אמצע מרץ 2017 נקבעה לאתי אלישקוב הרמת כוסית לקראת מינוייה למנכ"לית חברת הביטוח איילון. הודעות כבר יצאו לעיתונות. היא אפילו לקחה הלוואה של עשרה מיליון מהבנק והביאה עוד עשרה מיליון מהבית כדי לרכוש חמישה אחוזים ממניות החברה. הכול היה מוכן. אבל ממש בדקה ה־90 הגיע מהלך שטרף את הכול.
"קיבלתי כאפה", היא נזכרת בחיוך. "זה לא קרה כי אני אישה, אלא כי בחיים מקבלים לפעמים כאפות. הייתה מחלוקת בין בעל השליטה ובין אנשי הדירקטוריון ואני הייתי נזק משני. כבר הכרתי את כל העובדים והבאתי תוכניות עבודה, ופתאום מצאתי את עצמי, ביום של המינוי, מבינה שזה לא יקרה. היו לי 48 שעות קשות, ואז קמתי. אני תמיד קמה מהר".
אלישקוב (49), מי שהייתה אחת השכירות הבכירות בענף הביטוח עם משכורת שנתית של 3.2 מיליון שקל בשנה, התעשתה והלכה על צעד שאף אישה בישראל לא עשתה לפניה: הקמת חברת ביטוח. מי שלא רצה לקבל אותה כמנכ"לית, קיבל אותה כבעלים של חברת הביטוח "ליברה", אחת השחקניות המפתיעות בשוק הביטוח, שבשנת 2025 רשמה רווח כולל של 85 מיליון שקל (צמיחה של 67% לעומת 2024).
קטע מתוך "כסף משלהן"

את הכסף הראשוני להקמת החברה גייסה מעשרות חברים ובני משפחה, כי בעלי ההון שפנתה אליהם קיבלו רגליים קרות ברגע האחרון. את הרוח הגבית לבצע מהלך שבו נדרשה לסכן את כל מה שיש לה, קיבלה מבעלה חיים, בן הזוג שלה מגיל 18.
מאז כבר הספיקה להנפיק את ליברה, לראות את המניה נוסקת, צוללת ונוסקת בחזרה, והביאה איתה מודל חדש של ניהול: המשרד שלה במגדלי עזריאלי בחולון יושב במרכז קומת המשרדים של החברה. קירותיו שקופים והיא חולקת אותו עם הסמנכ"ל. אין לה מזכירה, אין לשכה, יש 250 עובדים שיכולים להתקשר ישירות לסלולרי שלה גם בעשר בלילה.

חיכו לבן ואז אני נולדתי

כדי להבין מאיפה כל האומץ הזה צריך ללכת הרבה אחורה. היא נולדה וגדלה בחולון, הצעירה בין חמישה ילדים. אביה היה נהג מונית שנפטר בגיל 89 בגל הקורונה השני. אמה נפטרה כשהייתה בת 15. לפני שהיא נולדה פקדה את המשפחה טרגדיה, לאחר שהאח השני נפטר מסרטן בגיל 13. "אמא נכנסה לדיכאון, והרופא הציע: 'אולי תיכנסי להיריון, תלדי בן ותוכלי להתעודד'. היא הרתה וילדה אותי. כולם בכו שזו בת ולא בן. אבל כעבור שנים, כשאמא חלתה, היא אמרה לי, 'איזה מזל שאלוהים שלח לי בת'. הייתי צמודה אליה בתקופת מחלתה. היא הייתה קוראת לי בלילות כשהרגישה לא טוב, ולא הרגשתי שזה חריג או מזעזע. לטפל באמא היה זכות גדולה".
בגיל 15 את מגלה שיש לך כוחות שלא ידעת עליהם. "היא נפטרה מסרטן העצמות. כל המשפחה תמכה בה, אך כיוון שרק אבא ואני גרנו בבית, הטיפול בשעות הלילה היה הרבה באחריותי. בלילה היא הייתה קוראת לי.
