ישי ואלינור רון. "אשתי הקריבה את הבריאות שלה, מן הראוי שאני אקריב את האגו הגברי"

"אני הגבר שביקש שיחתכו לו": ישי רון ("ערים") עבר ניתוח לקשירת צינורית זרע

מעט מאוד גברים בישראל בוחרים לעבור וסקטומי כאמצעי מניעה, ועוד פחות מהם מעיזים להיחשף. ישי רון מספר באומץ על ההחלטה, על התגובות מהסביבה ועל הקשר המיוחד עם אשתו אלינור: "הטלתי בי מום, אבל כשהאהבה כלפי בת הזוג גדולה כל כך, מוכנים לעשות הכל בשבילה"

פורסם: 16.07.21, 07:41
כשא מספרת לישי רון מדוע דווקא הוא, מתוך 15 המשתתפים בסדרה הדוקומנטרית "ערים – גברים מדברים מיניות", נבחר לריאיון אצלנו, הוא מיד מגיב בשעשוע: "אה, חשבתי שזה בגלל שאני הייתי הכי יפה בסדרה. בסוף זה בגלל שאני הגבר שביקש שיחתכו לו את הביצים".
אז כן, יש להודות שהסיבה הזו עוררה את סקרנותנו: הרי זה לא שכיח שגברים עושים הליך כזה, ועוד יותר נדיר שהם מדברים עליו בפתיחות (למרות שלא בדיוק "חתכו" לו). ישי (49), שנשוי זה 25 שנה לאלינור (47) ויחד הם הורים לשלושה בנים (21, 17, 16), החליט לפני כשלוש שנים לעבור וסקטומי (Vasectomy) – הליך רפואי לקשירת צינורית הזרע. בעוד שהוא מספר שמדובר בסך הכל בניתוח מהיר ופשוט ("עושים חתך בשק האשכים, קושרים את הצינורית וחותכים אותה"), הדרך לשם הייתה כמובן ארוכה ומורכבת.
"זה משהו שאני ואלי (ככה הוא מכנה את אשתו) דיברנו עליו שנים", מסביר ישי. "זה התחיל כשהיא אמרה, 'ביום שנחליט שסיימנו עם ילדים, זה עובר אליך'. בהתחלה צחקתי. אמרתי לה, 'בסדר, בסדר. נראה לך שאני הולך לחתוך?'. אבל כשבאמת הבנו שלא נעשה עוד ילדים, אלי אמרה, 'נו, אז מה עושים?', ואז התחלתי לחשוב על זה ברצינות. תכלס, גלולות והתקן זה לא דבר בריא. אומרים שהתקן גורם לדלקת פנימית, שהורמונים מסרטנים. חשבתי שבמשך שנים כל הנטל הזה היה עליה, היא הקריבה את הבריאות שלה, אז מן הראוי שאני אקריב את האגו הגברי, שלא רוצה שיגעו לו שם למטה'".

