אי אפשר להאשים את מלאני וורנר, סופרת ועיתונאית אמריקאית בנושאי מדע ובריאות, שהיא נאיבית. להפך, היא אדם סקפטי וחשדן שמאמין בעובדות מדעיות ובמחקרים מבוססים, וכל הסיפורים על ניסים רפואיים או על תופעות בלתי מוסברות לא עושים לה את זה. ובכל זאת, כשנחשפה ליותר ויותר לאנשים מסביבה שחוו התנסויות חיוביות לאחר שעברו טיפולים שונים של הרפואה האלטרנטיבית - דיקור, טיפולי מגע, טיפולי אנרגיה ועוד - סקרנותה החלה להתעורר. "ראיתי שהרבה אנשים ממש מאמינים בזה. מצד שני, רבים אחרים פסלו את זה לחלוטין ואמרו שזה שטויות", היא אומרת בריאיון מיוחד שערכנו איתה לרגל פרסום ספרה בעברית "אפקט נוצת הקסם" (הוצאת מטר).
"כתיבת הספר הייתה תהליך מסעיר מבחינתי", מספרת וורנר, שזהו ספרה השני (הראשון, Pandora's Lunchbox, עסק בתעשיית המזון). "קשה למצוא נושא שלא ישעמם אותנו לחקור אותו במשך שנים, אבל גיליתי כאן תחום כל כך מורכב ומאתגר שהייתי חייבת להמשיך. התברר לי שהרבה מחקרים שנערכו בתחום לא היו מבוססים מספיק, ושהרבה התפתחויות עדכניות בתחום חקר המוח יכולות להסביר מנגנונים שלא הצליחו לפענח קודם לכן. לפעמים המסע היה מתסכל, כי המדע עדיין מתפתח ואין תמיד תשובות חותכות וברורות. אבל זה מה שהפך את זה לכל כך מעניין ומעורר מחשבה".
האם השם "נוצת הקסם", שמרפרר לנוצה שגרמה לדמבו הפיל בסרט של "דיסני" להאמין שהוא יכול לעוף, הוא המפתח גם בטיפולים האלטרנטיביים?
"אחת המטרות העיקריות שלי בכתיבה הייתה לבדוק כמה רחוק יכולות לקחת אותנו נוצות קסם כאלה, שמבטיחות לאדם ריפוי על ידי הנעת אנרגיה, רפרוף על מרידיאנים, ניקוי צ'אקרות או נעיצת מחטים זעירות בנקודות מסוימות. התמקדתי בעיקר בתרפיות שנחקרו יותר, כמו דיקור, כירופרקטיקה וטכניקות הרגעה שונות, וגיליתי שיש כאן הרבה מעבר לאמונה שמגשימה את עצמה. יש כאן השפעות אמיתיות שחשוב להכיר בערך שלהן, אבל לא פחות מכך גם במגבלותיהן".
אפקט הפלצבו
האם שכנוע עצמי הוא התרופה הטובה ביותר?
אחד הגילויים המרתקים בתחום הגיע דווקא ממחלקת המחקר של אחת מחברות הביטוח הגדולות בוושינגטון, בעקבות חוק להכללת טיפולים אלטרנטיביים בכיסוי הביטוחי שעבר בארצות־הברית באמצע שנות ה־90. דניאל צ'רקין, חוקר בכיר במחלקת המחקר של חברת הביטוח "גרופ הלת'", ביקש לבחון לעומק את יעילותו של טיפול הדיקור בכאבי גב תחתון (הכאב הכרוני הנפוץ ביותר וגם התלונה העיקרית ששולחת אמריקאים לחפש טיפולים אלטרנטיביים).
638 משתתפים במחקר חולקו לשלוש קבוצות: האחת קיבלה טיפולי דיקור סטנדרטיים שכללו שמונה נקודות דיקור, השנייה קיבלה טיפול אינדיבידואלי עם נקודות דיקור מרובות, ואילו השלישית קיבלה טיפול כוזב של דיקור בנקודות סתמיות. שלוש הקבוצות הושוו לקבוצת ביקורת שלא קיבלה דיקור כלל והמשיכה לקבל טיפול תרופתי ופיזיותרפיה.