"אז באמת החוזקות שלי התגלו. אמא הייתה אומרת בעיראקית שאני 'סבעה' - בחורה חזקה. רק היום אני מבינה את זה, כשאני חושבת אם הילדים שלי היו מסוגלים לעשות את מה שאני עשיתי. בזמנו זה נראה לי טבעי, אבל באותה תקופה התבגרתי בעשר שנים".
"אמא הייתה אומרת בעיראקית שאני 'סבעה' - בחורה חזקה. רק היום אני מבינה את זה, כשאני חושבת אם הילדים שלי היו מסוגלים לעשות את מה שאני עשיתי"
תסבירי. "אחרי מותה קרו לי שני דברים מכוננים. הראשון, נהייתי אדם חזק מאוד, עמיד במשברים - אני תמיד ישנה טוב בלילה, לא משנה מה קורה בחיי. השני, הבנתי שיש דברים שהם חשובים יותר מעבודה. אני אוהבת מאוד את העבודה שלי, אוהבת מאוד להרוויח כסף, אוהבת לעשות את הבלתי אפשרי כשניצבת מולי מטרה מאתגרת, אבל אני גם יודעת ללכת הביתה למשפחה שלי בסוף היום. אף פעם לא הזנחתי את מה שחשוב לי באמת - המשפחה. לא משנה באיזו סיטואציה הייתי, בחיים לא הפסדתי אספת הורים ותמיד הייתי פעילה בוועד של הילדים בבית הספר.
באותם ימים מאתגרים התגבשה סביבה קבוצה של שלוש חברות ילדות שמלוות אותה עד היום ותומכות בה. "אני אוהבת לצאת ולבלות איתן, נסיעות ומסיבות. הילדים שלנו גדלו ביחד. נשארתי לגור בחולון גם בזכותן, למרות שיכולתי לגור בכל מקום בארץ. בניתי בית יפה בחולון, ואני קרובה למשפחה ולאחי שהוא שומר שבת ויכול לבוא אליי ברגל. כשהקמתי את חברת הביטוח, רק אחת מהשלוש תמכו בי, השתיים האחרות לא היו בטוחות שנכון לשים את כל הביצים בסל אחד, כלומר את כל הכסף שיש לי על הקמת חברה".
2 צפייה בגלריה
אתי אלישקובאתי אלישקוב
"היו משקיעים שאמרו להם: 'אם אתה שם אצלה כסף, זה כמו להמר על כרטיס לוטו'"
( צילום: אבי מועלם)
איזו ילדה היית? "אהבתי מספרים ומתמטיקה וחידות קשות שאף אחד לא ידע לפתור. הייתי שאפתנית מאוד. כבר בתיכון שרבטתי חתימה שתהיה לי כשאהיה גדולה ומצליחה. אז עוד היו חשובים לי הטייטלים. בגיל 12 התחלתי לעבוד כי רציתי מכנסי ג׳ינס ליוויס שעלו 270 שקל. אמא אמרה שזה יקר מדי. לא היינו, חלילה, בית שחסר בו כסף. היינו מעמד ביניים פלוס. היא נתנה לי 100 שקל, ואני הוספתי את השאר. באותו רגע ירדתי למטה לקיוסק של שמעון, שאלתי אם הוא צריך עובדים והתחלתי לעבוד שלוש שעות ביום, משתיים עד ארבע או חמש, הרווחתי שישה שקלים לשעה וקניתי את הג׳ינס.
"אחרי הקיוסק עבדתי בפיצה עם חברות שלי ובהמשך מלצרתי ב'נאפיס' כשרציתי כסף לנסוע לאילת עם חיים, שהיה אז חבר שלי. היה לי בבנק כסף, כתיכוניסטית, אבל הוא היה אמצעי להשיג דברים ולא המטרה. בסוף התיכון ידעתי שאני רוצה להיות רואת חשבון, כי אמא ז"ל רצתה שיהיה לי מקצוע וגם כי מתמטיקה באה לי בקלות".
"אמרתי לחיים, 'אם זה לא הולך אנחנו חוזרים לדירת ארבעה חדרים, מוכרים גם את הבית השני שלנו, ואין יותר חסכונות בצד, הכול הולך'. הוא אמר: 'הולכים על זה'"
לאחר השחרור מצה"ל וטיול בארצות הברית עם החברות התקבלה אלישקוב ככספרית לבנק דיסקונט. די מהר התקדמה לתפקיד סגנית מנהלת סניף בנק דיסקונט בקניון הזהב. "עשיתי כל קורס אפשרי, כולל שוק ההון, ייעוץ השקעות, וכל מי שרצה מהחברים משכנתה התקשר אליי להתייעץ. הידע הפיננסי פתח לי דלתות".
משם הקריירה דהרה: רואת חשבון במשרד "ארנסט אנד יאנג" (2006-2002), בהמשך - סמנכ"לית כספים בחברת הביטוח "הכשרה" וב־2011 כבר הייתה מנכ"לית החברה. כעבור חמש שנים מונתה למנכ"לית בחברת "איילון אחזקות". במרץ 2017 הייתה אמורה להתמנות למנכ"לית חברת הביטוח איילון, וכאמור קיבלה ביטול של הרגע האחרון.

הלוואה של עשרה מיליון מהבנק

"במשבר גיל 40 הקמתי חברת ביטוח", מחייכת אלישקוב. "אחרי הכאפה שקיבלתי התחלתי לקבוע פגישות עם הרגולטור ועם בעלים של חברות ביטוח אחרות. רציתי לבדוק מהן האלטרנטיבות שיש לי. יש בישראל אולי 13 חברות ביטוח שיכולות היו להיות רלוונטיות, ובכולן היו מנכ"לים, אז לאן יכולתי ללכת? היו לי כל מיני רעיונות. ואז נפגשתי בירושלים עם דורית סלינגר, שהייתה המפקחת על הביטוח, והיא שאלה אותי, 'למה את לא מקימה חברת ביטוח? אני רוצה לעודד את התחרות'. הלכתי לעשות שיעורי בית, ובירידות מירושלים דיברתי לעצמי ואמרתי שאני יכולה לעשות את זה. התחלתי לבנות תוכנית עסקית. כל היום הייתי בבית עם הילדים ובלילה ירדתי למרתף ועבדתי מתשע בערב עד שלוש לפנות בוקר. יצא שאני צריכה 40 מיליון שקל להקמת החברה".
לא מעט. "כבר היו לי 20 מיליון, 10 מהבית ו־10 שלוויתי מהבנק. התחלתי לכתת רגליים ולעשות מצגות כדי לגייס 20 מיליון נוספים".
התייעצת עם בעלך? "ברור. הוא ביקש להבין מה המשמעות של כל זה ועניתי: 'אם זה לא הולך אנחנו חוזרים לדירת ארבעה חדרים, מוכרים גם את הבית השני שלנו, ואין יותר חסכונות בצד, הכול הולך'. חיים, שיהיה בריא, אמר לי: 'הולכים על זה'".
ואיך הסביבה הגיבה? "היו חששות. תשמעי, כבר הייתי במקום שהרווחתי שכר גבוה וכולם חשבו, למה לך לקחת סיכון כזה? לכי תהיי מנכ״לית באיזו חברה, מה את צריכה את ההרפתקה הזאת? אבל ברגע שחיים הלך איתי, לא עניין אותי מה אחרים אמרו".
"העובדים שלי ראו אותי מתמודדת עם הרבה קשיים ושאלו איך אני עומדת בזה. חשוב לא להיות לחיץ. גם כשעבדתי בתחילת דרכי בבנק, שדדו את הסניף ולא נלחצתי. ראיתי את השודד מזיע וריחמתי עליו"
מה היה הצעד הבא? "התחלתי לגייס צוות מנהלים שהלכו איתי דרך בעבר. אמרתי להם, 'תישארו בעבודות שלכם, אני אקרא לכם לדגל בקרוב'. היועצת המשפטית שלי, צחית אלישר, מיד הגישה מכתב התפטרות ואמרה 'אני איתך', גם נוריאל חזוט, סמנכ״ל ביטוח כללי וחיים, התייצב ישר. שילמתי להם משכורת מהחשבון הפרטי שלי. הבנתי שלא משנה כמה אתה מוכשר, אתה לא יכול להצליח לבד".
