אני זוכרת את הפעם הראשונה שהשארתי את הפעוט שלי בגן. כשיצאתי משם, לא ידעתי מה לעשות עם הידיים הריקות והדאגות שבלב. הסתובבתי סביב גדר הגן עוד כמה דקות, מנסה להקשיב למתרחש בפנים, תוהה מה עובר עליו בלעדיי.
בר ועמרי גיגי (28) מנתניה מכניסים ב־1 בספטמבר את אֵל אַרִיָה שלהם בת השנה וחצי לגן, ונפרדים ממנה בפעם הראשונה. בר היא סטודנטית לתואר שני בהנדסה כימית, עמרי סטודנט לתואר ראשון בהנדסה אזרחית. "נכנסתי להיריון בשנה הרביעית של התואר הראשון ולקחתי הפסקה בת שנה וחצי לגידול אל אריה", אומרת בר. "לא היינו מסוגלים לשלוח תינוקת בת כמה חודשים למעון, אבל להרבה זוגות אין ברירה".
איך ההרגשה להכניס אותה לגן?
"מצד אחד, אהיה גאה לראות אותה גדלה ומתפתחת. אל אריה ילדה פיקחית מאוד, עם אופי חזק, מפותחת לגילה, ולכן אני חושבת שהיא תפרח בחברת ילדים בגן, ואני אתפנה לעיסוקים שלי. מצד שני, אחרי שנה וחצי איתי, כשאני מכירה כל ניואנס שלה, מי יבין אותה כמוני? אני חוששת שההסתגלות שלי תהיה קשה יותר משלה".
בר ועמרי מספרים שכדי לבחור מסגרת לבתם הלכו לראות גנים רבים, בדקו המלצות בקבוצות הורים והתייעצו עם חברים ועם בני משפחה. "היו כל כך הרבה דעות, שבסוף החלטנו להקשיב לעצמנו", היא אומרת. "הגענו לביקור בגן במהלך היום, ראינו שהמקום נקי ומסודר, וקיבלנו המלצות מהורים שילדיהם בגן. אני סומכת עלינו שקיבלנו את ההחלטה הנכונה".
בתשובה לשאלה למה העדיפו גן עירוני, בר ועמרי מודים שזו הייתה דילמה. מצד אחד עניין האבטחה: בגנים פרטיים יש מצלמות שמאפשרות להורים לעקוב אחר הנעשה בגן אונליין, לעומת מעון עירוני שבו אין מצלמות פתוחות, אך יש פיקוח. מצד שני, קיים כמובן השיקול הכלכלי.
ממה אתם חוששים?
"אני חוששת שידברו לא יפה לילדה, שיפגעו בביטחון העצמי שלה, שאם היא לא תרצה לעשות משהו, יגרמו לה לעשות אותו בכוח. אם היו בגן מצלמות, הייתי יושבת מולן כל היום ולא מצליחה להתעסק בלימודים ובעבודה. חברות שלי מניחות את הטלפון פתוח על המצלמות של הגן מתחת למסך המחשב בעבודה, איך אפשר לעבוד ככה? החלטתי לתת לפיקוח לפקח, אני לא יכולה לעבוד בזה".
עוד דילמה בעניין שמעסיקה הורים, בייחוד לנוכח מקרים שעלו בתקשורת ובעיקר כשאין מצלמות פתוחות, היא אם להטמין מכשיר הקלטה בבגדים או בנעליים של הילדים. "אני מבין את הצורך הזה", אומר עמרי. "כל נשות הצוות נראות נחמדות, אבל כבדהו וחשדהו. הורים מרגישים צורך להגן על הילד".
בר: "אני רוצה לסמוך. לא לבוא בהאשמה או בתקיפה. בעיניי זו גם חדירה לפרטיות של הצוות. אם אני לא נותנת אמון ושמה מכשיר הקלטה, איך יסתכלו עליי, על הילדה שלי? יחס שלילי גורר יחס שלילי. אני מאמינה שיש אנשים טובים".
"אותי מפחידים האיומים מבחוץ", מעלה עמרי נקודה נוספת. "איך מבטיחים שאף ילד לא יוכל לצאת מהגן, ואף אחד לא יוכל להיכנס לגן? היו מספיק סיפורים על עוברי אורח שמצאו ילדים משוטטים".
ועם כל החששות, מדוע חשוב לכם שהילדה תלך לגן?
בר: "אומרים לי שבגיל הזה הם לא צריכים אינטראקציות חברתיות, וזה לא נכון לדעתי. אני חושבת שאל אריה צריכה חברה. אני רואה איך היא מתחברת עם ילדים במשחקיות ובמפגשים. בנוסף, בגן היא תלמד דברים אחרים ממה שאני יכולה ללמד אותה, יעניקו לה ידע. היא תלמד גם לחלוק, להתמודד עם תחרות, מה לעשות כשלוקחים לה ותבין שהיא לא מקבלת תמיד מה שהיא רוצה. בבית היא הילדה היחידה והכול שלה, ובגן לא.
