מה קורה כשהרומן לא שורד?

זוגות שהכירו בחדר המדרגות: "מהר מאוד גילינו את היתרונות ברומן בין שכנים"

מצד אחד, אפשר להיפגש לארוחת ערב בלי להחליף את הטרנינג. מצד שני, אם תיפרדו זה יהיה סיוט מהגיהנום. אנשים שהחלו מערכת יחסים עם השכן/ה בבניין משתפים: זה יכול להסתיים בחתונה או בשתיקה רועמת במדרגות

פורסם: 12.11.21, 09:24
דמייני לעצמך שיום אחד את מתעוררת בדירתך בקריות, יוצאת מהבית, יורדת במדרגות, ופתאום מגלה שאת ממש "אמילי בפריז". השמש אותה שמש, העברית אותה עברית, רק שיש לך שכן חדש וחתיך, שמתברר שלא רק שהוא פנוי – הוא גם בעניין שלך בדיוק כפי שאת בשלו. על פניו מדובר באידיליה: לא צריך לנסוע לשום מקום כדי להיפגש, את יכולה לישון אצלו אבל להתקלח במקלחת שלך, ואם חסר לך חלב, תמיד יש ממי לקחת. אבל מה קורה אם הרומן לא שורד, או גרוע מזה: הוא נפרד ממך ושובר לך את הלב, ולא רק שאת נאלצת להמשיך לראות אותו, אלא גם להיתקל באהובתו החדשה?

האזינו לכתבה. הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה – המרכז לתרבות מונגשת

ענבר אורפז־כהן לא הייתה צריכה לדמיין. זה קרה לה. רק שבמקרה שלה, לא רק שהרומן עם השכן שרד, אלא שהיום היא נשואה לו. "הכרנו לפני שבע שנים והתחתנו לפני שנתיים וחצי", היא מספרת. "היום יש לנו תינוק בן שנה וארבעה חודשים, ועוד אחד בדרך".
הכל התחיל כשאורפז־כהן (34), עובדת בתחום הפרסום מקריית־מוצקין, עברה לגור לבדה בדירה בקריית־ביאליק. "השוכר שגר בדירה לפניי סיפר לי קצת על השכנים", היא מספרת, "ובין היתר הצביע על הדירה שצמודה אליי ואמר: 'כאן גר זוג נשוי דתי'. חלפו להם הימים, מדי פעם נתקלתי בשכן, חשבתי לעצמי 'איזה חמוד השכן הדתי הנשוי', אבל שמתי לב שאני אף פעם לא רואה את אשתו".
ענבר אורפז־כהן: "אם מישהו מאיתנו היה בעבודה, הוא היה מבקש מהשני להדליק לו דוד. בילינו בדירה שלו כי המזגן שם עבד טוב יותר, אבל תמיד יכולתי להתקלח במקלחת שלי"
מתברר שהשכן, אלירן כהן (33), מדריך ירי, מעולם לא היה נשוי. "הוא מצא חן בעיניי מאוד והייתי נורא סקרנית לגביו", ממשיכה ענבר. "אני וחברות שלי פיתחנו כל מיני תיאוריות לגבי מה שקרה לאשתו, עד שאחרי שלושה חודשים החלטתי פשוט לשאול את השכנים האחרים לגביה. ואז שכן אחד אמר לי: 'אה, לא. הוא ממש לא נשוי. הייתה לו חברה, אבל היא כבר לא גרה פה. הם נפרדו מזמן'".
מהמם. אז מיהרת לצאת לפעולה?
"אפשר להגיד. זמן קצר אחר כך ערכתי מסיבת רווקות לחברה אצלי בדירה. אמא של אחת החברות, שידעה שאני מתלהבת מהשכן החתיך, דחפה אותי לדפוק לו בדלת, לשאול אותו אם יש לו קרח ולהזמין אותו להצטרף אלינו. הוא ענה שאין לו קרח וסירב להזמנה. חלפו עוד שלושה חודשים, וערב אחד רציתי להכין עוגיות וגיליתי שאין לי שמרים. בהתחלה דפקתי על הדלת של השכן השני שלי, אבל הוא לא היה בבית. בסוף חשבתי שאין לי מה להפסיד ודפקתי על הדלת של אלירן. הוא אמר שאין לו שמרים, אבל בניגוד לפעם הקודמת, התפתחה בינינו שיחה ארוכה. בשלב מסוים הזמנתי אותו לדירה שלי והוא אמר שהוא יביא בקבוק וודקה. יצא שישבנו, שתינו ודיברנו מתשע בערב עד חמש לפנות בוקר. הרגשתי בשמיים.
"למחרת הכנתי לצהריים קוסקוס, ושאלתי אותו אם הוא רוצה להצטרף אליי. הוא ענה שלא, אבל שהוא ישמח להכין לשנינו ארוחת ערב מאוחרת כשנחזור מהעבודה. ובאמת, באותו ערב אכלנו אצלו, הפעם כבר התנשקנו, וככה התחילה הזוגיות. מהר מאוד החלפנו בינינו מפתחות, וגילינו את כל היתרונות ברומן בין שכנים".
4 צפייה בגלריה
ענבר אלירן ובנם
ענבר אלירן ובנם
ענבר, אלירן ובנם. "הבנו שאנחנו סתם משלמים שכר דירה פעמיים"
(צילום: גיל נחושתן)

