את שנת הכהונה שלה כנציגת ישראל לאירוויזיון סיימה יובל רפאל בשבועיים של שיכרון חושים בתאילנד, לצד בן זוגה, הזמר עידו מלכה. בזמן שנועם בתן נבחר לייצג אותנו בווינה, היא בדיוק נחתה בקונקשן באבו דאבי, והצליחה להדליק את הטלפון בשנייה שבה בתן הוכרז כיורש שלה. בכך באה לסיומה שנה מוצלחת במיוחד, שהחלה בבחירתה כנציגה הישראלית לאירוויזיון והמשיכה בזכייה במקום השני בתחרות האירופית, כנגד כל הסיכויים.
(כתבת וידאו: מלי זיידמן, צילום: עוז מועלם)
הגם ששניהם גדלו ברעננה, את בתן היא הכירה רק כשהגיעה לתוכנית כ"זמרת בהפתעה" שלו, ושרה איתו את הדואט Je T'aime בצרפתית. "לנועם יש את כל החבילה בשביל לייצג אותנו", היא אומרת. "הוא ווקאליסט ופרפורמר מטורף ויש בו משהו בינלאומי שיכול לייצר חיבור לא רק ליהודים. הוא היה הפייבוריט שלי מההתחלה, למרות ששלושת הפיינליסטים היו וואו".
מה הטיפ שתיתני לו?
"שעד האירוויזיון יתאמן כמה שאפשר, ברמה שגם אם יעירו אותו באמצע הלילה הוא ייתן את הנאמבר של החיים, אבל כשהוא נוחת שם - לשחרר וליהנות".
נכנסתי להתקף חרדה
בשנה האחרונה קשה לתפוס אותה בארץ. היא מופיעה בעיקר בחו"ל, מדלגת בין ז'נבה, מונקו, לונדון, ברלין ופריז, וכבר הספיקה להופיע כמה פעמים גם בקנדה ובארצות הברית, שם קיבלה פרס מיוחד מטעם ארגון "איחוד הצלה", מידיה של גל גדות. "היה חודש שטסתי בו שש פעמים לניו יורק, כל פעם ליום־יומיים ובחזרה", היא מספרת. "לפעמים אני מתעוררת בבוקר ולא יודעת באיזו מדינה אני נמצאת, חמסה חמסה".
"בגלל החשש לשכוח מישהו אני נמנעת מליצור קשרים. חברות שלי מתייעצות איתי על דברים אינטימיים, ואני לא זוכרת מה הן אמרו"
לפני חצי שנה הוציאה מיני־אלבום בשם 22:22, צירוף מספרים רוחני שפירושו לדבריה "את בדרך הנכונה". "הייתי בסיטואציה כל כך קיצונית, שגם הפסיכולוג שלי לא תמיד הבין אותי, ובמצבים כאלה אין לך מה לעשות חוץ מלהיאחז ברוחניות", היא מסבירה. "פתאום התחלתי לראות סביבי מלא את המספר 22:22, וראיתי בזה סימן שמישהו רואה אותי ואומר לי שאני בסדר".
לפני חודשיים היא פתחה קופות באמפי תל אביב לראשונה בקריירה, להופעה שהייתה סולד־אאוט, שם גם אירחה בהפתעה את בן זוגה. לאור ההצלחה תחזור רפאל להופעה נוספת ברדינג ב־30 באפריל, ותשיר את שירי האלבום, ביצועים בלתי נשכחים מתוך "הכוכב הבא" וגם את שיר הנושא לסדרה "שחר אדום", של הבמאי עודד דוידוף, שנמכרה לאחרונה ל־HBO ומשודרת בימים אלה למיליוני צופים ברחבי הגלובוס.
גם כשהיא נמצאת על גג העולם, הטראומה שחוותה ב־7 באוקטובר מלווה אותה לכל מקום. כך היה כשנחתה בנתב"ג אחרי זכייתה במקום השני באירוויזיון, ומאות חוגגים שחיכו לה התנפלו עליה, חלקם אפילו משכו לה בשיער. "הטראומה פוגשת אותי לפעמים ברגע הכי לא הגיוני, ואין מה לעשות, היא חלק ממני וממי שאהיה לעולמי עד", היא מסבירה.
"היה לי חזה ממש גדול, משקל עצום על הכתפיים. עברתי שני ניתוחים להקטנת חזה. הורדתי המון משקל, והיום אני מרוצה מאיך שהוא נראה"
מה קרה אז בשדה?
"רק יצאתי מהמטוס והיה עליי עליהום שלא ידעתי איך להכיל. אני יודעת שזה בא מאהבה, אבל לא ידעתי איך לעכל את הסיטואציה. אנשים ממש קפצו עליי פיזית, ובשביל אדם פוסט־טראומטי זה לא בא טוב. ברגע שנגעו בי פיזית איבדתי את זה לגמרי, הרגשתי שאין לי שליטה ונכנסתי להתקף חרדה. המאפר שלי ישר קלט את הסיטואציה ולקח אותי הצידה, ואחרי שנשמתי והחזרתי לעצמי את השליטה, יצאתי למסיבת עיתונאים".
4 צפייה בגלריה
"לפעמים אני מתעוררת בבוקר ולא יודעת באיזו מדינה אני נמצאת"
(צילום: שי פרנקו, סגנון: עומר יהב)
ב־7 באוקטובר רפאל בילתה עם חברות בפסטיבל הנובה, וכשהתחילו הטילים נמלטה משם היישר אל מיגונית המוות. במשך שבע שעות הסתתרה מתחת לגופות והעמידה פני מתה, עד שהגיע החילוץ. את סיפורה המרגש סיפרה באלפי ראיונות בארץ ובעולם, כולל השיחה המצמררת עם אביה צביקה, שאמר לה: "תהיי מתה, יובלי, תנתקי את הטלפון ותהיי מתה".
מאז שהייתה ילדה קטנה חלמה על הבמה, אבל ביום ההוא קיבלה פרספקטיבה אחרת. "כל החיים שלי היה לי חלום אחד מאוד ברור, להיות זמרת, ואז התווסף לי עוד חלום: להיות מאושרת תמיד. הבנתי שהחיים קצרים ובכל רגע יכולים להיגמר"
"למרות התחרות עידו ואני עדיין מפרגנים אחד לשני בלב שלם ומייעצים זה לזה בלי אגו. אם יש קנאה, אנחנו יושבים ומשקפים אותה אחד לשני"
איך הטראומה שחווית משפיעה על החיים שלך היום?
"יש לי עניין של ניתוקים. לפעמים קשה לי להיות קשובה לאורך זמן, כי המוח שלי מתנתק. יש לי בעיית זיכרון קשה. אני פוגשת המון אנשים חדשים, ולא תמיד זוכרת שפגשתי אותם קודם. זה מביך, כי אני בן אדם חברותי מאוד. אני כל כך אוהבת אנשים, אבל בגלל החשש לשכוח מישהו ולפגוע בו, אני פשוט נמנעת מליצור קשרים. ב'הכוכב הבא', כשישבתי במעגל בפעם הראשונה עם כל הנבחרת, ביקשתי מכולם שלא ייעלבו ממני. מצד אחד אני שמחה שיש לי את הפתיחות הזאת, ומצד שני זה גורם לי ללכת עם הטראומה שלי לפניי".
איך גילית את זה?
"הייתי עם אחותי וחברה שלה בבית קפה, והיא דיברה על סיטואציה שקרתה כשנפגשנו אתמול אצלי בבית, ולא היה לי מושג על מה היא מדברת. חברות שלי מתייעצות איתי על דברים אינטימיים שלהן, ואני לא זוכרת מה הן אמרו. אמרתי לעצמי שזה בטח יעבור, שרק עכשיו עברתי אירוע קיצון שבטוח משפיע על המוח, הנפש והגוף, אבל כשאנשים התחילו להיפגע החלטתי לטפל בזה".
ומה עלה בטיפול?
"אני מוכרת כפוסט־טראומטית, אז פסיכולוגים אמרו שזו תופעה ידועה של טראומה, אבל לא רציתי לקבל את זה. עברתי מרופא לרופא, ורק עכשיו, אחרי שנתיים, הגעתי לרופא שגילה מה יש לי. קוראים לזה Blasting Injury, טראומה פיזית מורכבת הנגרמת מחשיפה להדף של חומר נפץ, סוג של זעזוע מוח שפוגע בזיכרון. הוא עשה לי מבחן זיכרון וקיבלתי ציון 2 מתוך 10. למרות התוצאה הקשה הייתה לי הקלה. אמרתי, 'תודה לאל, לפחות אני יודעת מה יש לי'".
