לפני כשבועיים קיבלה אפרת דאום (49) אות אבירות מטעם מרכז פרס לשלום ולחדשנות, על כך שמאז השבת השחורה "עזבה הכול כדי להקדיש את כל זמנה למען החברה הישראלית, בדגש על אוכלוסיות שנפגעו מהמלחמה, כגון מילואימניקים, פצועי מלחמה והמפונים מביתם". יחד איתה קיבלו את אות האבירות גם ריטה, עדינה בר שלום, רותי ברודו, מיכל פעילן, קרן נויבך, רז הרשקו, מורן סמואל ועוד נשים נפלאות שהתגייסו כל אחת בתחומה לפעילות חברתית בזמן המלחמה.
"כשראיתי את הרשימה לא הבנתי איך אני קשורה לשם בכלל", היא מצטנעת. "אני מרגישה לא בנוח כי זה באמת לא רק אני, אני מייצגת חמ"ל שלם של מתנדבות, שחוץ מחנוך יש בו רק נשים, ולכולן מגיע להיות ברשימה המכובדת הזאת".
זהו האות השני שדאום מקבלת בשל התגייסותה לטובת המילואימניקים במלחמת 7 באוקטובר. את הראשון, אות הנשיא למתנדב, קיבלה לפני חצי שנה, וכך בחר בעלה, חנוך דאום, לבשר על כך בפייסבוק הפעיל שלו: "מרגש לדעת שהמוני ישראלים המליצו עליה לוועדה, ובצדק. למעשה, מאז השבת ההיא אפרת עזבה את פעילותה בהייטק והתמסרה כולה לפרויקט המילואימניקים שלנו. היא הקימה את האתר, ניהלה את הדאטה, פתרה בעיות והפעילה אותי על בסיס יומי כדי שהמילואימניקים שלנו לא יהיו לבד. כמובן, הכול בהתנדבות מלאה. לנגד עיניה עמדה מטרה ברורה: שאותם עשרות אלפי ישראלים שנטל המלחמה נופל עליהם יקבלו את החיבוק שלנו... תודה לך אפרת בשם עם ישראל. באהבת חינם ננצח".
3,500 עסקים, 100 קטגוריות
המתקפה של החמאס תפסה את משפחת דאום בעת חופשת חג בכנרת, שאותה בילו עם זוג חברים קרובים, שניהם אנשי תקשורת שקיבלו פושים בזמן אמת והעירו אותם עם הבשורה המרה שיש מלחמה בעוטף. "קמנו בבוקר בהלם כמו כולם, הבנו מיד את גודל האסון ולא מיהרנו לחזור הביתה. פחדנו אפילו לעלות על כביש 6 כי כל הזמן היו אזעקות, בסוף חזרנו אחרי שבוע", היא מספרת.
בעודם בצפון התחילו להגיע לטלפון של בעלה, חנוך, בקשות העזרה הראשונות ממילואימניקים ונשותיהם, והיא מיד התגייסה לאירוע. בסופו של דבר עזבה, כאמור, את עבודתה לטובת הפרויקט, שכבר זכה לשם "מחבקים מילואימניקים".
"מעל 20 שנה אני עובדת כמתכנתת, עד המלחמה עבדתי בחברת 'סינמדיה' לשידורים דיגיטליים בירושלים, וב־8 באוקטובר, יום אחרי שמחת תורה, התחלתי לעבוד בחברת סטארט־אפ מחיפה בעבודה מרחוק", היא מספרת. "מהר מאוד גיליתי שבלתי אפשרי להתרכז בעבודה עם החדשות הקשות. חנוך גם לא עמד בעומס הפניות, אז נשאבתי פנימה, ואחרי חודש עזבתי את העבודה והתמסרתי לחמ"ל".
ומה עם המשכורת?
"כמובן, נפגענו כלכלית, כי אנחנו עושים את הכול בהתנדבות, אבל אני מרגישה שזה צו השעה, וברוך השם אנחנו שורדים גם בלי זה".
כשפתחנו את האתר לבנות זוג של מילואימניקים היינו צריכים להוסיף מלא קטגוריות שלא היו לנו קודם, למשל, לק ג'ל"
איך הכול התחיל?
