הזמרת דפנה ארמוני חוגגת יום הולדת 70. "חגגתי כפול ארבע: גם יום הולדת עגול, גם יום הולדת לאלבום שלי, גם הבת שלי עומדת ללדת, טפו, טפו, טפו, וגם הבן שלי עומד להתחתן. לפני שבוע קיבלתי אות הוקרה מעיריית רמת השרון לכבוד 40 שנה לצאת האלבום שהריץ לי את הקריירה. אז יש לי המון סיבות למסיבות, המון סיבות לשמוח והמון סיבות להסתכל קדימה באופטימיות, למרות שאני על כיסא גלגלים".
איך נפצעת?
"לפני שלושה חודשים החלקתי בבית, קרעתי את הרצועה בברך ומצאתי את עצמי על הרצפה. כשהצלחתי להרים את הראש ראיתי שיש לי שקע באזור הברך והבנתי שהלך עליי. הייתי לבד בבית, גררתי את עצמי עם קרע בכתף וברך מרוסקת, עד שמצאתי קולב ובעזרתו הצלחתי ללחוץ על לחצן המצוקה שהזעיק את מד"א".
למה יש לך לחצן מצוקה?
"כי אני בן אדם שעבר המון דברים, לא הכי־הכי בריאה גם בלי קשר לתאונה, אבל אני מתייחסת לכל הדברים האלה כאל אתגרים ולא כאל בעיות ומנצחת אותם בכל פעם מחדש. לדוגמה, לפני שנתיים חזרתי מחו"ל עם חסימת מעיים ובקע כלוא, כל הטיסה הייתי עם חמצן וחיכה לי אמבולנס מתחת למטוס. כשהגעתי לבית החולים הרופאים אמרו לי, 'אלוהים אוהב אותך, במצב שלך את היית אמורה להיות בקריסת מערכות'. יש לי דרכים לשרוד בסיטואציות, ואת זה אני רוצה לשתף בהרצאה החדשה שלי כדי לעורר השראה".
מה מצבך היום?
"עברתי ניתוח מורכב בברך והיום אני בשיקום. התחלתי לתרגל הליכה עם הליכון, אבל בגלל הקרע בכתף זה לא כל כך קל. אני עדיין מאושפזת ב'מדיקל קר' בבת ים, שמשלב שיקום של גוף, נפש ורוח. זה מדבר אליי מאוד, אנשים לא מבינים שכשאדם נפצע לא רק הגוף שלו נפצע, אלא גם הנפש: הוא היה בדיוק באמצע משהו, הוא פספס המון דברים שהיו על הפרק, אי אפשר להתייחס רק לעניין הגופני".
ולמרות המצב הבריאותי המורכב את עדיין מופיעה.
"בלי הפסקה, כבר עשיתי מלא הופעות עם כיסא גלגלים. אני לא נותנת לשום דבר לעצור אותי כי אני כזאת, תמיד מחפשת את הפתרון ולא את הבעיה".
"הילדים ידעו מגיל צעיר מיהו אבא שלהם, ושהוא בחר לא להיות שם. הם היחידים שצריכים לדעת מיהו, את כל היתר זה לא צריך לעניין"
איך הקהל מקבל אותך עם כיסא גלגלים?
"ברגע הראשון בהלם, אבל אני מיד שוברת את הקרח. אני אומרת, 'מזל שאני שרה מהגרון ולא מהברך', כולם צוחקים וזהו, ממשיכים בהופעה, אף אחד כבר לא מתייחס לזה. יש לנו מופע חדש בהפקתה של רויטל פישר, שנקראת 'הלהקות הצבאיות חוזרות'. בהפקה משתתפים גם מאיר סויסה, אהרון פררה, שולי נתן, ניצה שאול, דורית ראובני ועוד עשרה נגנים של סימפונט רעננה. יש הופעות שנסגרו ואי אפשר לעצור הכול כי אני נפצעתי".
גם כי במצבך הכלכלי את לא יכולה להרשות לעצמך לנוח?
"גם וגם. אני מודה שמצבי הכלכלי לא מזהיר, אני בהישרדות. לצערי לא הצלחתי לייצר ביטחון כלכלי יציב גם בגילי, ולכן אני חייבת לעבוד ולהופיע כדי לא להזדקק לאף אחד בשביל צרכים בסיסיים כמו אוכל ותרופות. ההרצאה החדשה שלי היא עוד דרך לפרנס את עצמי, אבל אני חולמת לעשות את זה כבר שש שנים, מאז שביקשו ממני בספונטניות להרצות בפני קהל במיאמי.
"הייתי שם במקרה, נסעתי עם הבת שלי לפסטיבל הסרטים היהודי במיאמי, עם הסרט 'המחשמלים' ששתינו שיחקנו בו. 'הפרלמנט של מיאמי' - קבוצת יהודים וישראלים לשעבר - שמעו שאני בעיר וביקשו ממני לבוא ולתת הרצאה. הרמתי את הכפפה וקפצתי למים, הכנתי מצגת מחומרים שאספתי ביוטיוב, ואנשים עמדו ומחאו כפיים דקות ממושכות. זה עשה לי חשק לעשות את זה שוב, אבל כשחזרתי לארץ קיבלתי רגליים קרות, וממילא התחילה הקורונה והכנסתי את עצמי לבידוד ממושך עוד לפני כולם, כדי לשמור על עצמי".
