מיכל לבנשטיין והכלב טדי. "מצאתי את הייעוד שלי בעבודה הזו"

"הרגשתי שאני יכולה לקום מהמיטה ולרוץ": הכלבים הטיפוליים שמסייעים למאושפזים

מיכל לבנשטיין היא אחות ותיקה בביה"ח בילינסון והראשונה בארץ שהצליחה להכניס כלבים טיפוליים למחלקות האשפוז כדי להעניק לחולים סעד רגשי. "בעזרת הכלב, החולה הופך ממטופל למטפל", היא מסבירה, "וזה מגביר את המוטיבציה שלו, מחזיר לו את תחושת המסוגלות ומשפר את מצב רוחו"

פורסם: 02.07.21, 08:17
לפני כמה חודשים עברה לי אלרום (36) ניתוח מורכב שכלל פתיחת בטן בשל חסימה בכליה. בעקבותיו אושפזה במחלקה האורולוגית בבית החולים בילינסון. "הרופאים עשו מלאכת מחשבת, אבל אחרי הניתוח נאלצתי ללמוד ללכת מחדש ולהחזיק את עצמי יציבה. הייתי חלשה פיזית ומנטלית, כי אני אדם עצמאי ואתלטי, ולהגיע למצב שבו אני נתונה לחסדי הצוות - לא התאים לי", מספרת אלרום חצי שנה אחרי. "תהליך ההחלמה הרגיש לי כמו נצח, היו לי חרדות ומחשבות קיומיות, הייתי במצב נפשי ירוד".
כשבוע אחרי הניתוח שאלה אותה אחראית המחלקה אם תרצה להיפגש עם מיכל לבנשטיין וכלבתה הטיפולית ג'ני. "במצב שהייתי בו שמחתי מאוד על הרעיון. אני חובבת חיות מושבעת ויודעת שמגע עמן יכול להשכיח כאב, להפיג פחדים וחרדות ולהחזיר את שמחת החיים. באותה תקופה הייתי בהחלט זקוקה לשינוי אווירה ולמגע שונה מזה של הצוות הרפואי, מופלא ככל שהיה.

3 צפייה בגלריה
לי אלרום והכלבה הטיפולית ג'ני
לי אלרום והכלבה הטיפולית ג'ני
המטופלת לי אלרום עם ג'ני. "למחרת המפגש חזרתי לתפקד"
(צילום: מיכל לבנשטיין )

"כשמיכל וג'ני נכנסו וג'ני כשכשה בזנב, התחלתי לבכות מהתרגשות. הרגשתי כאילו אני נכנסת למציאות נפרדת, נעימה מאוד. פיניתי לה מקום על המיטה, ג'ני עלתה בעדינות, כאילו היא ממפה לי את הגוף ויודעת ממה להיזהר שלא תכאיב ותפגע, הייתי מלאה בצינורות. ליטפתי אותה והיא ליקקה לי את הפנים. חלקנו רגעים של הבנה והכלה. זה היה ממש קסום. ואז, היא נשכבה, אפשרה לי ללטפה, לסרק אותה ולהעניק לה אהבה. זה גרם להיפוך תפקידים: פתאום, אני שמקבלת, הפכתי למעניקה. היינו ממש בכאן ועכשיו, ואני הרגשתי ששום דבר לא קורה חוץ מהרגע הזה, שבמהלכו לא הרגשתי כאבים כי הייתי ממוקדת במפגש. יתרה מכך, הרגשתי שאני יכולה לקום מהמיטה ולרוץ - מה שלא באמת יכולתי ולא קרה, אבל זה הפיח בי תקווה והחזיר את המשמעות שלי כבת אדם".
לי אלרום: "כשג'ני נכנסה לחדר וכשכשה בזנב, התחלתי לבכות מהתרגשות. פתאום, אני שמקבלת, הפכתי למעניקה"
הפגישה בין שלושתן הייתה חד־פעמית. למחרת, מספרת אלרום, היא חזרה לתפקד. "ממצב של שכיבה במיטה בלי יכולת לזוז, הצלחתי לעלות ולרדת שתי קומות בלי עזרה, וגם התיאבון חזר לי. אין ספק שהמפגש עם ג'ני ומיכל נתן רוח גבית לכוחות שלי".