"זה התחיל מפניות בודדות של אנשי עסקים שיצאו למילואים וביקשו מחנוך לפרסם להם את העסק ברשתות שלו. משם זה הלך והתרחב, היו ימים של מאות פניות, ובאיזשהו שלב פשוט לא עמדנו בעומס. אני אשת הייטק, אז אמרתי לחנוך, 'בוא נקים אתר, נעשה את זה מסודר'. שלושה שבועות אחרי זה כבר יצא אקסל ראשון, ואחרי חודש האתר היה באוויר. היום כבר יש לנו 3,500 עסקים ביותר ממאה קטגוריות, וזה כולל גם עסקים של בנות זוג של מילואימניקים ואנשי קבע, שמצאו את עצמן מתפעלות לבד את העסק ואת המשפחה. תראי למשל את המקום היפה הזה שאנחנו יושבות בו ("נועה אפייה מקומית" בקיבוץ קריית יערים. ד"ח). המקום כמעט נסגר כי הבעלים שלו היה במילואים כמה חודשים. חנוך העלה פוסט וברוך השם את יכולה לראות שהמקום מלא. לא מזמן כתב לי אינסטלטור שהיה תקופה ארוכה במילואים בעזה, 'תודה על האתר, קיבלתי כבר עשרה לקוחות דרכו', וזה כל כך מרגש ומשמח. וואלה, לא עשינו כלום וזה כל היופי: לעזור לאלפי מילואימניקים במאמץ קטן".
כמה עסקים של מילואימניקיות יש באתר?
"לא ספרתי ואני גם לא שואלת מה המין של הפונה, אבל בדרך כלל לפי השם וסוג העסק אני מבינה שזה עסק של נשים. כשפתחנו את זה לבנות זוג של מילואימניקים, היינו צריכים להוסיף מלא קטגוריות שלא היו לנו קודם, למשל לק ג'ל".
אתם בודקים שמדובר באמת במילואימניקים ולא סתם בבעלי עסקים שתופסים עליכם טרמפ?
"בטח, בודקים. צריך טופס אישור מילואים רשמי של צה"ל".
מילואימניק הוא VIP
במשך חודשים ארוכים "חמ"ל דאום" היה מורכב משני בני הזוג בלבד ופעל מביתם ביישוב אלעזר שבגוש עציון. רק בהמשך, כשכמעט קרסו, גייסו בהדרגה מתנדבות. "את המתנדבת הראשונה גייסנו כשפנה אלינו מילואימניק בעל שדה אבטיחים. הוא היה צריך למכור אותם דחוף, אז פנינו למישהי שאנחנו מכירים ושאלנו אם היא יכולה לעזור לו, ותוך כמה ימים היא העיפה לו את כל הסחורה. בכל פעם שמגיעה פנייה בנושא בעיות ביורוקרטיות או מיצוי זכויות, אנחנו מטפלים בה מהשורש ומציפים אותה רוחבית, עבור כולם".
תני לי דוגמה לפניות ביורוקרטיות.
"לדוגמה, מישהו שהיה לו דו"ח פתוח ולא שילם בזמן כי הוא במילואים, הורדנו לו את כפל הקנס, או מישהו שיצא לחופשה של יומיים והיה חייב תור לרופא, סידרנו לו תור לאותו יום. אין גוף עסקי או ממשלתי בארץ שאנחנו לא בקשר איתו, כולם הבינו שכשמגיע מילואימניק הוא VIP. אין לו זמן לחכות, או לבוא מחר, ובטח לא בעוד שבועיים. יש גופים שפתחו בזכותנו קו מיוחד למילואימניקים שעובד 24/7, כי מילואימניק לא יכול להיות זמין בין שמונה לארבע. אם הוא מגיע לטלפון רק ב־11 בלילה, צריך שמישהו יענה לו. פנה אלינו מילואימניק שהיה צריך לבטל כרטיס טיסה ואמר 'תודה רבה'. שאלנו על מה, והוא אמר: 'איך שאמרתי שאני מילואימניק, החזירו לי את הכסף מיד ואמרו לי שזה בזכותכם'".
הרבה מילואימניקים פוטרו במהלך המלחמה. מה עשיתם בנידון?
