בשנים האחרונות החיים מזמנים לנו מצבים שעד כה לא נדרשנו להסביר לילדים קטנים, לעתים בקושי הצלחנו להבין אותם בעצמנו. יעל פדר, שמוכרת בעיקר בזכות ההצגה והספר "הגוף שלי הוא רק שלי" בנושא מוגנות מינית לילדים, מוציאה לאור בימים אלה ספר ראשון להורים: "להפוך מסובך לפשוט" (הוצאת המפצחת). אם עד כה קהל הבית שלה היה ילדים, כעת היא מגישה להורים כלים מעשיים לתיווך נושאים מורכבים בצורה פשוטה. פדר (53, אם לארבע מאבן יהודה) היא עובדת סוציאלית, יוצרת תוכן חינוכי לילדים, שחקנית, במאית ויזמית בתחום החינוך.
"להפוך מסובך לפשוט" יצא לאור בזירת ה־BitBooks שבפלטפורמת הספרים "עברית" בשיתוף הוצאת "יצירה עברית". הספרון הוא חלק מסדרה בשם "המפצחת", שעורכת ד"ר מיה ויזל. ד"ר ויזל היא אשת חינוך הפועלת במרחב שבין חינוך ולמידה, יזמות ושינוי חינוכי. "המפצחת" היא במה לספרים קצרים ובמחירים סמליים בנושאי חינוך, למידה ואקטיביזם חברתי, במטרה לפצח סוגיות חברתיות מורכבות ולייצר השפעה. השם "המפצחת" נגזר מהדוקטורט של ויזל שעסק ב"האקריוּת חינוכית", כלומר, היכולת לפעול בתוך מערכות, לזהות בהן סדקים ואפשרויות וליצור שינוי מבפנים.
אני אחשוב על זה
למה בכלל יש לנו קושי לדבר עם הילדים על נושאים מסוימים?
פדר: "לפעמים אין לנו ידע; יש נושאים שאנחנו נבוכים לדבר עליהם; יש נושאים שמעלים בנו חרדה ואנחנו חוששים להעביר אותה לילדינו; לפעמים אנחנו חוששים שהאמת תפחיד אותם, תפגע בהם או תגרום להם טראומה ולא יודעים איך לתווך אותה".
פדר מציעה שלפני שיחה עם הילד על נושא מורכב, נשאל את עצמנו כמה שאלות.
מטרה: מהי מטרת השיחה - האם לענות על שאלות ולהעביר מידע? האם להפיג חששות?
מידע: אנחנו לא יכולים להבין בכל התחומים, לכן רצוי שנאסוף מידע בנושא. אם הילד מפתיע אותנו עם שאלה, אנחנו יכולים לענות: 'איזו שאלה חכמה! אני אחשוב על זה' או 'אני אבדוק את זה'. עדיף לעצור ולבדוק מאשר לשלוף תשובה לא מותאמת. אחרי שחשבנו ובדקנו, חשוב לחזור לילד מיוזמתנו, לא לקוות שהוא שכח מהנושא.
רקע: יש דברים שיכולים להשפיע על התגובות שלנו למצב או לשאלה של הילד, וחשוב שנהיה מודעים אליהם. אלה יכולים להיות סביבת מגורים, רקע תרבותי, ערכים והשקפת עולם, שהם אולי שונים מאלה של משפחות אחרות בסביבה או של הצוות החינוכי.
התאמה אישית: חשוב להתאים את הדברים לילד, לגילו, לשלב ההתפתחותי והרגשי ולאופי שלו. למשל, אם יש לי ילד שמתמסר בקלות לעומת ילד שסובל מחרדת זרים, שיחה על מפגש עם אדם חדש תהיה שונה.
"התפקיד שלנו כהורים הוא ליצור גשר בין המידע הקיים ובין הילד שלנו", מסבירה פדר. "אם הילד שואל שאלה, חשוב לענות לו. תראו בשאלות של הילדים הזדמנות לדבר איתם! אבל גם אם הילד לא שואל, נצלו הזדמנויות לפתוח בשיחה. למשל, כשרואים אדם בכיסא גלגלים, עיוור או אוטיסט; כשחווים מצבים כמו היריון ולידה, מעבר דירה, גירושים - אם לא נסביר לילד, יכולים לרוץ לו בראש דברים. לפעמים אנחנו נבוכים מנושאים כמו מיניות או מוות. אם אנחנו לא מסבירים, זה לא אומר שלילד אין שאלות. היום ילדים כבר לא מאמינים שהחסידה מביאה תינוקות".
דיאלוג במקום מונולוג
פדר מציעה כמה טכניקות מעשיות לשיחה עם ילדים על נושאים מורכבים:
להרכיב משקפיים פשוטים: "הצעד הראשון הוא להיכנס לנעליים של הילדים ולהבין את המצב מהעיניים שלהם. במקום לדבר במילים גבוהות, לומר את האמת כך שיבינו. הגבול בין הרצון שלנו להגן עליהם לצורך שלנו ללמד אותם על העולם הוא דק ולא תמיד ברור. המפתח הוא התיווך".
להחזיר את הכדור: "אם הילד שואל שאלה, אברר קודם כול מה הוא יודע. זו טכניקה מצוינת לכל נושא. למשל: 'איך אתה חושב שילדים באים לעולם?'. השאלות מפתחות את החשיבה ואת היצירתיות של הילד, וגם מאפשרות לנו להבין מה המצב שלו ולא להעמיס במידע או לתת לו תשובה לא רלוונטית. הטכניקה הזאת גם מייצרת דיאלוג במקום המונולוג שיוצא לנו הרבה פעמים כשאנחנו מסבירים משהו לילד".
מגדל התובנות: "עוזר להימנע מהצפת הילד במידע, כשאנחנו נותנים כל פעם תשובה אחת, ומשם מתקדמים. למשל, כשהילדה שאלה אותי 'אמא, מה זה סקס?', עניתי: 'אמא ואבא נכנסים לחדר, סוגרים את הדלת ומתחבקים חיבוק מיוחד'; ואם היא תשאל עוד ('מה זה חיבוק מיוחד?'), אפשר לתת עוד הסבר קצר תואם גיל".
לעצור את השטף: "לא צריך לספק את כל המידע. לפעמים הילד יעצור ויגיד 'בסדר, הבנתי', ולפעמים הוא ימשיך לשאול ולשאול. בנקודה מסוימת אפשר לעצור: 'דיברנו על זה מספיק להיום' או 'זה כבר שייך לעולם המבוגרים'. העצירה הזאת חשובה כדי לא להציף במידע שעלול להפחיד. הקול שלנו שאומר 'זה שייך לעולם המבוגרים' גם יעזור לילד לשים את הגבול בעצמו, למשל כשייחשף לסרטון שאינו תואם גיל ויֵדע לעצור".
שימוש בדימויים: "הדימויים עוזרים להמחיש דברים מורכבים או לא מוחשיים. למשל, כדי לדבר עם ילדים על מחשבות, אפשר להשתמש בדימוי של ענן ושמש: ענן הוא מחשבה לא טובה, כבדה, מעציבה, ושמש ממחישה מחשבה טובה, נעימה, מאירה ומחממת. נשאל: 'יש לך מחשבה של ענן או של שמש?'".
בלי פנטזיות
פדר מביאה דוגמאות למצבים שעלינו לתווך לילדים:
הילד לקראת ניתוח
מידע: "כשהילד חושש מההליך הרפואי, נסביר את התהליך במילים פשוטות, למשל: 'מחר בבוקר מוקדם נגיע לבית החולים, נפגוש את האחות, היא תיתן לך בגדים של בית חולים להחליף, יעשו לך בדיקות...' וכן הלאה. מידע נותן תחושת שליטה".
בחירה: "מה ניתן לבחירה של הילד בתהליך? מה לארוז בתיק לבית החולים, איזו בובה או שמיכה; בתהליך עצמו בדרך כלל נותנים לבחור את הצבע של המסכה, של התחבושת ועוד. הבחירה מאפשרת תחושת שליטה".
הפגת חששות: "טכניקת החזרת הכדור תשמש אותנו לשאול את הילד: 'מה מפחיד אותך? ממה אתה חושש?' ולהבין את החששות שלו יותר לעומק כדי שנדע למה לתת מענה".
