הוא רוצה מטבח תעשייתי, היא חולמת על עץ בהיר. היא מתעקשת לעמוד בתקציב בלי לחרוג בשקל, הוא רוצה רק עוד כורסה קטנה. שירית אלבוכר, מעצבת פנים ומאמנת אישית וזוגית בשיטת סאטיה, ראתה מספיק זוגות מתפרקים מול בחירת קרמיקה כדי להבין ששיפוץ הוא מבחן זוגיות לכל דבר.
"תהליך עיצוב פנים, כמו שיפוץ או בניית בית, הוא תהליך רגשי לא פשוט", היא אומרת. "במהלכו עלולים לעלות רגשות עזים של לחץ כלכלי, חוסר ודאות, פחד מטעויות, עומס החלטות ותחושה של אובדן שליטה. זה נוגע במקומות מורכבים של כסף, שליטה והמקום של כל אחד מבני הזוג במערכת היחסים. יש המון קונפליקטים, עולים קשיים ומורכבויות ויש המון המון לחץ".
לדבריה, רבים מגיעים טעונים: "מספיק שמשהו מתעכב או עולה יותר מהמתוכנן, והמתח ביניהם מתפוצץ. אחד מרגיש שלא רואים אותו, השנייה מרגישה שלא מקשיבים לה, וכל מילה קטנה הופכת למאבק על שליטה. זה קורה גם מול בעלי המקצוע וגם בתוך הבית".
"צריך לשקף לבני הזוג שלשניהם יש אותה מטרה. חשוב לשמור בתהליך על הרצונות של כל אחד מהם ולהביא אותם לידי ביטוי, אבל את כל זה עושים לפני שנכנסים לשיפוץ"
מהמקום הזה נולדה הגישה שהיא מכנה "עיצוב פנימה": שילוב בין עיצוב פנים ובין אימון רגשי, גישה שמחברת בין הצד הטכני של עיצוב הפנים ובין המסע הרגשי שהלקוחות עוברים בדרך. "הבית שאתם בונים הוא לא רק מבנה", היא אומרת, "הוא מראה את מי שאתם, את הערכים והחלומות שלכם". כדי לסייע לזוגות לצלוח בשלום את התהליך המורכב, היא פיתחה נישה ייחודית שמסייעת הן לבני הזוג והן למעצבים ולמעצבות שמלווים אותם.
לדבריה, אם יש קושי בזוגיות, הוא יתעצם במהלך השיפוץ. "הכול מציף דינמיקות זוגיות ישנות. אם אחד מבני הזוג, למשל, לא יודע לבטא את הצרכים או הרצונות שלו, אם אין לבני הזוג מיומנות של שיחה והקשבה, אם התקשורת ביניהם לא הייתה טובה קודם, השיפוץ רק יגדיל את הפערים כי התהליך דורש שיתוף פעולה לאורך זמן".
אז אולי, מלכתחילה, אם הזוגיות לא יציבה מספיק, לא כדאי להיכנס לתהליך מורכב כל כך?
"יש זוגות שאומרים: 'נפרדנו בגלל השיפוץ'. אבל השיפוץ הוא רק הטריגר. הקשיים היו שם קודם. לפעמים הם לא עלו מעל לפני השטח בשגרת היומיום והתהליך הזה גרם להם לצוץ ולהציף דברים שהם לא ידעו שקיימים אחד אצל השנייה. לפעמים התהליך מוציא החוצה דברים שלא נאמרו שנים. אם המעצבת מקשיבה באמת, היא יכולה לשמוע שאחד מבני הזוג יגיד 'אני לא באמת רוצה לשפץ, אני לא מבין למה אנחנו עושים את זה'. ואז צריך לעצור ולעשות בדיקה, אם בכלל כדאי להיכנס לשם".
על מה בעיקר רבים במהלך השיפוץ?
"עיקר הקושי הוא סביב כסף. זה אזור טעון מאוד. הוא - לרוב זה הגבר שמציף את הנושא הזה - יגיד לבת הזוג שלו 'הוצאנו כבר מיליונים על הבית ועל השיפוץ ואת כל הזמן רוצה עוד ועוד'. מספיק שהיא תרצה עוד גוף תאורה או אפילו עציץ, ומבחינתו זה איום קיומי שיכול למוטט אותו. ממש אפשר לראות תגובות פיזיולוגיות שמתעוררות אצלו, זיעה וקושי בנשימה. כל פעם שאשתו רוצה להגשים עוד חלום זה מפחיד אותו. הפחד הכלכלי שלו בא ממקום הישרדותי".
אז מה עושים כשיש קונפליקטים על רקע כלכלי?
"צריך לשקף לבני הזוג שלשניהם יש אותה מטרה. חשוב לשמור בתהליך על הרצונות של כל אחד מהם ולהביא אותם לידי ביטוי, אבל את זה עושים לפני שנכנסים לשיפוץ - מגדירים תקציב וטווח של הוצאות לכל סעיף עיצובי, ועל הלקוחות לדעת: אם הם ירצו לשנות משהו או להוסיף, זה יבוא על חשבון משהו אחר. אם המעצבת יודעת שכסף הוא עניין משמעותי, היא צריכה להיות עם היד על הדופק בכל מה שקשור לחריגה מהתקציב, להתריע ולחשוב איך אפשר להתגמש בתוך המסגרת".
מאבקי שליטה
המכנה המשותף לרבים מהקשיים, אומרת אלבוכר, מגיע ממקום של שליטה. "שליטה היא ניסיון לייצר ביטחון, זה מנגנון הגנה שאנחנו משתמשים בו כי הוא שומר עלינו. כשאנשים מרגישים שאיבדו שליטה, הם מגיבים בהתקפה, ביקורת או התבצרות. התפקיד של המעצבת הוא לשמור עליהם, להזכיר ששניהם באותו צד".
איך מגשרים על פערים בעיצוב? הוא, למשל, אוהב בית עמוס בחפצים והיא מינימליסטית?
"לפעמים העומס מייצג זיכרונות או צורך בתחושת יציבות. לפעמים זה יושב על מקום כואב. אם מבינים את זה, אפשר למצוא פתרון שמתחשב בשניהם, למשל, מדף או ויטרינה שמכילים חלק מהזיכרונות, אבל לא משתלטים על החלל. זה תהליך רגשי משותף שבו בוחנים מה חשוב לכל אחד, על מה לא מוכנים לוותר ואיך אפשר לבוא אחד לקראת השנייה".
"עיקר הקושי הוא סביב כסף. זה אזור טעון מאוד. לרוב זה הגבר שמציף את הנושא הזה. ממש אפשר לראות תגובות פיזיולוגיות כמו זיעה וקושי בנשימה. הפחד הכלכלי שלו בא ממקום הישרדותי"
וכשיש פערים בחזון העיצובי בין שני סגנונות שונים?
"תמיד אפשר לשלב בין סגנונות. זה ז'אנר שלם שנקרא 'עיצוב אקלקטי'. בסוף זה הבית של שניהם, ושניהם רוצים להביא את עצמם לידי ביטוי ולכן הם מחזיקים חזק ברצונות שלהם, כי הם מפחדים שייכנסו הביתה ולא ירגישו בבית. המטרה היא שכל אחד ירגיש שנעים לו ונוח לו בבית שלו".
במקרים רבים אחד מבני הזוג דומיננטי יותר בחיי היומיום. איך דואגים לכך שקולו של בן הזוג הפחות דומיננטי יישמע בתהליך העיצוב?
"אכן, יש אנשים שמרגישים שלא רואים אותם. מספיק שבן הזוג או המעצבת אומרים משהו קטן, והם מרגישים שהם נדחקים הצידה. כמעצבת אגיד להם שיש לכל אחד מהם מקום בבית, אדאג לערב את הצד הפחות דומיננטי בקבלת ההחלטות ולא אתן לו להיות בצד. אזהר לא לעבוד רק מול האדם שלוקח את השליטה. אפשר לזהות מה החוזקות של כל אחד מבני הזוג ולתת להם אחריות על התחום המסוים הזה. למשל, אם יש מישהו שקל לו יותר לנהל את התקציב, אתן לו אחריות עליו".
