שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    נתנו מתנה לחברה הישראלית: לחגוג את הסיגד כדי להילחם בגזענות

    "החלום שלנו לא התגשם באופן מלא. אמנם הגענו לירושלים פיזית, אבל לא רוחנית. אנחנו לא מצליחים להגשים את הייעוד שלנו כחברת מופת. לרגל חג הסיגד ועל אף הגזענות המפעפעת וחוסר הצדק, קהילת ביתא ישראל עומדת זקוף - וחוגגת"

    בימים של משבר פוליטי מחריף, כאשר כל צד עוסק בהאשמת הצד האחר ומשאלת האחדות של רוב אזרחי ישראל מתקרבת ומתרחקת תדירות, התזמון של חג הסיגד והערכים העומדים בבסיסו כאילו נופלים כפרי בשל, ומעניקים לכולנו את הפרופורציות והפרספקטיבה הראויה.

     

    << הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>     

     

    הרב שרון שלום מסביר

    הרב שרון שלום מסביר

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    חג הסיגד הוא אחד ממועדי וחגי ביתא ישראל, שהיא קהילת יהודי אתיופיה. החג חל כ-50 יום לאחר יום הכיפורים, בכ"ט בחשוון, ובו מבקשים מחילה מאלוהים, מביעים תקווה לחידוש הברית עמו וכמיהה לעלות לירושלים. השנה, התשע"ט (2019) אנו מציינים את החג היום (ד').

     

    קיראו עוד בערוץ היהדות : 

  1. "גדולי הדור" הורו לרבני אירופה: "אל תתבלטו"
  2.  

    חג זה לקוח ממעמד הר סיני ובהשראת מעמד דומה, אותו קיימו עזרא ונחמיה בימי שיבת ציון. מעבר ליצירת אחדות, מהווה החג תזכורת למתן תורה וחיזוק הקשר של הציבור עמה. החג הוא יום של צום, טהרה והתחדשות. הוא כולל קריאת קטעים מן כתבי הקודש, וברכות ותפילות לגאולה. הוא נערך בראש הר גבוה, כסמל למעמד הר סיני, ומנהלים אותו כהני הקהילה, הקסים. בישראל מתחלקים המתפללים בין ארמון הנציב לרחבת הכותל המקודשת.

     

    הזדמנות לשים את המחלוקות בצד

    המשורר נתן אלתרמן היטיב לבטא את מהות התפילה כמעשה שבו אדם אינו מבקש דבר, אלא לזולתו. "עושה למען תפילה שאינה מבקשת אלא דבר אחד: תודה על העשרת היש". לחברה הישראלית ניתנת הזדמנות ללמוד מהקהילה היהודית שהגיעה מאתיופיה ולקחת הפסקה של 24 שעות מהמתח הפוליטי-חברתי ומהמרוץ התזזיתי של החיים והקריירה.

     

    ילדי גן חוגגים את חג הסייגד (צילום: עידו ארז)
    ילדי גן חוגגים את חג הסגד(צילום: עידו ארז)

     

    50 יום אחרי יום הכיפורים המוכר לכולנו, יש לנו הזדמנות ואפשרות לשים את המחלוקות בצד ולהתכנס שוב יחד עם עצמנו ויקירינו. מעבר לכך, יש כאן הזדמנות חינוכית חשובה לערוך היכרות וללמוד קצת יותר על החג  שנשמר באדיקות על ידי יהודי אתיופיה, כ-2,500 שנה לערך.  

     

    אני שומעת מהרבה חילונים על חשיבות יום הכיפורים עבורם; עד כמה שהם אוהבים את היום הזה שבו הזמן עומד מלכת ואפשר לשמוע את השקט (הפנימי והחיצוני), לבלות בחיק המשפחה ולקיים חשבון נפש אמיתי. זו ההרגשה עבור הקהילה האתיופית בסיגד: דתיים, חילונים, צעירים, סטודנטים, אנשי חינוך ועוד מגיעים בהמונים לירושלים. מעבר לתפילות המקודשות, מתקיימים גם מעגלי שיח כנים, המובלים על ידי בני ובנות הקהילה. מדובר בחגיגה מרגשת החוצה גילאים, צבע, או מעמד.