"עם זאת, נראה לי שיום הלימודים בגן ארוך מאוד. מה נשאר מהזמן שלנו יחד - אמבטיה, ארוחת ערב ולישון? אולי אאסוף אותה מוקדם יותר, או שלא אשלח אותה ביום שישי למרות שיש גן. אני מרגישה שאני צריכה פיצוי על הזמן שלא נהיה ביחד. חברה אמרה לי שתוך שבוע אתמכר להרגשה שאני חופשייה שוב... נראה".
עצות לפרידה קלה
- היכרות מקדימה: אמנם חקרתם ובחרתם את הגן הכי טוב שאפשר, אבל הילד הוא זה שיצטרך להיות שם. חשוב להביא אותו לביקורים מקדימים. גנים רבים עורכים יום היכרות, וכדאי להגיע כדי שהילד יתוודע למקום, לצוות ולחברים החדשים.
- חברים טובים נהיה: ללכת לגן עם הבת של החברים הכי טובים זה נהדר, אבל לפעמים אתם לא מכירים אף אחד בגן. לפני תחילת השנה היכנסו לקבוצת הווטסאפ של הגן או הקימו כזו, וקבעו מפגשים אחר הצהריים עם ילדים משם. פנים מוכרות נותנות ביטחון במקום לא מוכר. חוץ מזה, הקשרים עם ההורים בגן חשובים מאוד גם לנו.
- שלי מהבית: ארזו יחד תיק לגן עם הדברים שהילד אוהב - שמיכי, כרית, בובה (לפי מה שמתאפשר בגן), מוצץ, בקבוק. חפצים כאלה יכולים לשמש חפץ מעבר ולתת לו נחמה ותחושת בית.
- בוקר בא: רצוי להגיע לגן כמה שיותר מוקדם. יש פחות ילדים, יותר ידיים של צוות לחבק ולהרגיע, והכניסה חלקה יותר. כשמגיעים מאוחר, הרעש וההמולה של הגן עלולים להרתיע, והילד עלול לרוץ אליכם בחזרה.
- טקס פרידה: קבעו עם הילד טקס פרידה קבוע של חיבוקים ונשיקות, שלאחריו הוא יודע שהוא נכנס לגן. חפשו סייעת אוהבת להפקיד את הילד בחיבוק שלה. אל תיעלמו לילד בלי להיפרד ממנו!
- ידע מרגיע: לא רק אותנו. חשוב לדעת מה סדר היום הצפוי בגן (הקבוע והמשתנה, למשל חוג) ולעדכן את הילד, בייחוד אם זו פעילות אהובה עליו. בנוסף, חשוב לעדכן אותו מי בא לקחת אותו בסוף היום ומהי הפעילות שמתוכננת אחר הצהריים, כדי שיהיה לו למה לחכות.
- צוות לעניין: חשוב מאוד לשמור על קשר טוב עם הגננת. אל תתקשרו לגן בכל שעה (פחות זוג עיניים שמרוכז בילדים!), ואל תתפסו אותה בסוף היום או בתחילתו. רוצים לדבר עם הגננת? עשו זאת בשעות שנוחות לה. תבואו בטוב ובשאלות פתוחות (עם מי הוא משחק בגן? מה היא אוהבת לאכול בגן?), ולא בטענות ובתלונות. ובעיקר: כבדו את הנהלים של הגן ואת בקשות הגננת, היו הורים מעורבים ומתנדבים. הציעו עזרה: אולי להביא משהו, אולי לתקן, אולי לארגן פעילות. ככל שתהיו בקשר טוב עם הצוות, תסמכו עליהם ותשדרו זאת לילד, הוא ירגיש בטוח יותר.
- בחמש אחרי הצהריים: בסוף יום הלימודים הילד עלול להיות עייף מאוד ולפרוק את המתח בהתנהגויות (בוכה, מיילל, מתרגז בקלות). חשוב להבין שזה טבעי, ולא בהכרח אומר שמשהו לא בסדר בגן. הוא מחזיק את עצמו כל היום במצבים חברתיים וקוגניטיביים, לכן חשוב להכיל את ההתנהגויות האלה, לא לכעוס, ולמצוא תמיד מילה טובה לומר לו.
- בשורה התחתונה: האמינו בילד שהוא יכול ומסוגל להתמודד. כדאי להתמקד ביתרונות של הגן להתפתחות האישית והחברתית, ולא בתחושת ה"לא הייתה לי ברירה, אז שלחתי". הגן תורם מאוד להתפתחות הילד. סמכו על עצמכם שבחרתם את הטוב ביותר, האמינו בצוות ובילד שלכם, ואפשרו לו ולעצמכם זמן הסתגלות.
- הכותבת היא מדריכת הורים מוסמכת מכון אדלר