מה עושים עם אנשים שקשה להם להחליט?
"יש לקוחות שרוצים עוד ועוד דוגמאות ועוד ועוד אפשרויות. חוסר ההחלטיות הזה נובע מהפחד לטעות. הם רוצים את הבית הכי אידיאלי. במקרה כזה נבהיר להם שהחלל הוא נתון, לכל החלטה יש את היתרונות והחסרונות שלה וצריך לבחון מתי היתרונות עולים על החסרונות.
"לפעמים אחד מבני הזוג אומר לשני, 'למה לוקח לך כל כך הרבה זמן לבחור? זה רק ברז'. הפתרון של המעצבת במקרה הזה הוא לתת שתיים־שלוש אפשרויות ולא להתפזר יותר מדי. צריך לדעת מה הקשיים של כל זוג כדי לדעת איך לעבוד איתם".
בסדנאות שהיא מעבירה, אלבוכר מלמדת את המעצבות לזהות את המקומות האלה: “מעצבת שלא מבינה את המטען הרגשי עלולה בלי כוונה לקחת צד. אבל ברגע שהיא תופסת צד, היא מחלישה את השותפות ביניהם. חשוב להבין שהלקוחות לא צריכים מישהו שישפוט, אלא החזקה".
"בעלי ואני עשינו טיפול זוגי, אבל זה היה מאוחר מדי. כבר היו משקעים שצברנו לאורך השנים שלא היו פתירים"
חלק מרכזי בעבודה של אלבוכר מוקדש למעצבות - היא מלמדת ומדריכה אותן לעבוד עם הלקוחות. "כשהלקוחות סוערים, זה עלול להיות מידבק", היא מסבירה. "הרבה פעמים המעצבת הופכת בלי לשים לב למטפלת או למגשרת, והגבולות מיטשטשים. לכן אני מלמדת אותן כלים של הקשבה, שיקוף והגדרה של גבול רך - לדעת להיות נוכחת בלי להישאב, לתמוך בעצמן בתהליך".
לצורך כך בנתה אלבוכר "פרוגרמה רגשית" שמיועדת גם למי שלא נעזר במעצבת. כל אחד מבני הזוג ממלא שאלון, הכולל שאלות כמו: מה גורם לי להרגיש בטוח? מה מרגיע אותי? איך אני אוהב לקבל החלטות? אחר כך הם יושבים יחד, מזהים חוזקות, פחדים ודפוסי תקשורת. "כשיש הבנה כזו, כל ההחלטות הופכות פשוטות יותר ומהוות הזדמנות להקשיב".
מה הדבר שמסייע יותר מכול בתהליך?
"הקשבה. לא מתוך רצון להגיב, אלא מתוך מקום שבו את שוהה עם הדברים שנאמרים ובודקת מה זה גורם לך להרגיש, ואז קל יותר לשקף ללקוח את המצוקות שלו. להגיד: 'אני שומעת שאתה ממש מתוסכל מזה שבעל המקצוע לא עמד במילה שלו, אתה כועס ומפחד שלא נעמוד בלוח הזמנים או בתקציב'. כשאת רואה אותו ואת המצוקה שלו, את מאפשרת לו להבין את עצמו, ואז המתח יורד וקל יותר להתמודד עם מה שמגיע".
מה מבקשים בני זוג זה מזה לפני שנכנסים לתהליך?
"שהחוויה תהיה נעימה, לא טעונה ולא סוערת. הם מבקשים שהשיח יהיה מכבד, שלא משנה מה קורה, שיישמר הכבוד. אם יש קונפליקט, לשבת ולדבר עליו. אם צריך עכשיו ללכת להוריד את המטבח לביצוע ואחד הצדדים לא מרגיש שלם עם ההחלטה, לא לקבל החלטות בלחץ, לעצור ולדבר על הדברים. לא לפסול או לבטל קשיים שעולים בדרך, אלא לשאול מה יכול להחזיר את תחושת הביטחון".