החולה הראשונה

מיכל לבנשטיין, אחות מוסמכת שעובדת כבר 26 שנה בבילינסון, היא האחראית לכך שהיה זה בית החולים הראשון בארץ שהכניס טיפול רגשי בעזרת כלבים למחלקות האשפוז השונות. לבנשטיין (51), בזוגיות ואם לשלושה ("שלי, שלו, שלנו"), תושבת כוכב־יאיר, בעלת תואר שני בסיעוד עם התמחות במִנהל, עבדה בתחילת דרכה במחלקת יולדות ויילודים, ובהמשך הייתה מדריכה קלינית לאחיות צעירות ולסטודנטים לסיעוד ואחראית מחלקת יילודים. ב־17 השנים האחרונות היא עובדת כמנהלת סיעוד תורנית שניים־שלושה לילות בשבוע. בשאר הזמן היא מטפלת בעזרת בעלי חיים.
לבנשטיין: "לפני שהכלבים מגיעים לבית החולים הם מקבלים טיפול יסודי שכולל בדיקות דם ושגרת טיפוח - גזיזת ציפורניים, רחצה, סירוק, צחצוח שיניים, וכמובן חיסונים"
הכנסת כלבים טיפוליים לכותלי בית החולים הייתה החלום שלה מאז שהתוודעה לנושא. לפני 11 שנים החלה ללמוד את התחום בסמינר הקיבוצים, ובתום שלוש שנות לימוד הפכה למטפלת מוסמכת בטיפול רגשי בעזרת בעלי חיים. אבל הדרך לשילוב שיטת הטיפול בבית החולים לא הייתה פשוטה. "נפגשתי עם אנשי ההנהלה, המחלקה לניהול סיכונים, מחלקת הזיהומים, מִנהלת הסיעוד ומי לא. הבאתי מחקרים ומאמרים שמספרים על היתרונות של הטיפול שמקובל כבר שנים בבתי חולים בארצות־הברית, אנגליה, גרמניה, הולנד ועוד".
איך הצלחת לשכנע ביעילות הטיפול ובחשיבותו?
"ישבתי בישיבה גדולה עם מנהלות המחלקות - כולן, אגב, נשים - הצגתי להן תוכנית סדורה לטיפול בעזרת בעלי חיים, בעיקר כלבים טיפוליים, מניתי את ההנחיות המדויקות למניעת זיהומים הנשענות על הניסיון בארצות־הברית, סיפרתי על ההכשרה הנכונה של הכלבים הטיפוליים, על הפיקוח הווטרינרי הקפדני עליהם ועוד. בנוסף, הבאתי מחקרים המעידים על היתרונות המאוד גדולים שיש בשיטה הזו למטופלים, בהפחתת רמת החרדה והכאב. מי שסייעו לי מאוד היו ד"ר אפרת הר־לב, אז מנהלת בילינסון, וריקי זטלנד, מנהלת הסיעוד של בית החולים".
לפני כשנתיים קיבלה לבנשטיין אור ירוק. "הרגשתי שאני מגשימה את החלום השני של חיי אחרי הסיעוד, שהוא הראשון", היא אומרת.
יש בארץ בתי חולים נוספים שנעזרים בבעלי חיים לצורך טיפול רגשי?
"טיפול בעזרת בעלי חיים קטנים אינו דבר חדש במרכזים הרפואיים בעולם ובישראל. טיפול בעזרת כלבים קיים במרכזי שיקום כמו תל השומר ובבתי חולים פסיכיאטריים וגריאטריים. אבל אנחנו בית החולים הראשון שבו מטפלים בעזרת בעלי חיים במחלקות אקוטיות, כלומר, במחלקות אשפוז שבהן יש מטופלים בשלב החריף של המחלה - אנשים אחרי תאונה, אחרי אירוע מוחי, אחרי ניתוחים שונים, כמו גם חולים אונקולוגיים".

3 צפייה בגלריה
מיכל לבנשטיין והכלבה הטיפולית ג'ני
מיכל לבנשטיין והכלבה הטיפולית ג'ני
מיכל לבנשטיין עם ג'ני. "הרגשתי שאני מגשימה חלום"
(צילום: יובל חן)

שותפתה הנוכחית של מיכל לבנשטיין לטיפול הרגשי בחולים המאושפזים בבילינסון היא ג'ני, כלבת סטר אירי אדמונית ויפהפייה בת שנתיים. "יש לה אישיות מיוחדת, היא נולדה מטפלת".
מה כוללת הכשרה של כלבים טיפוליים?
"חשיפה הדרגתית לסוגים שונים של אוכלוסיות: מבוגרים, ילדים, אנשים עם מוגבלויות שונות, חשיפה לריחות וקולות בבית החולים, לשימוש במעלית, לעזרים כמו כיסאות גלגלים והליכונים, כי הם יצטרכו לצעוד עם האנשים בקצב הנכון ולא להיבהל מהם. מדובר בשנה של הכשרה. עכשיו אנחנו מכשירים את טדי בן החצי שנה מסוג ברניז - כלב הרים שווייצרי גדול, רגוע וטוב לב. בחרתי אותו משגר גורים כשהיה בן חודשיים. כדי לבחור כלב טיפולי צריך קודם כל לזהות אם הטמפרמנט מתאים: שלא יהיה דומיננטי מדי או פחדן, שיהיה בעל ביטחון עצמי, אוהב אדם ורגוע. את כל אלה אפשר לזהות בקלות לפי המשחק והקשר של הגור עם הגורים האחרים, עם הוריו ועם בני אדם".
מי היה החולה הראשון שטיפלת בו?
"זה היה לפני כשנתיים עם כתם, הכלב הטיפולי הראשון שלי, שמת בינתיים. הוא היה פורץ הדרך בבית החולים, חתיך מעורב, ששקל 40 קילו והיה מאוד רגיש. נקראנו לסייע לבחורה בת 23 במצב סופני במחלקה האונקולוגית. היא מאוד אהבה בעלי חיים, והצוות חשב שביקור כזה ישמח אותה. הגענו בשעות אחר הצהריים. היא הייתה חלשה וכאובה, שכבה במיטה והתקשתה לזוז. כשנכנסתי עם כתם היא התחילה לחייך ושמחה מאוד. העלינו אותו על המיטה שלה, הוא שכב לצדה והיא דיברה אליו, ליטפה אותו והאכילה אותו בחטיפים. על זה מושתת טיפול בעזרת כלבים - הקשר בין המטופל לכלב".
איך הוא יכול לסייע למי שנמצאת במצב סופני?
"היא אמרה שכשהוא היה איתה לא כאב לה, והיא הרגישה שאינה בודדה. היא חייכה אליו, אליי ואל המשפחה שהקיפה אותה. טיפול רגיל נמשך 25-20 דקות, אבל היינו איתה 40 דקות, כי היא מאוד רצתה שנישאר. כשחזרנו הביתה, יובל בן זוגי שאל מה קרה לכתם, כי הוא ראה בעיניו עצב גדול. כתם פשוט הרגיש שהסוף שלה מאוד קרוב. באותו לילה היא נפטרה, והאחיות כתבו לי שהיא נפטרה שלווה ורגועה ולא כאובה. אולי הוא אפילו שחרר אותה".
מיכל לבנשטיין: "כשחזרנו הביתה, בן זוגי שאל מה קרה לכלב, כי הוא ראה בעיניו עצב גדול. הכלב פשוט הרגיש שהסוף של החולׇה קרוב. באותו לילה היא נפטרה, אולי הוא אפילו שחרר אותה"
איך זה השפיע עלייך?
"העציב אותי מאוד, ומצד שני ידעתי שאולי תרמתי לה לרגעים של חסד, שמחה ואהבה ללא תנאי שהיא קיבלה מהכלב".

פיקוח קפדני נגד זיהומים

לפני שנה הפכה ג'ני ליורשת של כתם. "התחלנו במחלקה הגריאטרית, שם מאושפזים אנשים מבוגרים שעברו אירוע מוחי, ניתוחים לתיקון שבר בצוואר הירך או בכתף, אנשים בדמנציה או בדיכאון, שמפסיקים לתפקד. כיום אנחנו עובדות גם במחלקת אורולוגיה עם אנשים אחרי ניתוח וגם בבניין האשפוז של מטופלים אונקולוגיים, איתם עובדים בעיקר על הפחתת כאב וחרדה והפגת הבדידות. במהלך הקורונה עשינו סדנאות לצוותים כדי לאפשר להם שחרור רגשי ותקשורת הדדית טובה יותר".
למי מתאים טיפול כזה?
"לא לכולם. הוא מתאים למי שאוהב בעלי חיים, במיוחד כלבים, ולמי שמגדל כלבים. לכן אנחנו הולכים רק למטופל שנשאל קודם אם היה מוצא בזה צורך ונחמה. בעצם אנחנו משלימות את הטיפול הקונבנציונלי שהחולה מקבל ונותנות מענה הוליסטי, רגשי ופיזי".
הטיפול בתשלום?
"מה פתאום, זה חלק מהטיפול הכולל שמאושפז מקבל בבית החולים. אני עובדת של בילינסון ואני מעבירה כרטיס, כמי שבאה למשמרת".
מה את עושה כשג'ני עובדת עם המטופל?
"ג'ני היא לא המטפלת. אני המטפלת שמפעילה אותה. אני מקשיבה למטופל, נותנת לו את המברשת לסרק את ג'ני, חטיפים להאכיל אותה וכו'. אני נמצאת שם כל הזמן כדי להעצים את המטופל, שבעזרתה הופך למטפל וזה מגביר את המוטיבציה שלו, תורם לביטחונו ולדימויו העצמי, מחזיר לו את שליטה ואת תחושת המסוגלות ומשפר את מצב רוחו".
כלב הרי מסתובב גם בחוץ. איך שומרים על החולים מזיהומים?
"אנחנו שומרים על הכלבים בעזרת פיקוח קפדני וטיפול יסודי שכולל בדיקות דם ושגרת טיפוח - גזיזת ציפורניים, רחצה, סירוק, צחצוח שיניים וחיסונים כמובן, לפני שבאים איתם לבית החולים. בנוסף, אנחנו פורשים סדין נקי על המיטה לפני שמעלים את הכלב".
יש הטוענים שכלבי טיפול מנוצלים לרעה.
"אצלי הם חיים כמו כלב בית רגיל. הם ישנים בבית (ג'ני במיטה של בתי), מתרוצצים על הדשא, מטיילים בחורשה, אוכלים אוכל איכותי ומקבלים את התנאים הכי טובים. הם כלבים אהובים ומאושרים והם גם לא עובדים קשה. ג'ני רואה בממוצע ארבעה־חמישה מטופלים בארבע השעות שאנחנו בבית החולים".
מה החלום הבא שלך?
"להקים בבית החולים יחידה שבה יהיו עוד מטפלים שעובדים עם כלבים. בקרוב אפתח הכשרה של אנשי צוות ממקצועות הטיפול, שהם בעלי כלבים. בעזרת מאלף מקצועי נעשה סינון של כלבים בעלי פוטנציאל מתאים, והם ובעליהם יעברו הכשרה ויזכו לטפל במטופלים".
מה את אוהבת יותר, את עבודתך כאחות או את עבודתך כמטפלת בעזרת כלבים?
"היופי הוא בכך שמצאתי את הייעוד שלי בעבודה הזו, זה שילוב מקסים בין שתי אהבותיי".

"המטופלת ליטפה את ג'ני ופתאום קמה מהכורסה" =================================

ד"ר אביב שגיא, מומחה ברפואה פנימית ומתמחה במחלקה הגריאטרית בבילינסון, מאמין ביכולת הטיפולית של כלבים
"כשמיכל באה אלינו עם הרעיון לאחר שקיבלה את כל האישורים הדרושים מההנהלה, זה נשמע מאוד מסקרן", אומר ד"ר אביב שגיא. "כשהגיעה לראשונה עם הכלבה ניסינו לחשוב למי מהמטופלים נפנה כדי להציע לו, והחלטנו להתחיל דווקא עם אנשים במצבי משבר ודיכאון, שפחות תקשרו איתנו. שידכנו לה ולכלבה שתי חולות. האחת הייתה אישה מבוגרת שסבלה מדיכאון משמעותי ודמנציה התחלתית, שלא שיתפה פעולה עם הצוות וסירבה לאכול.

ד"ר אביב שגיאד"ר אביב שגיא

"המטופלת ליטפה את ג'ני ופתאום קמה מהכורסה והתחילה ללכת איתה במסדרון. במהלך ההליכה היא סיפרה על סצנה עם כלב, מתוך סרט שראתה בעבר הרחוק, וממש התעוררה לחיים. הטיפול היה כמובן במקביל לטיפולים אחרים שקיבלה, אבל צפינו במגמת שיפור במצב הרוח ובתפקוד שלה. אחרי הביקור של מיכל וג'ני היא המשיכה במסלול חיובי יותר מזה שהייתה בו לפניו.
"המטופלת השנייה הייתה אישה מבוגרת שחיה לבד ואושפזה עם מה שנראה לנו כאירוע של דיכאון. במהלך כמה ימי האשפוז היא טופלה בתרופות, אבל לא ראינו שינוי במצבה. אחרי כמה ימים שידכנו ביניהן ובינה. היא התחילה ללטף את הכלבה, שאלה עליה שאלות ועשתה איתה סיבוב במחלקה. המפגש ביניהן צולם, וכשהיא צפתה בסרטון היא התלהבה ושמחה. לטיפול החד־פעמי בעזרת הכלבה הייתה השפעה מתמשכת".
כלומר, טיפול רגשי באמצעות כלבים מניב תוצאות משמעותיות?
"זה בהחלט משהו נוסף שיכול להביא לטיפול הוליסטי יותר יעיל, וטוב שהוא קיים".
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.