"אין ראיות מספיקות לכך שאנו יכולים להיחלץ ממחלה אוטואימונית למשל, ממחלה דלקתית פעילה או מסרטן. בכל הנוגע למדע, עדיין אין שום ניסים של ניצחון הרוח על החומר, אף על פי שלפעמים זה נראה כך"
התוצאות שפורסמו לפני יותר מעשור בכתב העת Archives of Internal Medicine הפתיעו: אף אחד משלושת טיפולי הדיקור לא היה אפקטיבי יותר מהאחרים בהפחתת כאב ומוגבלות תנועה, אולם כל הטיפולים השפיעו טוב יותר לעומת טיפול תרופתי רגיל. כ־60% מאלה שקיבלו דיקור, או מה שהם חשבו שהוא דיקור, נהנו משיפור כעבור שמונה שבועות, לעומת 39% מאלה שהמשיכו בשגרת הטיפולים הרגילה.
מסקנות דומות עלו גם במחקרים שמימנו חברות ביטוח גרמניות לגבי טיפולי דיקור לכאבי ראש, דלקת מפרקים בברך וכאבי גב. גם שם, הטיפולים האמיתיים לא היו טובים יותר מהמדומים, אבל הקלו בכאב באופן משמעותי יותר מאלה שקיבלו טיפול רגיל, והשיפור החזיק מעמד שישה חודשים לפחות. התועלת של הדיקור, שיערה אחת הקבוצות הגרמניות, כנראה לא נבעה מהפעילות המיוחדת של המחטים, אלא הייתה הפגנה של "סופר־פלצבו" - הקלה בכאב שנובעת מהמשמעות שאנשים מייחסים להתנסות שלהם באקופונקטורה, או ממה שהם חשבו לאקופונקטורה, והאמונות והרגשות שההתנסות הזו עוררה.
בסוף שנות ה־70 עלו שני חוקרי מוח באוניברסיטת קליפורניה על אחת הסיבות הביולוגיות לכך שאמונות וציפיות יכולות להפחית כאב. הווארד פילדס וג'ון לווין ערכו סדרת ניסויים עם מטופלי שיניים לאחר עקירת שן בינה וגילו כי מתן תרופת פלצבו לכאבים (במקרה הזה תמיסת מלח לתוך הווריד) עובד באופן דומה לזה של מורפיום ומשפיע על אותם קולטנים במוח. בניסויים חוזרים הם הראו גם שרק הציפייה להרגיש טוב יותר - כלומר הצפייה בשקית של תמיסת מלח שאנו חושבים שהיא מורפיום, שזורמת לתוך הזרוע שלנו - יכולה להיות בעלת עוצמה כמו שישה או שמונה מ"ג מורפיום. מחקרים נוספים בקרב חולי פרקינסון גילו כי טיפולי פלצבו המריצו את רמות הדופמין בגוף והחזירו זמנית את התנועה הנורמלית.
"התמקדתי בתרפיות שנחקרו יותר, כמו דיקור, כירופרקטיקה וטכניקות הרגעה, וגיליתי שיש השפעות אמיתיות שחשוב להכיר בערך שלהן אבל לא פחות מכך גם במגבלותיהן"
מעבר לגירוי פעילות מוחית, גילה מחקר משנת 2008 שערך ד"ר טד קאפצ'וק, חוקר לרפואה מאוניברסיטת הרווארד, גורם נוסף שתרם להצלחת טיפול פלצבו - האמפתיה של הרופא. הוא ערך מחקר בקרב חולים בתסמונת המעי הרגיז. חלקם עברו דיקור שלווה בטיפול אישי ואמפתי ושכלל שאלות רבות על חייהם ונגיעות תומכות בגופם. טיפול זה הניב הקלה גדולה יותר (62% הקלה בתסמיני המחלה), לעומת קבוצת ביקורת אשר עברה דיקור שלווה בטיפול שטחי ולא אישי (44% הקלה בתסמינים).
בשורה התחתונה, חשוב לוורנר להדגיש את הגורם האנושי. "אפקט פלצבו מוצלח הוא לא רק עניין של מה היו הציפיות המודעות של המטופל או מה הוא קיווה שיקרה", מדגישה וורנר. "גם להרגשה שהרופא או המטפל נותנים למטופל בקשר לחוויה כולה יש השפעה. התחושה החשובה היא שמישהו רואה אותך כאדם שלם מעבר לבעיה זו אחרת - המטופל נמצא במרכז".