אהבה חדשה
אלבוכר (52) גדלה בחולון ושירתה בצבא כמ"כית. אחרי השחרור התחילה לימודי תעשייה וניהול, שם הכירה את מי שהיה החבר הרציני הראשון שלה, המבוגר ממנה בתשע שנים, "פער משמעותי בגילים האלה", היא אומרת. אחרי שלושה חודשים עברו לגור יחד. "רציתי לעזוב את הבית, לא מתוך מרד אלא מתוך צורך למצוא את עצמי". כשהייתה בת 32 ילדה את בתה הבכורה, השקיעה את זמנה בהורות ועבדה בחברת תקשורת.
תוך כדי עבודה החליטה ללמוד עיצוב פנים, תחילה בסטודיו 6B, ובהמשך בסטודיו להכשרת מעצבי פנים של ברברה ברזין. "לא ידעתי מה מפריע לי אבל הרגשתי את הצורך לעשות שינוי והלכתי לחפש דרך", היא אומרת. כבר 15 שנים היא עצמאית בתחום ועובדת על פרויקטים מגוונים, פרטיים ומסחריים.
כשהייתה בת 40 ילדה את בתה השנייה, ולפני שבע שנים התגרשה. הגירושים הובילו אותה לתהליך של התפתחות אישית. היא למדה בין היתר תוכנית תקשורת מקרבת ובהמשך את הקורס "נקודת מפנה" של נטאלי בן דוד. "הייתה בי קריאה פנימית ללימודים האלה", היא אומרת. "רצון להכיר את עצמי, את הדפוסים שלי, מה היה לי בנישואים ומה קרה בגירושים, מה מפעיל אותי, מהן האמונות והפרדיגמות".
הרצון להעמיק הוביל אותה לקורס מאמנים בשיטת סאטיה. "לא עברה בי מחשבה להיות מאמנת, רק רציתי ללמוד עוד. כשסיימתי את הקורס והתחלתי לאמן אנשים הרגשתי שאני ממשיכה להתפתח דרך המתאמנים שלי".
המסע שלה המשיך עם קורס לאימון זוגות. "מרתק אותי כמה אנחנו יכולים לעשות תיקון דרך הקשר הזוגי. כל בן זוג שמגיע אלינו - הוא הזדמנות לריפוי ולגדילה. היכולת לרפא מתרחשת כשאנחנו מכירים את עצמנו ואת הפצעים שלנו ולא משליכים את הדפוסים שלנו על בן הזוג. כשיש לנו הכלים הנכונים, היכולת לתקשר ולהקשיב ולא להיות רק תגובתיים, יש יכולת לתקן את הקשר".
בזוגיות שלכם זה עבד?
"עשינו טיפול זוגי, אבל זה היה מאוחר מדי. כבר היו משקעים שצברנו לאורך השנים שלא היו פתירים".
לקח לה זמן לחזור לצאת עם גברים. "הייתי צריכה את השקט שלי", היא מסבירה. בשנה וחצי האחרונות היא בזוגיות. "אני עושה עבודה על עצמי בקשר", היא מודה. "למשל, להזכיר לעצמי שמה שנחווה אצלי כביקורת לא נאמר כך ולתקשר את המקום הזה מול בן הזוג. להגיד מה אני צריכה, לבטא רגש. אלו מקומות שהייתי צריכה לעבוד עליהם. עבודה מתוך מודעות משנה חיים".
את התובנות האישיות שלה היא מביאה לעבודתה מתוך אמונה ששינוי פיזי במרחב מביא איתו גם שינוי רגשי. "אנשים חושבים ששינוי חיצוני יפתור בעיות", היא מסכמת, "אבל הוא רק חושף אותן. כשעוברים את זה בהקשבה הדדית לא רק הבית נבנה, גם הזוגיות נבנית מחדש.
