ניקול צ'רני: "משחק השתיקה"
בת 24, הוצאת לב אדום, 400 עמודים, כשש שעות קריאה
תקציר: ליאם בר־און הוא הגבר האחרון שאביגיל הייתה בוחרת להכניס לחייה. הוא יהיר, קר וחסר רחמים. אבל הוא גם הגבר היחיד שיכול להציל אותה. כאדריכל הרגיל לשלוט בכל פרט במציאות שהוא בונה, ליאם מזהה באביגיל את כל מה שהוא זקוק לו למשימתו הבאה. אולם לאביגיל, אישה חדה ועקשנית, אין כל רצון או עניין להיכנע לו. השנים בניו יורק לימדו אותה לשרוד בכל מחיר ולשים את אחותה הקטנה לפני הכול. כשהחובות סוגרים עליה, היא נאלצת לבחור אם להתרסק או להיכנס לעסקה עם הגבר האחרון בעולם שאפשר לסמוך עליו. זוגיות מזויפת בתמורה לעזרה כלכלית. בלי מגע. בלי מחויבות. ובעיקר, בלי רגשות.
ככה זה מתחיל: "אני מסובבת את המפתח במנעול הדלת ונכנסת. החושך בדירה עוטף אותי ואיתו גם השקט. אני חולצת את נעליי, וצריבה מפלחת את כפות רגליי היחפות כשהן פוגשות ברצפה הקרה. אני ניגשת למטבח בשקט, לא טורחת להדליק את האור ושותה כוס מים קרים מהברז, עוצמת עיניים לרגע ומנסה להרגיע את המחשבות. אני עייפה כל כך, רק עוד כמה צעדים ואגיע למיטה".
קצת על הסופרת: "אני יהודייה מצד אבא, תמיד הרגשתי יהודייה, אבל היה לי חשוב שזה יהיה רשמי ולפני כמה שנים עברתי גיור. מעבר לחיבור האישי שלי, רציתי לחסוך מהילדים העתידיים שלי את החוויות ואת התחושות שהיו לי כילדה וכנערה בארץ. לצערי, חוויתי לא מעט סיטואציות שבהן גברים נרתעו ברגע שאמרתי שאני לא יהודייה לפי ההלכה. הגיור היה הדרך שלי לסגור את המעגל הזה, להרגיש בבית במאה אחוז ולהבטיח שלילדים שלי יהיה מסלול חלק וברור יותר".
למה כדאי לקרוא את הספר: "בגלל השילוב בין ארצות הברית לישראל. מצד אחד הוא מרגיש אמריקאי מבחינת סטייל, קצב, לוקיישנים ואווירה. מצד שני, מה שנותן לו את הנשמה הייחודית והאותנטית שלו הם החלקים הישראליים ששזורים בו, כולל סצנה מיוחדת בכותל. לצד האש והאינטנסיביות של הז׳אנר הרומנטי, זה ספר קליל שמלמד על כוחם של משפחה, חברות אמת וכמובן, אהבה שלא מוותרים עליה".
קרן נחמיאס: "דייט אחרון בהחלט"
בת 39, הוצאת "ספרי קפה", 350 עמודים, כחמש וחצי שעות קריאה
תקציר: דפנה תמיד ידעה שהיא תהיה אשת תעופה. אחרי שנים בראשון לציון, העיר שהיא כל כך, אוהבת ותואר במִנהל עסקים בהתמחות בניהול תיירות, היא עוברת לדירת שותפות בתל אביב. שם היא מגלה את הצדדים המפתים והאפלים של עולם הדייטים ונשאבת אל תוך מערבולת של רגשות, תשוקות ובגידות. הזדמנות מקצועית חדשה מובילה אותה, בין מדינות ושדות תעופה, למסע מרתק שבו היא פוגשת את הגבר המדהים ביותר בעולם, אבל הוא לא שלה.
ככה זה מתחיל: "'מה יש לך מראשל"צ?' שואלים אותי כמעט בכל פעם כשאני מדברת על העיר שלי בעיניים נוצצות. מאז שאני זוכרת את עצמי גרתי בראשון לציון או כמו שזקני העיר עוד קוראים לה, 'המושבה'. פעם זה באמת היה ככה. כולם הכירו את כולם, ריח התפוזים עלה מכל פינה וסניף הדואר המרכזי היה כיכר העיר. זאת המושבה העברית הראשונה, שבה הוקם בית הספר העברי הראשון, בה נתפר דגל המדינה (אפילו אם תושבי נס ציונה אוהבים לנכס לעצמם את הקרדיט), וגם ההמנון שלנו נכתב בה".
קצת על הסופרת: "הגשמתי חלום ואחרי שירות צבאי בחיל האוויר עבדתי במשך שנים באל על וב־Open Sky. היום אני אשת עסקים בתחום התעופה והתיירות, נשואה לאסף ואמא ליובל - בחרתי להביא לעולם רק ילד אחד. בן זוגי עובד המון שעות וחוזר מאוחר, ויש משהו כיפי מאוד ב'אחד על אחד' הזה, שאפשר לחוות עם הבן שלנו, בלי לנסות לחלק את עצמנו לכמה חלקים בכל רגע נתון. אני אוהבת ללמוד שפות, לאסוף פריטי וינטג' ולשמוע מוזיקת קאנטרי. כשהייתי ילדה שיחקתי את גרטל פון־טראפ במחזמר 'צלילי המוזיקה' עם חני נחמיאס וששי קשת".
למה כדאי לקרוא את הספר: "הוא לוקח אותך אל מאחורי הקלעים של עולם התעופה. זה סיפור על תשוקה, אהבה, בגידות, חברות, בחירות והחלטות שמשנות את החיים. על הגבר שאנחנו יודעות שאסור לנו לרצות, על זה שאולי דווקא כן מתאים לנו ועל הרגע הזה שבו הלב וההיגיון מפסיקים לדבר באותה שפה. אבל יותר מהכול, זה ספר על נשים. על הרצון לאהוב ולהיות נאהבת, להגשים חלומות, לטעות, לקום, לבחור מחדש ולא לוותר על מי שאנחנו בדרך".
גלית יתום: "אל תוציאו אותי מהמשחק"
בת 43, הוצאת קינמון, 250 עמודים, כחמש שעות קריאה
תקציר: נועה היא מפיקה שלא משאירה מקום לטעויות ושולטת בכל רגע על סט הצילומים. ארז הוא במאי כריזמטי וחד שמכיר את הסיפור עד לפרט האחרון ולא מפחד לפרק אותו כדי להגיע לאמת. כשהם נאלצים לעבוד יחד על סדרה חדשה, המתח ביניהם בלתי נמנע.
ככה זה מתחיל: "אני פותחת את דלתות המשרדים שמובילות לאתר הארכיאולוגי ונעמדת דום. הנשימה נעתקת ועיניי נפערות. הנוף שנשקף לעיניי כמעט לא מציאותי. סֵט שהוקם על חורבות עיר רומית עתיקה במרכז הארץ. המראה של הים הכחול מצד אחד, ומהצד השני ריאה ירוקה מלאה בעצים בגוני אדום־כתום עמוק של עלי שלכת בסתיו. ללא לוח צילומים, ללא תאורה וללא רעשי רקע, פשוט שקט ויופי שמשרה אווירה רומנטית. ואני פשוט עומדת שם, נוכחת, עם השאלה שתמיד עולה בי לפני מרתון של ימי צילום: האם להיות מפיקה מספיק לי?'שיט!' אחד מעובדי הסט צועק לאחר שנתקע בקומבו סטנד זרוק".
קצת על הסופרת: "אני מפיקת תוכניות טלוויזיה. באמצע החיים עשיתי רילוקיישן לקפריסין עם בן הזוג והבנות (12, תשע ושש), חיפשתי את עצמי ומצאתי את הכתיבה".
למה כדאי לקרוא את הספר: "הסיפור קורה בעולם שהרבה אנשים היו רוצים להציץ לתוכו. עולם הטלוויזיה הוא הרבה מעבר למה שאנשים רואים על המסך, הוא יותר מורכב מהאולפן המצולם והשחקנים עצמם. יש עולם שלם שקורה גם אחרי שהמצלמות כבות. הסיפור שלי מתחיל בדיוק שם, שני אנשים חזקים שמנסים לשמור על מקצועיות בזמן שהלב שלהם מושך לכיוון אחר, על הפער בין מה שאנחנו מעיזים להראות ובין מה שאנחנו מרגישים. הסיפור מסופר בצורה אותנטית מתוך הכרה של העולם הזה לעומק, דרך חבורה של אנשים שחיים יחד במשך חודשים וחווים לחץ, כאוס, הומור וגם התאהבות".
פורסם לראשונה: 23:58, 24.09.26
