נעה נטע מואטי (25), בוגרת לימודי אמנות וחינוך במדרשת בית ברל. מציגה בימים אלה את תערוכת הגמר שלה, "אישה. עוצמה. זהות" במוזיאון ינקו דאדא בעין הוד. רווקה, גרה בכפר סבא.
היי נעה. התערוכה שאת מציגה בימים אלה, "אישה. עוצמה. זהות", מבוססת על משחק המחשב IMVU. ספרי עליו.
"זו רשת חברתית מבוססת אווטאר שמדמה עולם וירטואלי שיש לו גוון מיני. אני מכירה אותו עוד מגיל תשע. הייתי משחקת אז בהרבה משחקי מחשב, אבל כששיחקתי במשחק הזה העדפתי שאמא שלי לא תראה. הדמויות לבושות בצורה סקסית מוגזמת ומנהלות שיחות בעלות גוון מיני.
"המשחק עניין וסקרן אותי. הרגשתי שהמיניות היא חלק ממני וכשהייתי ילדה לא יכולתי לתת לחלק הזה שם. זו גם הייתה דרך בשבילי להכיר חברים, כי במציאות הקטע החברתי היה מאתגר יותר עבורי".
למה חזרת למשחק הזה דווקא עכשיו?
"החלטתי לחזור אליו עבור תערוכת הגמר במדרשה. הדמות שבניתי אז הייתה מאוד שונה ממני, בלי קימורים ובלי שיער מתולתל, והפעם רציתי לבנות דמות שנראית כמוני".
ומה זה דרש ממך?
"לפי הכללים של המשחק, כדי ליצור אווטאר אישי צריך לרכוש בכסף אמיתי את כל הרכיבים. כל קפל בבטן עולה כסף, כל צלוליטיס, כל נקודת חן. כדי להגיע לגודל שלי הייתי צריכה להוציא הרבה. רציתי לעשות אמנות בזול ולא להשקיע ונאלצתי למצוא פתרון. הפתרון שלי היה להיות זונה וירטואלית".
מה זה אומר?
"בהתחלה בניתי את הדמות הכי קים קרדשיאן שיכולתי, באמת דמות יפהפייה, שלא עלתה הרבה. הסתובבתי איתה בין חדרי צ'אט ופיתיתי אנשים. הייתי מציעה להם סקס תמורת מתנות מרשימת המשאלות שלי, אותם הרכיבים שירכיבו את הגודל שלי. היינו עושים סקס בצורה וירטואלית ובתמורה הם היו קונים לי מתנות".
איך הרגשת עם זה?
"מין וירטואלי הוא בלי גוף, והמעורבות שלי בו היא מינורית, כי הפיקסלים עושים הכול ואני צופה מהצד. לא הרגשתי גועל או דחייה. הרגשתי סקרנות לגבי מה באמת מדליק אנשים בזה. יש משתמשים שהודו בפניי שהם הגיעו לאורגזמות במציאות. יש אנשים שמתגרים מזה, הם חיים את המשחק ומגשימים בעזרתו פנטזיות".
מה קרה כשהשגת את כל הרכיבים שמתאימים לגודל שלך?
"נפרדתי מהדמות הקרדשיאנית ונכנסתי לחדרים כדי לצלם את האינטראקציות של המשתמשים עם הדמות החדשה שלי. הייתי המומה. אנשים לא יצרו איתי קשר. הם צעקו עליי: 'למה את נראית ככה? זה מכוער, תשני את האווטאר שלך'. גירשו אותי מהחדרים. זה היה מביך. אנשים לא רוצים לראות גוף כזה, גם אם הוא וירטואלי".
חווית דחייה מהסוג הזה גם במציאות?
"ברור. חוויתי דחיות והשפלות על רקע הנראות שלי. הקיום שלי הוא טאבו עבור כל כך הרבה אנשים. אם את גם אישה שמנה, גם בטוחה בעצמך וגם מינית וגם מתלבשת איך שבא לך? אוי ואבוי. בחברה הישראלית להיות אישה שמנה זה גזר דין מוות. מצד שני, אני אוהבת את הגוף שלי ואני גם משדרת את זה. אני שמנה מאז שאני זוכרת את עצמי".
עכשיו את מציגה את עצמך בפני כולם בתערוכה. מה בעצם היא כוללת?
"בתערוכה אני מציגה שני קטעי וידיאו מתוך המשחק ושלושה צילומים של האווטארית שלי על בד באורך 4 מטרים. יש שטיח שמאפשר לצופה לשכב, לצפות ולנוח בעולם הזה. זה מפחיד. יש פחד שלא יבינו או שיצמצמו אותי, כי אני מתעסקת בגוף שלי".
"הייתי המומה. צעקו עליי: 'למה את נראית ככה? זה מכוער'. גירשו אותי מהחדרים. אנשים לא רוצים לראות גוף כזה, גם אם הוא וירטואלי"
בואי נדבר על מיניות בעולם האמיתי, איך את חווה אותה?
"אני אדם יצרי עם אופי מיני. הגילוי המיני הראשון שלי היה בגיל 17, והגילוי המיני העצמי התחיל הרבה יותר מוקדם. אם לא הייתי אמנית, הייתי סקסולוגית".
את מתחילה עם גברים כמו שהדמות הווירטואלית הקרדשיאנית שלך הייתה עושה?
"לגמרי. אני באה לגברים הכי גבריים ומתחילה איתם, אני אוהבת להביך אותם".
יש נשים שמנות שמספרות שגברים אוהבים לבלות איתן באינטימיות, אבל לא מעוניינים להיראות איתן בחוץ.
"אנשים לא יוצאים מהארון. להיות עם אישה שמנה - שמנה כמוני ולא מישהי במידה 42 בג'ינס - זה לצאת מהארון, זה להיות מסוגל לכך שחברים שלך יצחקו עליך. יש אנשים שנשים שמנות זה הפֶטיש שלהם. אני לא רוצה להיות מושא לפטיש, אני רוצה להיות בן אדם".
סקס טיפ: "את לא צריכה להגשים את כל הפנטזיות שלך ברגע אחד".
