שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הטעויות של צוותים רפואיים שעלולות להרוג אתכם – ואיך למנוע אותם
    עומסים כבדים ועייפות רופאים מובילים לאלפי טעויות רפואיות המתרחשות כל שנה. סקרים הראו שמרבית הרופאים מודים שהם טועים לא מעט בטיפולים שעלולים גם לעלות בחיי אדם. אז אלו טעויות נפוצות קיימות - ואיך ניתן למנוע את הפגיעה?

    זה יכול לקרות לכל אחד מכם: באתם לקבל מזור לבעייתכם הרפואית, אך מסיבות שלא תמיד ברורות, וכנראה נובעות מעומסים כבדים על צוותי הרפואה, נפלתם בין הכיסאות אל תהום הטעויות. זה יכול להתרחש בחדר הניתוח, בחדר המיון, במרשם התרופה, ואפילו במכשיר הבדיקה שנגע בכם וגרם לזיהום.

     

    על פי נתונים בארה"ב, טעויות בטיפול הרפואי מהוות את גורם התמותה השמיני בשכיחותו שם, יותר ממספר ההרוגים בתאונות דרכים. כמחצית מהתקלות הרפואיות – ניתנות למניעה.

     

    אספנו את הטעויות הרפואיות השכיחות ביותר, בארץ ובעולם, שבמקרים מסוימים עלולות לעלות גם בחיי אדם. 

     

    ועוד נקודה חשובה: כן, חשוב לזכור שגם רופאים, הם בני אדם בשר ודם. טעויות (בניגוד לרשלנויות) קרו, קורות ועוד יקרו.  אין זה אומר שטעויות צריכות לקרות. הן לא. אבל עד לתיקון ליקוי המאורות, ולשיפור דרמטי של מערכת הבריאות, לפחות תדעו לחשוד תמיד, לא לקבל שום בדיקה או טיפול כמובנים מאליהם, ולזכור את הזכות, שהיא גם חובה, לשאול ולבדוק.

     

    ניתוח (צילום: shutterstock)
    טעויות בחדר הניתוח. מחצית מהטעויות ניתנות למניעה(צילום: shutterstock)

     

    קיראו עוד:

    מחקר ישראלי מגלה: איך אתם רוצים שרופא הילדים יתלבש?

    הדו"ח שחושף: כמה רופאים ואחיות יש בישראל - ולמה עדיף לחלות במרכז

    1 מכל 10 הורים "תופס" רופא על טעות

     

    שמות דומים – תרופות שונות

    הטעויות השכיחות ביותר הן בניפוקי תרופות, כשחוסר תשומת לב אפילו של שניות בודדות בבחירת התרופה, מנופקת תרופה אחרת לגמרי, המצויה ברשימת המחשב "ליד" התרופה הנדרשת או שהשם שלה דומה מאוד לתרופה אחרת לחלוטין.

     

    כמה דוגמאות:

    פרוקור – תרופה המיועדת לטיפול בהפרעות קצב לב, למול התרופה פרוקיור המעכבת את ההורמון הגברי טסטוסטרון ומיועדת לעצירת נשירה ולבעיות בבלוטת הערמונית.

    נלוקסון – תרופה המיועדת לעיכוב סמים אופיאטיים כמו הרואין ומורפין, למול נקסין – תרופה משככת כאבים ומורידת חום.

     

    שמות שונים – תרופות דומות

    במקרה ההפוך, תרופות דומות עלולות להיות בעלות שמות שונים. וכך, עלול המטופל ליטול את אותה תרופה במינון רעיל ביותר. דוגמאות לתרופות כאלה הן: אמלודיפין ונורבסק לטיפול בלחץ דם, פאקסט ופרוקסטין לטיפול בדיכאון, טריטייס ורמיפריל ליתר לחץ דם, זודורם וסטילנוקס לנדודי שינה ורבות אחרות.

     

    מינונים שגויים

    אין כמעט מטופל שלא קיבל לפחות פעם אחת מינון שגוי של התרופה. באוכלוסיית התינוקות והילדים, המינונים ניתנים על פי משקל, בעוד שאצל מבוגרים המינונים לרוב קבועים. ברפואת ילדים, החישוב הוא מסובך למדי: תחילה הרופאים מחשבים את המינונים במיליגרם לכל ק"ג משקל, ואותו ממירים למידת נפח – מיליליטר ומחלקים למנות היומיות.