אלינור הייתה כבר בת 44. לא שווה היה להמתין בסבלנות לגיל המעבר?
"ידענו שזה משהו שאי־אפשר לסמוך או לבנות עליו. נשים הרי יכולות להיות פוריות עד אמצע שנות ה־50 לחייהן. אפילו אם נותרו לה רק עוד שנתיים־שלוש של פוריות, הבנו שאין טעם שהיא תמשיך להשתמש במשהו שיפגע לה בבריאות. בעיקר כשהפרוצדורה אצל הגבר מאוד קלה (עוד על ההליך ראו בהמשך, י.מ).
"במהלך הבירור שעשיתי הבנתי שבארצות־הברית ובעוד מדינות זה נחשב לאמצעי מניעה פופולרי. שם אפילו לא עושים את זה בהכרח בבתי חולים אלא בקליניקה של הרופא. לפעמים אפילו בהרדמה מקומית".
ואיך זה היה אצלך?
"בבית חולים, תחת טשטוש. אבל ההתאוששות הייתה קלה והכאב מינורי. אפילו לא לקחתי כדור. כעבור שבוע כבר הורשיתי לחזור לפעילות רגילה, כולל קיום יחסי מין".
ישי: "כששיתפתי את החברים ראיתי את חוסר הקבלה. גם נשים הרימו גבה. זה קשור לתרבות המאצ'ו בישראל. ישראל היא גם מדינה מלאה בחרדות. הקטע של הצבא יושב חזק, קיימת תמיד השאלה 'מה אם חלילה וחס תאבד ילד ותרצה להביא עוד אחד?'"
ולא פחדת שזה ישפיע לרעה על הסקס?
"ברור שכן, בגלל זה פגשתי לפני כן אורולוג. הוא הסביר על ההליך והרגיע אותי. הניתוח לא פוגע בשום אופן בזקפה וגם לא משפיע על הגמירה או השפיכה. ממשיכים לשפוך נוזל זרע, רק שאין בו את הזרעים עצמם. כגבר, אתה לא מרגיש בהבדל. אין בזה סיכונים ובאמת מדובר בפעולה פשוטה".
איך הגיבו החברים? מישהו קיבל השראה?
"לא ממש. אם כבר, אז להפך. פה ושם, כששיתפתי, ראיתי את חוסר הקבלה. יותר מזה, גם נשים הרימו גבה. אפילו בעיניהן הגיוני יותר שאישה תיקח הורמונים או אפילו תעבור קשירת חצוצרות.
"לדעתי זה קשור לתרבות המאצ'ו הרווחת אצלנו, בישראל, שלפיה הגבר לא אמור לגעת בעניינים שלו למטה, עדיף שזה ייפול על האישה. ישראל היא גם מדינה מלאה בחרדות. הקטע של הצבא יושב חזק, הסכנה לאבד ילדים. קיימת תמיד השאלה 'מה אם חלילה וחס תאבד ילד ותרצה להביא עוד אחד?'".
ישי: "הניתוח לא פוגע בשום אופן בזקפה וגם לא משפיע על הגמירה או השפיכה. ממשיכים לשפוך נוזל זרע, רק שאין בו את הזרעים עצמם. כגבר אתה לא מרגיש בהבדל"

ההליך הזה הפיך?
"הוסבר לי שכיום יש ניתוח שחזור עם 80 אחוז סיכויי הצלחה. זה בעיקר למקרה שיום אחד, נניח, המנותח יתגרש, יפגוש באישה צעירה וירצה להביא איתה עוד ילד. אז אומרים שיש עוד סיכוי. אבל אני לא רוצה עוד ילדים, את המסע הזה סיימתי. מה גם שאני לא רואה את עצמי מתגרש אי פעם מאלי. ברמה מסוימת אפשר לומר שסירסתי את עצמי. הטלתי בי מום. אבל כשהאהבה שלך כלפי בת הזוג גדולה כל כך, מוכנים לעשות הכל בשבילה".

3 צפייה בגלריה
ישי רון ואשתו אלינור
ישי רון ואשתו אלינור
"היא אמרה, 'ביום שנחליט שסיימנו עם הילדים, זה עובר אליך'". אלינור וישי
(צילום: יובל חן)

עושים הכל יחד

האהבה הגדולה שישי ואלינור חשים זה לזו, היא זו שהביאה לבחירה בישי כאחד המשתתפים ב"ערים". בסדרה (שמשודרת ב־HOT8 וב־HOT VOD) מופיע ישי בפרק השני, המוקדש לגברים באמצע החיים. בעוד שגבר אחד מספר שם, למשל, עד כמה קשה לו להימשך לאותה אישה לאורך שנים או איך חוויית הלידה של אשתו הייתה מזעזעת בעיניו ("הדבר הדוחה שראיתי בחיים שלי"), אצל ישי זה בדיוק הפוך. לא רק שעבורו לידת בניו הייתה דבר קסום ("אלי הייתה מהממת בהיריון. נשארה באותן מידות, רק הבטן והציצים גדלו. וכשפתאום יוצא לך אדם קטן, חצי ממני חצי ממנה, זה מדליק בטרפת"), הוא גם לא מפסיק לספר איך אחרי 25 שנה הוא עדיין מתרגש לראות את אשתו, כל יום מחדש: "אני יורד להכין קפה, והלב מפרפר... רוצה רק שהיא תתעורר... שומע את טפיחות הרגליים שלה במדרגות, והלב מחסיר פעימה... חושב 'איזה דבר יפה היא, לא התאפרה, רק קמה וכמו שמש היא מאירה לי את היום'. אלי ואני לא ממלאים לוטו, זכייה שכזו יש רק פעם בחיים".
השניים הם בעלי "סימפלי גוד" - מותג הבית של רשת "שילב" למוצרי תינוקות - שהקימו יחד לפני כ־20 שנה. הם עובדים זה לצד זו כבר שנים רבות, בעיקר מהבית. ישי הוא גם סופר, שבין היתר כתב את ספרי הילדים "האף של וינסנט", "תעלומה במגדל השעון" וכן ספר למבוגרים בשם "אפוקליפסה של חג".
ישי: "בגלל שאלי החברה הכי טובה שלי ואני החבר הכי טוב שלה, יש לנו מעט מאוד חברים אמיתיים. ואלה חברים משותפים שאנחנו נפגשים איתם ביחד"

הם הכירו לפני 26 שנה, כשלמדו לתואר ראשון לפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. הוא היה אחרי שירות קרבי בדובדבן, ולדבריו כבר ידע מפגשים מיניים לא מעטים. "חיכיתי שתבוא הנסיכה על הסוס הלבן, זאת שתציל אותי מחיים שבהם בכל יום נמצאים בבר אחר עם אישה אחרת", הוא מספר. באחד השיעורים פגש באלינור. "אי־אפשר היה להתעלם ממנה", הוא נזכר, "זו הייתה תקופה זוהרת שלה. היא לבשה חצאית מיני עשויה עור, כאילו שהיא בדרכה למועדון סאדו־מאזו, ומתוך שני בנים שהיו בכיתה, היא נדלקה דווקא עליי". כבר באותו שיעור קבעו להיפגש, ואחרי זה כמעט לא הופיעו לשיעורים: "היינו עסוקים בדברים אחרים". אחרי שבועיים כבר ידעו שזה זה, והוא הציע נישואים. כעבור שנה התחתנו.
ב"ערים" ישי מצהיר שלו ולאלינור יש בכוונה רק מפתח אחד לדירתם בכפר־סבא, רק רכב משפחתי אחד, ועד לא מכבר היה להם גם רק מכשיר נייד אחד, "כי אנחנו באמת כל הזמן יחד. אני יודע שזה נשמע הזוי ונתקלנו בתגובות לכאן ולכאן, אבל ככה הכי טוב לנו.
"לי ולאלי היה רק משבר אחד בתחילת הדרך, והלכנו ליועצת שפתרה את הנושא, אבל ציינה שהזוגיות שלנו לא בריאה, שאסור לנו להיות יחד 24/7, שגבר צריך שיהיו לו את העיסוקים שלו ואישה צריכה את שלה. היא אמרה שאם לא נעשה שינוי, הקשר לא יחזיק. היא אפילו נתנה לנו שיעורי בית. אז אחרי שבועיים אמרנו לעצמנו, 'אין מצב שהיא מבינה משהו מהחיים שלה', ועזבנו אותה. והנה, אנחנו 25 שנה יחד ומאוד אוהבים. היא, אגב, הייתה גרושה פעמיים".
מסתדרים בקלות עם רכב אחד? מה קורה, למשל, אם היא רוצה לנסוע למכון הכושר?
"אנחנו עושים כושר יחד. עד לפני הקורונה התאמנו במכון ועכשיו בבית".
ופגישות עבודה?
"תמיד הולכים יחד. קרה פעם שאלי הייתה עסוקה בבישולים והלכתי ל'שילב' לבד. ישר אמרו, 'לא הגיוני, איפה אלינור?'".
קניות בסופר?
"הולכים יחד. אנחנו מתפצלים רק במעברים, כדי שכל אחד יביא דברים אחרים מהרשימה, ויש לנו שריקה מיוחדת כדי למצוא אחד את השנייה".
"לי ולאלי היה רק משבר אחד בתחילת הדרך, והלכנו ליועצת שפתרה את הנושא, אבל ציינה שהזוגיות שלנו לא בריאה, שאסור לנו להיות יחד 24/7. והנה, אנחנו 25 שנה יחד ומאוד אוהבים. היא, אגב, הייתה גרושה פעמיים"
ואם אתה רוצה לשתות בירה עם חבר?
"שותה איתה".
ואם היא רוצה להיפגש עם חברות?
"בגלל שאלי החברה הכי טובה שלי ואני החבר הכי טוב שלה, יש לנו מעט מאוד חברים אמיתיים. ואלה חברים משותפים שאנחנו נפגשים איתם ביחד".
זה גם היה השלב שבו הצטרפה אלינור לשיחה: "אני שונאת מפגשי בנות", הצהירה כששמעה את שאלתי האחרונה. "מה אני אעשה שם לבד? הרי אהיה איתו בטלפון, אצלם לו ואגיד לו מה הוא מפסיד".
ישי: "נו, אמרתי לך. אנחנו הזויים".
ואתם לא רבים אף פעם?
"מעולם לא רבנו. הבנים שלנו יכולים להיות עדים. נדיר אפילו שאנחנו מתווכחים. הבנו שאם מוותרים זה לזה ומעריכים את התכונות של הצד השני, ביחד מהווים כוח אדיר. הסיבה שהעסק שלנו מצליח היא מפני שאנחנו יודעים להתנהל טוב ביחד. אני מודע לדברים שאלי טובה בהם. למשל, בכל מה שקשור לענייני עיצוב אני בכלל לא חושב להתווכח איתה, ואלי לא חושבת להתווכח איתי בכל מה שקשור לתחום הבינלאומי".
ועדיין, לשמור על אהבה ותשוקה גדולה אחרי 25 שנה זה לא מובן מאליו.
"חוץ מלהגיד שיש לנו מזל גדול, ברור שיש עוד דברים שתורמים. למשל, העובדה שאנחנו עובדים יחד ולא יוצאים בנפרד למקומות שמאפשרים להכיר או להידלק על אנשים אחרים. הסחות דעת שכאלה באות רק כשאנחנו יחד. אני יכול להגיד לאלי: 'וואו, תראי איזו יפהפייה', ואלי תגיד לי: 'תראה איזה חתיך', ואז זה סבבה".

אמא לפני הילדים

איזו המלצה תיתן לזוג צעיר?
"כמו אצל כל זוג, הקטע של פוצי־מוצי היה חזק אצלנו בהתחלה. אצל רוב הזוגות זה נעלם בשלב מסוים, אבל אנחנו המשכנו ועדיין ממשיכים עם החיזורים הקטנים האלה. אנחנו גם נוגעים אחד בשנייה, ולא משנה מה אני עושה ברגע מסוים, קורא, צופה בסרט, כל הזמן אני עושה לה קיצי־קיצי בשיער".
אלינור: "הוא עושה את זה אפילו ליד הילדים. הם למשל יכולים לדבר איתנו, והוא, בלי לשים לב, שם את היד שלו על הציצי שלי".
אכן או לא שמים לב, בטוח שאחרי שידור הסדרה הילדים של ישי ואלינור יהיו חשופים ליותר מזה ש"אבא שם את היד על הציצי של אמא". אחרי הכל, השם המלא של הסדרה הוא "ערים – גברים מדברים מיניות", ולא "גברים מדברים אהבה". כך, בין היתר, אפשר יהיה לצפות שם בישי מדווח לעם מה מדליק את אלינור: "לראות ביחד פורנו, מקומות ציבוריים וחניונים. היא חולה על חניונים. תן לה בחניה, היא בטרפת". ואפילו איך אלינור אוהבת את זה בדיוק: "מהיר, חזק וטוב", מדווח שם ישי, ואלינור עצמה מוסיפה: "אני כמו גבר בסקס. גט טו ביזנס ונגמור עניין... נתת בראש וסיימת".
אלינור: "הילדים יכולים לדבר איתנו, וישי, בלי לשים לב, שם את היד שלו על הציצי שלי... בעיניי היה הרבה יותר מביך אם היו רואים אותנו בסדרה אומרים שרע לנו בזוגיות, שאין בינינו סקס, שאין בינינו כימיה
בדרך כלל ילדים לא רוצים לדעת שאמא שלהם אוהבת את זה חזק ומהיר ועוד בחניונים.
ישי: "הילדים שלנו, אם הם יראו את זה הם יגידו: 'אללה יוסטור, עכשיו החברים שלנו יראו את זה וידעו איך אבא ואמא שלי אוהבים את זה'".
אלינור: "אנחנו משפחה שהכל אצלה בחוץ. זה בית שמדברים בו על אוננות, הולכים אצלנו חופשי משפטים כמו 'כמה שעות אתם מתקלחים, לא חייבים לאונן רק במקלחת'.
"עם זאת, יש אצלנו גם גבולות. אנחנו לא מאלה שהולכים עירומים בבית. בעיניי היה הרבה יותר מביך אם היו רואים אותנו בסדרה אומרים שרע לנו בזוגיות, שאין בינינו סקס, שאין בינינו כימיה".
ישי: "הילדים רואים את האהבה הגדולה שיש בינינו, ולדעתי מאוד גאים בה. היו פעמים שהם היו חוזרים מזועזעים מבתים של חברים ואמרו, 'ההורים שלהם לא הפסיקו לריב'. ברור לי שעדיף לגדול בבית שבו מאוד אוהבים מאשר בבית שבו לא מפסיקים לריב".
הצהרת בסדרה כי "יש אנשים שחיים בשביל הילדים. אני חי בשביל אלי שלי".
ישי: "הילדים בסופו של דבר יעופו לקן משלהם ויבנו את החיים שלהם. אני שנים עם אלי והמטרה שלי גם למות איתה.
"הילדים שלנו יודעים שקודם זו אלי. הכוונה היא שתמיד אהיה מאחוריה ותמיד אתן לה את התמיכה. זה לא על משקל של 'את מי אני אוהב יותר', כי אני אוהב אותם ואת אלי אותו דבר. אבל אם הילדים ישאלו 'את מי אתה אוהב יותר?' אני תמיד אומר: 'אמא'. כי ככה חשוב לי לחנך אותם. שידעו שאמא לפני הכל. אמא היא הנסיכה שלי".
אלינור: "אנחנו משפחה שהכל אצלה בחוץ. זה בית שמדברים בו על אוננות, הולכים אצלנו חופשי משפטים כמו 'כמה שעות אתם מתקלחים, לא חייבים לאונן רק במקלחת'
אלינור: "האהבה שלנו כל כך יוצאת דופן, עד שלא מזמן אמרתי לישי שאפילו שאני בת 47, אם הייתי צריכה למות מחר, אני מרגישה שהגעתי לטופ של החיים שלי מהבחינה הזו שזכיתי לאהבה הכי גדולה שאדם יכול לבקש לעצמו. את יודעת מה זה לגמור את החיים שלך עם הרגשה כזו?".
אתם יודעים שתצאו סופר דביקים בכתבה?
ישי (צוחק): "כן, אבל אין מה לעשות. זה אנחנו. גם במציאות אנחנו דביקים".

3 צפייה בגלריה
ישין רון
ישין רון
"אם הילדים ישאלו 'את מי אתה אוהב יותר?' אני תמיד אומר: 'אמא'"
(צילום: יובל חן)

קופות החולים לא ממהרות לאשר

בעוד שהליך הווסקטומי (קשירת צינורית הזרע) עצמו פשוט למדי, לדברי ישי רון היישום בישראל אינו פשוט בכלל. "אחרי שיחת הייעוץ, האורולוג נתן לי הפניה ואמר שאני יכול לבחור את בית החולים שאני רוצה לעבור בו את ההליך. פניתי למחלקת אורולוגיה בבית חולים גדול, ואז אמר לי ראש המחלקה: 'אהיה איתך הכי כנה, פה זה לא יקרה. קופות החולים לא מאשרות את הניתוח הזה ולא יתנו לך טופס 17".
למה?
"לפי מה שאני הבנתי זה קשור לעניין הדתי, שאסור לפגוע בפוריות הגבר. הרופא אמר שאני יכול לעשות את זה באופן פרטי, אבל זה יעלה כ־20 אלף שקל".
וזה מה שעשית?
"לא. חזרתי לאורולוג שלי, והוא כתב הפניה נוספת שלפיה הניתוח נחוץ מסיבות רפואיות, שאלינור רגישה ללטקס ושאסור לה לקבל הורמונים. ככה קיבלתי טופס 17. אבל זו חוצפה שרק ככה זה עבד. לדעתי המדינה צריכה לעודד את זה, גם כדי שנשים לא ייכנסו להריונות לא רצויים וגם כדי שלא יקבלו הורמונים שעלולים להזיק. כרגע, עקב הקשיים שהקופות מציבות, גם גברים ששוקלים לעשות את זה מן הסתם יוותרו".

"לשנות סדרי עדיפויות"

איך זה שאין תקציב לאמצעי מניעה, אבל לטיפולי פוריות בגיל מבוגר דווקא יש
"כל אמצעי המניעה לא ממומנים על ידי המדינה, להוציא גלולות לנשים עד גיל 20", מסביר ד"ר אריה ישעיה, מומחה לגינקולוגיה ויו"ר החברה הישראלית לאמצעי מניעה. "החל מגיל 20 גם הן משלמות מחיר מלא. הסיבה לכך היא כמו כל דבר שמאשרים או לא מאשרים בסל: סדר עדיפויות ותקציב.
"בשנת 2014 שרת הבריאות דאז, יעל גרמן, אישרה לנשים עד גיל 33 לעבור הפלות ללא סיבה רפואית. מצד אחד זה מבורך, מצד שני מובן שהיה עדיף שהיו מממנים אמצעי מניעה ואז הן לא היו נכנסות להיריון מלכתחילה. יש מדינות רבות ונאורות בעולם - למשל צרפת, - שאפילו מספקות התקנים בחינם. אצלנו יש רק מחיר מרבי להתקנים. החריגה היחידה בחוק שמאפשרת השתתפות בהליכים כמו קשירת חצוצרות או אולי גם וסקטומי, היא אם האישה סובלת מבעיה בריאותית, למשל בעיה בלב, שאז היריון עלול לסכן את חייה".
למה מימון אמצעי מניעה לא, ומימון טיפולי פוריות כן?
"זו בדיוק השאלה. אנחנו המדינה שנותנת הכי הרבה מימון לטיפולי פריון, כולל לגילי 40 פלוס, שאז ההצלחות הן מינימליות. המדיניות היא יותר לעודד פריון מאשר להימנע מהריונות לא רצויים.
"בהחלט ייתכן שיש משקל לעובדה שרבים משרי הבריאות שכיהנו עד היום היו חרדים. לא תמיד הרבנים מעודדים שימוש באמצעי מניעה.
"מצד שני, גם שרי בריאות חילונים לא שינו את המדיניות, ככה שזו בהחלט לא הסיבה העיקרית. אולי כרגע יש לנו הזדמנות פז עם שר הבריאות החדש, ניצן הורוביץ, לשנות סדרי עדיפויות".

אין פגיעה בהנאה המינית

שוקלים לקשור את צינורית הזרע? ד"ר אוהד שושני, אנדרולוג ומומחה לכירורגיה אורולוגית, עונה על השאלות שבטח מטרידות אתכם
האם קופות חולים אכן לא מאשרות את הליך הווסקטומי?
"ממה שנתקלתי, חלק מהקופות אכן לא מאשרות או מערימות קשיים. עד היום לא קיבלתי הסבר למה זה קורה".
עד כמה נפוץ ההליך בחו"ל ואיך זה אצלנו?
"בחו"ל זה מאוד נפוץ, בעיקר בארצות־הברית ובקנדה, וגם באירופה ובאוסטרליה. בין 10 ל־20 אחוזים מהגברים שם בוחרים בווסקטומי כאמצעי מניעה, בעיקר גברים שכבר השלימו את תוכניות הילודה שלהם. בישראל אין מידע מוסמך לגבי כמה גברים עברו וסקטומי, כי זה לא נפוץ ואין כלפי ההליך מספיק מודעות. ברוב המקרים, כשזוגות מקבלים יעוץ על אמצעי מניעה, כלל לא מזכירים וסקטומי. ומאחר שרוב הניתוחים בארץ מתבצעים באופן פרטי, אין מי שיאסוף את הנתונים".
למה בישראל זה לא אמצעי מניעה פופולרי?
"סיבה אחת זה הנושא הדתי. הדת אוסרת על וסקטומי, שנחשב כ'סירוס' במובן הדתי, למרות שבמובן הרפואי אין זה סירוס, כי אין פגיעה בטסטוסטרון אלא עיקור. בנוסף, הישראלים שמרנים יותר וחוששים מ'פגיעה בגבריות'. אם למשל נכנסים לדיונים בפייסבוק ומישהו כותב שעבר וסקטומי, ההערות הנפוצות יהיו: 'אז מה? לא תהיה גבר יותר?'. יש סביב זה בורות וחששות לא נכונים, כמו שזה יפגע במיניות".
איך מתבצע ההליך?
"יש טכניקות שונות, אבל הרעיון הכללי זהה בכולן: ניגשים לצינור הזרע דרך שק האשכים וסוגרים אותו. זה אפשרי בכריתת אורך משתנה של הצינור, בסגירה של קצוות הצינור באמצעים שונים, למשל על ידי צריבה, קשירה או סיכות, וכן בתפירה של הקצוות משני צדי רקמה חוצצת. כל עוד מקפידים על העקרונות, אין הבדל גדול בתוצאה בין השיטות".
האם יש סיכונים?
"בכל פעם שעושים חתך בגוף האנושי מזהירים מפני דימום וזיהום, אבל הסכנות בהליך הזה הן מינימליות ונדירות. הסכנה העיקרית לטווח הארוך היא כאב ממושך יותר מהרגיל, ובמקרים נדירים אפילו כרוני, אבל זה עומד על סדר גודל של אחוז אחד, וגם לזה יש טיפולים".
הניתוח מתבצע בהרדמה מלאה? דורש אשפוז?
"בעולם זה הליך שמבוצע אפילו בקליניקה של הרופא. בארץ, בעיקר משום שאין ברוב המרפאות את התנאים המתאימים, זה נעשה בבתי חולים. אבל זו פעולה שמתבצעת בהרדמה מקומית, כשלרוב מוסיפים גם טשטוש, דבר שמקל יותר על המטופל וגם על המטפל. אין צורך באשפוז. אחרי כשעתיים המטופל כבר רשאי לשוב לביתו".
מה משך ההחלמה?
"כיום־יומיים מנוחה ושבוע עד שבועיים של הימנעות ממאמצים ויחסי מין. לרוב אין כאב משמעותי, ואפשר להסתפק במשככי כאבים נפוצים".
ממתי אפשר לעשות סקס בלי אמצעי מניעה?
"לא מיד אחרי ההליך, כי עדיין יש זרע במערכת. כחודשיים אחרי הפעולה עושים ספירת זרע. הרוב יגיעו לאפס תאים, ואז אפשר להסתמך על זה".
האם ההליך פוגע בהנאה המינית?
"לחלוטין לא, מכיוון שצינורות הזרע לא קשורים לתפקוד המיני - לא לזקפה ולא לתחושת האורגזמה. בנוסף, אחרי ההליך עדיין יש שפיכה, משום שרוב נוזל השפיכה לא מגיע מהאשכים אלא מהערמונית ומשלפוחיות הזרע, שלמרות שְמן - אין בהן זרע".
האם ההליך הפיך?
"אני תמיד אומר למטופלים שלי שצריך לחשוב על זה כפעולה שהיא בלתי הפיכה, משום שכדי להחזיר את המצב יש לעשות ניתוח נוסף שאין לו 100% סיכויי הצלחה. מי שרוצה בכל זאת להשאיר את האופציה להבאת ילדים, יכול לבחור בכמה אפשרויות: להקפיא זרע לפני ההליך ולהשתמש בו בטיפולי פוריות; להוציא זרע מהאשך אחרי הווסקטומי ואז גם להיעזר בהפריה חוץ גופית; או לעבור ניתוח שחזור. הצלחת שחזור עומדת על כ־80-70% ותלויה במשתנים שונים, ביניהם הזמן שעבר מאז ההליך. ככל שחלפו יותר שנים, הסיכוי נמוך יותר".
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.