על מה תדברי בהרצאה?
"קודם כול על סיפור החיים שלי, הילדות בקיבוץ, בלונדון ובשפילד, שם גרנו כשאבא שלי קיבל מלגה ללמוד אדריכלות נוף וגנים. אדבר על החזרה לארץ, שהייתה כמו של עולה חדשה, הגיוס ללהקה צבאית והקריירה שהתחילה במופע של אריק איינשטיין ושלום חנוך. בהמשך היו גם תוכנית מוצ"ש עם ספי ריבלין ואלי יצפאן, הסרט 'הלהקה', ההצגה 'בוסתן ספרדי' בהבימה, שבה שיחקתי במשך 23 שנה.
"וכמובן האלבום הנהדר ששלום כתב לי ומשה לוי עיבד. זו לא רק הרצאה, אלא סוג של מופע שיהיו בו גם שירים, כי אי אפשר בלי. ותהיה גם נגיעה בחיים האישיים, אני אספר על האהבות שהיו לי ועל הילדים שלי, אבל זה לא יהיה צהוב".
"ברגע הראשון הקהל בהלם, אבל אני מיד שוברת את הקרח ואומרת, 'מזל שאני שרה מהגרון ולא מהברך'. כולם צוחקים, וזהו"
אפשר לקוות שתספרי סוף־סוף מיהו אבי ילדייך?
"למה צריך? זה ישנה משהו למישהו? הילדים יודעים מגיל אפס מי זה אבא שלהם, וזה מה שחשוב. בשנה שעברה בתי אלה עשתה סרט חשוב בשם 'ספק ילדה, ספק אישה', שהצליח מאוד וזכה בפרסים, בין היתר בפרס הבמאית, פרס הפסקול וגם בתואר סרט הדוקו הטוב ביותר לשנת 2025 בפסטיבל דוקאביב. מי שראה את הסרט והתעמק בו, הבין שהילדים ידעו מגיל צעיר מיהו אבא שלהם, אבל הם יודעים שהוא בחר לא להיות שם. הם היחידים שצריכים לדעת מיהו, את כל היתר זה לא צריך לעניין".
מה את מחשיבה כפסגת הקריירה שלך?
"כמובן, את האלבום שלי, 'דפנה ארמוני', שכאמור שלום כתב. לפני כן היה מפיק בריטי שהאמין בי ורצה להפוך אותי לכוכבת בינלאומית. במשך שנתיים נסעתי הלוך וחזור לאנגליה כמו סינדרלה, קיבלתי טיסות, מלונות מפוארים, אולפנים הכי טובים. באיזשהו שלב שלום ומשה הצטרפו אליי ללונדון להקלטות, והקלטנו שם את 'אלה' בגרסתו הראשונה. חברות הפקה מכל העולם רצו להחתים אותי, אבל רגע לפני ההצלחה המפיק הזה איבד את כל הונו וכל הפרויקט נפל".
איך נולד האלבום?
"שלום ואני היינו זוג, וכשעזבתי אותו קיבלתי מתנת פרידה. נשארנו חברים טובים והמשכנו לעבוד על האלבום במשך שנה. שלום כתב את רוב שירי האלבום וכמובן את כל הלהיטים שיצאו ממנו, חוץ מהשיר 'ספק ילדה, ספק אישה', שאותו כתבתי בזכות אריק איינשטיין".
איך אריק איינשטיין קשור?
"אחרי שהמופע של אריק ושלום ירד בסוף שנות ה־80, עשיתי עם שלום את 'חתונה לבנה', ואחרי זה אריק לקח אותי להופיע איתו במופע שלו 'חמוש במשקפיים'. הוא רצה שיהיה לי שיר משלי, ביקש ממני לכתוב מילים ונתן למיקי גבריאלוב להלחין. כך נוצר השיר שמצא את דרכו לאלבום ובהמשך בתי קראה כך לסרט שלה".
"לצערי לא הצלחתי לייצר ביטחון כלכלי יציב גם בגילי, ולכן אני חייבת לעבוד ולהופיע כדי לא להזדקק לאף אחד בשביל צרכים בסיסיים כמו אוכל ותרופות"
על איזה שיר לא מוותרים לך בהופעות?
"קודם כול על 'אלה' וכמובן על 'היא תיקח אותך' ו'אוהבת אותך, עוזבת אותך'".
מה את מאחלת לעצמך לשנה החדשה?
"בריאות והצלחה אדירה. נפשית אני פיקס, אבל פיזית פחות, אז אני מאחלת לעצמי לחזור להיות הכי בריאה שאפשר, להמשיך להיות חזקה ולהצליח בצורה פנומנלית, אני עוד מחכה לפריצה הגדולה (צוחקת)".
