שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לא קדוש, לא עתיק: כך פועלת תעשיית הזיופים בארצות ערב
    אותיות עבריות שלא מרכיבות שום משפט, הדפסות על מתכות - ומגן דוד בכל פינה: הספרייה הלאומית מוצפת בפניות של "אספנים" וסוחרי עתיקות ממדינות ערב, המציעים "כתבי יד היסטוריים" שהשתייכו, לכאורה, לקהילות יהודיות במדינות האיסלאם. הצצה לתעשיית הזיופים המשגשגת

     

    לא חלף אפילו שבוע מכניסתו לתפקיד, לפני עשור - וכבר החלו ההודעות לזרום אל כתובת המייל, הנייד הפרטי וחשבון הפייסבוק האישי של ד"ר אביעד סטולמן, כיום האוצר הראשי של הספרייה הלאומית. אנשים לא מוכרים מצרפים תמונות של כתבי יד עתיקים שלא זיהה.

     

    << הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק  >>  

     


     

    כל התמונות הגיעו ממדינות ערב, והטקסט שצורף אליהן, שכל מטרתו לפתות את מקבל ההודעה לרכוש את הפריטים - הבהיר כי מדובר בפריטים היסטוריים שהשתייכו לקהילות יהודיות שונות במדינות האיסלאם; פריטים שנאבדו והתגלו מחדש עשורים רבים לאחר שהתרוקנו מדינות אלו מכל היהודים שחיו בהם באלפי השנים האחרונות.

     

    קראו עוד בערוץ היהדות :

     

    בהביטו בכל העדויות הנערמות, שאל את עצמו אוצר אוסף היהדות החדש של הספרייה הלאומית מספר שאלות מתבקשות: האם נחשפות בפניי עדויות למסורות כתיבה לא ידועה? האם יש כאן ממצאים שהמחקר ההיסטורי אודות יהדות ארצות האיסלאם טרם לקח בחשבון? ומדוע נראה שכל כתבי היד נחרטו על מתכות ולא, כמקובל, על קלף עור או נייר?

     

    דוגמה לזיופים ממצרים (באדיבות הספרייה הלאומית)
    דוגמה לזיופים ממצרים(באדיבות הספרייה הלאומית)

     

    מבט שני (ובמקרים אחדים גם שלישי) בהודעות שקיבל, הספיקו לד"ר סטולמן כדי לבטל את כל השאלות שעלו בו. העין, כך גילה הוא וכך גילו מומחים רבים אחרים מאז, צריכה אף היא מעט זמן ואימון כדי להתרגל לזיופים.

     

    טקסטים בג'יבריש וחריטות על מתכת

    התמונות הראשונות שהגיעו היו גם הקלות ביותר לזיהוי: כתבי יד, וכאן מדובר בכלל גורף, לא נחרטים על מתכת (לבד מכתובות), ובטח שלא מודפסים עליה.

     

    אז מה אם יש שם מנורה? זיופים מלוב (באדיבות הספרייה הלאומית)
    אז מה אם יש שם מנורה? זיופים מלוב(באדיבות הספרייה הלאומית)

     

    רמז עבה נוסף נגע לתוכן של "היצירות האבודות": מרבית הזייפנים, המחפשים דרך מהירה להתעשר על חשבון בורותם של אחרים, חושפים את בורותם שלהם בתהליך. על פי רוב נמצא שכתבי היד מלאים בטקסט שאותיותיו אמנם עבריות, אך הטקסט עצמו הוא ג'יבריש מוחלט. ככל הנראה מעתיקים הזייפנים טקסטים עבריים מהאינטרנט, אך ללא שליטה בסיסית של השפה, נופלות טעויות רבות ומשונות בהעתקה.

     

    בורותם של הזייפנים, שלא לומר חמדנותם, לא נעצרת כאן. בצד "היצירות האבודות" מופיע בדרך כלל גם תג מחיר. קשה לדמיין שמי מהם טרח אי-פעם לעיין בפרוספקט מכירה של אחד מבתי המכירות הרבים בארץ ובעולם המתמחים בכתבי יד באות עברית. אחרת מדוע יבקשו המוכרים הלהוטים סכומי עתק הנאמדים במיליונים ולעתים בעשרות מיליוני דולרים?

     

    עדויות לניו אייג' קדמוני? תמונות שנשלחו מבלגרד (באדיבות הספרייה הלאומית)
    עדויות לניו אייג' קדמוני? תמונות שנשלחו מבלגרד(באדיבות הספרייה הלאומית)

     

    הקורבנות: אספנים עם כיסים עמוקים

    לא רק תמונות וסרטונים של כתבי יד עתיקים מגיעים מדי שבוע לספרייה. מפעם בפעם מגיעים גם פריטים אחרים, מעניינים לא פחות – דוגמת החרב שבסרטון לעיל, המעוטרת במגן דוד ובמה שנראה כאותיות ספק עבריות ספק ג'יבריש. לפעמים נדמה שהזייפנים לא יודעים אפילו באיזה כיוון יש לקרוא עברית – מימין לשמאל, שמאל לימין ואולי בכלל מלמטה למעלה?

     

    דוגמה לשיחת ווטסאפ עם מוכר פוטנציאלי: המוכר מציע ספרים וכתבי יד העוסקים לטענתו ב
    דוגמה לשיחת ווטסאפ עם מוכר פוטנציאלי: המוכר מציע ספרים וכתבי יד העוסקים לטענתו ב"קבלה, במשיח ובדיבור עם האל עצמו". עוד מציין המוכר כי "מי שבדק את הפרטים הוא מנכ"ל הארכיאולוגיה הירדנית. הפריטים הם בני 700 שנה והם מקוריים במאה אחוז. מדובר בשלושה ספרים, חמישה כתבי יד ושני כתבי יד נפתחים"(באדיבות הספרייה הלאומית)

     

    חשוב להבהיר שלא כל מי ששולחים תמונות של "הפריטים האבודים" שהתגלו ממש לאחרונה, שותפים לבדיחה. חלקם, אזרחי מדינות ערב בעצמם, ולא פעם אספנים עם כיסים עמוקים - רכשו בתום לב כתב יד נדיר או פריט שערכו, כך הובטח להם, לא יסולא בפז.

