"תראי איזה גאוני", היא כתבה ושלחה לי לינק לפייסבוק. זה היה פוסט של גרוש, שהחליט לפתח אפליקציית היכרויות לגרושים עם פיצ'ר ייחודי: אפשרות לסנן את הפרופילים בהתאם לסופ"שים שנמצאים עם הילדים.
כמובן, יכולתי להבין למה אותה חברה חשבה שזה "גאוני". היא הרי נשואה. וככה זה אצל נשואים. או רווקים. או גרושים טריים שעדיין מריחים כמו החמין של שבת אצל חמותם לשעבר. משום מה הם בטוחים שזו ה־בעיה של פרק ב'. הקארמה המרושעת שגרמה לך להיות בלי הילדים, בדיוק כשהנסיך על הסוס הלבן (או הגרוש על הקורקינט השיתופי), נמצא עם שלו.
אני מודה. גם אני הייתי שם פעם. אני זוכרת היטב את האופוריה של ההתחלה: חצי שנה אחרי הגירושים, כשנכנסתי לאפליקציית היכרויות לראשונה בחיי. אני כמעט בטוחה ששמעתי אז מלאכים שרים הללויה. השפע נראה אינסופי. כל כך הרבה גברים בגיל המתאים, במראה הנכון, בסטטוס הרלוונטי. ואם יש כל כך הרבה, למה שלא נצמצם את זה להכי מדויק שיש?
התחלתי לסנן בחדות של כורת יהלומים. רדיוס של 5 ק"מ גג, כי למי יש זמן או כוח להעביר עכשיו יותר מחצי שעה בכבישים? ומספר הילדים? לי יש רק אחת, אז הצבתי רף עליון שלפוטנציאלי יהיו עד שני ילדים. כי כמובן, בראש שלי, כבר ראיתי איך אנחנו מתאהבים, מפתחים זוגיות רצינית, ואז יוצאים לחופשות מושלמות בנבחרת מגובשת. זה יהרוס את כל הפוטוגניות אם נצטרך לפצל כוחות לשתי מכוניות. וברור שהסופ"שים חייבים לחפוף! הרי מה שווה זוגיות אם בשישי בערב אני לבד בבינג' עם "אמילי בפריז", בזמן שהוא באמצע בניית לגו עם איליי ברמת גן?
אלא שאחרי כמה שנים בשטח, את מגלה למה קוראים לזה "אשליית השפע". זה פייק בדיוק כמו הפילטרים בתמונות הפרופיל. הוותיקים כבר יודעים: הקושי הגדול הוא למצוא מישהו שיש לך איתו חיבור אינטלקטואלי, משיכה פיזית והשקפת עולם דומה. מישהו שיבין אותך, שיצחיק אותך, שיגרום ללב שלך לדפוק קצת יותר מהרגיל (ולא רק בזמן שאת בודקת את היתרה בבנק).
וזה כמובן בלי להזכיר שיש גרושים שנמצאים תמיד עם הילדים, אבל יש להם עזרה צמודה, ולחילופין גרושים שהילדים שלהם כבר גדולים מספיק כדי להישאר לבד בבית בלי שזה יהפוך לסרט. לוותר מראש על 50% מהסיכוי למצוא אהבה רק בגלל סעיף טכני? מרגיש קצת כמו לסרב לזכייה בלוטו כי הפרס מחולק בהתחלה בתשלומים.
אגב, החלטתי בסוף לראיין לכתבה את מפתח האפליקציה. קוראים לו שמוליק דורינבאום, וייאמר לזכותו שהוא נתן טיעון מעניין. כששאלתי "מה הבעיה פשוט להחליף סופי שבוע?", הוא הסביר את "אפקט הדומינו של הגרושים": אתה מבקש מהגרושה להתחלף, היא צריכה לבקש מבן הזוג שלה שיתחלף עם גרושתו, שצריכה לבקש מבן הזוג שלה... ובסוף חצי מהמדינה צריכה לשנות תוכניות, רק כדי ששני אנשים יוכלו לצאת לסרט בסינמה סיטי.
זה נשמע הגיוני, אבל אני מעולם לא שמעתי על זוג שהייתה ביניהם אהבה מטורפת, חיבור חשמלי, ונפרדו רק בגלל שהבחור, לפני חמש שנים באופן אקראי, אמר לגרושתו הטרייה מיד אחרי הפרידה: "את יודעת מה? אני אהיה עם הילדים בסופ"ש הזה ואת בבא אחריו".
ובמקביל, הפסקתי לסנן על קילומטרים ומספר ילדים. היום אני יודעת שגם אם בסוף לא ניכנס לרכב אחד, הכי חשוב זה שבמכונית שלצידי נוהג מישהו שפשוט שווה את הנסיעה.