יוליה פלוטקין יכולה להצטלם להפקת אופנה זוהרת, ואז לעבור כמעט באותה נשימה לדבר על ריפוי מטראומה. "אנשים אוהבים להדביק תוויות", היא אומרת, "אבל אני מרגישה בנוח לנוע בין העולמות". ואכן, פלוטקין מציגה שילוב לא שגרתי בין שחקנית פעילה, מטפלת בתנועה וב־CBT, מנחת קבוצות וריטריטים ומרצה לבני ובנות נוער. הכול משתלב אצלה, כל צעד שעשתה בקריירה מקדם אותה לעבר הדבר הבא.
פלוטקין (37) נולדה בבלארוס ועלתה לארץ עם משפחתה כשהייתה בת שנתיים. היא גדלה בעכו וחוותה את כל קשת הגזענות שהופנתה אז כלפי העלייה הרוסית. היא הייתה רקדנית מחוננת ותלמידה מצטיינת, וחשבה ללכת על לימודים באקדמיה במקצוע ריאלי, אבל כשהייתה בת 15 חבריה רשמו אותה לתחרות יופי מקומית, היא זכתה, והחיים קיבלו תפנית. היא הפכה לדוגמנית מבוקשת, וכעבור שנים סיפרה בראיונות על הפרעות האכילה שמהן סבלה ועל הפגיעה המינית הקשה שעברה בהיותה בת 17.
+
לצפייה במוצר >
(צילום: שיר גדות, סגנון: גל לוי)
על הנושאים האלו היא מדברת כיום עם בני נוער בתיכונים, בהרצאות שהיא מעבירה על מיניות, בריונות ברשת, שיימינג וניהול רגשי בעידן הרשתות החברתיות. "היום אתה המוצר", היא אומרת, "ילדים ובני נוער חיים בתוך תהודה מתמדת. דימוי גוף, מיניות, שיימינג, התמכרות, אלה לא מושגים תיאורטיים”.
בהרצאה היא מדברת בגלוי על מה שעברה. "גם אני חוויתי את זה", היא אומרת. "הייתי בולימית, הפיצו תמונות חושפניות שלי, גם אני מכורה לטלפון, גם הדימוי העצמי שלי עלול להתערער בעקבות גלישה ברשת. כשמישהי חזקה, שעברה דבר אחד או שניים בחיים, עומדת מולם ואומרת: 'עברתי את זה, אני מכירה את המקומות האלה', נוצרים הזדהות וחיבור אמיתי. אני יודעת לכוון אותם, לתת להם כלים".
+
לצפייה במוצר >
(צילום: שיר גדות, סגנון: גל לוי)
כמי שיודעת איך המכונה המשומנת של הרשתות החברתיות עובדת, פלוטקין טוענת שהיא "לא משרתת כמו חיילת את האינסטגרם. אולי בגלל זה הדף שלי לא עתיר עוקבים. אני מעדיפה לשים את האנרגיות שלי בחיים עצמם מאשר באופן שבו אני נתפסת בעיני אחרים ברשת. אולי יש מקומות שבהם אני מפסידה בגלל ההחלטה הזו, אבל הנפש שלי מרוויחה.
"פעם רדפתי אחרי ציפיות, אבל אני לא רודפת יותר. אם הייתי מעוניינת בזה, הייתי טוחנת סרטונים ומפיקה פודקאסט. אנשים בארץ אוהבים ללכת אחרי טרנדים. אם עכשיו לכולם יש פודקאסט, את שואלת את עצמך מי את בעולם הזה אם אין לך. משפיענים צריכים כל הזמן להדביק איזה קצב מאוד אינטנסיבי, וזה מעייף. לא מספיק לפעול בחיים האמיתיים, צריך כל הזמן לתעד ולהדהד את העשייה.
"כרגע אני שמה את הפוקוס שלי ביומיום, בפגישות עם אנשים. תמיד הייתי אותנטית כלפי עצמי ולא ריציתי את הטרנד. זה בסדר אם אין לך כל דבר שהוא טרנדי כרגע, עדיין יש לך ערך בעולם הזה".
בכובע אחר היא מטפלת בילדים ובני נוער בדרמה־תרפיה. "פחות מעניין אותי לסייע לילד שחולם להיות שחקן, אותי מעניין לטפל בנפש שלו באמצעות המשחק", היא מסבירה.
+
לחצו לצפייה >
(צילום: שיר גדות, סגנון: גל לוי)
הדרך שלה אל עולמות הרגש התחילה בצבא, כאשר שירתה כמש"קית נפגעים ונחשפה מקרוב לכאב אנושי. “שם נפתח לי עולם. ראיתי כמה כוח יש לנוכחות, להקשבה, לא להיות לבד ברגעים הכי קשים”. אחרי לימודי תיאטרון בחרה ללמוד גם פסיכולוגיה, וכבר אז מצאה את עצמה מתנדנדת בין עולם הבמה והפרסום ובין חיפוש אחר יציבות, משמעות והגשמה שלא תלויה במחיאות כפיים. “היה תמיד ג’נגול”, היא מודה. “אבל היום אני מבינה שזה לא פיצול, זה חיבור”.
החיבור הזה עובר דרך הגוף. פלוטקין, רקדנית במקור, פנתה ללימודי טיפול בתנועה, מתוך סקרנות. מהר מאוד גילתה שמדובר בכלי עוצמתי במיוחד לעבודה עם טראומה. “במקומות החשוכים באמת, מילים לא תמיד עוזרות. הגוף זוכר, הגוף ננעל והגוף גם יודע להשתחרר”. היא עבדה עם נוער פוסט־טראומטי בעמותת עלם, והיום היא מלווה לוחמים, נשים ונפגעות טראומה בסדנאות וריטריטים. “לפעמים זה לא לעבד את החוויה, אלא ללמוד איך לחיות איתה”.
+
לחצו לצפייה >
(צילום: שיר גדות, סגנון: גל לוי)
בסדנאות שלה יש נשימות, תנועה, אמבטיות קרח, קרקוע. אין שם ריקוד במובן הכוריאוגרפי. “זו יותר עבודה עם אנרגיות. זה יכול להזכיר צ’י־קונג, יוגה או אמנויות לחימה. זו הקשבה לגוף, לשאלה איפה אני מחזיקה שליטה ואיפה היא כבר מחזיקה אותי”.
היא גם מעבירה סדנאות לשחרור האגן לנשים. “לפי הרפואה הסינית, טראומות נעצרות באגן. כשמשחררים אותו, התנועה החיצונית מייצרת תנועה פנימית”. היא מספרת על נשים שחוזרות לחוש תשוקה, קרבה, חיבור לעצמן ולבן זוגן. "אחרי ריטריט שהעברתי לנשים שורדות נובה, הן סיפרו לי שהתשוקה לחיים שנפגעה ב־7 באוקטובר חזרה. הן הרגישו קרבה אינטימית לבן הזוג ומשהו בהן נפתח".
+
לחצו לצפייה >
(צילום: שיר גדות, סגנון: גל לוי)
במקביל לכל זה היא שחקנית עובדת. בימים אלה היא משחקת בהצגה “ספר הג’ונגל” ומופיעה בסרט “טייגה”, שצולם בפולין, ומספר על שתי אחיות יהודיות ששרדו מחנות עבודה בתקופת סטלין. בשנים האחרונות שיחקה בחמישה סרטים המיועדים למגזר החרדי, שלושה מהם צולמו בחו"ל. זהו קולנוע נשי, עצמאי, שמופץ בארץ ובעולם. "החילונים מזלזלים בזה לפעמים, אבל זו תעשייה מטורפת. נשים שמגייסות כסף לבד מצלמות סרט בשבוע, בלי קרנות, ויוצרות קולנוע שנראה בינלאומי".
פלוטקין היא אמא לשני ילדים, אדם (בן 10) ורני (בת 8) מנישואיה לשחר עוז. "התחתנתי בגיל 24, הייתי נשואה תשע שנים, ושחר הוא אבא מדהים". בארבע השנים האחרונות היא זוגתו של מפיק הפרסומות חן דוידוף בן ה־55. בימים אלה עברו לגור לראשונה ביחד בהדר יוסף.
"הילדים הגדולים שלו כבר עזבו את הבית ועכשיו הוא נכנס לחיים משותפים שכוללים ילדים קטנים. זה לא מובן מאליו", היא אומרת. "זה מעיד על חיבור עמוק. בסוף, כיף כשיש בסיס משותף. אני כבר לא נודדת עם תיקים בין בתים והוא חוזר לבית שמח ומלא, כמו שמתאים לאדם שהוא".
מה למדת מפרק א' שאת מיישמת בפרק ב'?
"שאין צורך לנסות לשנות אף אחד ושהכי חשוב זה להשקיע בזוגיות חברית ואינטימית כדי שהיא תצליח".
- איפור ושיער: קארין דוייב שטרית, ייצוג: טל שקד וקארין פרי