     

    חלק מהפונים לד"ר סטולמן ולאנשי ספרייה אחרים, קיבלו את הודעות המכירה בעצמם, ומיהרו להעבירן אלינו – וביניהם ניתן למנות את אחד מראשי המוסד לשעבר, אנשי תקשורת ופוליטיקאים ישראלים ואישים נוספים העומדים בקשר ישיר או עקיף עם העולם הערבי. הפניות, אגב, ממשיכות לזרום אלינו גם היום, כל יום, בכל ערוצי התקשורת עם עובדי הספרייה.

     

    זיופים מלוב (באדיבות הספרייה הלאומית)
    זיופים מלוב(באדיבות הספרייה הלאומית)

     

    המעיל מקורי, ספר התורה מזויף

    עם הזמן השתפרו הזיופים. קלפי עור, בדים או ניירות שעובדו במיוחד כדי שייראו עתיקים יותר החליפו את המתכות מפעם. למרות זאת, מספר לנו ד"ר סטולמן, "מרגע שהעין מתרגלת – לא לוקח יותר משניות ספורות להבחין שמדובר בזיוף".

     

    זיופי בד (באדיבות הספרייה הלאומית)
    זיופי בד(באדיבות הספרייה הלאומית)

     

    לעין המיומנת מסייע שוב הידע ההיסטורי (שחסר לחלוטין לזייפנים): בזיופים החדשים נמצא על פי רוב איור (כנראה הדפסה) של מגן דוד על הכריכה. הזייפנים, המעוניינים למכור את מרכולתם לאספנים ישראלים, אינם מבינים שהסמל המופיע בדגלה של מדינת ישראל הינו סמל מודרני – כך שההבטחות שלהם שמדובר בפריטים בני אלפיים שנה לא עומדות אפילו במבחן פשוט של התבוננות בכריכת הספר המוצע למכירה.

     

    הפריטים שכן עומדים במבחן הכריכה הם ספרי תורה שהוכנסו לתוך מעיל ספר תורה מקורי, שייתכן ונשמר באחד מבתי הכנסת של אחת הקהילות היהודיות במדינות ערב. מבט חטוף בספר עצמו מספיק כדי לקבוע שהמעיל אולי מקורי, אך הספר עצמו מזויף.

     

    זיופים פרסיים-יהודים (באדיבות הספרייה הלאומית)
    מה שהבהיר שמדובר בזיוף היו הציורים שלא תאמו את הטקסט. זיופים פרסיים-יהודים(באדיבות הספרייה הלאומית)

     

    "מרכז מחקרי" מפוקפק בירדן

    מתברר שלא כל החוקרים מתייחסים בביטול לעדויות הנשלחות מדי יום ביומו לקונים פוטנציאליים. בבריטניה, למשל, פועל "מרכז לחקר ספרי עופרת מירדן" (The Centre for the Study of the Jordanian Lead Books) – המתייחס ברצינות גמורה לפריטים.

     

    דוגמה לכתבי היד שנשלחו מירדן (באדיבות הספרייה הלאומית)
    דוגמה לכתבי היד שנשלחו מירדן(באדיבות הספרייה הלאומית)

     

    בעמוד הסוקר את פרסומי המרכז בתוך אתר האינטרנט של המרכז מתייחסים אנשיו לשאלת האמינות של הפריטים: "הכתיבה על ספרי המתכת איננה ג'יבריש (Babble). מדובר ללא ספק בקוד או בצופן בכתיבה. חברי הפאנל מכינים מספר תרגומים, שיוצגו בדוח של ועדת המרכז בפגישה השנתית הכללית של המרכז שתתקיים ב-26 במאי 2016". חיפוש קדחתני שלנו באתר לא הניב שום דו"ח שכזה, אך בפרסומים אחרים של המרכז – וביניהם סרטוני יוטיוב שהאפשרות להגיב בהן נחסמה – נטען שוב ושוב שמדובר (ככל הנראה) בפריטים אותנטיים, או לכל הפחות בהעתקות ושיכפולים של פריטים אותנטיים שאבדו. אנחנו, בכל אופן, טרם השתכנעו.

     

    דוגמה לזיופים ממצרים (באדיבות הספרייה הלאומית)
    לא כל הנוצץ הוא מנורה אותנטית. דוגמה לזיופים ממצרים(באדיבות הספרייה הלאומית)

     

    לסיום, מודה ד"ר סטולמן כי "מדי פעם יגיע פריט שיגרום לך להשהות את הספק, גם אם רק לשניות אחדות". הזיוף המבלבל ביותר שבו נתקל, לדבריו, היה זיוף פרסי-יהודי, שגרם אפילו לאוצר המנוסה לתהות האם בכל זאת מדובר בפריט היסטורי מקורי, שכן הטקסט היה פרסי-יהודי וידוע. מה שהבהיר שמדובר בזיוף היו הציורים שלא תאמו את הטקסט. "הזייפנים חיברו בין ציורים שלא תמיד היו קשורים לטקסט המקורי, וכמובן שהוסיפו מנורה בשביל האותנטיות".

     

     

    עין מיומנת. ד"ר אביעד סטולמן, האוצר הראשי של הספרייה הלאומית ()
    עין מיומנת. ד"ר אביעד סטולמן, האוצר הראשי של הספרייה הלאומית

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים