סיגלית פראוד עם התאומים נויה מרים ואורי דניאל. "הרגשתי פתאום שהבית הואר"

הביאה לעולם תאומים אחרי 16 ניסיונות עם 16 פונדקאיות: "המרדף אחרי האימהות הסתיים"

סיגלית פראוד איבדה את בניה התאומים שנולדו פגים, חלתה בסרטן ועברה ניתוח לכריתת הרחם, אך סירבה לוותר על החלום להיות אמא. לפני כ-3 חודשים נולדו לה בן ובת בעזרתה של הפונדקאית ה־17

פורסם: 28.01.21 , 19:37
סיפורה של סיגלית פראוד, 41, נשואה בפעם השנייה ואם לתאומים בני חודשיים, עובדת כסייעת בגן ילדים, מתגוררת בבת־י:
"כל חיי חלמתי להיות אמא, אבל הדרך להגשמת החלום הייתה רצופה מכשולים וקשיים רבים. לפני ארבע שנים התראיינתי כאן ב'לאשה' ושיתפתי את הסיפור שלי, שמאז עבר שינוי גדול.

2 צפייה בגלריה
סיגלית פראוד בכתב מ"לאשה" משנת 2016
סיגלית פראוד בכתב מ"לאשה" משנת 2016
סיגלית פראוד בכתב מ"לאשה" משנת 2016
(ארכיון "לאשה")