"שתי מתנדבות שלנו עוסקות רק בבעיות תעסוקה. יש לנו מאגר של 2,500 מילואימניקים שמחפשים עבודה, רובם בענף ההייטק, וגם מקומות עבודה שמגייסים עובדים שהיו במילואים. נוצרו שם מאצ'ים (matches) מטורפים. אנחנו מטפלים גם במקרים שבהם מתעורר חשד לפיטורים לא חוקיים של מילואימניקים ובנות זוגם, באמצעות ייעוץ משפטי שתורמת לנו חברת פרטנר. בכלל, הרבה חברות מציעות לנו עזרה, בגלל זה חנוך מקפיד פעם בשבוע לעשות פיימינג (מלשון fame, תהילה. ד"ח), שזה ההפך משיימינג, לכל החברות שעוזרות לנו".
עד מתי החמ"ל יתקיים?
"כל עוד המילואימניקים יזדקקו לנו אנחנו פה, ואני מצטערת להגיד לך שהמילואים יימשכו עוד הרבה שנים קדימה. זה נורא מדכא אבל זה המצב, יש לנו מדינת גבול אחת גדולה. גם אם מחר יכריזו שהמלחמה נגמרה, עדיין אנשים יצאו לסבב של 80-70 יום בשנה לעומת 30-20 יום בעבר. הלוואי שיהיו לנו עוד מתגייסים, שיהיה אפשר להפחית את המספר הזה. הרבה נשים מהיישוב שלי התארגנו נגד חוק ההשתמטות, שהוא נוראי בעיניי".
והמהפכה המשפטית שהתחילה לפני המלחמה?
"אין לי מושג, אני לא מבינה בזה, אני לא יודעת בכלל על מה רבו. אני חושבת שמכונות הרעל משני הצדדים עבדו קשה כדי לא להגיע להסכמות, אבל הרוב יכול היה לסגור את האירוע הרבה קודם. אם לצטט את חנוך, 80% מהעם מסכימים על 80% מהדברים. במקום להתרכז בזה, הרשתות מתעסקות רק ב־20% שלא".
"כיתת הכוננות ביישוב שלנו לא צריכה לרוץ לנשקייה כשקורה משהו, כי לכל אחד יש נשקייה בבית, אנחנו יודעים שבכל רגע נתון עלולים להגיע מחבלים. בעוטף הם חיו בסוג של שאננות"
המלחמה שינתה את תפיסת עולמך הפוליטית?
"לא, תמיד ידעתי שהחיות האלה מסוגלים לעשות את מה שהם עשו ודעתי עליהם לא השתנתה. מה שעשו בעוטף ב־7 באוקטובר הם עשו אצלנו כל הזמן, אבל בקטן. קחי את טבח משפחת פוגל מאיתמר, מחבלים נכנסו אליה הביתה ורצחו את ההורים והילדים במיטותיהם, אפילו על תינוקת בת שלושה חודשים הם לא חסו ורצחו אותה בעריסתה. זה לא 7 באוקטובר? אם הופתעתי ממשהו זה שצה"ל לא היה שם ולא עצר את זה. רצף הכישלונות מטורף: גם הגדר קרסה, גם לא היה מודיעין וגם חיל האוויר לא הגיע, הכול כשל ביחד. זה שבר גדול, כי אם עד עכשיו חשבתי שאני מוגנת יחסית, התברר לי שלא".
ואת עוד גרה בשטחים.
"כן, ודווקא בגלל זה אני יחסית מוגנת, כי אצלנו כן יש צבא ואצלנו כולם עם נשק כל הזמן. כיתת הכוננות שלנו לא צריכה לרוץ לנשקייה כשקורה משהו, כי אין בכלל דבר כזה נשקייה, לכל אחד יש נשקייה בבית. אנחנו יודעים שבכל רגע נתון עלולים להגיע מחבלים. בעוטף הם חיו בסוג של שאננות, כי הגדר - זו שעלתה מעל מיליארד דולר - כביכול שמרה עליהם".
טרגדיה כפולה
דאום נולדה וגדלה בגבעת שאול בירושלים, שישית בין תשעה אחים ואחיות. אמה, חנה, הייתה מורה למתמטיקה, ואביה, הרב יהודה חזני ז"ל, היה מראשי גוש אמונים, שפעל להקמת התנחלויות ביהודה ושומרון, ארגן את הפגנות הימין הגדולות ויזם את מצעד הדגלים ביום ירושלים, שמתקיים עד היום לזכרו.
האב נהרג בשנת 1992 בעת טיול במדבר יהודה, בגיל 47, כשהשביל שעליו פסע התמוטט והוא צנח 15 מטרים אל מותו. דאום הייתה בת 16 בלבד ואחיה הצעיר זאביק היה רק בן שבע. עשר שנים אחרי מות האב, יצא זאביק עם חבר לטיול במדבר יהודה, ובעת שניסה לעשות סנפלינג, האבנים שאחז בהן ניתקו ממקומן והוא צנח מאות מטרים אל מותו. החבר, שחולץ מהוואדי במסוק, סיפר שרגע לפני שזאביק ירד מהמצוק, הוא אמר לו, 'תיזהר, שלא יהיה מעשה אבות סימן לבנים'.
"כשאבא שלי נהרג זו הייתה טרגדיה, היינו בשוק", היא מספרת. "אבא היה הגאווה שלנו, החיים שלנו סבבו סביב ארץ ישראל השלמה, ואחרי מותו, כשנחתמו הסכמי אוסלו, אמרנו, 'טוב שהוא לא רואה את זה, הוא היה מת רק מזה'", היא מחייכת. "לקח לנו עשר שנים להתחיל להתאושש מהמוות שלו, לחזור לחיים, ואז פתאום עוד מכה נוראית. באופן מצמרר זאביק נהרג בדיוק כמו אבא שלי ובאותו מקום, רק שהפעם הבנו טוב מאוד מה זה אומר ובמה זה כרוך, כבר למדנו מה זה אובדן".
לבנה הבכור, איש קבע בן 26, היא קראה על שם אביה, יהודה. אחריו נולדו אביב (בת 23), חיילת בקבע, עידו (16) ויונתן (13). את בעלה חנוך, פובליציסט בעל טור ב"ידיעות אחרונות" וסטנדאפיסט, הכירה דרך חברה משותפת כשהייתה בת 21. "ידעתי בגדול מיהו", היא מציינת. "אחותי חברה של אחותו, וההורים היו חברים באיזשהו שלב. הם היו שכנים שלנו בירושלים עוד לפני שנולדתי, לפני שהם עברו לרמת הגולן".
"כשחנוך ואני הכרנו הופתעתי שיש בן שלא יודע לתקן דברים, גדלתי בבית שלא הזמינו בו אנשי מקצוע. לא הייתה ברירה, אז הלכתי לקנות מקדחה"
אחרי כמה זמן הבנתם שזה זה?
"הוא טוען שהוא ידע בשעה הראשונה, לי זה לקח קצת יותר זמן".
אחרי כמה זמן הוא הציע לך נישואים?
"עד היום הוא לא הציע. פשוט היה ברור לשנינו שזה הולך לשם, ובאמת באותה שנה התחתנו. הוא היה לחוץ, פחד שאני אברח לו" (צוחקת).
"למדתי מהר עם מי יש לי עסק". בחתונתם
מה הוא עשה בחיים כשהכרתם?
"הוא היה קופירייטר במשרד פרסום ועשה צעדים ראשונים בתקשורת. כבר היה לו טור סאטירי בעיתון 'הצופה', וכשיהודה נולד הוא הביא לי לבית החולים גיליון של עיתון 'מעריב' עם הטור הראשון שהוא כתב ב'תרבות מעריב'".
הדמות שלו ב"ארץ נהדרת" נראית לגמרי אבודה ולגמרי תלויה בך. יש מערכון שבו הוא כל הזמן מבקש את אישורך. כמה זה משקף את החיים שלכם?
"משקף בהחלט. אני באמת עושה הכול בבית, הוא לא עושה כלום, אפילו רואה החשבון שלו מכיר אותי, לא אותו. כשהכרנו הופתעתי שיש בן שלא יודע לתקן דברים, גדלתי בבית שלא הזמינו בו אף פעם אנשי מקצוע, כי יש בנים והבנים מתקנים. הייתי בהלם שיש דבר כזה בכלל. לא הייתה ברירה, אז הלכתי לקנות מקדחה, והמוכר שאל אותי, 'זה בשביל בעלך?', ואמרתי לו, 'לא, בשביל עצמי'. הוא בטח ריחם עליי. הרבה דברים אני יודעת לעשות. 'איקאה', למשל, אני מרכיבה לבד, אבל אם אין ברירה אני מזמינה איש מקצוע".
מבאס?
"לא. מההתחלה זה היה ככה, למדתי מהר מאוד עם מי יש לי עסק. זה הבן אדם ואני אוהבת אותו כמו שהוא".
