סיפור העלייה של לורי ראש, בת 67 מירושלים, רווקה, עלתה מארצות הברית, שם עבדה בתחום הסייבר.
ילדות: "גדלתי בניו ג'רזי, ארצות הברית. יש לי אח שעשה עלייה ואחות שמתגוררת בפלורידה. אמא שלי הייתה עקרת בית ואבא עבד באל על. למדתי עברית בבית ספר יהודי ולמדנו את התפילות, אבל בתור ילדה לא חשבתי לעלות לישראל".
קריירה: "הייתה לי קריירה ארוכת שנים בתחום הסייבר ואבטחת המידע. עבדתי בניו יורק בחברת Network General כמנהלת תיקי לקוחות. בגיל 37 עברתי לאוסטרליה ועבדתי שם חמש שנים, ואז עברתי לקליפורניה. עבדתי בחברות שונות, ומגיל 60 ועד שיצאתי לפנסיה עבדתי ב־Palo Alto Networks, שהקים ניר צוק. הייתי מנהלת תיקי לקוחות ומכרתי פתרונות סייבר לתאגידים גדולים".
"הקמתי את עמותת Chai Jitsu, משחק מילים בין ג'ו ג'יטסו למילה "חי". הרעיון היה ללמד ילדים יהודים ג'ו ג'יטסו כדי לחזק אותם פיזית ומנטלית"
חגורה שחורה: "תמיד עסקתי בספורט. בגילאי ה־30 שלי הייתי שחקנית טניס, ואחרי גיל 40 התחלתי להרים משקולות. עשיתי את זה במשך עשור עד שהשתעממתי, אז אמרתי לעצמי - בואי ננסה משהו שונה לגמרי.
"בגיל 51 הלכתי לחדר כושר ונחשפתי לכל מיני אמנויות לחימה, ביניהן ג'ו ג'יטסו. התחלתי להתאמן עם מדריך והתקדמתי לאט ובהדרגה, עד שלפני שלוש שנים קיבלתי חגורה שחורה. רוב האנשים שהתאמנו איתי היו צעירים ממני ב־40-20 שנה. זה היה קשה, אבל אני אוהבת אתגרים.
"בשנת 2022 הקמתי את עמותת Chai Jitsu (משחק מילים בין ג'ו ג'יטסו למילה "חי"). הרעיון היה ללמד ילדים יהודים ג'ו ג'יטסו כדי לחזק אותם פיזית ומנטלית. באוקטובר האחרון, כשהחלטתי לעלות לארץ, הבנתי שאני פשוט רחוקה מדי בשביל לפקח על העמותה כמו שצריך, אז החלטתי לסגור אותה".
ההחלטה לעלות: "בארצות הברית התאמן איתי בחור מוסלמי שידע שאני יהודייה. אני מכירה אותו הרבה שנים והוא תמיד היה נחמד אליי. אחרי ה־7 באוקטובר הוא נכנס לאולם האימונים ולא אמר לי מילה, אפילו לא הביט בי. הוא היה ממש קר אליי. הוא ניגש למתאמן איראני ושאל אותו, 'למה אתה חבר של היהודייה הזבל הזאת?'. האיראני הגן עליי. זה היה שוק בשבילי. ה־7 באוקטובר היה קריאת השכמה. הרגשתי שזה כמו ליל הבדולח המודרני, והבנתי שאני חייבת לעשות עלייה".
התאקלמות: "עליתי לארץ דרך ארגון 'נפש בנפש' ובשיתוף משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית וקק"ל. גם אחרי העלייה המשיכו ללוות אותי עם תוכניות סיוע בדיור, בנקאות ופעילויות חברתיות.
"לא באמת הבנתי מה זה בית, עד שהגעתי לכאן. ישראל היא מקום מודרני, עם כל כך הרבה דברים טובים - אנשים, אוכל טוב, בידור, אופנה. אנשים כאן באמת מוכנים לעזור. זרים אמרו לי: 'קחי את המספר שלי, אם תצטרכי עזרה, תתקשרי'. כן, יש קצת חוצפה, אבל כשמתרגלים לזה זה בסדר".
ירושלים לנצח: "גם בזמן המלחמה עם איראן לא שקלתי לחזור לארצות הברית. אני חושבת שאשאר בירושלים לנצח. זה המקום שאליו קרא לי השם, וזה המקום שאני צריכה להיות בו. כיום אני מתאמנת פה בג'ו ג'יטסו, מתנדבת במכון לעיוורים בירושלים ומטיילת עם הכלבים שלי ברחבי העיר. למרות המצב אני מרגישה שאין מקום בטוח כמו ירושלים וישראל".
השאלון:
איזה הרגל אמריקאי ישראל צריכה לאמץ?
"לשמור מרחק אחד מהשני ברחוב".
למה לא תצליחי להתרגל?
"לתחבורה הציבורית".
למה את הכי מתגעגעת?
"למשלוחים המהירים של אמזון".
מה המקום האהוב עלייך בישראל?
"השכונה שלי בירושלים, משכנות האומה".