איך גייסת את 20 מיליון השקלים הנותרים? "רציתי עשרה משקיעים, שכל אחד ישקיע שני מיליון ויקבל חמישה אחוזים, כך שאשאר בעלת השליטה. רוב המשקיעים הגדולים שמעו אותי, הפגישות היו טובות, הייתי בטוחה שהם נכנסים להשקעה, היו מקרים שגם היו חוזים לפני חתימה וברגע האחרון אמרו, 'לא מתאים לנו, דיברנו עם גורמים בכירים בענף הביטוח ואמרו שאין לזה סיכוי'. היו מקרים שבהם התקשרו למשקיעים גדולים שהיו רגע לפני חתימה איתי, ואיימו עליהם: 'אם אתה חותם איתה, נפסיק לעבוד איתך'. או: 'אם אתה שם אצלה כסף, זה כמו להמר על כרטיס לוטו'".
את חושבת שאלה תגובות שהגיעו מכיוון שאת אישה? "אני לא הרגשתי כך. בענף הביטוח פשוט לא היו מעוניינים שייכנסו מתחרים חדשים. אף אחד לא רוצה שיזיזו לו את הגבינה, אף אחד לא רוצה להוריד מחירים. המועדון היה סגור. גייסתי את הכסף מחברים ומשפחה - 37 אנשים פרטיים השקיעו ועזרו לי להקים את החברה. זה כבר הגיע למצב שהיינו מתבדחים בבית, מי עוד יכול לתת כסף, אבל לא יכולתי לוותר על הקמת 'ליברה'".
והמשכת לישון טוב בלילה? "כן, העובדים שלי ראו אותי מתמודדת עם הרבה קשיים ושאלו איך אני עומדת בזה. חשוב לא להיות לחיץ. גם כשעבדתי בתחילת דרכי בבנק, קרה ששדדו את הסניף ולא נלחצתי. ראיתי את השודד מזיע וריחמתי עליו (מחייכת)". כשהיא מדברת על התמודדויות היא
מתכוונת בין היתר להנפקת ליברה, בשווי שוק של כחצי מיליארד שקל, שיצאה ביוני 2011 ("זו הייתה חוויה מדהימה והיה ביקוש מטורף") וגם לנפילת המניה בשנת 2022. "זה קרה בעקבות משבר חלקי החילוף של המכוניות בקורונה. אנשים לא טסו לחו"ל, ושיעור תאונות הדרכים עלה ב־50%. כל ענף הרכב הפסיד כסף, ואני נחתכתי ב־70%. היו משקיעים שהתבאסו, אבל מסוף שנת 2023 התחלנו לעלות והחזרתי את הכסף לכל המשקיעים". היום, אגב, שווי החברה עומד על מיליארד שקל.
היא אמא לשניים - ליאל, חייל משוחרר, וחן, חיילת. חיים הוא איש הייטק שפנה לתחום המזון, מנהל בית אוכל במגדלי עזריאלי בחולון, שבהם ממוקמת חברת הביטוח שלה. "הוא איתי מגיל 18 ומכיר את האמביציות שלי. הוא גבר חזק ומפרגן, אין לו בעיה עם זה שאשתו תותחית־על. חיים יודע הכול על ליברה ברמה האישית והמקצועית. מאחר שהעסק שלו כאן למטה, הוא שותף בכל דילמה. יש לנו עולמות שונים ואנחנו משלימים זה את זה. בשעות הפנאי שלו, למשל, הוא בונה רכבים ומטוסים".
הילדים מעורבים? "כשליאל הוציא רישיון נהיגה הוא נתן לי רעיון למוצר הדגל שלנו chik. יצא לו לנהוג פעם ברכב שלי ופעם ברכב של מישהו אחר במשפחה, ופתאום הבנתי שאפשר לעשות ביטוח לצעירים שתקף בכל חברות הביטוח דרך אפליקציה שפתחנו שתקפה מגיל הוצאת רישיון".

עבודה מהבית

בימים אלה (החל מ־20 באוגוסט, בימי חמישי) מופיעה אלישקוב בסדרת הדוקו "כסף משלהן", שמשודרת בכאן 11 ובכאן BOX (גילוי נאות: ליהקתי את הסדרה וניהלתי את התחקיר. אמ"ר). בשלושת פרקי הסדרה מתראיינות הנשים הבכירות במשק, שמספרות על דרכן לצמרת העסקית והכלכלית במדינת ישראל. אלישקוב, שמתראיינת בפרק השני, נמנית עם קבוצת נשים מרשימות שניפצו את תקרת הזכוכית, ובהן רקפת רוסק עמינח, לשעבר מנכ"לית בנק לאומי והיום שותפה מנהלת ב־Team8 ויו"רית Hailo; ד"ר יהודית ריכטר, מייסדת שותפה ויו"רית משותפת ב"מדינול"; קרנית פלוג, לשעבר נגידת בנק ישראל והיום סגנית נשיא למחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה; עדי סופר־תאני, סגנית נשיא ב־META ומנכ"לית הסניף בישראל; והאחיות דניאלה ואלונה צור (SEESTARZ) שזיהו את מהפכת האונליין רגע לפני הקורונה.
את תמיד מדברת על כך שאצלך אין אפליה מתקנת לטובת נשים. "אצלי יש חצי־חצי גברים ונשים, ושיקול ההעסקה הוא רק מקצועי. תשמעי, הייתי סמנכ״לית כספים בגיל 29 ומנכ"לית לפני גיל 35 ונחשבתי לאישה הכי צעירה עם השכר הכי גבוה, אבל תמיד חשבתי שזה לא משנה אם אני אישה או גבר, אם אהיה טובה בתחום שלי. יש הרבה אנשים עם דעות קדומות, והם יתיישרו. לנשים אני אומרת: 'גם אם תפגשו שוביניסט שיעצבן אתכן, דברו איתו כמו שצריך והוא יתקפל תוך חמש דקות'".
בואי נדבר על המחירים ששילמת בדרך להצלחה. "כשהילדים היו קטנים הייתה לי עזרה מבעלי ומאחותי, אבל הקושי הגדול היה להסיע לחוגים בשעות אחר הצהריים. כמנהלת הייתי צריכה להיות במשרד ולכן הילדים היו אצל אחותי ולא הלכו לחוגים".
איך נראה הלו"ז שלך כיום? "בתחילת הדרך עבדתי משמונה עד שמונה. היום אני מתעוררת בתשע על כוס קפה בבית, קוראת דו"חות, מעבירה הוראות, יוצאת להתאמן ומגיעה למשרד ב־12 בצהריים. "עד לפני הקורונה התנגדתי לעבודה מהבית. חשבתי שכל העובדים צריכים להיות פה, וגם אני כמנהלת צריכה להרגיש את המקום. אבל היום הכול מדיד ולי חשובה התוצאה. בקורונה היו עובדים שזה פחות עבד להם והיו דווקא נשים גרושות עם ילדים קטנים שעבדו מהבית והביאו נתונים מדהימים. יש לי היום 20 אנשי מכירות תותחים שעובדים רק מהבית, כולל אחד בתאילנד".
מה היעד הבא? "רקפת רוסק עמינח סיפרה בסדרה שבכל כתבה שהייתה על בנקים תמיד הכניסו תמונה שלה. לפני כמה חודשים הייתה כתבה על נסיקת המניות של חברות הביטוח, והתמונה הכי גדולה הייתה שלי. הייתי בדרך לטיסה וחשבתי, למה בעצם אני שם? עוד לא הגעתי לשווי של מיליארד שקל. אז בסדר, אני מבינה שזה מוכר יותר, אני פחות מתעסקת בזה. מה שחשוב - עד גיל 55 אהיה שווה שני מיליארד".