הפחתת כאב
האם גירוי מערכת העצבים הוא הפתרון?
שני סוגי הדיקור שנבדקו בניסויים קליניים - הסוג שבו נועצים מחטים ומסובבים ליצירת תחושת משיכה או עקצוץ והסוג שבו תוחבים באופן שטחי מחטים בעלות חוד קהה - מפיקים דפוס זהה של פעילות מוחית. שניהם מפעילים אזורי מוח שחשובים לעיבוד תחושות של מגע ומנטרלים אזורי מוח המכונים רשת ברירת המחדל. המסקנה שלה שותפים רבים מהחוקרים כיום: הדיקור אינו טיפול פלצבו. יש לנו הרבה יותר קולטני חישה על העור מכפי שיש לנו עמוק בתוך השריר ורקמת החיבור, והדיקור מפעילים קולטנים אלה.
תוצאות המחקרים מתכתבות עם ההבנה המדעית שהולכת ומתגבשת בעשור האחרון בתחום חקר הכאב הכרוני. וורנר: "המחקרים בתחום מגלים שמה שגורם לכאב כרוני הוא מערכת עצבים שנעשית רגישה יתר על המידה, בדומה לגלאי עשן שמצפצף בכל פעם שחורכים פרוסת טוסט. כשזה קורה, נאמר למוח שהסכנה לרקמות גדולה הרבה יותר מכפי שהיא באמת. במשך הזמן מטח של מסרים מוטעים יוצר חיווט מחדש של נוירונים באזורי המוח המעבדים את הכאב, ואז נעשה קל יותר לייצור כאב. כלומר, יש כאן 'טעות תפיסתית' לא מודעת. זה נכון לגבי כאבים אורתופדיים שונים, גם בתסמונת המעי הרגיז וגם במחלת הפיברומיאלגיה".
את מכנה את זה בספרך "כאב מוח".
"כן, זה כינוי שנתן אחד החוקרים הבולטים, ד"ר דן קלאו, מנהל המרכז לחקר כאב ותשישות כרוניים באוניברסיטת מישיגן, שגילה שעד 80% מהמטופלים הסובלים מכאב כרוני סובלים גם מ'כאב מוח', כלומר מבעיות במערכת העצבים המרכזית, כמו תשישות, בעיות שינה, קשיי זיכרון ומצבי רוח. מחקר מעניין נוסף הראה שבמוחותיהם של הסובלים מכאב גב כרוני יש חתימה ספציפית של פעילות עצבית משתנה. פרופ' הווארד פילדס, חוקר הכאב הוותיק מאוניברסיטת קליפורניה בסן־פרנסיסקו, קורא לכאב כרוני 'מנגנון נלמד'. העצמת האיתות במוח ובעמוד השדרה מתרחשת מתחת לפני השטח של ההכרה.
"כדי לטפל בכאב כרוני צריך לפעמים ללכת לניתוח או ליטול תרופות שישתיקו את מטח המסרים שנשלחים למוח בגין רקמה פגועה. אבל לפעמים אין שום פגם ברקמות וצריך פשוט לארגן את החיווט במוח מחדש. זה נעשה יותר ויותר גם עם תרופות שמכוונות למוליכים העצביים במוח, כגון תרופות נוגדות דיכאון או אפילפסיה, אבל גם טכניקות של דיקור או טיפולי מגע כמו כירופרקטיקה נמצאו כאפקטיביים לחיווט המוח מחדש על ידי הפחתת רגישות מערכת העצבים שמובילה להפחתת כאב".
נטרול סטרס
האם הפחתת לחץ יכולה להביא להחלמה?
השפעה בריאותית מיטיבה נוספת של טיפולים אלטרנטיביים, לפי וורנר, ניכרת בהפחתת הסטרס שמעיק על רבים מאיתנו ומשפיע על אספקטים רבים בבריאות הכוללת. אחד מהמחקרים הבולטים שעליהם מספרת וורנר הוא של פרופ' מייקל ארווין מאוניברסיטת קליפורניה בלוס־אנג'לס. המחקר משנת 2008 הראה שמבוגרים עם בעיות שינה לא חמורות מאוד, שתרגלו טאי צ'י במשך שישה שבועות, חוו שיפור ניכר באיכות השינה שלהם.
