חנה מלול. "הבת בטראומה, לא זוכרת שום דבר"

חיפשה את בתה לילה שלם על הר מירון: "בשנה הבאה אבוא להילולה ואביא את כל המשפחה"

בעת שהותן על הר מירון ביקשה חנה מלול (דודה של אלין כהן) מבתה אדל בת ה־16 להביא לה מים, ומרגע זה איבדה איתה קשר. רק לפנות בוקר מצאה אותה חבולה בכל חלקי גופה, בבית החולים פוריה

פורסם: 09.05.21 , 08:34
"נסעתי להילולה עם בתי אדל בת ה־16 באוטובוס", משחזרת חנה מלול (40), אם לשישה מחדרה, את אירועי היום הגורלי, "ובעלי נתן נסע ברכב עם שלושת ילדיי הקטנים. לא רציתי לנסוע איתו כי לא התחשק לי לעצור בחניון ולעלות על שאטל, שמעתי שיש שם עומס מטורף. הוא נתקע בפקקים נוראיים, ואנחנו כבר הגענו למירון כשהוא התקשר אליי ואמר שהודיעו לו שכל החניונים סגורים ושצריך לחכות ברכב שעתיים עד שיפתחו מחדש. הוא החליט לחזור הביתה, הייתה לו הרגשה שמשהו לא טוב קורה. כמה דקות אחרי זה צלצלתי ואמרתי לו, 'נתן, קורה פה משהו', לא ידענו מה, לקח זמן עד שהבנו, כי עדיין הייתה מוזיקה ברקע. רק אחרי חצי שעה, ברגע שראינו מכבי אש ואמבולנסים נכנסים למתחם, הבנו שקרה אסון".
איפה היית כשכל זה קרה?
"ממש בכניסה למתחם שבו קרה האסון, עם כל הנשים מאחור. רציתי להגיע למקום הקדוש, לקבר של הרבי, ניסיתי להיכנס, אבל היה דוחק נוראי, אז נשארתי במתחם הנשים וביקשתי מאדל שתלך להביא לי מים. ברגע שהיא הלכה התחילו לפנות את כל הפצועים דרך המתחם שלנו, וביקשו מאיתנו לא לצאת כדי לא להפריע למעבר. טיפלו בפצועים לידנו, ראינו הכל".
איך הרגשת באותו רגע?
"הייתי מבוהלת. כולן התחילו להתקשר, לחפש את הבעל והילדים, ואני הייתי חייבת לחפש את אדל, אבל השוטרים עמדו בכניסה ושמרו שלא נצא. עברתי את האסון הזה לבד והיא לבד, לא היה בינינו שום קשר טלפוני כי בשלב הזה כבר לא הייתה קליטה".
מה עשית?
"אחרי חצי שעה הצלחתי להשתחל החוצה וחיפשתי אותה במשך שעות. הסתובבתי בהיסטריה על כל ההר וצעקתי 'אדל, אדל', אנשים קלטו אותי והתחילו לשלוח הודעות לאחותי מירי - כולם מכירים אותה כי יש לה אינסטגרם מאוד פעיל בזכות הבת שלה, אלין כהן. היא התקשרה בשתיים בלילה וסיפרה שכבר יש 28 הרוגים. הייתי המומה. בשטח היו שמועות, גם ראיתי את הפצועים, אבל לא ידענו שזה הגיע למספרים כאלה".
"אנשים קלטו אותי והתחילו לשלוח הודעות לאחותי מירי - כולם מכירים אותה כי יש לה אינסטגרם מאוד פעיל בזכות הבת שלה, אלין כהן. היא התקשרה בשתיים בלילה וסיפרה שכבר יש 28 הרוגים. הייתי המומה"
מה אמרת לה?
"שאני לא מוצאת את אדל ושאני מתה מדאגה. היא העלתה את זה לאינסטגרם שלה ושיתפה. קצת אחרי זה בעלי שלח לי הודעה שאדל נפצעה ומפנים אותה לבית החולים פוריה".
מי הודיע לו?
"אחרי שחובשים של מד"א פינו אותה, הם התקשרו אליו מהטלפון שלה והודיעו לו. זו הייתה ההודעה הכי משמחת שקיבלתי בחיים, וככה התחלתי את המסע שלי לפוריה".