עלמה זק מהממת
חנוך דאום לא נרתע מלחשוף את חייו האישיים, אם זה בתוכנית "מחוברים" (HOT) שבה השתתף לפני 13 שנה ("זה היה גיים צ'יינג'ר מבחינת הקריירה שלו, אנשים נחשפו אליו שם וזה הזניק אותו"); בטורו הפופולרי במוסף "7 ימים"; ובספרים שכתב, "החיים הם תקופה קשה" ו"החיים הם רק תקופה", המבוססים על חייו ועל אישיותו (עם תמונתו על הכריכה) ועובדו לדרמה קומית בקשת 12. הסדרה מציגה בין היתר את הסתירות בחייו של דאום כאדם שגר ביישוב דתי, אך לא שומר שבת ולא חובש כיפה, וכמתנחל שמשמיע דעות ליברליות שמזוהות עם השמאל.
3 צפייה בגלריה
"החיים הם תקופה קשה". "הדמות של עלמה זק בסדרה היא לא בדיוק אני, אבל דומה"
(צילום: פיני סילוק)
לעומת בעלה המפורסם, אפרת פחות נלהבת מהחשיפה - גם לגבי הריאיון הזה התלבטה לפני שנעתרה (למען המילואימניקים) - לכן היה מפתיע לראות אותה על המסך בסדרה של בעלה, ועוד בפריים־טיים. טוב, אם במקרה מצמצתן ייתכן שהחמצתן אותה, אבל המבט שתקעה בו כשהוא מובל לחקירת משטרה אחרי שהסתבך עם מאבטחי השגרירות האמריקאית, היה רב משמעות וניכר שהוא מוכר לו מהבית.
אצלנו בבית שומרים שבת. יש קשיים, זה נכון, והקושי הוא לא רק אצלי, גם אצלו, כי למה הוא לא יכול לנסוע בשבת לים עם כל המשפחה? גם הוא עושה פה ויתור גדול"
"הייתי שם במקרה ואמרו לי 'בואי', אבל זה לא בשבילי הדבר הזה", היא צוחקת. "אני לא שחקנית, אבל גיליתי שזו עבודה קשה מאוד, לשחק. שעתיים של עבודה בשביל שנייה וחצי על המסך. אני לא מחפשת את הפרסום ולא את דקות התהילה, זה לא מעניין אותי. אני כאן בשירות הבעל".
כמה הסדרה "החיים הם תקופה קשה" מבוססת על החיים האמיתיים שלכם?
"מטבע הדברים יש שם אמת ויש שם בדיה, ולא אגיד מה זה מה. חנוך משחק בה את עצמו, ולאשתו בסדרה קוראים אפרת, אבל לילדים בסדרה לא קוראים בשמות של הילדים שלנו, כי זה לחלוטין לא הסיפור שלהם".
מה דעתך על איך שיצאת בסדרה?
"קודם כול עלמה זק, שמגלמת את אפרת בסדרה, פשוט מהממת, היא עשתה תפקיד נהדר. היא לא בדיוק אני, אבל דומה. יש שם די הרבה דברים נכונים, אבל בהגזמה".
איפה את בתוך מערכת היחסים המורכבת שחנוך מנהל עם הדת?
"המורכבות הזאת היא שלו ולמדנו לחיות איתה. אצלנו בבית שומרים שבת, אם זה מה שאת שואלת. יש קשיים, זה נכון, והקושי הוא לא רק אצלי, גם אצלו, כי למה הוא לא יכול לנסוע בשבת לים עם כל המשפחה? גם הוא עושה פה ויתור גדול. אנחנו לא המשפחה היחידה שנמצאת במצב הזה".
אבל אצלכם הכללים השתנו באמצע המשחק. חנוך עבר שינוי.
"זה התחיל לפני 20 שנה, זה לא מהיום וזה גם לא קרה ביום אחד, כל פעם קצת. פעם היו מסתכלים על העולם בשחור־לבן, היום כבר לא. היום מדברים על רצף. אנחנו פשוט לא על אותה נקודה ברצף".
זה הבהיל אותך בהתחלה?
"כן, מאוד. זה לא היה פשוט, אבל למדתי לחיות עם זה, ובסך הכול הפער בינינו הוא לא כל כך גדול. בכל משפחה יש קונפליקטים, ולחיות עם אדם כזה זו מתנה גדולה. אם יש אהבה - ואנחנו כל יום יותר אוהבים מאתמול - אפשר להתגבר על הכול".
