מריסה אירווין, אשת עסקים מצליחה, מגיעה לאסוף את בנה הקטן מיילו מביתו של חבר מבית הספר. כשאישה זרה פותחת לה את הדלת, היא מגלה שהכתובת שניתנה לה אינה נכונה, והאישה שלפניה לא יודעת כלל מיהו מיילו. כך נפתחת המיני־סדרה החדשה "הכל באשמתה" (All Her Fault), שבה אם נקלעת לסיוט הגדול ביותר של כל הורה: בנה נעלם. מאותו הרגע העלילה מחזיקה את הצופים חזק בבטן עד לסצנת הסיום.
מי שמגלמת את מריסה בסדרה, המבוססת על ספרה רב־המכר של אנדראה מארה, היא שרה סנוק. זה הפרויקט הטלוויזיוני הראשון של סנוק אחרי הסדרה עטורת הפרסים "יורשים", שבה גילמה את שיבון "שיב" רוי, תפקיד שעליו זכתה בפרס גלובוס הזהב ופרס האמי. מאז ירידת "יורשים" מהמסך לפני שנתיים וחצי סנוק לא עצרה לרגע, והספיקה לגרוף גם את פרס הטוני על תפקידה בהצגה "תמונתו של דוריאן גריי", שבו גילמה לא פחות מ־26 דמויות שונות. כעת היא חוזרת למסך בתפקיד הראשי בדרמת המתח, שבה היא גם מכהנת כמפיקה.
"מעולם לא השתתפתי במותחן אמיתי כזה, והיו בו תפניות עלילה שהלהיבו אותי", היא מספרת בריאיון מיוחד לכבוד עליית הסדרה (שמשודרת אצלנו ב־yes). "בנוסף, אהבתי את הדמות - אישה מצליחה שרוצה להיות גם אמא נוכחת. לעתים קרובות אנחנו רואים על המסך נשים מצליחות שמתייחסות לאימהוּת כאל מטרד, אבל כאן מדובר באישה שרוצה להיות חלק משני העולמות".
אחרי ההצלחה האדירה של "יורשים", איך היה לבחור את הפרויקט הבא שלך?
"זה היה קשה מאוד, כי 'יורשים' הייתה חוויה עצומה ומשנת חיים. החלטתי שלא אנסה להשוות. זו חוויה שאי־אפשר לשחזר אותה או להתעלות עליה, ולכן העיקר היה למצוא משהו שונה לחלוטין - וזה בדיוק מה שמצאתי כאן".
סנוק (37) נולדה וגדלה באוסטרליה, והחלה את דרכה בתעשיית הקולנוע המקומית. היא הופיעה בכמה סרטים הוליוודיים, אך הפריצה הגדולה שלה הייתה ב"יורשים" ב־2018. היא מתגוררת בברוקלין עם בעלה, הקומיקאי האוסטרלי דייב לוסון, ובמאי 2023 נולדה לשניים בת. כאם טרייה, הסוגיה שמוצגת בסדרה - קריירה מול אימהות - מעסיקה אותה גם בחייה האישיים, אם כי חלוקת התפקידים בינה ובין בעלה בהחלט אינה שגרתית.
הסדרה שופכת אור על חוסר השוויון בגידול ילדים. האם זו קריאת השכמה לגברים?
"נראה שכן. נשים נושאות את עיקר הנטל, בייחוד אחרי הלידה. זה יוצר חוסר איזון שמוביל לאשמה ולכעס. גברים צריכים לקחת חלק גדול יותר כדי לאזן את זה. אני מתקשה לדבר על זה מניסיוני האישי, כי בעלי הוא אבא נוכח מאוד. הוא לקח חופשה, נשאר בבית ומגדל את בתנו, וזו עבודה קשה מאוד. אין חופשות בהורות".
איך את מאזנת בין קריירה לאימהות?
"אני מנסה להיות נוכחת ככל האפשר. הבת שלי בת שנתיים וחצי עכשיו. בגיל הזה היא מגלה את עולמה הדמיוני, ולשחק איתה זה תענוג. אני ממש נכנסת לעולם שלה - זה האיזון שלי. אימהות משנה הכול, זו ממש זהות חדשה - מי את לעצמך, לבן הזוג, לילד. זה משנה את המוח, את הלב, את הגוף. כל זה נכנס לדמות של מריסה".
את גם משחקת בתפקיד הראשי וגם מפיקה של הסדרה. איך הצלחת לתמרן בין השניים?
"פעם אחת ממש נשברתי, וחברה כתבה לי הודעה: 'אל תדאגי, את יכולה לעשות דברים קשים'. המשפט הפשוט הזה נהיה המנטרה שלי. כולנו יכולים לעשות דברים קשים, צעד אחרי צעד. יש פתגם שאומר: "איך אוכלים פיל? ביס אחד בכל פעם'. וזה נכון".
האם היו היבטים באופייה של מריסה שהזדהית איתם?
"בהחלט, הצד האימהי. רציתי לשחק דמות שיש בה חמימות, בניגוד לשיב רוי. מישהי טובה, פתוחה, עם כוונות טובות. יש לי מזה לא מעט בעצמי".
אפרופו שיב, איך את חושבת שהיא הייתה מגיבה אם היא הייתה במצב דומה לזה שבסדרה?
"שאלה טובה. היא הייתה זורקת כסף על הבעיה. באמת. היא הייתה מתחרפנת. היא כל כך מרוחקת רגשית בתור אם, שהיא בקושי הייתה מעורבת בגידול הילד, אבל אם הילד היה נעלם - זה היה משגע אותה. היא הייתה משתמשת בכסף, בקשרים, מתקשרת לכל האנשים מהדרגים הגבוהים, למחלקת המדינה, לכל מי שהיא מכירה. היא הייתה משתמשת בכוח שלה כדי לפתור את זה, וכנראה גם הייתה מצליחה".
