מי היה מאמין: ירדנה ארזי בת 75. הקול, הסטייל, הכריזמה והיופי עדיין איתנו, כמו פלא טבע איתן שאיש לא הצליח לפענח. ארזי היא הרבה יותר מזמרת – היא חלק מהפסקול הישראלי, מהזיכרונות שלנו ומהתרבות המקומית כבר יותר מחמישה עשורים. מהבמות הגדולות ועד הרגעים האינטימיים שמאחורי הקלעים, היא הצליחה להישאר רלוונטית, אהובה ומסקרנת, וגם להפוך למודל עבור דורות של נשים יוצרות.
גם היא עצמה מתקשה לעכל את המספר. "משונה מאוד, אני מודה שאני אומרת לעצמי בקול רם פעם אחר פעם 75, כדי שאוכל להתחבר", היא אומרת. "המספר הזה לא מתחבר לרגש האמיתי של הנשמה, זה כאילו לא שייך אליי, אז אני אומרת אותו בקול רם לעצמי כדי שתהיה איזו התמזגות. אני זוכרת שביום הולדתי ה־60 חיכיתי שהתקרה תיפול לי על הראש. כשחגגתי 70 אמרתי, 'נו, מה עכשיו?', ולא קרה כלום, הכול המשיך אותו דבר, וכך גם עכשיו".
ירדנה ארזי עונה לשאלות של החברות
(כתבת וידאו: מלי זיידמן, צילום: מתן טורקיה)
לכבוד יום ההולדת יועלה במסגרת פסטיבל ראשון לציון המופע "75 זה לא צחוק" (ב־27.9), שישלב מוזיקה וסיפורים מתחנות בחייה של ארזי. אנחנו ביקשנו מחברות, קולגות ונשים שהולכות בדרכה – זמרות, שחקניות, אמניות וקומיקאיות - לשאול את ארזי שאלות שמסקרנות אותן במיוחד.
מירי מסיקה: אני זוכרת שהמורה לפיתוח קול רחל הוכמן סיפרה שבכל פעם שנכנסת לחדר האוכל בקיבוץ כולם היו משתתקים. איך זה להרגיש שבכל מקום שאת נכנסת אליו את הבחורה הכי יפה בחדר?
מירי מסיקהצילום: ענת מוסברג"אני בהודיה. אני צריכה להגיד תודה רבה לאלוהים על מה שהטבע נתן לי ואני לא מקילה ראש, כי אני מבינה שזה כרטיס הביקור שלי. אבל אני מודה שזה מורכב. זה משהו שחוויתי מאז שהייתי ילדה. מאז ומתמיד ננעצו בי מבטים ואני זוכרת שזה בעיקר הבהיל אותי. זה גרם לי ללכת עם הגב לקיר כי זה לא הלך יד ביד עם האופי והאישיות שלי. כשהייתי נכנסת לחדר האוכל בקיבוץ הרגליים היו מתבלבלות לי, יש בזה משהו משתק וזה לא דבר שהתרגלתי אליו. לא תראי אותי באירועים שלא קשורים לעבודה שלי, וגם כשאני נכנסת לאירוע המוני, תמיד אכנס עם הראש למטה ואתיישב לי בשקט בצד. אני לא נהנית מזה שנועצים בי מבטים, אני לא זקוקה לתשומת הלב הזאת".
היית צריכה להוכיח את עצמך יותר בגלל שאת יפה?
"אני חושבת שכן. יש הרבה מאוד אמירה בתקליטים שלי, ובגלל המעטפת החיצונית זה עבר מתחת לרדאר. שילמתי מחירים, כי ההתייחסות אליי לרוב הייתה פלקטית. תראי איך גם בגילי המופלג עדיין הנושא הזה כל כך מרכזי. את הצדדים האחרים שקיימים בי גילו רק כשהגעתי לתוכנית הבוקר 'קפה טלעד' שהגשתי במשך שמונה שנים, וגם בתוכנית הרדיו שאני מגישה בכל יום שישי ברשת ב' עם רותי הולצמן ולאה לופטין. בגלל שזה רדיו, יש לי אפשרות להביא שם את עצמי כאדם אנושי ולא רק כדמות".
גלית גוטמןצילום: ערן לם"תראי, למזלנו זה לא משהו שקורה פתאום, זה תהליך. את לומדת לחיות עם השינויים ולקבל אותם. עדיין מחמיאים לי, אז הכול בסדר. וחוץ מזה אני מתחנפת לעצמי, אני ממושמעת, עושה בוטוקס, הזרקות, הכול מהכול".
שרון חזיז: איך הרגשת עם השיר שאפרים שמיר כתב עלייך, כולל המשפט "אף על פי יופייך המשגע לא תדעי אהבה אמיתית לעולם", ומה ירדנה של היום הייתה עונה לאפרים של אז?
שרון חזיזצילום: אלון שפרנסקי"כשהשיר יצא נורא נבהלתי. שירתנו יחד בלהקת הנח"ל, ולא הייתי מודעת למה שהוא מרגיש כלפיי. הוא היה חבר טוב שלי. היום, במבט לאחור, אני חושבת שחשוב מאוד שמוזיקאים צעירים יכתבו את מה שהם מרגישים. היצירה צריכה להיות חופשית והשיר עצמו צריך להיות טוב נטו, בלי שום קשר אליי. עובדה שהוא מושמע עד היום. לפני שנה השיר הזה הפך להיות פריים בטיקטוק, והדור הצעיר התייחס לזה אחרת לגמרי מכוונת המשורר. תתפלאי, אבל גם אני צילמתי לזה סרטון יחד עם נתן תומר, בעלי, ששבר את הרשת. אפרים ואני נפגשנו כמה פעמים לאורך השנים, אני מאוד מחבבת אותו, הוא אדם נפלא. מה הייתי אומרת לאפרים היום? 'תעוף עם היצירה שלך, זה שיר טוב ואתה אדם מוכשר, אז לך על זה'".
מיקי קם: שתינו התחלנו את הקריירה בלהקת הנח"ל, שהייתה בשבילך אבן דרך חשובה. איך הגעת ללהקה ואיך היא שימשה מקפצה לקריירה מפוארת?
מיקי קםצילום: איתן טל"לעולם להקת הנח"ל תהיה השיא של חיי, עד היום אני לא מאמינה שהתקבלתי. כילדה חיפאית מהצופים, להקת הנח"ל הייתה בשבילי פסגת החלומות, כמו להיבחר לשחק בסרט של סטיבן שפילברג בהוליווד. מנקודת המבט של הנערה שהייתי, שבשבילה תל אביב הייתה פריז, הקבלה שלי ללהקה הייתה רגע מכונן, כי לולא להקת הנח"ל לא היינו מדברות עכשיו. חצי שנה אחרי שהתקבלתי ללהקה כבר הייתי חתומה אצל אברהם דשא (פשנל), ובכל זאת חתמתי קבע ושירתי שלוש שנים וחצי, למורת רוחו. יום השחרור היה יום עצוב מבחינתי. אגב, בעלך, יהודה עדר, היה איתי בלהקה, הוא החליף את דני סנדרסון כגיטריסט. לא יצא לי להיות איתך בלהקה, כשאני השתחררתי את בדיוק נכנסת".
רותם אבוהב: אם היית מתחילה את הקריירה שלך היום, כשאין כל כך להקות צבאיות כמקפצה, היית משתתפת בתוכנית ריאליטי או מנסה לפרוץ דרך הרשתות החברתיות?
רותם אבוהבצילום: אלון שפרנסקי"אני פטאליסטית של הגורל, מאמינה שמה שקרה לי בגיל 17 זה יד הגורל. לא עשיתי הרבה כדי להגיע ללהקת הנח"ל, האירועים לקחו אותי לשם, אם זה אפי נצר שבזכותו הגעתי בכלל ללהקה ואם זה קצין החינוך של הנח"ל, שזיהה את הפוטנציאל למרות שהבחינה שלי לא הייתה מוצלחת. כל מה שקרה לי בחיים זה אירוע מתגלגל. אם הייתי צריכה לפרוץ היום לא בטוח שזה היה קורה ולא בטוח שהייתי מגיעה למשהו, כי אני לא מצוידת בסוג של מרפקנוּת הדרושה לכך. עם זאת, אם ההפקה של 'הכוכב הבא' הייתה פונה אליי, נראה לי שהייתי הולכת על זה".
ליהי טולדנוצילום: עדי אורני"אני מתבוננת, אני לא ברוגז עם הקדמה. אני מחפשת איפה היא יכולה לפגוש אותי ואנחנו נפגשות בכיף. את יודעת שאני הייתי הדיסק הראשון שהודפס בארץ? אני זורמת עם הקדמה בכיף אבל לא מנסה להיות משהו שאני לא. אני לא מתיילדת.
"הרשתות החברתיות לא זרות לי, כולל הטיקטוק. לפני שהעליתי את הסרטון הראשון שלי שם היו דיונים של חודשים עם כל הצוות שלי איך עושים את הכניסה נכון, כי חשוב לי גם לא להיות פתטית. לדעתי, הצלחתי להביא את הטיקטוק אליי. לסרטון הראשון היו רבע מיליון צפיות, ואחר כך הגיע הטרנד של 'שלוש בנות אנחנו, ירדנה, רותי, לאה', ששיגע את המדינה. אלפים עשו על זה סרטונים, כל המדינה בערך. אני חושבת שבמידה מסוימת ההצלחה של הטרנד גם תרמה לאיחוד שלנו מאוחר יותר, זה היה הכוח המניע".
יונה קפחצילום: שילת מזרחי"לעפרה יש שירים נורא יפים, אבל אני זוכרת את הרגע שבו שמעתי את 'אם ננעלו' בהפקה של יזהר אשדות. אני זוכרת גם איפה הייתי באותו רגע: במונית מבוגרשוב לשדרות בן ציון בתל אביב. הרדיו היה פתוח, ופתאום שמעתי לראשונה את השיר הזה, וזה היה פשוט מהמם. השילוב בין השירה של עפרה למעטפת העדכנית של יזהר יצר שיר מושלם שהייתי מאוד שמחה לשיר. לא פלא שהוא זכה להצלחה בינלאומית".
- הריאיון המלא עם ירדנה ארזי מתפרסם בגיליון לאשה, השבוע בדוכנים
איפור: הלן אמויאל, שיער: אור סולטני, ניהול סט: סימה שושן, בגדים: חליפה, COS, תכשיטים, פדני, חולצה, זארה, מכנסיים, בוטיק מצדה; צולם ב"הפנינים 1", באדיבות חגי אשל