     

    חוש ביקורתי הוא הכלי לחברה בריאה

    כמחנכת לילדים ובני נוער, מטרתי היא להעביר את המסר של תיקון עצמי. זאת דרך התבוננות פנימית ומודעות למצב החברתי, חוש ביקורתי - ורצון מתמיד להוביל שינוי, אם על ידי תיקון פנימי עצמי (שיפור, שינוי למידה), ואם על ידי שינוי חיצוני חברתי, שנובע ויוצא מהתיקון הפנימי. כמרצה אני מיישמת זאת עם הסטודנטים שלי, והם יכולים להעיד על השינוי שהם עוברים. אני מאמינה שהם מעבירים את המתודה הזאת הלאה.

     

    "הסטודנטים מצאו את עצמם בדמותה של אלמז"(צילום: לינוי מנגיסטו)

     

    לא מזמן, אחת הסטודנטיות שלימדתי והפכה לאשת חינוך מצויינת ביקשה לפנות אליי והודתה כי "אי אפשר להישאר אדיש" למסעה הנשגב של קהילה קטנטנה באתיופיה. גם התגובות שאני מקבלת על ספרי, "אלמז פוסעת בשבילי ילדותה", הן מדהימות ומעוררות תקווה. ביום ראשון, הגעתי כהרגלי לשיעור בבית הספר בלבושי המסורתי. הופתעתי לקבל במתנה מתלמידותיי רקמה אותנטית שהכינו יחד עם המורה לאמנות. כמים הפנים לפנים, כך לב האדם לאדם.

     

    החג נחגג באתיופיה אך מהותו יהודית ישראלית

    לחברה הישראלית יש עכשיו הזדמנות נהדרת לקבל את המתנה הזו מיהדות אתיופיה - ולאמצה בחום. בזכות הסיגד נוכל להכיר יותר טוב את יהודי אתיופיה שבמסירות, אדיקות ובתנאים לא קלים של איומים מבחוץ וניסיונות בלתי פוסקים להמיר את יהדותם - הצליחו לשמור על המנהג זמן רב כל כך. אימוץ החג על ידי מערכת החינוך וציון שלו בצורה משמעותית, תתרום ליצירת פסיפס אנושי מגוון בחברה שלנו. 

     

    יהדות אתיופיה, כמו הרבה קהילות יהודיות בגלות, הצליחה להגשים את החלום ולהגיע לירושלים. אבל החלום לא הוגשם באופן מלא. אמנם הגענו לירושלים פיזית אבל לא רוחנית. מבחינה רוחנית אנחנו לא במקום הראוי לנו, ואיננו מצליחים להגשים את היעוד שלנו כחברת מופת.

     



    אלימות, גזענות, הדרה וחוסר צדק ממשיכים ללוות את החברה הישראלית בכל צעד ושעל, זאת למרות היומרה שלנו להיות "אור לגויים". יש לנצל את יום חשבון הנפש של חג הסגד כדי להתמודד ולהתעמת עם השדים הרעים האלה שעדיין מתקיימים בתוכנו, ולנסות להצדיק את השאיפה האצילית. זאת אולי הדרך היחידה להגשים את אותן מילים גדולות ושאיפות יומרניות שנכתבו בראשית הטור. הפעם תנו ליהודי אתיופיה להוביל. תצטרפו אלינו וכל עם ישראל ייהנה מכך.

     

    חג סיגד שמח. או באמהרית פשוטה : מלקם יסגד בהל.

     

    ד"ר ווביט וורקו מנגיסטו, מרצה באוניברסיטה העברית הר הצופים ובמכללת דוד ילין, מפקחת באגף ילדים ונוער בסיכון, משרד החינוך. 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים