אמיליה: "אצלנו כל הנשים התחתנו צעירות. סבתא שלי התחתנה בגיל 18, אמא שלי התחתנה בגיל 18 וגם אני, ואת כאילו שוברת לנו את השרשרת".
ליאל: "יווו, אני מה־זה מצטערת״.
אמיליה: "מאוחר מדי".
דיאלוג הזה מופיע באחד הסרטונים המשותפים של ליאל קריסרמן ואמה, אמיליה קריסרמן. ליאל בת 32, גרה בתל אביב ועובדת כקופירייטרית במשרד הפרסום מקאן. אמיליה בת 67, גרה בבאר שבע ויצאה השנה לפנסיה אחרי 40 שנות עבודה בלשכת התעסוקה. הסרטונים המשותפים שלהן זוכים לעשרות אלפי צפיות ברשתות החברתיות.
הסרטון המשותף הראשון נוצר לפני כחמש שנים, אז הייתה ליאל בשנה הרביעית בלימודי תואר בתקשורת חזותית במכון הטכנולוגי חולון. "בפרויקט דוקומנטרי היינו צריכים לבחור דמות ולצלם אותה. לא רציתי לבחור באמא, זו נראתה לי בחירה מובנת מאליה, מה עוד שהיחסים בינינו היו אז מורכבים מאוד. אבל הזמן עבר, לא מצאתי דמות אחרת וכבר לא הייתה לי ברירה. נסעתי אליה, שמתי מולה מצלמה. דיברתי איתה על התיכון והצבא ורוב מה שיצא ממנה היה רעל".
את התוצר המוגמר היא הקרינה בכיתה, ולא ציפתה לתגובה שקיבלה. "צחוקים", היא אומרת. "הכיתה צוחקת. זה היה הרגע שגרם לי להתחיל להסתכל על מערכת היחסים שלנו מנקודת מבט אחרת. הבנתי שאנשים שאין להם את המשקעים והתסביכים שלי מוצאים בזה משהו מאוד מצחיק. זה היה משחרר".
מאז היא העלתה לאינסטגרם ולטיקטוק עשרות סרטונים שבהם שיחות מוקלטות בינה ובין אמה. הפופולריות הגדולה הביאה לפתחן הצעה לפודקאסט "מאמאמילה", שבו הן מדברות על כל מה שאנחנו לא נוטות לדבר עליו עם האמהות שלנו: זוגיות, חינוך, טיפול פסיכולוגי, אהבה עצמית ועוד.
מי שצופה בסרטונים ברצף יכולה לעקוב אחרי החיים של ליאל, שהפכה מרווקה תל אביבית שאמא שלה דואגת לה ומאוכזבת שהיא לא בזוגיות ועד היום, כשהיא כבר אישה נשואה ואמא שלה דואגת מתי היא תיכנס להיריון.
"רציתי שהיא תצטיין"
אמיליה מגיעה לשיחה שלנו כשהיא לבושה טיפ־טופ, מאופרת ומתוכשטת, כי היא נוסעת אחר כך להלוויה.
ליאל: "אמא, ממש התגנדרת להלוויה".
אמיליה (מחייכת): "אפשר לספר בדיחה? שתי חברות פוגשות פולנייה. 'מה את כזאת שזופה?', הן שואלות, והפולנייה עונה: 'מה לעשות שכל ההלוויות בצהריים?'".
אתן כל כך נינוחות אחת עם השנייה, גם בפודקאסט, גם בסרטונים באינסטגרם. ממש קשה לדמיין שמערכת היחסים הזו הייתה מורכבת פעם. מה היה שם?
ליאל: "הייתי מתבגרת קשה מאוד, מתבגרת על סטרואידים, נלחמת בדרישות שהיו בהתאמה לחינוך הסובייטי. גדלתי עם המון ציפיות ושאיפה לשלמות ולהצטיינות ומרדתי בזה, לא הייתי הבת המרַצה".
אמיליה: "רציתי שהיא תלמד ותהיה מצטיינת, את מבינה? יש דברים בסיסיים שאדם צריך לעשות. צריך לסיים 12 שנות לימוד, לסיים בגרות. אחר כך תרקדי, תשירי, תשחקי. אני ובעלי, היו לנו ציפיות".
ואיך זה בא לידי ביטוי בבית?
ליאל: "בפאסיב־אגרסיב. לא צעקו עליי, ויותר מזה, לא הענישו אותי אפילו. בעיקר הייתה תחושה שאני מאכזבת".
אמיליה: "ליאלינקה הייתה קשה. הייתה תקופה שהיא הייתה גותית, לא ידעתי איך להתמודד עם זה".
ליאל: "הייתי קלישאה של נערה מתבגרת. הייתה לי תקופה של גותית, תקופת הפרחה. חייתי באקסטרים והרשיתי לעצמי הכול. עכשיו אנחנו צוחקות על זה, אבל זו הייתה תקופה שלא היה בה הרבה הומור. בעיקר חרדה וחוסר הבנה. לא הבינו מי אני".
אמיליה: "הייתה בי תחושה שאני נכשלתי".
ליאל: ״מתוך השאיפה למצוינות שלחו אותי לריקודים סלוניים, לבלט, להתעמלות אמנותית, להתעמלות קרקע. חוג אמנות? זה לא היה חוג במתנ״ס, זה היה צייר רוסי מבוגר שהיה נותן לי שיעורים פרטיים בבית. היום זה מצחיק אותי״.
אמיליה: ״רצינו לתת לה הכול מהכול ושהיא תבחר מה טוב בשבילה״.
ליאל: ״ואני פירשתי את זה כלחץ וכיעדים שאני צריכה לעמוד בהם בסוף, וכשפרשתי הרגשתי את זה ככישלון״.
אמיליה: ״כאב לי שאת לא ממשיכה. היה לה מורה פרטי לגיטרה, היא הייתה מוכשרת כל כך והייתי מאושרת שיש לה רסיטל, ואז היא אמרה ׳אמא, אני לא רוצה יותר'״.
ליאל: ״כי הביאו לי מורה מבוגר שלימד אותי סולמות ואני רציתי לנגן שירים של שייגעצ. רציתי שיהיה לי כיף, לא להיות הגיטריסטית הכי טובה בארץ״.
אמיליה: ״נו, עשינו טעויות. מה לעשות? לא למדנו בבית ספר להורים. ככה לימדו אותנו וככה אנחנו דרשנו. בסופו של דבר אני מאושרת מהתוצאה״.
ליאל: "לקח הרבה זמן עד שהיא הפכה למאושרת מהתוצאה. כשהלכתי ללמוד תקשורת חזותית הם לא הבינו מה אני עושה, הם רצו שאהיה רופאה".
אמיליה: "כבר התחלתי לחפש דירות ליד האוניברסיטה בליטא, שם לומדים רפואה".
ליאל: "תראי מה זה, הם אפילו לא האמינו שאוכל להתקבל ללימודי רפואה בארץ".
אמיליה: "כשליאל סיפרה שהיא מתחילה ללמוד, שכרנו לה דירה ונתתי לה רכב וכסף למחיה, אבל בערך שנה הייתי בטוחה שהיא עובדת עליי, שהיא סתם מספרת לי שהיא לומדת. היא ציפור חופשית כזו, עשתה מה שבא לה. לא האמנתי לה שהיא לומדת. האמת היא שגם לא האמנתי לה שהיא הולכת כל יום לבסיס, אבל היא הגיעה ועשתה שירות מלא".
ליאל: "תחושות הכישלון הלכו איתי במשך המון שנים, עד שהבנתי שגם ההורים שלי הם תוצר של החינוך הסובייטי בעצמם".
איך זה היה בבית שלך, אמיליה?
אמיליה: "אני גדלתי אצל אמא קשוחה מאוד, ותמיד פחדתי ממנה ועשיתי מה שהיא אמרה. עד יומה האחרון פחדתי ממנה ועוד כמה שנים אחרי שהיא הלכה לעולמה היא לא עזבה אותי. היא נפטרה לפני תשע שנים וגם כשהייתי מבוגרת פחדתי ממנה. היא הייתה ניצולת שואה, יפה, חכמה ומאוד דומיננטית".
אסור לעבור לגור בחו"ל
אמיליה גדלה בעיר צ'רנוביץ, שהייתה בשליטת רומניה. את בעלה, שמעון, אבא של ליאל, הכירה כשהייתה בת 14 והוא בן 16. "רק כשהוא התקבל ללימודי רפואת שיניים, דרך אגב באוניברסיטה הכי יוקרתית בברית המועצות, אמא הסכימה שהוא ייכנס אלינו הביתה", מספרת אמיליה.
ב־1979 הם עלו לארץ עם ההורים והגיעו לבאר שבע. "לפני החתונה אבא של שמעון, שהיה אדם מאוד אמיד, אמר לאמא שלי: 'הכול עליי, אבל יש תנאי אחד'. 'מה התנאי?', אמא שאלה. 'פלשתינה', אבא שלו אמר ואמא הסכימה. ברור שההורים שלי לא הסכימו שאעלה לבד, אז הם הצטרפו אלינו", היא אומרת.
איך הייתה הקליטה שלכם?
"מדהימה. למדנו עברית באולפן, מהר מאוד מצאנו עבודה".
באחד הסרטונים שלהן אמיליה מספרת כי למדה עברית בזכות עיתון "לאשה". "מהרגע הראשון התאהבתי בעיתון", היא מספרת עכשיו. "רציתי לדעת מה כתוב שם וזה נתן לי את המוטיבציה ללמוד עברית. עד היום אני מנויה לעיתון ומאוד נהנית ממנו. אני זוכרת שלפני המון שנים הייתה כתבה שבה אמרו שצריך לשמור בארון בגדים שקטנים עלייך, שזה ייתן לך את הפוש לרדת במשקל. עד היום יש לי בגדים קטנים בארון, אולי ארד במשקל".
ליאל: "ההורים שלי הם אנשים שלא מתלוננים. אסור היה לדבר בבית על לעבור לגור בחו"ל, צריך להיות תמיד בהודיה על הזכות שיש לנו לחיות פה, כי הם ברחו לכאן. היה דיבור על הסבל שהיה שם להסתיר את היהדות שלהם".
אמיליה: "אני גדלתי אצל אמא קשוחה. עד יומה האחרון פחדתי ממנה ועוד כמה שנים אחרי שהיא הלכה לעולמה היא לא עזבה אותי"
ולא נתקלתם בארץ בביטויי גזענות?
אמיליה: "עבדתי בשירות התעסוקה ואהבתי מאוד את מקום העבודה. היו לקוחות שהייתי נותנת להם עבודה והם היו אומרים לי 'רוסייה זונה' ושואלים איפה המטוס שהביא אותי. זה עד היום ככה, שתדעי לך. זה מקום קשה".
ליאל: "כשהייתי ילדה רציתי להדוף את הסובייטיות, התביישתי בזה. היו מלבישים אותי לגן בחליפות רוח צבעוניות או בסנדלים וגרביים ואני רציתי להיטמע, ללבוש את מה שכולם לובשים. לא היה לי חבר רוסי אחד. הייתי הולכת לחברים ולא מזמינה אליי, כי הטלוויזיה תמיד הייתה דלוקה על ערוץ ברוסית, וגם מה הם יאכלו אצלי? פלמיני? רק כשהעליתי את הסרטונים הבנתי שזה לא רק סיפור שלי, זה סיפור של מלא בתים בישראל".
"בת שלי לא תעשה ממני צחוק"
הפרויקט הזה, אומרות שתיהן, שינה לחלוטין את מערכת היחסים ביניהן. "התקרבתי לליאליצ'קה", אומרת אמיליה. "אין לי אפילו מילים להגיד עד כמה אנחנו קרובות היום".
"זה הרבה יותר מצחוקים באינסטגרם", אומרת ליאל. "זה פרויקט שהציל אותנו, זה טיפול משפחתי שעברנו. ממערכת יחסים עם אמא שמאוכזבת ממני, שמתקשרת אליי כדי לוודא שאני מתעוררת ללימודים וכדי להבין מה הסטטוס שלי ואם אני מצליחה, עכשיו השיחות היו מרצוני. אני התקשרתי, זה גרם לי להיות לא בהתנגדות אליה כל הזמן, ופתאום אני רואה את זה בהומור. כשאני מבינה שאני מעלה את זה וזה מצחיק, זווית הראייה שלי משתנה. ובמקביל, אני מעלה סרטונים שיש להם עשרות אלפי צפיות, אנשים אוהבים את זה ואני נהייתי עבורם בן אדם בעולם".
ליאל: "אמא לא מיהרה להתמסר לבן זוג שלי, עד שהוא שלף טבעת, עצומה, שהיא לקחה ליהלומן ביוזמתה כדי לבדוק מה השווי והערך שלה"
אמיליה, מה חשבת כשראית את הסרטונים?
"זאת הילדה הקטנה שלי, תמיד זרמתי איתה. חברות שלי אמרו לי 'מה? היא עושה ממך צחוק'. אמרתי להם 'בת שלי בחיים לא תעשה ממני צחוק, אני סומכת עליה'".
מה הבנת על ליאל שלא ידעת קודם?
"בדיעבד נפל לי האסימון שלא התאים לה לשבת שעות על גבי שעות בתיכון, שאולי היא הייתה צריכה לעשות תיכון אקסטרני".
מה התגובות שאתן מקבלות?
אמיליה: "רוב התגובות טובות מאוד. איך ליאל אומרת לי? 'עשיתי ממך סלב'. בהתחלה לא הבנתי, אני הולכת בדיזנגוף ואנשים מזהים אותי, מצטלמים איתי, הייתי בשוק. איפה השוק היה גדול יותר? טסנו לפראג לפני שנה, אני נכנסת למטוס ושתי דיילות קופצות עליי ומחבקות אותי. תמיד כשהייתי הולכת עם בעלי בעיר, אמרו 'את אשתו של ד"ר קריסרמן?'. בצדק, תמיד הערצתי אותו, הוא באמת מדהים, חכם, דובר שפות, מנגן וכותב שירה. עכשיו זה הפוך, ואני חייבת להגיד שהוא מקבל את זה יפה".
ליאל: "אנשים כותבים לי 'זו אמא שלי', אומרים שאנחנו מספרות את הסיפור שלהם, שהם רואים את זה ומזהים את עצמם, שהם לא מתביישים יותר".
אמיליה: "מישהי כתבה לי: 'היה לי יום גרוע, שמתי את הסרטונים וזה עשה לי טוב'".
בסוף הצלחתן לעשות תיקון ביחסים שלכן.
ליאל: "כן, אני עוברת עם אמא שלי תיקון, היא מאוד השתנתה, היא לא אותה אישה שהייתה כשהייתי נערה. שתינו התבגרנו, אני היום נשואה, השיחות שלנו בוגרות הרבה יותר, היא חושפת בפניי דברים שבדרך כלל לא מדברים עליהם עם אמא. אנחנו בדיוק מצלמות את העונה הבאה של הפודקאסט ואני לא חושבת שהרבה נשים מוצאות את עצמן בשעתיים שיחה מצולמת אחת על אחת עם אמא".
מי הילד המועדף במשפחה?
ליאל: "באופן שממש לא מאפיין רוסים, אני לא בת יחידה. אני הצעירה מבין שלושה אחים. אחד הסרטונים הכי מפורסמים שלי, שהיו לו מיליוני צפיות, הוא סרטון 'הילד המועדף' שבו אמא שלי, בלי להתכוון, פשוט חושפת את האמת שעל ליבה. היא אומרת שאחי הגדול, מיכאל, הוא אהבת חייה, וכשהוא נכנס הביתה 'זה כמו שמש שנכנסת… אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי חוץ מלהסתכל עליו'. ייאמר לזכותו שהוא באמת מוצלח וחתיך ומעצבן. אחריו יש את אחותי רינת, עובדת סוציאלית בסורוקה".
אתן מצליחות להרוויח כסף מהפודקאסט?
"ברור. הוא שייך לערוץ 24 (NMC יונייטד) והוא חלק מסדרה של פודקאסטים שיצאו במקביל. עשינו גם שיתופי פעולה שלא קשורים בכלל לפודקאסט אלא לעמוד שלנו - עם מכבי שירותי בריאות, נטפליקס ועוד".
אמיליה: " אני הולכת בדיזנגוף ואנשים מזהים אותי, מצטלמים איתי. תמיד כשהייתי הולכת עם בעלי בעיר, אמרו 'את אשתו של ד"ר קריסרמן?', עכשיו זה הפוך"
אמיליה, את מרגישה שהשתנית בעקבות החשיפה הזאת?
"השתניתי מאוד, ליאל נותנת לי ביטחון. לא ייאמן שהבת שלי היא זו שבסוף נתנה לי ביטחון. את יודעת, אני תמיד התייעצתי עם אמא שלי ואחרי שהיא הלכה לעולמה הייתי צריכה לקבל החלטות, לקחת אחריות. זה לא היה כך קודם. כל הזמן הרגשתי שליאל מתייעצת עם חברות ולא איתי ועכשיו הגענו למצב שאנחנו מתייעצות אחת עם השנייה, היא מתייעצת קודם כול עם אמא".
יש דברים שלא תדברו עליהם?
אמיליה: "אני נוסעת עם בעלי להקלטות של הפודקאסט והוא כל הזמן פוחד על מה נדבר".
ליאל: "הוא לא באמת פוחד. תכלס, אנחנו מדברות על הכול. יש לנו קטע במשפחה שאין שום דבר שהוא טאבו, חוץ מלגור בחו"ל".
איך אמא שלך קיבלה את שחר, בן הזוג שלך?
"היא הייתה ביחסי כבדהו וחשדהו איתו, כי היא עשתה איתי דרך וכבר הבינה שלא כל זוגיות שלי מובילה לחתונה. היא לא מיהרה להתמסר אליו, עד שהוא שלף טבעת, עצומה, שהיא לקחה ליהלומן ביוזמתה כדי לבדוק מה השווי והערך שלה. מאז היא אימצה אותו סופית. הם מתים אחד על השנייה, חולקים את אותן דעות פוליטיות ויכולים לנהל שיחות של שעות".
אמיליה, איזו סבתא תהיי לילדים של ליאל?
"אני אהיה מוכנה לעזור לה בכל דבר אם היא תבקש. תשאלי אותה, אני לא מתערבת".
ליאל: "היא לא מתערבת ויש לה גם יותר כלים ויותר הבנה אלינו. היא יודעת לשחרר אותי כשאין לי כוח אליה".
אמיליה: "פעם הייתי נפגעת, הפסקתי להיפגע".
ליאל: "הפאסיב־אגרסיב בוטל".
