בן ארצי זוכר מצוין את הרגע שבו בישרו לו הוריו שעומד להיוולד לו אח קטן. "הייתי בן 12 וחצי", הוא מספר. "ההורים דפקו בדלת של החדר ואמרו לי שאמא בהיריון. אחותי שירי, שגדולה ממני בחמש שנים, כבר הייתה עם חצי רגל בחוץ, וזה היה רגע כל כך מרגש ומשמעותי עבורי - ההגעה של יונתן לעולם. אני זוכר שיום אחרי שהוא נולד אבא לקח אותי ואת אחותי לבקר את אמא (מילכה ארצי, י"מ) בחדר היולדות. יונתן שכב בעריסה, אמא אמרה שהיא רגע קמה לעשות פיפי, ושאף אחד לא יעז לגעת בו. כשהיא חזרה היא ראתה שהוא כבר על הידיים שלי. לא ספרתי את מה שהיא אמרה. זה היה אח שלי ורציתי להחזיק אותו, להרגיש אותו. וזהו. מהרגע הזה נדבקתי אליו, עם כל הטוב והרע שבזה".
צפו: בן ויונתן על מדברים היחסים ביניהם
(כתבת וידאו: יפעת מנהרדט)
מה הכוונה רע?
"כשיונתן היה בן 17 והתחיל לצאת בלילות עם חברים, זה היה סיוט בשבילי. כל הזמן פחדתי שיקרה לו משהו והייתי עושה לו את המוות. גרתי אז לבד והוא היה ישן אצלי כל יום שישי. משתים עשרה בלילה הייתי מתקשר אליו: 'נו, סיימת כבר? רוצה לחזור?'. ואם הוא לא היה עונה לי הייתי מתקשר בארבע וחצי בבוקר לחברים שלו, או גרוע יותר, להורים של החברים שלו. הייתה פעם שהוא לא ענה, אז נסעתי לדירה של חבר שלו ונעמדתי מאחורי הדלת בניסיון לשמוע אם הוא שם. ידעתי שאני פועל מתוך חרדה לא בריאה, שאני חונק לו את החופש. עד שזה הגיע לנקודת קצה ושנינו הלכנו יחד לטיפול פסיכולוגי".
יונתן: "פרסום זה משהו שנאבקתי בו במשך שנים. לראות את אבא שלי שהוא מפורסם בצורה חריגה, ואת המחירים שנלוו לזה, מאוד לא עשה לי חשק"
יונתן, איך החוויה הייתה מהצד שלך?
"מאז ומתמיד חוויתי את בן בתור החבר הכי טוב שלי בעולם, העוגן הכי משמעותי שיש לי. נולדתי לתוך זה שבן הרים אותי. אני זוכר שבזמן שהייתי בגן, אמא שלנו נסעה להודו לשבועיים והייתי נורא מדוכא מזה. בן הוא זה שהוציא אותי מהעצב ומהפחד. אחרי שההורים התגרשו ובן עזב לדירה שכורה, הייתי מתקשר אליו כל יום לשאול למה הוא לא בא לישון בבית".
בן, בתקופה ההיא כתבת את השיר "אח קטן".
"נכון, והוא דיבר בדיוק על זה, איך שיונתן מתקשר אליי ועל הקושי שלי שאני כבר לא יכול להיות איתו ולהשגיח עליו. הייתי אז בן 23 ועברתי לגור בשותפות עם אח של יפתח, בן הזוג של אחותי (השחקן יפתח קליין. י"מ). ידעתי שאני כביכול כבר נחשב מבוגר ושאני צריך לגור בדירה משלי, אבל האמת היא שרציתי להמשיך לגור בבית עם אמא ויונתן.
"גרתי במרכז תל אביב ברחוב גרץ, ובלילות הייתי ממש מתפלל שלא אמצא חנייה, רק כדי שיהיה לי תירוץ מוצדק לנסוע לישון בבית. חשבתי, אני לא רוצה לגור בדירה שכורה. אני רוצה הביתה. שנאתי את זה".
