בגיל 93 נינה וינר עדיין מעורבת במפעל חייה ויש לה גם תוכניות לשנים הבאות. אבל נתחיל בהתחלה. "זמן קצר לאחר שנישאתי בניו יורק לעו"ד וולטר וינר, הציע לו הבנקאי אדמונד ספרא להיות יד ימינו", היא משחזרת. "אני ראיתי בכך הזדמנות להגשים חלום שנשאתי איתי מאז שהייתי סטודנטית לפסיכולוגיה בשווייץ והתנדבתי ב'עליית הנוער', עם בני נוער יהודים ממרוקו, שעמדו לעלות ארצה. מהרגע הראשון הבנתי שהדרך היחידה להביא לשוויון בין העדות היא באמצעות השכלה. הלכתי לספרא ואמרתי לו: 'הספרדים שלנו סובלים ושנינו רוצים שיהיה טוב בארץ'. הוא כינס עשרה מחבריו העשירים, ביקש שאסביר להם את המשנה שלי ובסופו של דבר אמר לי: 'נינה, יש לך מיליון דולר'. הקרן הושקה באוקטובר 1976 ומאז הענקנו אלפי מלגות לסטודנטים מהפריפריה בסכום של 150 מיליון דולר".
את עצמך באה ממשפחה מעורבת. "נולדתי באלכסנדריה לאמא ממוצא ספרדי ולאבא אשכנזי מאוקראינה, בבית דיברנו עברית. ב־1949 גורשנו ממצרים ועלינו לישראל כפליטים. כשאבא נשלח למכור אגרות בונדס בעולם, אני למדתי בשווייץ ובהמשך עשיתי תואר שני בניו יורק. כשנישאתי לבעלי הוא כבר היה אב לשניים. אני לא ילדתי ילדים, באיזשהו מקום מתוך החלטה. מרגע שהקמנו את הקרן, הקדשתי לה את חיי והחלטתי שהסטודנטים יהיו הילדים שלי. ואכן, יש לי אלפי ילדים".
"הלכתי לאדמונד ספרא ואמרתי: 'הספרדים שלנו סובלים ושנינו רוצים שיהיה טוב בארץ'. הוא כינס עשרה מחבריו ואמר 'נינה, יש לך מיליון דולר'"
איך מאתרים את המועמדים לקבלת מלגות? "בכל שנה אנחנו מפרסמים שאלון בערוצי התקשורת, כאלף אנשים פונים, ומתוכם אנו בוחרים כ־200. בעבר, כאמור, זה היה מיועד רק לאוכלוסייה מעדות המזרח, כיום זה פתוח גם לדרוזים, לעולים מרוסיה ומאוקראינה, אבל הרוב עדיין מזרחים - כולם מהפריפריה. צוות המשרד, ועדה של פרופסורים ובוגרים שלנו נפגשים עם כל מגיש בקשה ובוחרים מביניהם לפי קריטריונים שהצבנו".
מהיכן מגיע מימון הקרן? "מתוך כארבעה מיליון דולר שאנחנו תורמים מדי שנה, מיליון דולר מגיעים מקרן ספרא, את כל היתר אנחנו מגייסים אצל תורמים. הרבה יהודים טובים שעשו כסף עוזרים לנו מדי שנה".
את ממשיכה בפעילות מלאה? "בעבר הייתי הנשיאה של הקרן, כיום אני יו"רית של כבוד. לפני עשר שנים, כשבעלי נפטר אחרי 49 שנות נישואים, החלטתי לעלות לארץ, תמיד רציתי לגור בישראל. גם כאן אני ממשיכה להיות פעילה".
את יכולה לשלוף שם של מלגאי/ת שאת זוכרת במיוחד? "אני יכולה לומר שגילינו יהלומים במקום שאף אחד לא חיפש. בין הבוגרים שלנו מצויים, למשל, פרופ' רוני גמזו וח"כ מירב בן ארי. יש דוקטורים ופרופסורים, אבל אותי מרגשת במיוחד אם לשמונה ילדים, אישה דתייה, שעושה דוקטורט במכון ויצמן".
קיבלת שורת אותות הוקרה, כולל פרס ישראל למפעל חיים ב־2025. בספטמבר הקרוב תקבלי תואר נשיאת כבוד של אוניברסיטת תל אביב. את עדיין מתרגשת? "בהחלט. מלבד העובדה שזה מחמיא לי אישית, כל אות כזה מביא את פעילותנו לקדמת הבמה".
"בריחת המוחות כואבת לי, אבל אני מאמינה שרוב המלגאים שלנו נשארים פה או חוזרים אחרי השתלמויות בחו"ל"
מה דעתך על בריחת המוחות מישראל? "זה כואב לי. הייתי רוצה להכניס סעיף בחוזה של מקבלי המלגות שימנע זאת, אבל זה לא חוקי. "עם זאת, אני מאמינה שרוב המלגאים שלנו נשארים פה או חוזרים אחרי השתלמויות בחו"ל".
תוכניות לעתיד? "להקים את 'קרן נינה וינר' להענקת מלגות למורות מעולות עם תואר שני בפריפריה".
העצה הכי טובה שקיבלת? "בתחילת דרכי פניתי ליצחק נבון ז"ל, לימים נשיא המדינה, ואמרתי לו שאני רוצה לקדם תלמידי בית ספר כדי לצמצם פערים בין המרכז לפריפריה. הוא יעץ לי להתמקד באקדמיה, כי זה יותר אפקטיבי והוא צדק".
והעצה הכי גרועה? "אמרו לי, 'זה מסובך מדי וגדול עלייך'. מזל שלא הקשבתי".