"זהו, מעכשיו אני מתנזרת מדייטים ומתנזרת סופית מסקס", מכריזה חברתי עינב. "נמאס לי", היא אומרת בטון חצי משועשע, אבל כזה שמכיל גם הרבה תסכול וכאב. אני מבינה אותה. כבר תקופה ארוכה שהיא מרגישה שמייבשים אותה, עד שהפגישה האחרונה שלה עם הרוקח לגמרי שברה לה את הלב.
הוא היה עבורה גבר זר לחלוטין. הוא בטח לא שיער עד כמה האקט שלו יפגע בה. איך דווקא הוא יהיה זה שיגרום לגרושה בת 49 להכריז שהיא סיימה לנצח עם יחסי מין. סביר מאוד להניח שאחריה הוא פשוט מכר אקמול או סינופד לבחור המנוזל שעמד בתור וחזר לחייו.
הכול התחיל כשעינב התגרשה לפני שמונה שנים. לקח לה שנה להעז להיכנס שוב למיטה עם גבר חדש. אחר כך היו לה פה ושם קשרים נוספים. היא בהחלט לא קפצה ממיטה למיטה, אבל זכתה להתוודע לאורך השנים למספר מסוים של דגמים (מיטות, כן).
קצת אחרי שמלאו לה 45, בדיקת פאפ שגרתית גילתה שהיא חיובית לפפילומה. הרופאה מיהרה להרגיע שלא מדובר בזן הכי אלים, אבל כזה שבהחלט דורש שתעבור בדיקה מקיפה.
לשמחתה, הבדיקה יצאה תקינה. לצערה, נאמר לה שיהיה עליה להמשיך להיות במעקב מדי שנה. ובנוסף - כל עוד היא ממשיכה לקיים יחסים עם פרטנרים משתנים, היא תמשיך להיות חשופה ליתר הזנים של הנגיף. אה, ושקונדום לא מגן במקרה הזה. לא שזה מפתיע. תמיד היא חשבה שמדובר בגומי חלקלק.
וכך, מאותו רגע עינב הבינה שכל דייט פוטנציאלי, משמע סקס פוטנציאלי, משמעו סרטן פוטנציאלי. וכל בחור חדש שהייתה פוגשת, הדבר הראשון שהייתה חושבת: "האם הוא עד כדי כך מושך בעיניי, שבשביל סקס איתו אהיה מוכנה לקחת את הסיכון ולחלות או חלילה, למות?". והנה שאלה שלא תיכנס לחוברת החשבון של הילדים: במהלך ארבע השנים האחרונות, עינב פגשה רק שני גברים שהיא נמשכה אליהם בטירוף. כמה סקס היה לעינב במשך ארבע שנים?
"זה אבסורד", היא אמרה לי. "כשהיינו רווקות, הפחד הגדול מסקס היה להיכנס להיריון. והנה עכשיו, כשהגענו לגיל שבו כבר לא קיים החשש הזה, מרחף לו פתאום פחד הרבה יותר גדול. מה כבר ביקשתי? ליהנות מסקס בלי שתכף גם האסטרוגן יתגרש ממני וייקח איתו את הליבידו?".
בשלב הזה ציינתי בפניה שיש אופציה להתחסן, כפי שאני עשיתי מיד אחרי שהתגרשתי. היא השיבה שכבר ביררה את הנושא וזה רק הכניס אותה עוד יותר למרה שחורה: שהיא לא סתם גרושה, אלא גרושה מקשישה. "אמרו לי שהחיסון ניתן בקופות רק עד גיל 45", הסבירה בייאוש, "ושגם אם ארכוש אותו במחיר מלא, האחיות בקופה לא רשאיות להזריק לי".
אלא שלאחרונה התבשרה שההנחיות בקופה השתנו: אמנם עדיין יהיה עליה לרכוש את החיסון ללא סבסוד, אבל יהיה אפשר להזריק לה. וכך צעדה עינב בשמחה לבית המרקחת, הגישה את המרשם לרוקח, ופנטזה לעצמה איך בקרוב תוכל להרגיש משוחררת ובטוחה. אבל, הפתעה! הרוקח הסביר שהוא לא רשאי למכור לה, שבנוסף למרשם עליה להביא טופס מיוחד מהרופא ואז צריך להגיש בקשה למשרד הבריאות ולקוות שיאשרו לה. זה הרגע שבו חברתי מעולם לא הרגישה קרובה כל כך לאמא תרזה: זקנה מאוד, משוועת לעולם טוב יותר ושוקלת לפשוט את הג'ינס לטובת שמלת נזירות. וזה עצוב. כי עינב, כמו רבות מעל גיל 45, עדיין הייתה מעדיפה לפשוט את הג'ינס לטובת נסיבות אחרות.
