ב"סופר־פארם" הציגו לאחרונה משפיענית רשת חדשה, מאיה לור, שהיא תוצר של בינה מלאכותית. יש לה עמוד אינסטגרם, ובו היא מעידה על עצמה שהיא אוהבת עיצוב, טיפוח, קפה ויוגה. היא גם משתפת בו תכנים מ"חיי" היומיום שלה. 
משפיעניות או דוגמניות שנוצרו בבינה מלאכותית הן תופעה חדשה שתופסת תאוצה בארץ ובעולם. מדובר בדמויות וירטואליות עם תווי פנים מדהימים וגוף מושלם. הן מעלות סרטונים ותמונות שבהם הן מדברות עם העוקבים שלהן, מתעמלות, ממליצות על מוצרים ואפילו משתפות פעולה עם משפיעניות רשת אמיתיות. עמודי האינסטגרם שלהן מונים אלפי עוקבים, והן חושפות בהם מחשבות ורגשות.
למי שאינו בקיא בפרטים יהיה קשה לנחש שמאיה לור היא דמות AI, כי היא נראית אמיתית כל כך. פה בדיוק הבעיה - הפער בין אשליה למציאות מדאיג, ועולה השאלה כיצד התופעה הזו עלולה להשפיע על ילדים ונוער? 
נתונים חדשים מעידים כי יותר ויותר ילדים ובני נוער משתמשים בבינה מלאכותית. לפי דו"ח האינטרנט של בזק לשנת 2025, ילדים מתחילים להשתמש בכלי AI בממוצע בגיל 10. עם זאת, מחקרים מראים כי רוב האוכלוסייה לא מזהה את ההבדלים בין דמויות אמיתיות ליצירי בינה מלאכותית - ועל אחת כמה וכמה הילדים.
בהרצאות שאני מעבירה בבתי הספר אני מבקשת מהילדים לזהות דוגמניות אמיתיות. לרוב הם טועים, וגם אלה שמבחינים בהבדלים בין הדמויות מהססים
בהרצאות שאני מעבירה בבתי הספר אני מבקשת מהילדים לזהות דוגמניות אמיתיות. לרוב הם טועים, וגם אלה שמבחינים בהבדלים בין הדמויות מהססים. זה ניסוי משעשע אך הוא ממחיש נתון מטריד: לילדים אין ראייה ביקורתית מפותחת. אם תחשבו על זה, כשאנחנו היינו ילדים, הווירטואלי היה מעוגן כסיפור או כסרט, וכך גם אם ראינו דמות יפהפייה ועוצרת נשימה או תוכן מפחיד עד אימה, בסופו של דבר ידענו שזה בדיוני ולא חלק מהחיים שלנו. כעת הגבולות מטושטשים, ויש לזה השפעה על הילדים.
ב־2021 התפרסמה סדרת תחקירים של "וול סטריט ג'ורנל", שמצאה כי חשיפה לאינסטגרם עלולה להוביל לתפיסת דימוי גוף שלילית בקרב מתבגרים וכן לעודד הפרעות אכילה, דיכאון ומחשבות אובדניות. המסקנה המרכזית הייתה שמתבגרות חשופות למחיר המנטלי שעלול להתלוות לשימוש בפלטפורמה, שבה התמונות ערוכות ומקדמות סטנדרט של מראה בלתי ניתן להשגה.

אם נוסיף לכך את כל מה שידוע לנו על קשיי גיל ההתבגרות, הרי שהתמונה נעשית מורכבת עוד יותר. ההתבגרות מתחילה היום בגיל 10 ונמשכת עד גיל 25 לערך. המתבגרים עוברים שינויים רבים, ונעשים מודעים יותר ויותר למראה גופם בהשוואה לסביבתם הקרובה, ומתוך התבוננות וניסיונות חיקוי של דמויות מפורסמות. אצל חלק מהמתבגרים חלה ירידה בדימוי העצמי בשל חוסר שביעות רצון מהמראה שלהם, וזו פוגע בתפיסת העצמי ובביטחון העצמי.
תחשבו על מתבגרת בת 14 שרואה משפיענית עם המון עוקבים, כזו עם פנים מושלמות וגוף ללא רבב, ורוצה להיראות כמוה. גם אם היא מבינה שהדמות היא תוצר של בינה מלאכותית, היא ממשיכה לעקוב אחריה. אולי הגיע הזמן שיוצרי המשפיעניות הווירטואליות יחשבו על יצירת דמויות שלא נועדו רק לשיווק מוצרים אלא גם יכולות להעצים את העוקבים שלהן, גם אם במחיר של מראה מושלם פחות.
ועד שזה יקרה, כיצד כדאי שאנחנו, ההורים, נתמודד עם התופעה?
  1. לשוחח עם הילדים. על בינה מלאכותית בכלל ועל דוגמניות AI בפרט. כדאי לברר עם הילדים מה הם מרגישים כשהם מתבוננים בתמונות או בסרטונים של המשפיענית, אחרי מי הם עוקבים והאם אלה מעוררים בהם השראה או דווקא תחושות תסכול?
  2. לפתח ביטחון עצמי ודימוי גוף חיובי. הילדים שלנו מתמודדים עם הרבה אתגרים, ולכן הרעיון הוא להיות לפעמים פחות שיפוטיים וביקורתיים, ולנסות לטפח בהם ביטחון עצמי, תפיסת עצמי חיובית ודימוי גוף חיובי. המשימה לא תמיד קלה, וכוללת דוגמה אישית. עלינו לשים לב כיצד אנחנו מתייחסים לעצמנו ועד כמה אנחנו ביקורתיים כלפי הגוף שלנו.
  3. חשיבה ביקורתית. כדאי ללמד את הילדים להתבונן במשפיעני רשת ו/או בפרסומות שעולות ברשת בדרך ביקורתית ולעודד אותם לשאול שאלות: מי עומד מאחורי הסרטון? איזה מסר הוא מעביר?
  4. לשים לב לאורות אדומים. האם הילד מציג התנהגות חריגה: ממעיט לאכול, מתאמן בצורה אובססיבית, משחק באוכל?
  5. לזהות AI. כדאי ללמד את הילדים סימני זיהוי של AI. למשל: לשים לב לידיים, לאצבעות, לזוויות מוזרות בצילום, לשיניים ולאוזניים שנראות קטנות יותר או מוזרות, לתמונה מבריקה מדי או סטרילית מדי. למי שממש יש סבלנות וזמן, כדאי לנסות ליצור עם הילדים דוגמנית כזו משלהם, ולהמחיש להם כי בסופו של דבר מדובר ביציר הדמיון שלנו, והבינה רק עוזרת לנו לקרום בו עור וגידים.
  • הכותבת היא חוקרת תרבות הילד והנוער, מנכ"לית פורטל "עשר פלוס" להורים ומחברת ספר ההורות "שוקולד לארוחת בוקר: ניסויים משפחתיים" (2024)