איך הגעת?
"המשפחה שלי התנגדה שאסע לשם לבד, ביקשו ממני לחזור הביתה ושהם ייקחו אותי, אבל אני יודעת כמה אדל מפחדת מרופאים. לפני חודשיים היא הלכה לעשות בדיקת דם בקופת החולים ופינו אותה באמבולנס כי היא פשוט התעלפה שם. לקחתי ארבעה אוטובוסים, עליתי על אוטובוס אחרי אוטובוס, העיקר להתקדם עוד קצת לכיוון פוריה. היו עליי 150 שקל, ראיתי נהג מונית ושאלתי אותו אם הוא יכול לקחת אותי. הוא ריחם עליי והסכים לקחת אותי תמורת 150 שקל עד למיון, נסיעה של שעה וחצי. הוא לא עזב אותי לרגע עד שמצאתי את אדל, ממש חסד של אמת".
איך היא נפצעה?
"היא עמדה ליד המוקד של זק"א וביקשה מהם שיקראו לי בכריזה אחרי שהקשר בינינו נותק. בדיוק הגיעה לשם קבוצה גדולה של אנשים, היה דוחק נוראי, היא נפלה על הרצפה ונפלו עליה מלא אנשים. מזל שהשוטרים ראו אותה וחילצו אותה משם ישר לאמבולנס. יש לה חבלות ומכות יבשות בכל הגוף. היא הגיעה לפוריה ללא הכרה, גזרו לה את כל הבגדים, הורידו לה את התכשיטים, ושמו אותה בחדר הלם".
היא זוכרת משהו?
"כלום, היא בטראומה, לא זוכרת שום דבר".
מה שלום אדל עכשיו?
"ברוך השם, היא השתחררה מבית החולים ולאט־לאט מתאוששת. כולם עוטפים אותה באהבה, היא לומדת בסמינר 'באר נריה' בחדרה, וכולן באו לבקר אותה - המנהלת, הפסיכולוגית, היועצת. סגן ראש עיריית חדרה, בועז ביטון, היה הראשון להתקשר ולדרוש בשלומה".
היית בעבר בהילולת ל"ג בעומר במירון?
"מאז שחזרנו בתשובה לפני 20 שנה, אנחנו עולים להר כל שנה בל"ג בעומר. אנחנו אוהבים את הרבי מאוד, ויום ההילולה הוא היום הכי קדוש שיש לנו. השנה אני מרגישה לא טוב ועומדת לעבור ניתוח, נסעתי להתפלל על עצמי, על הילדים שלי ועל השנה הקשה שעברה על עם ישראל. זה יום שיש בו הרבה סגולות, אומרים בזוהר הקדוש שזה יום שמוחל על העוונות, ממש כמו יום כיפור".
בשנה הבאה תחזרי להילולה?
"אני מתכוונת לחזור לשם עוד השבוע כדי לברך הגומל, להודות לרבי שמעון ולהתפלל על כל הפצועים שייתן כוח לכולם. אני מודה לבורא עולם, יש אמהות שלא זכו. אני כל כך מצטערת שאין סוף טוב לכולם כמו הסוף שלי, שאלוהים ינחם את כולם. בשנה הבאה אבוא להילולה ואביא איתי את כל המשפחה, כי זה יהיה אחרת לגמרי. אני סומכת על הממשלה שלנו שתקבל החלטות נכונות, כדי שהאסון הזה לא יקרה שוב".
את כועסת על מישהו?
"יהודי לא כועס ולא שואל שאלות. 45 ההרוגים מתו מוות של קדושים, מוות של צדיקים, זה מוות שכל יהודי צריך לייחל ולהתפלל לו, אז אין לי כעס על אף אחד, ואני גם לא רוצה לחפש אשמים".
את לא רוצה לדעת מה קרה שם?
"אני לא נכנסת למקומות האלה, אשמח אם תקום ועדת חקירה כדי למנוע אסון כזה בעתיד אבל לא כדי לערוף ראשים. להעלות אנשים על המוקד זה לא יעזור לנו, להפך. אנחנו צריכים בעת הזאת לקרב לבבות".
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.