בחוף, זו הרגשה מדהימה".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: דוברות משטרה
    רפ"ק וליד עותמאן, מפקד השיטור הימי
    צילום: דוברות משטרה
    מומלצים