אין לי זמן לאכול
רפאל (25) היא הבכורה מבין שלושת ילדיהם של ליאת, פסיכולוגית במקצועה והמנטורית הצמודה שלה, וצביקה, מנהל סניפים ברשת רונית רפאל, השייכת לאחותו. הוריה התגרשו כשהתגייסה לצה"ל, והכול בא לה ביחד, לדבריה. "הייתי בטירונות של משטרה צבאית שהייתה מאוד לא סבבה, בדיוק נפרדתי מבן זוג שיצאתי איתו ארבע שנים, סבא שלי חלה בסרטן, ההורים שלי מתגרשים ואני לא בבית לדאוג לאחים הקטנים שלי", היא מספרת. "שירתי כשוטרת מעברים ודווקא מאוד נהניתי מהשירות שלי, אבל היו לי כאבי גב קשים, ואחרי שנה נפצעתי ועברתי להיות רל"שית של המג"ד".
איך נפצעת?
"היה לי חזה ממש גדול, משקל עצום על הכתפיים, ואם תוסיפי לזה אפוד ונשק ועמידה במשמרות של 12 שעות במחסומים, תקבלי כאבי גב קיצוניים שכבר התחילו להקרין לרגל וליד. פעם מרוב כאב פשוט נפלתי במחסום עם הנשק עליי, היו שם מלא ערבים וזו סיטואציה מפחידה מאוד, אז העבירו אותי לתפקיד אחר".
לא נראה שיש לך חזה גדול כל כך.
"כי עברתי שני ניתוחים להקטנת חזה. הורדתי המון משקל והיום אני מרוצה מאיך שהחזה שלי נראה".
איך ירדת כל כך במשקל בשנה האחרונה?
"אני לא עושה שום דבר בשביל זה, אני פשוט עובדת מלא ולא תמיד יש לי זמן לאכול. יש לי מאמן שהרכיב לי איזשהו תפריט, אבל להגיד שאני מקפידה עליו במיליון אחוז? כשאת כל הזמן בנסיעות זה לא פשוט".
איזה כיף שהוא שלי
את מלכה (27), לוחם במילואים בסיירת גולני, היא הכירה ב"הכוכב הבא", אבל הם התחילו לצאת רק חודש אחרי שהתוכנית הסתיימה.
קשה לנהל זוגיות בשלט רחוק?
"אנחנו לומדים איך להכיל את זה, כי זה מה שהולך להיות לנו כל החיים, ובסוף זה גם תורם. יש געגוע וזה כיף. אני כל הזמן נמצאת בתחושה שבא לי אותו שוב. עכשיו כאמור היינו שבועיים בתאילנד, וזה הכי ארוך שהיה לנו. היינו ביחד רצוף 24/7, חוץ מהשעה שעשיתי מסאז'. קבענו את החופשה הזאת חודשיים מראש, מנהלת הלו"ז שלו מול מנהלת הלו"ז שלי, וגם זה היה עם ויתורים והזזות, כי היינו צריכים את הקרבה הזאת, את הביחד הזה שכל כך חסר לנו".
יש ביניכם תחרות?
"היא בלתי נמנעת, אבל אני לא רואה בזה בעיה, זה דווקא מדד לכמה הזוגיות חזקה וטובה. למרות התחרות אנחנו עדיין מפרגנים אחד לשני בלב שלם ומייעצים זה לזה בלי אגו. אם יש קנאה, אנחנו יושבים ומשקפים אותה אחד לשני, לא מתעלמים ממנה".
בתור זמרת שהתחילה מהטופ, יש לך עוד חלומות להגשים?
"נכון, התחלתי בפסגה, אבל אני לא מתכוונת לעצור פה, כי העולם כל הזמן מראה לי שיש עוד תקרות לנפץ. למשל, אחרי הגמר של 'הכוכב הבא', כשחזרנו הביתה דרך איילון, אמרתי לחבר שהיה איתי, 'אני בעוד חצי שנה על שלט באיילון'. עוד לפני שזה קרה מצאתי את עצמי על שלט ענק בטיים סקוור. אני נראית לך בן אדם שיכול לא לחלום את החלום הבא? תראי איזה מתנות אני מקבלת בחיים".
- איפור: ערן ישראלי, שיער: אסי שדה
הראיון המלא עם יובל רפאל מתפרסם בגליון "לאשה", עכשיו בדוכנים