     

    כך למשל, מינון האנטיביוטיקה מוקסיפן לדלקת גרון הוא 50 מ"ג לק"ג. לילד השוקל 20 ק"ג, יש לתת אם כן כמות של 1,000 מ"ג ליממה, כלומר 500 מ"ג בבוקר ו-500 מ"ג בערב. מינון זה יש להמיר למיליליטרים על פי ריכוז התמיסה. אין פלא אם כן, כשהחישוב של מתן תרופה הוא כה מורכב וכולל שלבים רבים, הדרך לטעות היא קצרה.

     

    טעויות במתן המינון יכולות להיות כאלה שבהם החישוב אינו על פי המשקל, או שלא מחולק בצורה נכונה למספר המנות ביממה. טעויות עלולות להתרחש גם כשמדובר ביחידות המידה. כך למשל, תרופות רבות ניתנות במינוני מיליגרמים, ואחרות במיקרוגרמים (כמו למשל תרופות לבלוטת התריס).

     

    למטופל שאינו בעל ידע רפואי, קשה בדרך כלל לדעת אם קיבל את המינון הנכון. אבל זה המקום שלכם לשאול את הרופא – האם המינון נכון, ומתאים למשקל, ולכמה מנות ביממה נדרש הטיפול.

     

    כמו כן, אל תשכחו לוודא שהרופא רשם על המרשם כמה ימים אמור להימשך הטיפול. ועוד עצה: זו לא בושה לשאול את הרופא על פי איזה מינון ניתנה התרופה, כלומר כמה מיליגרמים לקילוגרם משקל גוף ליממה.

     

    שמות דומים, שימושים שונים. טעויות בהנפקת תרופות (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    שמות דומים, שימושים שונים. טעויות בהנפקת תרופות(צילום: shutterstock)

     

    זיהומים במרפאות ובתי חולים

    דו"ח מבקר המדינה ציין כבר ב-2013 כי על פי ההערכות, כ-4,000 עד 6,000 איש מתים מדי שנה מזיהומים, חלקם מזיהומים במתקנים רפואיים. הזיהומים עלולים להתרחש או בשל העובדה שצוותי האחיות והרופאים אינם מחטאים ידיים לפני ואחרי הטיפול בכם או שהמיכשור הרפואי שנוגע בכם – לא חוטא.

     

    והדבר עלול להיות קריטי: מחקרים גילו שסטטוסקופ הרופא עלול להכיל אלפי חיידקים, חלקם עמידים ביותר. גם מכשירי בדיקה אחרים עלולים להדביק בחיידקים אלימים ביותר, העלולים להיות מסוכנים במיוחד לאוכלוסיות בסיכון כמו פגים, תינוקות, קשישים, חולים כרוניים ונשים בהריון.

     

    אל תתביישו לבקש מאיש הצוות הרפואי לחטא ידיים לפני שהוא נוגע בכם. אם תאמרו זאת בנימוס, בקשתכם תתקבל בסבר פנים יפות, וזוהי זכותכם המלאה לבקש לחטא גם את חלקו של המכשיר הרפואי שנוגע בכם – אם אינו סטרילי.

     

    הקפידו על חיטוי גם בעצמכם: רגע לפני שאתם עוזבים את המרפאה, או שאתם מאושפזים בבית החולים, חטאו ידיים מדי פעם. אם אתם מבקרים אדם מאושפז – חטאו את ידיכם בכניסה לבית החולים וגם ביציאה ממנו. אם אתם עומדים להיכנס לחדר בידוד, בו מצוי אדם בעל כשל במערכת החיסון (כמו בעת מתן כימותרפיה) או אדם הנגוע בזיהום חמור המסכן את סביבתו – ודאו שאתם עוטים מסיכה חד פעמית מעל האף והפה, וחלוק חד פעמי.

     

    חיטוי ידיים לפני טיפול רפואי. מניעת זיהומים (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    חיטוי ידיים לפני טיפול רפואי. מניעת זיהומים(צילום: shutterstock)

     

    חבלות ונפילות

    בספר "בית האלוהים", המתעד באופן ציני וסרקסטי את קורותיהם של רופאים צעירים לאחר סיום בית הספר לרפואה, נכתבו מספר "כללים" אותם על הרופאים לשנן, ובהם כלל הברזל: "המאושפזים נוטים ליפול לרצפה". ואכן, נפילות וחבלות הן מנת חלקם של חלק מהמטופלים, לרוב בין כתלי בית החולים.

     

    בספרות הרפואית ובמציאות היומיומית, ישנן תלונות ותביעות רבות עקב נפילות של מטופלים בשטחי בית החולים, במחלקות, בחדרי המיון ובמרפאות. מבחינה משפטית, האחריות על שלום החולה ובטיחותו חלה על המוסד הרפואי, גם אם אין בו מספיק צוות רפואי כדי להשגיח על המטופל.