שהם?
"אף פעם לא הייתי צריכה לנסוע או לחזור לבד מדייט. גם אם היינו עייפים, תמיד יכולנו להיפגש. אם מישהו היה בעבודה, הוא היה מבקש מהשני להדליק לו דוד. בכל פעם שלמישהו היה חסר איזה מצרך מסוים, הוא היה לוקח מהשני. בילינו רוב הזמן בדירה שלו כי המזגן שם עבד טוב יותר, אבל תמיד יכולתי להתקלח במקלחת שלי. וכמובן, גם כשהייתי נשארת לישון אצלו, לא הייתי צריכה לקחת תיק עם בגדים".
ולא היו חסרונות?
"ברור שכן. כשהיינו רבים, היו רגעים שרציתי להתנתק ממנו, לא לחשוב עליו. אבל זה היה קשה מאוד, כי יכולתי לשמוע אותו אפילו כשהוא היה מדבר בטלפון בדירה שלו. לפעמים חשבתי 'מה יקרה אם ניפרד?'. ידעתי שלא אוכל לעמוד בזה, ואמרתי לעצמי שאם זה יקרה מיד אעבור דירה".
אבל זה לא קרה.
"לשמחתי הרבה לא. אחרי זוגיות של שנה וארבעה חודשים החלטנו לעבור לגור יחד, כי הבנו שאנחנו סתם משלמים שכר דירה פעמיים. שכרנו יחד דירה חדשה בבניין אחר, ואחרי שלוש שנים הוא הציע לי נישואים".

היי, אני השכן החדש

גם לאור בהלול־פקמן יש סיפור דומה. רק שבמקרה שלה, היא הבינה שכדי שהרומן עם השכן ישרוד – עליה לעבור דירה. "לפני עשר שנים עברתי לגור בשותפות עם חברה בבניין בגבעתיים", מספרת בהלול־פקמן (38), רכזת משאבי אנוש מתל־אביב. "ערב אחד כשיצאתי מהדירה שלי, בדיוק נכנס בחור לדירה לידנו. שנינו הסתכלנו זה על זו ואמרנו במקביל: 'את/ה מוכר/ת לי'. התברר ששירתנו יחד באותו בסיס בצבא, אני הייתי מש"קית חינוך והוא היה חובש, אבל מעולם לא החלפנו מילה. שאלתי אותו מה הוא עושה פה, והוא אמר שהוא עבר לגור בדירה לפני שבועיים, שאחת השותפות שם עזבה והוא נכנס במקומה".
הדייר החדש, בני פקמן (39), מתכנת, הוא היום בעלה של אור ואבי שתי בנותיה (בנות חמש ושנתיים). אבל הרומן ביניהם ממש לא זרם מהרגע הראשון. "בהתחלה דווקא לא חשבתי עליו בכיוון רומנטי. כמה ימים אחרי זה נתקלתי בו שוב בכניסה לבניין, דיברנו מלא זמן, החלפנו בינינו כתובות פייסבוק, וחשבתי לעצמי שאולי אשדך אותו לחברה שלי. זה לא שהוא לא היה הטעם שלי, פשוט באותו רגע לא היה איזה ניצוץ".