לפני 12 שנה, בעודי נשואה בפעם הראשונה, נכנסתי להיריון. הייתי מאושרת, אבל בשבוע ה־26 להיריון החלו דימומים וירידת מים מוקדמת, ונולדו לי תאומים פגים: עידן יעקב נולד במשקל 650 גרם, וליאור דוד נולד במשקל 705 גרם. שניהם לא הצליחו לשרוד. עידן יעקב נפטר לאחר חודש וחצי, וליאור דוד נפטר לאחר שלושה חודשים.
אחרי האובדן ניסיתי להרות שוב, אבל לא הצלחתי. ולא רק זה, בבדיקה שגרתית התברר שאני חולה בסרטן צוואר הרחם, ועברתי כריתת רחם. הרגשתי שעולמי חרב עליי. כל החיים שלי סבבו סביב ילדים, וזה פשוט קרע אותי לגזרים. החלטתי להיפרד מבעלי לאחר חמש שנות נישואים, משום שהרגשתי שאני לא יכולה להעניק אהבה לאיש.
שנה וחצי לאחר הגירושים הכרתי את בעלי השני, עידו, דרך אתר היכרויות. כבר בדייט השני סיפרתי לו שלא אוכל ללדת, ובלי לחשוב פעמיים הוא אמר לי שהוא נשאר איתי.
החלטנו לנסות להביא ילד לעולם באמצעות הליך פונדקאות. כשהבנתי שאין לי אמצעים כלכליים מספקים יצאתי בקמפיין מימון המונים, ואחרי כחודש היה בידי הסכום הנדרש. בשנת 2017 התחלתי את הליך הפונדקאות באמצעות חברת 'מנור מדיק', שעובדת עם פונדקאיות מגיאורגיה. שאבו לי ביציות, היו לי ארבעה עוברים מוקפאים, והם הועברו לרחם של הפונדקאית. עברנו שלב של המתנה מורטת עצבים, שבסופה התבשרנו כי הצלחנו. כבר הודענו למשפחה, אבל השמחה הייתה מוקדמת מדי: בבדיקה הבאה התברר שהניסיון נכשל והפונדקאית לא נקלטה.
"כל כישלון כזה הפיל אותי. נכנסתי למיטה ובכיתי, אבל תמיד קמתי והמשכתי להביט קדימה. בעלי תמך בי והיה איתי לאורך כל הדרך"
זה היה מאכזב מאוד וקשה מאוד, אבל המשכתי לנסות. במשך שלוש שנים שאבו לי ביציות והזרקתי לעצמי הורמונים - ועברתי לא פחות מ־16 ניסיונות עם 16 פונדקאיות שונות. כל כישלון כזה הפיל אותי. נכנסתי למיטה ובכיתי, אבל תמיד קמתי והמשכתי להביט קדימה. בעלי תמך בי והיה איתי לאורך כל הדרך.
לאחר שלוש שנים של ניסיונות, בתחילת שנת 2020, סוף־סוף ההיריון נקלט. קפצנו מאושר, אבל כשהודיעו לנו שמדובר בתאומים הנשימה שלי נעתקה. לא רציתי שני בנים כי פחדתי שזה יחזיר אותי לטראומה ולתאומים שלי שנפטרו. לשמחתי, התברר שיש לנו בן ובת.
הקורונה שיבשה את התוכניות שלנו. בגללה לא יכולנו לטוס לגיאורגיה ולהגיע לבדיקות ההיריון של הפונדקאית. טסנו בטיסת חירום רק לקראת הלידה, ואז הוכנסנו לבידוד של שבועיים בבית מלון בטביליסי.
ב־25 בספטמבר, בשבוע ה־38 של ההיריון, הפונדקאית שלנו קיבלה צירים והובהלה לחדר הלידה. לא יכולנו להיות ליָדה בגלל הקורונה, אבל התקשרו אלינו למלון ובישרו לנו בשיחת טלפון את הבשורה המשמחת: הפונדקאית ילדה את התאומים שלנו. קיבלנו את התמונות שלהם וזה היה מטורף.
"הקורונה שיבשה את התוכניות שלנו. בגללה לא יכולנו לטוס לגיאורגיה ולהגיע לבדיקות ההיריון של הפונדקאית. טסנו בטיסת חירום רק לקראת הלידה"
יום השחרור של התינוקות נפל על יום כיפור. אני אדם מאמין, אז החלטתי שלא להוציא אותם באותו יום. המתנתי עד צאת הצום ואז נסענו סוף־סוף לבית החולים. הנסיעה הייתה מרגשת, והלב שלי דפק מהר. כשהגענו לבית החולים יצאו לקראתנו שתי אחיות, שכל אחת מהן החזיקה תינוק. הן הגישו אותם לי ולבעלי, ואני פרצתי בבכי מרוב אושר. הרגשתי כאילו המרדף אחר האימהוּת הסתיים סוף־סוף.
את הפונדקאית שלנו פגשנו לראשונה בשגרירות ישראל בגיאורגיה, כשהיא באה לחתום על מסמכים. התחבקנו, התנשקנו, ונתתי לה שק ענק עם צעצועים במתנה לבתה בת הארבע. אנחנו חברות בפייסבוק, ואני שולחת לה מדי פעם תמונות של התינוקות.
שבועיים וחצי לאחר הלידה הגענו הביתה עם התאומים, ואני הרגשתי פתאום שהבית הואר. לבת שלנו קראנו נויה מרים ולבן אורי דניאל. הם כבר בני חודשיים ומקסימים מאוד.
לבעלי יש שני ילדים מנישואים קודמים, והם שמחו מאוד לקבל אח ואחות. הם באים אלינו הרבה ומעורבים מאוד בגידול התינוקות. אני עצמי כמעט לא ישנה בלילות, אבל אני מרגישה אושר גדול.
כיום יש לי הרצאה ששמה 'התשוקה לאימהות', שפיתחתי דרך הקורס 'מה הסיפור שלך' של שירית בן ישראל, ובהמשך הרחבתי אותה דרך מעו"ף לקידום עסקים ויזמים. אני מספרת את הסיפור שלי לנשים שמתמודדות עם בעיות פוריות ועוברות את מה שאני עברתי. חשוב לי להעביר מסר שאף פעם אסור להתייאש ושחלומות נועדו כדי להגשים אותם.

שורה תחתונה: יש משפט שהולך איתי תמיד: מרימים ידיים רק כדי לטפס למעלה.

אם גם לכן (או לכם) יש חוויה מיוחדת שעברתן, אירוע שאתן מתות לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתן בבטן ועכשיו אתן מוכנות לספר עליו, הנה, יש לנו כאן עמוד בשבילכן. התקשרו אלינו
ל־03-6386951, או שלחו מייל: sipur@laisha.co.il ונחזור אליכן

לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.