     

    אבל פרט לעניין החוקי משפטי, חשובים יותר שלומכם ושלום ילדיכם. לפיכך, אם אתם, קרוביכם או ילדכם מתאשפזים, ודאו שהמיטה עליה אתם שוכבים היא יציבה, וכי הסוגרים בצדדים המונעים נפילות מורמים.

     

    אף פעם אל תרוצו בבית חולים או במרפאה, שכן הרצפה עלולה להיות רטובה או מלאה בנוזלים (כמו נוזל חיטוי או נוזלי גוף). מאחר שמתקן רפואי עלול להיות עמוס בציוד חלקו על הרצפה, היזהרו גם בהליכה שכן אתם עלולים למעוד על חלק מהציוד.

     

    הרצפה במרפאות ובבתי חולים עוברת שטיפה לעתים קרובות, ולא תמיד מוצב השלט הצהוב המזהיר מפני רצפה רטובה. לפיכך, שימו לב היטב, שוב ושוב, היכן אתם הולכים, והאם הקרקע שלפניהם רטובה או יבשה.

      

    האיבר הנכון

    הטעות הזו נדירה יחסית, אבל לצערנו עדיין מתרחשת, כאשר החלק הלא נכון בגוף – מנותח. כך למשל, אירעו מקרים, גם בארץ, שנותחה הגפה הלא נכונה, הכליה הבריאה, נכרת השד הלא חולה או שהוסר האיבר התקין.

     

    כיום מסומן אזור הניתוח על פי רוב באמצעות טוש לא מחיק. עם זאת, לא קיימת הוראה מסודרת על כך, הגם שפעמים רבות מוסר הסימון לאחר חיטוי העור, מה שמגביר את הסיכון לביצוע הניתוח באזור השגוי.

     

    על פי הידוע, אחד מכל 30 אלף ניתוחים מסתיים בטעות טראגית שכזו, במהלכה מנותח האיבר הבריא. אחד המקרים הקשים התרחש בבריטניה, שעה שמומחה כליות הודה שהורה על הסרת כלייתו הבריאה היחידה של אחד ממטופליו, שמת חמישה שבועות לאחר הניתוח. הרופא הודה כי הניח הפוך את צילומי הרנטגן של הכליות, מה שהוביל לכריתה האומללה.

     

    במקרה קשה נוסף, כרת רופא בבית חולים בדרום מקסיקו בטעות את רגלו הימנית הבריאה של חולה סוכרת. החולה הגיע לקבל טיפול בשל דלקת חמורה בה לקה ברגל שמאל, אלא שלאחר הניתוח הוא הופתע לגלות שנשאר ללא רגלו הימנית הבריאה, בעוד הוא ממשיך לסבול מזיהום ברגלו השמאלית.

     

    כאמור, בבית החולים אסותא יזמו ד"ר אריק כהנא ועמיתיו פתרון מקורי: מדבקה שנכנסה לשימוש בכל בתי החולים, תודבק על גופם של המנותחים הרבה לפני הניתוח, ובה הכיתוב: "לנתח כאן". המדבקה לא ניתנת להסרה בקלות, והיא עמידה בפני מים וגם חומרי חיטוי.

     

    המדבקה שאמורה למנוע טעויות ()
    המדבקה שאמורה למנוע טעויות

       

    תחבושות וציוד שנשאר בגוף

    מעריצי סיינפלד זוכרים היטב את הפרק בו סוכריית מנטה עפה מידו של קרמר אל תוך חלל הבטן של המנותח בו צפו. דבר כזה אמנם לא זכור בספרות הרפואית, אבל לא מעט ציוד נשכח לעתים בתוך המטופל, בעיקר ציוד חבישה.

      

    הצוותים הרפואיים מחוייבים לספור את חומרי החבישה בהם השתמשו, לפני הניתוח ואחריו, ולוודא כי כולם הוצאו מהחולה. הספירה הזו אמורה להיות מתועדת גם בסיכום הניתוח. שיכחה של חפץ כלשהו בתוך חלל המטופל, יכולה להיות הרת אסון, לגרום להחמרה, לעיכוב בהחלמה, ואף לזיהומים קשים.

     

    אין צורך להיכנס לפאניקה בחשש כזה, אבל זכותכם לצפות בדו"ח הניתוח ולשאול כל שאלה שעולה בדעתכם. אבל בעיקר – אם אתם סובלים בימים ובשבועות שלאחר הניתוח מזיהומים חוזרים, כאבים לא מוסברים ועיכוב בהחלמה המצופה, העלו את הסוגיה בפני הרופא.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים