אם אמא שלי הייתה יכולה להגיע לפתיחת התערוכה שלי היא הייתה מתרגשת מאוד בשבילי, כי תמיד הייתי מאחורי הקלעים", אומר טל מור, בנה של דוגמנית־העל פינצ'י מור, שנפטרה לפני תריסר שנים. בימים אלה הוא חונך תערוכת צילומים ראשונה ומודה: "האמת היא שחששתי מפרסום, כי קרה שכתבו על אמא שלי דברים לא נכונים".
מור (48), יזם עסקי ולשעבר איש הייטק, הוא רווק ("אבא לשתי כלבות מסוג צ'יוואווה, ביונסה ומישל") המתגורר בתל אביב. אחיו הבכור דן הוא יהלומן ושחקן ("להיות איתה", "מלכת היופי של ירושלים", "בשבילה גיבורים עפים" ועוד) שהשתתף ב"נינג'ה ישראל" ונשוי ללאה ינאי, שהייתה שופטת ב"רוקדים עם כוכבים". אחותו הצעירה מאי היא מאמנת כושר ובעלת אפליקציה מצליחה לאימונים. "עכשיו אני לוקח את הצ'אנס", הוא מכריז, "יאללה, הגיע הזמן שאצא אל האור".
משתזפות על הגג
תזכורת: פינצ'י מור נולדה בשנת 1950 בשם פנינה אהרונובסקי וגדלה ברמת גן. היא למדה במגמת צרפתית בתיכון אליאנס, ואחרי שירותה הצבאי עבדה כדיילת באל־על. במקביל למדה לתואר ראשון בספרות צרפתית באוניברסיטת תל אביב והעניקה שיעורים פרטיים בצרפתית. במהלך עבודתה כדיילת הכירה את הכלכל (פֶּרסֶר) עמי מור, שזכה בעיטור המופת על חילוץ פצוע תחת אש במלחמת ששת הימים ובצל"ש מאל־על על מניעת חטיפת מטוס. בגיל 24 נישאה לו, ובגיל 29, כשהיא כבר אם לשניים, החלה לדגמן, הפכה לאחת מדוגמניות הבית של "גוטקס" וזכתה לכינוי "הרגליים של המדינה". באחד הראיונות שהעניקה לתקשורת אמרה שלא אהבה את הכינוי (אבל טל טוען: "אני לא חושב שזה באמת הפריע לה, כי היא ידעה בדיוק מה היא שווה"). בגיל 36, כשהיא כבר אם לשלושה, השתתפה בתחרות "מיס יוניברס לנשים נשואות" וזכתה בתואר סגנית שנייה. "היא לא חשבה שהיא כזו יפה, לא החזיקה מעצמה ולא התרברבה", נזכר מור. "בתור ילד לא הבנתי שהיא יפה. זאת אמא שלי, מי חושב על זה בכלל? אבל ככל שהשנים עוברות ואני מתבגר, אני מסתכל על התמונות שלה ואומר: וואו, היא הייתה ממש יפה. אין דברים כאלה".
הפנטהאוז המשפחתי בשיכון ל' היה מוקד עלייה לרגל למפורסמים של אותה תקופה, "שלא היו כל מיני כוכבי ריאליטי כמו היום, אלא מנהיגי המדינה, גיבורי מלחמה, שחקני מכבי תל אביב ודוגמניות כמו חני פרי ותמי בן עמי. לא היו אז הרבה מועדונים, אז כשהיה אירוע אצלנו בבית, כל המי ומי הגיעו. האחים שלי ואני עזרנו להכין את הגג למסיבה, שטפנו וסחבנו כלים".
גם בשעות הבוקר הסתובבו בפנטהאוז דוגמניות מפורסמות. "לפעמים הן היו משתזפות על הגג, אחי ואני היינו עולים ומציצים עליהן. כל אחד מאיתנו היה מאוהב במישהי אחרת. אני הייתי מאוהב בספיר קופמן ז"ל, שהייתה כל כך יפה ומתוקה".
"כשהעיפו אותי מקורס טיס אמא התקשרה לאיתן בן אליהו, אז מפקד חיל האוויר, ושאלה אותו מה עושים. היא הייתה מסוגלת לעשות בשבילנו כל דבר"
אחיך אמר בריאיון שכמות הדוגמניות בבית הייתה סוג של צלקת, דבר שהציב רף גבוה ולכן לקח לו הרבה זמן למצוא את אשתו. גם עליך זה השפיע?
"לא אשקר, אני מאמין שלכמות הדוגמניות בבית יש השפעה. אני בררן מאוד כשמדובר בבת זוג, ואני מאמין בקשרים שלא מתפשרים על חיבור אמיתי ומשמעותי. יצאתי עם הרבה נשים, היו לי חברות, חלקן היו יפות מאוד, אבל במערכות היחסים הממושכות שהיו לי - הפנימיות הייתה הרבה יותר חזקה מהמראה החיצוני. היו לי חברות מהממות ובעלות אופי מיוחד. כשרוב חבריי התחתנו, אני טיפלתי במסירות בהוריי האהובים, כך שלא נשאר הרבה מקום למערכת יחסים. נתתי את כולי ושכחתי מעצמי לגמרי. בסופו של יום אני לא לחוץ. אני מאמין שאם זה יקרה, זה יקרה בזמן הנכון ובצורה הנכונה. בינתיים אני נהנה מהדרך וממה שהחיים מציעים לי".
בשנת 1991 התגרשו הוריו, ומדורי הרכילות סערו. "הם פשוט לא התאימו", אומר מור. "אמא שלי התפרסמה כשכבר הייתה נשואה, ואני מניח שחיי הזוהר הכניסו הרבה מתח הביתה. השינוי בחיים שלה גרם כנראה לשינוי גדול ביחסים ביניהם. הם רבו המון. לדעתי הם היו צריכים להיפרד הרבה לפני. בתקופת הגירושים הטונים עלו, כתבו עליהם הרבה, ובתור ילד זה לא היה נעים. היו כמה מורות בבית הספר שלקחו אותי הצידה וחיבקו אותי".
היזם והמפיק מוטי רייף היה באותם ימים ידידה הטוב של פינצ'י ושותפה לעסק להפקת אירועי אופנה. "אני מת עליו. מזל שהוא היה שם בתקופה ההיא ונתן לאמא שלי את הכוח לעשות את הצעד הכל כך קשה הזה". לאחר גירושיה הפכו פינצ'י, אז בת 41, ומוטי, אז בן 27, לזוג. "פער הגילים ביניהם אף פעם לא הפריע לי", הוא אומר, "אני חושב שאין בזה חוקים. תמיד אהבתי את מוטי, הוא אדם מצחיק מאוד, וכשהיה בבית מתח הוא ידע להקליל את הדברים ולהצחיק אותה. זה עשה טוב לאמא. הייתה שם אהבה גדולה מאוד, שהיא הרבה מעבר לאהבה רומנטית. חוץ מזה, הוא היה אחלה איתנו".
פינצ'י המשיכה לעבוד עם רייף ובמקביל התרחקה מעולם הדוגמנות והתמקדה בילדים. "היא מצאה את האושר שלה במשפחה, בים, בסקי ובמסעדות טובות". אחרי סיום הקשר הרומנטי עם רייף (שלימים, אגב, יצא מהארון וסיפר שהוא בזוגיות עם גבר) היא הייתה בקשר זוגי עם האדריכל נחמן אטשטיין, גרוש ואב לשניים. אביו של טל, עמי, נישא שוב והביא לעולם שתי בנות ("אנחנו בקשר ממש טוב, אני מאוד אוהב אותן").
"אני בררן כשמדובר בבת זוג. יצאתי עם הרבה נשים, היו לי חברות. כשרוב חבריי התחתנו, טיפלתי בהוריי, כך שלא נשאר הרבה מקום למערכת יחסים, אבל אני לא לחוץ"
מור, שלמד ב"תיכון חדש", חלם להיות טייס קרבי והתגייס לקורס טיס. "אחרי שנתיים פחות חודשיים בקורס העיפו אותי על רמת טיסה", הוא משתף, "לא טסתי מספיק טוב. היה לי עצוב, כי החברים בקורס היו כמו משפחה. לפני שנה וחצי פגשתי אותם, כולם בכירים בחיל האוויר. אני מאוד גאה בהם וגאה שהייתי חלק מהם. בסופו של דבר, זה לא היה בשבילי, וטוב שהעיפו אותי".
איך ההורים שלך הגיבו לזה?
"הם היו מבואסים בשבילי. לא תאמיני, אבל אמא שלי אפילו התקשרה לאיתן בן אליהו, אז מפקד חיל האוויר, ושאלה אותו מה עושים. היום זה מצחיק אותי, כי אמא שלי הייתה מסוגלת לעשות בשבילנו כל דבר, להתקשר בלי בושה, העיקר לעזור לנו".
במקביל לתפקיד קצין שליטה בקריה למד תכנות, אך עיקר משאביו באותם ימים הופנו לאחותו מאי, שהתמודדה עם מחלת הסרטן. היא אובחנה בגיל 13 כחולה בלימפומה מסוג הודג'קין והחלימה.
אחרי תקופה שבה עבד בחברת הייטק גדולה קיבל מור הצעה לעבוד בחברת הייטק אמריקאית שבסיסה באמסטרדם, ועבר להולנד. "אף פעם לא הפריע לי להיות 'הבן של', אבל יכול להיות שבתת־המודע שלי רציתי לחוות עצמאות טוטאלית, משפחתית וחברתית. בנוסף, תמיד רציתי לחיות בחו"ל".
במקביל לעבודתו בהייטק למד מור קולנוע, עריכת וידיאו, אנימציה, פרסום ושיווק וצפה באינספור סרטים. בהמשך צילם כמה סרטים קצרים, שהשתתפו בפסטיבלים.
ידענו שהזמן שלה קצוב
בשנת 2010, כשהיא בת 60, אובחנה אמו עם סרטן המעי הגס. "הרגע שבו קיבלתי את ההודעה שהיא חולה היה אחד הקשים בחיי. הייתי בן 34, גרתי באמסטרדם, והחיים שלי השתנו ביום אחד. הצבתי אולטימטום למקום העבודה שלי: או שאני מתפטר או שאני עובד מהבית. הם הסכימו שאעבוד מהבית. טסתי ארצה וחזרתי לגור בחדר הילדוּת שלי".
מה ידעת על סיכויי ההחלמה?
"לא דיברתי על זה עם אמא, אבל מתחילת הדרך ידעתי שהזמן שלה קצוב. גילו את הסרטן בשלב ארבע, כשכבר היו גרורות ולא היה אפשר לרפא אותה, אבל סירבתי להאמין לזה. הפכתי כל אבן בקטע אובססיבי כדי לנסות למצוא טיפול שיציל אותה. מכירה את הספר 'פרח לב הזהב' על ילד שמחפש תרופה לאמא שלו? ככה בדיוק".
"אם אמא שלי הייתה עושה את בדיקת קולונוסקופיה, היא הייתה היום בחיים. היא הייתה כל כך עסוקה בטיפול בהוריה, סבא וסבתא שלי, שהיא שכחה לטפל בעצמה"
מה עשית?
"שלחתי מכתבים לאוניברסיטאות בארצות הברית, דיברתי עם כל רופא קונבנציונלי בארץ ובעולם, ואפילו עם הילרים ורבנים. כל מה שהמליצו לי בדקתי. ניהלתי את התיק הרפואי שלה, הייתי בקשר עם כל הרופאים ועדכנתי את האחים שלי באופן שוטף. בזמן שעבדתי על המחשב בסלון, שמעתי אותה מתפתלת בכאביה בחדר השינה למעלה ולא יכולתי לעשות כלום, רק להתפלל שיפסיק לכאוב לה. אם שמעתי פיפס מלמעלה, רצתי. לפעמים הייתי מדמיין שהיא קוראת לי. כל לילה הייתי פותח את החלון, מסתכל לשמיים ומתפלל שאמא תחלים. הייתי נוסע על האופנוע וצועק לשמיים: 'אמא תהיה בריאה וחזקה, אמא תהיה בריאה וחזקה'. ממש צעקתי את זה".
במשך שלוש שנים דאג מור לאמו ולקח אותה לרופאים ולטיפולים. "היו גם הרבה רגעים מדהימים בתקופה הזאת", הוא משחזר. "אחרי שנה של טיפולים אינטנסיביים הייתה הפסקה ונסענו לחופשת סקי בצ'רוויניה שבאיטליה ואמא גלשה בטירוף. יש לי תמונות וסרטונים שלה עושה סקי, לא להאמין איך היא גלשה אחרי שנה כזו קשה".
במאי 2013 פינצ'י נפטרה, ועולם האופנה הישראלי התאבל עליה. "היום אני ממליץ לכל אדם מגיל 50 ומעלה לעשות בדיקת קולונוסקופיה", הוא אומר. "אם אמא שלי הייתה עושה את הבדיקה, היא הייתה היום בחיים. היא הייתה כל כך עסוקה בטיפול בהוריה, סבא וסבתא שלי, שהיא שכחה לטפל בעצמה".
אחרי לכתה, מתוך המשבר העמוק, מור חש צורך ליצור משהו חדש והקים עם אחותו אפליקציית כושר הכוללת כיום מאות אימונים ואלפי לקוחות. כשאביו חלה בסרטן, סעד גם אותו עד יומו האחרון.
סוכרייה לנפש
ב־7 באוקטובר נחטפה גיסתו של אחיו דן, מורן סטלה ינאי. "בהתחלה היא הוגדרה נעדרת", הוא נזכר, "ואז הגיע אלינו סרטון החטיפה, שבו רואים אותה מסתתרת בנקיק, מקופלת, מצמידה ידיים ומתחננת על חייה, כשסביבה מחבלים צועקים: 'כלבה יהודייה'. אחי העביר את הסרטון בקבוצת האחים עם מילה אחת: 'חטופה'. השמיים נפלו עלינו. מאותו הרגע כל המשפחה התגייסה כדי להגביר את המודעוּת למורן, ואני התגייסתי לסושיאל. לאה גיסתי (שמורן היא אחותה) נאמה בכיכר החטופים, עשתה מצעד מחאה לירושלים וכמעט עברה לגור במטה המשפחות, כשבכל הזמן הזה לא ידענו אם מורן בחיים. אולי היא נשארה בנקיק? העובדה שהיא חזרה היא נס גלוי, כי בתור בת 40 היא לא עמדה בקריטריונים של העסקה. כשראיתי אותה בטלוויזיה, בכיתי מרוב אושר".
בשנים האחרונות החל מור לצלם בעזרת רחפן ("הייתי מהראשונים בארץ, צילום בעזרת רחפן מאפשר לי לראות דברים בצורה אחרת") וצילם בין היתר את שדות הצבעונים בהולנד, שדות הקטורת בווייטנאם וחופי הים התיכון. "אמא שלי תמיד אמרה: 'הים הוא הפסיכולוג, המאהב והרופא שלי'. האהבה הגדולה לים הושרשה אצלנו, וצילום החוף מלמעלה מאפשר לגלות לאט־לאט פרטים קטנים וסיטואציות. אני גם מצלם המון את האחים שלי, וחבל שלא יצא לי לצלם מספיק את אמא שלי, כי נראה לי שהיינו עושים פה תמונות מדהימות".
הצילומים האלה מוצגים כעת בתערוכה שאצרה שולמית נוס ונפתחה באחרונה ב"קמפוס דיסקונט" שבמתחם האלף בראשון לציון (עד 24.3).
צילמת גם דוגמניות.
"כן, יצרתי סדרת צילומים של דוגמניות שהן לאו דווקא חתיכות, אלא להפך, שמנמנות עם טוסיק שופע, ששוכבות על גלגלים מתנפחים ונהנות מהחיים. אני חושב שיש משהו בלתי מתנצל בצילומים האלה, שחוגגים את החיים ומזכירים לנו לשחרר, להירגע וליהנות מהיופי ומהרגע הנוכחי. בעיניי העבודות האלה מזמינות את הצופה להיכנס לכמה דקות של שמחה, חופש ואופטימיות. התערוכה הזו היא סוג של סוכרייה לנפש הכואבת שלנו".