"הדיקור אינו טיפול פלצבו. יש לנו הרבה יותר קולטני חישה על העור מכפי שיש לנו עמוק בתוך השריר וברקמת החיבור. הדיקור מפעיל את הקולטנים האלה"
מחקר חדש יותר, משנת 2017, הראה שטאי צ'י הועיל לבעיות שינה אצל חולות סרטן השד, כמעט כמו CBT (טיפול קוגניטיבי־התנהגותי) ייעודי לשינה. מחקרים נוספים הראו ששיעורי מיינדפולנס יכולים להוביל להפחתות בתגובות סטרס, בנדודי שינה ובדיכאון, ואף להפחתת סמני דלקת.
וורנר: "ידוע שסטרס עלול להוציא את מערכת החיסון מאיזון ולעודד דלקות, שעלולות להחמיר מחלות לב, סוכרת והפרעות אוטואימוניות, כמו דלקת מפרקים שגרונית, טרשת נפוצה ופסוריאזיס. המחקרים של פרופ' ארווין וחוקרים נוספים מעודדים בכך שהם מראים שטיפולי גוף־נפש יכולים לשנות את הביוכימיה בגוף ולהפחית דלקתיות. אבל הם לא בדקו אם השינויים האלה יכולים להסיג לאחור את המחלות הקשות שבהם הדלקת ממלאת תפקיד מוביל".
כלומר הסטרס יורד, הדלקתיות פוחתת, אבל לא ברורות ההשפעות ארוכות הטווח.
"נכון. המחקרים מצביעים על כך ששיפור הכאוס שבתודעה יכול להשפיע על הגוף ולהפחית דלקות. אבל אין ראיות מספיקות לכך שאנו יכולים להיחלץ ממחלה אוטואימונית למשל, ממחלה דלקתית פעילה או מסרטן. בכל הנוגע למדע, עדיין אין שום ניסים של ניצחון הרוח על החומר, אף על פי שלפעמים זה נראה כך".
"אפקט פלצבו מוצלח הוא לא רק עניין של מה המטופל קיווה שיקרה. גם להרגשה שהרופא נותן למטופל יש השפעה על החוויה כולה. התחושה החשובה היא שמישהו רואה אותו"
ועם זאת, בסיומו של המסע שלך, את נותנת קרדיט גדול מכפי שחשבת לרפואה האלטרנטיבית.
"למדתי שהתרפיות האלה עושות דברים שלעתים קרובות הרפואה המקובלת לא מקדישה להם מספיק תשומת לב או לא ממש יודעת איך להתמודד איתם. למרות הסקפטיות שלי והצידוד העקרוני שלי במדע, ראיתי שהמטפלים האלה עוזרים לאנשים. הם 'מזיזים' את הסימפטומים שהמוח ממלא תפקיד פעיל בעוצמתם - כאב, התקפי חרדה, תשישות, קוצר נשימה, בחילה, בעיות נוירולוגיות פסיכוסומטיות וסימפטומים לא מוסברים אחרים - למרות שאנחנו רחוקים מהבנה שלמה איך בדיוק הם עושים את זה. הרפואה האלטרנטיבית לא הולכת להיעלם, כל עוד היא ממשיכה לתת לאנשים משהו שחסר להם נואשות".
ואי־אפשר לסיים בלי לשאול, האם את אישית התנסית בטיפולים אלטרנטיביים ומה היו המסקנות שלך?
"היו לי כמה פעמים טיפולי דיקור, ובמהלך כתיבת הספר התנסיתי גם בטיפולי אנרגיה וכירופרקטיקה, בעיקר מתוך רצון להבין יותר את העניין. אני נאלצת להודות שהכירופרקטיקה לא עזרה לי בעניין כאב הצוואר הפרטי שלי, למרות שהיא סייעה לרבים אחרים".
זה מדעי
באילו מצבים כדאי לשקול טיפול ברפואה אלטרנטיבית?
=========================================
- כאב כרוני
- חרדה
- תשישות
- מצבים דלקתיים בגוף
- מתח שרירים
- בעיות נוירולוגיות בלתי מוסברות