יונתן: "בן הוא גם זה שהכניס לי את המוזיקה לוורידים. כשהתחלתי לכתוב ולנגן הוא תמיד היה האדם הראשון שהייתי משמיע לו. "בגיל 13 הוא כבר לקח אותי לאולפן להקליט את השירים, הביא נגן מקצועי שילווה אותי. כשהייתי בתיכון והוא התחיל לדאוג לי בצורה מוגזמת, הייתה לי נטייה לראות את הצד שלו ולהתחשב בו, אבל זה בהחלט הפריע לי, בעיקר במקומות שזה כבר הרגיש חציית גבול: שהוא מתקשר להורים של חברים שלי או למורה שלי למתמטיקה, וזה שבכלל יש לו את המספר של המורה שלי למתמטיקה. אבל אף פעם לא אמרתי לו 'די, תעזוב אותי'. הסברתי לו בצורה יפה שאני נער מתבגר, שעוד מעט יגיע השלב שאהיה עם בחורות, ואז מה? אני אצטרך כל פעם לענות לו לטלפון באמצע?".
איך הייתם מתארים את הקשר ביניכם היום?
בן: "אני חושב שהוא התאזן מאוד. לפני שבע שנים התגרשתי, ומי שהכי שמר עליי והיה עבורי האח הגדול, היה יונתן. שם התהפכו היוצרות. הוא היה כדור ההרגעה שלי".
יונתן: "שנינו יודעים שתמיד יש לנו זה את זה, ושאם אחד מאיתנו יזדקק לעזרה, השני יתייצב. אבל שנינו נמצאים היום במקום טוב ובריא, וטפו טפו טפו, אף אחד כבר לא זקוק להצלה".
להקיא מ"האח הגדול"
בן ארצי (49), גרוש מהשחקנית אנדריאה שוורץ ואב לשני בנים: לני בן ה־13, שסרטונים שלו מנגן ושר בכישרון מרשים נהפכו לאחרונה לוויראליים, וגידי בן ה־10. יונתן ארצי (36) נישא לפני שנתיים לשחקנית רוני שטקלר (שמככבת בימים אלה בהצגת היחיד, "מסיבת פרידה מההפרעה שלי", שעוסקת בהפרעות אכילה), ובקרוב הם יהיו הורים לבת בכורה.
במקרה של בן, היה ברור שהוא ילך בדרכי אביו, שלמה ארצי, בשלב מוקדם מאוד. בגיל 21 כבר הוציא את אלבום הבכורה שלו, "חיים משל עצמי", שזכה להצלחה עצומה, והפך אותו תקופה מסוימת גם לאליל הבנות. מאז הוציא עוד ארבעה אלבומים, ובחודשים הקרובים צפוי לצאת אלבומו החדש, שממנו כבר יצאו ארבעה סינגלים.
בן: "הייתי מתקשר בארבע בבוקר לחברים שלו, או גרוע יותר, להורים שלהם. הייתי מצטרף אליו לטיולים בבית הספר כהורה מלווה, כי פחדתי שישכחו אותו באיזה מקום"
יונתן, לעומתו, התלבט במשך שנים מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול. מאז ומתמיד כתב, הלחין ושר. הוא למד בבית הספר רימון, במשך שנים היה חלק מהרכב ההופעות של יהונתן גפן, אך בו־זמנית למד פסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב ושקל להיות פסיכולוג. "יונתן הוא הגאון במשפחה", חורץ בן. "בלי קשר לכמה שהוא מחונן במוזיקה, הוא באופן כללי גאון. אבל הוא גם כל כך צנוע. הוא היה מצטיין דקאן, אבל לא סיפר לאף אחד ולא הזמין אותנו לטקס. את קולטת?".
בספטמבר האחרון הוציא יונתן את אלבום הבכורה שלו, "יש מבול", הכולל עשרה שירים, ובהם גם שיר הנושא "יש מבול", שנכתב מיד לאחר פרוץ המלחמה. ב־18 ביולי תתקיים הופעת השקה חגיגית לאלבום בצוותא, ולצידו תופיע גם רביעיית מיתרים ו"אורח מיוחד מאוד".
4 צפייה בגלריה
"כשזה הגיע לנקודת קצה, הלכנו יחד לטיפול פסיכולוגי"
(צילום: שי כהן ארבל, סגנון: אלכס גדרון)
יונתן, חששת לשלם את מחיר החשיפה?
"בהחלט. פרסום זה משהו שנאבקתי בו במשך שנים. לראות את אבא שלי שהוא מפורסם בצורה חריגה ואת המחירים שהתלוו לזה, מאוד לא עשה לי חשק. ועדיין, אנחנו מקיימים את השיחה הזאת במסגרת כתבה לעיתון. אחרי שהוצאתי את האלבום עשו עליי כתבה ב'אולפן שישי'. היו כמה ימים שאנשים זיהו אותי ברחוב וזה מאוד הלחיץ והרתיע אותי. מצד שני, אני מבין שכדי שהשירים שלי יגיעו לאנשים חייב להתקיים איזשהו מפגש. אני חושב שבן מרגיש כמוני: שנינו נשחק את המשחק בגבולות שמתאימים לנו. את לא תראי אותי ואותו הולכים יחד סתם להשקות. גם אצל אבא שלנו, אגב, זה אותו דבר. גם בו יש צד שמאוד לא אוהב את הפרסום".
בן: "גדלנו בבית שהדבר המרכזי בו היה מהות היצירה. פרסום בכלל לא היה ערך שהייתה לו משמעות אצלנו. העיסוק היה תמיד בשירים שאבא כותב, באלבום שהוא מוציא, בהופעה, בנגנים. מעולם לא היה סביב זה משהו של אבק כוכבים. בואי נגיד שאם לא הייתי יוצא החוצה לרחוב, אולי לא הייתי יודע אפילו שאבא שלנו הוא כזה מפורסם. כי בבית מה שהורגש זה שהוא בעל מלאכה. הזיכרונות שלי הם איך הוא יושב שם וחופר עם הגיטרה עד שיצא לו הלחן, הייסורים שהוא עבר... וכמובן, הוא גם בנה את היסודות שלו בתקופה אחרת. היום אנחנו חיים בעידן שפרסום הוא ערך בפני עצמו. תשאלי המון ילדים מה הם רוצים להיות כשיהיו גדולים, והם יענו לך 'מפורסמים'. תוכנית כמו 'האח הגדול', שבה המשתתפים אומרים 'באתי כי אני רוצה לעבור תהליך', גורמת לי להקיא".
אבא הוא גאווה
עם תחילת מגפת הקורונה החלו שני האחים להופיע יחדיו, והיום ההופעות המשותפות מהוות עבורם את הפרנסה העיקרית. "זה התחיל מהופעות ביתיות ואז הלך והתרחב", אומר בן. "היום אנחנו מופיעים בפני גופים, חברות, כנסים. אני חושב שקרה לנו נס כאחים. הגענו לשלב בבגרות של שנינו, שאנחנו יכולים להיפגש בזירה הזו של המוזיקה ולחוות ביחד פרק ממש מרגש ומשמעותי. בחלק הראשון של ההופעה אני שר כמה שירים שלי, יונתן שר כמה שירים שלו, ואז אנחנו עושים מעין שירה בציבור. אנשים זורקים לנו שמות של שירים ואנחנו שרים אותם".
הבנתי שאתם מסרבים לשיר את השירים של אבא.
בן: "נכון. גם כי זה קצת מרגיש כמו גילוי עריות, למשל, לשיר שיר אהבה שאני יודע שהוא כתב לאמא שלי. ובעיקר, כי כשאנחנו מתחילים הופעה, עבור חלק בלתי מבוטל מהאנשים אנחנו נתפסים בתור 'הילדים של שלמה ארצי', ואני חושב שכשאנחנו מסיימים את ההופעה, אנחנו 'יונתן ובן'. הדבר הזה נעלם. לייחוס המשפחתי כבר אין הרבה משקל".
יונתן: "אבל לא תמיד אנחנו מסרבים. זה נורא תלוי מאיזה מקום מבקשים. לפעמים זה יכול להיות בדיוק מאותו מקום שמבקשים שיר של שלום חנוך, ואז אנחנו כן נשיר".
בן: "יש לנו אבא כל כך מוכשר שזו באמת גאווה. אם זה בא ממקום של 'זה שיר שאני נורא אוהב ועושה לי משהו בלי קשר לזה שהוא אבא שלכם', למשל, אבא שהבת שלו נסעה לטיול בחו"ל אחרי צבא, והוא ממש מתגעגע אליה ומבקש שנשיר 'טלפני, טלפני' - אז ניענה לזה מיד".
- הראיון המלא עם יונתן ובן ארצי מתפרסם במוסף "לגבר" המצורף חינם לגליון "לאשה", מיום שני בדוכנים
איפור ושיער: קטיה לומר, הפקה: קשת שמר, ניהול סט: סימה שושן.
בגדים ואביזרים: יהונתן: חולצה וגופייה, mirza, ג׳ינס, diesel, צמיד, וpadan. בן: מכנסיים, H&M, ז'קט, mirza בן: חולצה, mirza, מכנסיים, H&M. יהונתן: גופייה, mirza, ג׳ינס, diesel, חגורה, zara, צמיד, padani