4 צפייה בגלריה
אור ובני
אור ובני
אור ובני. "העובדה שהיינו שכנים עזרה מאוד לקרבה בינינו"
(צילום: יריב כץ)

איך הקשר התפתח?
"לאט־לאט נוצרה בינינו חברות מאוד קרובה. בדיוק בתקופה הזו אני והשותפה שלי לא הסתדרנו, אז רוב הזמן הייתי בורחת לדירה של בני. הוא היווה עבורי מקום מפלט. היינו אוכלים יחד ארוחות ערב, רואים יחד טלוויזיה. בשלב מסוים שנינו תהינו אם כדאי להפוך את הקשר לרומנטי, אבל פחדנו לאבד את החברות אם זה לא יעבוד, ובעיקר ידענו שזה יהיה מאוד לא נעים, בגלל שעדיין נישאר שכנים.
אור בהלול־פקמן: "אני חושבת שהעובדה שהיינו שכנים עזרה מאוד לקרבה בינינו והולידה אינטימיות, אבל היה מתבקש מאוד שאעבור דירה כדי שבאמת נוכל לנהל קשר זוגי"
"בסופו של דבר היה איזה ערב שבו נפגשנו והתנשקנו. מבחינתי, אני חושבת שזה קרה כי כבר החלטתי שבקרוב אעבור דירה, וכנראה בגלל זה שחררתי יותר את המחסומים. אבל אז קרה מה שפחדתי שיקרה: בני פתאום נכנס לסרטים ולא ידע בעצם מה הוא רוצה. הרגשתי שהוא קצת נעלם ומתחמק ממני. זה היה מאוד קשה ולא נעים, אבל ניחמתי את עצמי שבקרוב גם ככה אעבור דירה ולא אצטרך להמשיך להיתקל בו. וזה באמת מה שקרה: חודשיים אחרי זה עברתי לדירה אחרת בכפר־סבא".
אז איך הפכתם לזוג?
"היה איזה יום שחזרתי לדירה בגבעתיים לקחת כמה דברים. דפקתי על הדלת של בני כדי להגיד לו שלום, ושוב קרו בינינו כל מיני דברים. אחרי זה הוא בא לבקר אותי בדירה החדשה, ורק משם הקשר התקדם והפך לרציני. אני חושבת שהעובדה שהיינו שכנים עזרה מאוד לקרבה בינינו והולידה אינטימיות, אבל היה מתבקש מאוד שאעבור דירה כדי שבאמת נוכל לנהל קשר זוגי".

קיבלתי בוקס בבטן

אבל כמובן, לא תמיד רומנים בין שכנים מסתיימים בהפי אנד, ואז, כאמור, זה יכול להיות מאוד מורכב וכואב. זה למשל מה שקרה למירב (שם בדוי), גרושה בת 51 ואמא לשניים, מנהלת שיווק מיישוב בצפון. "אני גרה בדירה משלי שנים רבות, עוד מהתקופה שבה הייתי נשואה", היא מספרת. "לפני שנה ירדתי מהדירה עם חברה ונתקלנו בלובי בבחור שהיא הכירה. היא שאלה אותו מה הוא עושה פה, והוא אמר לה שהוא בדיוק עבר לגור בבניין, שהוא ואשתו נפרדו לפני שנה, ושמחר הוא גם מקבל את הגט. אמרתי לו 'ברוך הבא למועדון' והוא שאל 'גם את גרושה?'. עניתי לו שכן. אחרי זה אמרתי לחברה שלי 'המממ, איזה גרוש חמוד'. יומיים אחרי זה נתקלתי בו שוב והחלפנו עוד כמה מילים. אבל למרות שהוא מאוד מצא חן בעיניי, לא חשבתי עליו בהתחלה בקטע רומנטי, כי בדיוק יצאתי עם מישהו".
איך זה התקדם?
"בשלב מסוים נפרדתי מהבחור שיצאתי איתו. נתקלתי שוב בשכן הגרוש, התחלנו לדבר, והפעם השיחה כבר ממש התארכה. בסופה הוא שאל אם הוא יכול לקבל את הטלפון שלי. נתתי לו, ואיך שנכנסתי לדירה שלי קיבלתי ממנו הודעה. הוא כתב שהוא נהנה מאוד לדבר איתי ושאל אם מתחשק לי לצאת בערב לאיזה דרינק. הסכמתי, יצאנו והיה ממש כיף. חזרנו יחד לדירה שלו, המשכנו לדבר עד הבוקר, וככה התחילה מערכת יחסים נהדרת, שהכל היה בה מאוד זמין ונוח".
מה באמת היו היתרונות בעינייך?
"כגרושה ואמא לילדים, עד מערכת היחסים איתו, יכולתי להיפגש עם בני זוג רק בימים שבהם הילדים לא היו איתי, שזה אומר פעמיים בשבוע וכל סופ"ש שני. פתאום יכולתי להיפגש עם בן הזוג שלי מדי יום. גם כשהילדים היו אצלי בבית, יכולתי לרדת לדירה שלו בערב, לשתות איתו יין שעה וחצי, או לשתות איתו את הקפה של הבוקר. גם הסקס היה מאוד זמין, לא רק סקס של פעמיים בשבוע. כל זה האיץ והעצים מאוד את האינטימיות בינינו. זו גם הייתה תקופת קורונה, הרבה מקומות היו סגורים, היו סגרים, אבל תמיד הוא ואני יכולנו להיפגש".
מירב: "הוא אמר 'החלטתי לחזור לגרושתי'. יצאתי מהר מהדירה שלו, כולי בשוק. נשארו לו עוד כמה חודשי שכירות, ובזמן הזה אפילו לא אמרנו שלום במדרגות"
נשמע נפלא. אז מה השתבש?
"כבר בדייט השלישי הוא אמר לי שהוא מרגיש שהקשר בינינו הוא אחר והולך להיות רציני, ולכן חשוב לו לשתף אותי במשהו. הוא סיפר לי שאשתו לא רצתה להתגרש ושהסקס ביניהם תמיד היה טוב. לכן, גם אחרי שהם נפרדו, הם עדיין היו שוכבים מדי פעם. הוא אמר לי שעכשיו מובן שהוא איתי ושהוא יפסיק עם זה, אבל בשביל זה הוא יצטרך לספר לגרושתו שיש לו חברה. הוא הוסיף שלדעתו היא תיקח את זה מאוד קשה כי היא עדיין אוהבת אותו. שאלתי אותו 'ואתה עדיין אוהב אותה?', והוא אמר: 'ממש ממש לא'. "יצאנו יחד קרוב לארבעה חודשים. הרגשתי שיש בינינו קשר מאוד אוהב וטוב. ברור שפה ושם היו גם ויכוחים. הייתי אומרת לו שאני מרגישה לפעמים שהוא לוקח אותי כמובן מאליו, אבל בסך הכל באמת הכל הרגיש לי מושלם. עד שערב אחד, אחרי שעוד באותו בוקר שכבנו, הוא כתב לי הודעה: 'מאמי, פנויה ליין ביחד?'. היינו עושים את זה כל הזמן. עניתי: 'בטח, רק אסיים משהו עם הילדים וארד עוד חצי שעה'. באתי אליו לדירה ואז הוא אמר 'אני צריך לדבר איתך'. מיד הרגשתי שזו שיחת פרידה. התיישבתי בצד והוא אמר 'החלטתי לחזור הביתה, לגרושתי'. זה פשוט היה בום בלב. אמרתי לו 'מה?'. הוא אמר 'אני מתגעגע לרמת החיים שהייתה לי ולכל הדברים שאני מכיר'. באותו רגע יצאתי מהר מהדירה שלו, כולי בשוק. הרגשתי שקיבלתי בוקס בבטן, כי בכלל לא ראיתי את זה מגיע. הייתי שבורה והמומה".
לפחות הוא חזר מיד לבית הקודם שלו, ולא היית צריכה לראות אותו?
"לצערי הרב, לא. נשארו לו עוד כמה חודשי שכירות והוא החליט לעשות את המעבר באיזי. הוא המשיך לגור בדירה מתחתיי עוד שלושה חודשים, ובזמן הזה כל הזמן התעלמנו אחד מהשני. הייתי נתקלת בו לפעמים במדרגות ואף אחד לא היה מסתכל על השני. אפילו לא היינו אומרים שלום. הכי נורא היה שאשתו לשעבר הייתה מגיעה אליו כמעט כל יום, והרבה פעמים עוד הייתי רואה אותו איתה. זה היה מאוד כואב וקשה. אני זוכרת איך צפיתי בהם יום אחד מהחלון, ראיתי איך הם מעבירים יחד ארגזים שלו לאוטו שלה. תחושה פשוט איומה".
שורה תחתונה, רומן עם שכן – ממליצה?
"אם נפרדים זה קשה. מצד שני, אם זה מצליח רמת הקשר מדהימה ויש לזה הרבה בונוסים. לא הייתי שוללת על הסף".

זה היה פשוט סבל

גם רם לוי (44), מנכ"ל חברה להגנת סייבר מתל־אביב, רווק פלוס ילד בן שנתיים, חווה לאחרונה סיפור דומה. "אני גר בבניין שלי כבר חמש שנים, בקומה השלישית", הוא מספר. "לפני שנה וחצי, כמה חודשים אחרי שהבן שלי, שאותו הבאתי לעולם בהורות משותפת, נולד, עברה לגור בקומה הראשונה דיירת חדשה. לשנינו יש כלבים, אז הייתי רואה אותה בכל פעם שירדנו איתם. בערך חודשיים אחרי שהיא עברה, דיברנו בפעם הראשונה. הבנתי ממנה שהיא רווקה בת 29. אני לא יכול להגיד שבשנייה שראיתי אותה אמרתי 'וואו, איזו מדהימה היא'. זה קשר שהתחיל ב'שלום שלום' ולאט־לאט התפתח. בכל פעם שנפגשנו הרגשתי שנחמד לי מאוד לדבר איתה, שהיא מעניינת אותי, שיש בינינו חיבור נעים".
איך זה התקדם?
"בתקופה ההיא הייתה בשכונה שלנו מכת גניבות. יום אחד ראיתי ששמו לה חבילה מחוץ לדלת. היה לי את הטלפון שלה דרך קבוצת הווטסאפ של הבניין, אז כתבתי לה ושאלתי אם היא רוצה שאני אשים את החבילה אצלי. היא הודתה לי, ובערב כשהיא באה לאסוף ממני את החבילה, היא גם הביאה לי צלחת עם אוכל שבישלה. משם המשכנו להתכתב. ערב אחד כתבתי לה שאני מבשל ארוחת ערב ושאלתי אם בא לה להצטרף. היא באה, וככה התחיל בינינו קשר של חברות, עד שכמה שבועות לאחר מכן הזמנתי אותה להופעה בבארבי ושם כבר התנשקנו. מאותו רגע הקשר הפך לאינטימי. לעובדה שהיינו שכנים היו המון בונוסים".
4 צפייה בגלריה
רם לוי. "שקלתי לעבור לדירה אחרת"
רם לוי. "שקלתי לעבור לדירה אחרת"
רם לוי. "גם אם היינו עייפים היה קל להיפגש, כי לא היה צריך להתלבש ולנסוע"
(צילום: יריב כץ)
כמו מה?
"דבר ראשון, זה מאפשר לך לעשות כל מיני מחוות קטנות. למשל, הייתי מניח לה זר פרחים על הדלת בכל יום שישי. ואפשר היה להיות ספונטניים מאוד: 'מה אתה עושה? אני עולה אליך', 'מה את עושה? אני יורד אלייך'. גם אם היינו עייפים היה קל יותר להיפגש, כי לא היה צריך להתלבש ולנסוע במיוחד. הנוחות הזו מאפשרת לקשר להיווצר ולהעמיק בצורה מהירה יותר. היום אנחנו נורא ממהרים לפסול קשר על כל דבר קטן, אבל כשאתם שכנים ואתה יודע שאם תיפרדו תהיה אי־נעימות, כי עדיין תמשיכו להיפגש - אתה נותן לזה סיכוי אמיתי, לא מוותר נורא מהר".
רם לוי: "בדיוק יומיים אחרי שהיא נפרדה ממני, חזרתי הביתה וראיתי אותה צועדת לעבר הבניין שלנו עם מישהו, כששניהם מחזיקים ידיים. הרגשתי כאילו תקעו לי חץ בלב"
אבל בסוף כן נפרדתם.