אמת מותאמת: "כשהילד חושש שיכאב לו, לא נבטיח 'אל תדאג, לא יכאב לך'. נאמר את האמת: 'יכול להיות שיכאב. אם יכאב לך תגיד לי, ואבקש מהרופאים שייתנו לך משהו שיעזור לך'".
אמצעי עזר: "לספר סיפור על ילד שעובר ניתוח, לצפות יחד בסרטון, לצייר ציור או לשחק משחק תפקידים עם בובות, טכניקה נהדרת שמסייעת להרחיק את הסיטואציה".
כשאמא ואבא נפרדים
הסבר מעולם הילדים: "איך להסביר לילדים צעירים על פרידה של ההורים? אפשר למשל לומר, 'נכון שלפעמים אתה רב עם חבר ואתה לא רוצה להיות חבר שלו יותר?'. לזה ילדים יכולים להתחבר".
טכניקת החזרת הכדור: "החזרת השאלה לילד תסייע גם לו להבין את המצב וגם לנו להבין את דרך המחשבה שלו. כשנשאל אותו, 'למה אתה חושב שאנחנו מתגרשים?', אם הוא יענה 'כי אתם רבים', הוא מבין את המצב דרך העולם שלו; אם הוא יענה 'בגלל שאני לא סידרתי את החדר', התשובה שלו תיתן לנו מידע איך להתאים לו את ההסבר".
הרחקת האשמה: "ילדים נושאים אשמה גם כשהם לא מדברים על זה. חשוב לומר: 'זה לא בגללך. אנחנו אוהבים אותך, אמא תמיד תהיה אמא שלך ואבא תמיד יהיה אבא שלך'".
זה סופי: "חשוב שהילד יבין שהמצב סופי כדי שלא יהיו לו פנטזיות. ילדים להורים גרושים עשויים לחשוב שאם הם יתנהגו יפה, ההורים יחזרו זה לזה".
כשיש אזעקה
פדר מציעה לשחק במקלט או בממ"ד במשחק "חמש־חמש־חמש" שמבוסס על טכניקה מעולם המיינדפולנס: "לבקש מהילד לומר חמישה דברים שאני רואה (ממש כך: 'אני רואה כיסא', 'אני רואה שולחן'); אחר כך לגעת בחמישה דברים שאני רואה (לגעת בכיסא, בשולחן וכו'); ובשלב השלישי לומר על כל חפץ למה הוא משמש. זו טכניקה שמקרקעת ומרגיעה ילדים וגם הורים.
"גם הומור הוא טכניקה מצוינת להתמודדות ולהפגת חרדות. למשל, בחמישה דברים שאני רואה, הילד אומר, 'אחותי באה לממ"ד עם מגבת על הראש כי היא יצאה מהמקלחת', וזה מצחיק את כולם, והצחוק משחרר קצת את המתח".
לסיכום, פדר נותנת נקודה למחשבה: "לעתים ילדים מסוגלים להתמודד עם האמת הרבה יותר ממה שאנו חושבים. הם סתגלתנים, בעלי כוחות רבים, והפשטות שבה הם רואים את העולם עוזרת להם להתמודד גם במצבים מורכבים.
"אם חששנו מההשפעה של המלחמה על הילדים, כשהם חזרו לגן הם סיפרו חוויות חיוביות ומצחיקות: איך הם היו במקלט עם השכנים, שיחקו, אכלו ממתקים וצחקו. עלינו להפריד בין החוויה שלנו את המצב ובין החוויה שלהם, ולסמוך על החוסן ועל היכולת שלהם להתמודד עם מצבים מורכבים".
איך לא להגיב?
יעל פדר מייעצת מה לא לעשות בשיחות על נושאים מורכבים עם ילדים:
- לא לדבר במילים גבוהות.
- לא לשקר, לא לצייר מציאות ורודה ולא אמיתית.
- לא להגיד את כל האמת בלי פילטרים.
- לא לצחוק.
- לא לתת הרצאה ארוכה.
- לא לעשות מזה סיפור.
- לא לוותר על מענה.
>> לקריאת הפרק הראשון מתוך הספר "להפוך מסובך לפשוט" לחצו כאן