"למרות שלשנינו היה מאוד כיף, היא תמיד אמרה לי שמפריע לה פער הגילים בינינו. די התעלמתי מזה. הייתי בטוח שככל שהקשר בינינו יתקדם היא תבין שזה לא משנה. אבל יום אחד, אחרי שלושה חודשים וחצי יחד, היא התקשרה ואמרה שהיא חשבה על זה והבינה שהיא לא רוצה שנצא יותר, שהיא מעדיפה שנחזור להיות שכנים טובים ואפלטוניים. זה ביאס אותי מאוד, כי כבר לגמרי היו לי רגשות כלפיה. אמרתי לה שחבל לי מאוד לשמוע, שיש בינינו חיבור טוב ושחבל לוותר על זה, ושהייתי שמח אם היא תיתן לנו עוד הזדמנות. אבל היא הייתה בשלה. "בדיוק יומיים אחרי אותה שיחה, חזרתי הביתה וראיתי אותה צועדת לעבר הבניין שלנו עם מישהו, כששניהם מחזיקים ידיים. הרגשתי כאילו תקעו לי חץ בלב. היא לא ראתה שראיתי אותם, אבל כבר באותו לילה שלחתי לה הודעה. כתבתי לה: 'אני לא מאמין שזה היה כל כך חסר משמעות בשבילך, שכל כך מהר התקדמת הלאה'. היא ענתה 'זה לא מה שזה נראה. זה היה רק דייט ראשון. חברה שלי סידרה לי. סתם יצאתי איתו. אני לא בטוחה שזה מה שאני רוצה'. "בהתחלה עוד המשכתי להיות איתה בקשר אפלטוני. התכתבנו ודיברנו. אבל היה לי קשה מאוד, כי היה ברור שאני מעוניין והיא לא. בינתיים היא גם המשיכה לצאת עם אותו בחור, ואחרי כמה שבועות, כשראיתי שהקשר ביניהם נעשה יותר ויותר רציני, החלטתי להתנתק ממנה לגמרי. היה כואב מדי עבורי לראות אותה, ועוד יותר כואב לראות אותה איתו.
"ניסיתי כמה שיותר לצמצם את אפשרויות המפגש שלי איתה, אבל זה היה מאוד לא פשוט, בעיקר כי זו הייתה התקופה של הסגרים. כל הזמן היינו בבית, והיינו נתקלים זה בזו בכל פעם שירדנו עם הכלבים. בזמן הזה לגמרי התעלמנו אחד מהשני, וזה הרגיש מוזר מאוד. בקשרים אחרים, כשאתה נפרד ממישהי שעדיין יש לך רגשות כלפיה, אתה פשוט מוציא אותה מהרשתות החברתיות שלך, וככה אתה לא רואה אותה יותר. אבל אני נאלצתי כל הזמן לראות אותה ועוד את החבר שלה מול העיניים. זה היה פשוט סבל אמיתי. היה שלב שבו אפילו שקלתי לעבור לדירה אחרת, אבל בגלל שהיה לי תינוק, זה היה מורכב מדי בשבילי".
איך התגברת בסוף?
"אחרי כמה חודשים כאלה, אחת השכנות בבניין, שבכלל לא ידעה שהיינו בקשר, סיפרה לי כבדרך אגב ש'השכנה הצעירה מקומה ראשונה' עוברת דירה. אני לא יודע אם היא עזבה כדי לעבור לגור עם החבר שלה או לא. זה לא עניין אותי. אני רק זוכר ששמחתי מאוד, והייתי מאושר ביום שהיא עזבה".
אז רומן בין שכנים, מומלץ או לא לדעתך?
"למרות שבמקרה שלי נפגעתי מאוד, ההמלצה שלי היא תמיד ללכת עם הלב. נכון, זה יכול להיות קשה מאוד כשזה לא נגמר טוב, אבל בעיניי זה עדיין שווה את הסיכון".
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.