גלית שירן נאלצה לבנות את חייה מחדש יותר מפעם אחת. בפעם הראשונה היא הייתה צעירה מאוד. היא נישאה ועברה לאוסטרליה עם מי שהיה אז אהבת חייה, ושם נולד בנה הבכור. כעבור כחמש שנים הכול השתנה והיא שבה לישראל עם ילד קטן, ללא מקצוע, השכלה או בסיס כלכלי. “הייתי צריכה להתחיל הכול מהתחלה”, היא מספרת.
בהמשך נישאה בשנית ונולדו לה שתי בנות, אופיר ומאיה. דווקא בתוך השגרה העמוסה של עבודה, בית וגידול ילדים, החליטה לרכוש השכלה. היא השלימה תואר ראשון בחינוך מתמטי ובהמשך תואר שני באותו התחום, שאותו סיימה בהצטיינות.
גם נישואיה השניים הסתיימו, והפעם מצאה את עצמה מגדלת לבדה שלושה ילדים ומתמודדת עם חובות ומשכנתה גדולה. “היו שנים שבהן הייתי במצב הישרדותי. לא היה לי גב כלכלי והיו לי שלושה ילדים ובית להחזיק. לא הייתה לי אפשרות לעצור; הייתי צריכה למצוא את הדרך ולהמשיך”.

להיות עבורם דוגמה

במשך כ־20 שנה בנתה שירן קריירה ענפה במערכת החינוך. היא לימדה מתמטיקה, הדריכה מורים וצוותים, כתבה תוכניות לימוד ומילאה תפקידים מקצועיים וניהוליים. במסגרת עבודתה הייתה אחראית גם על תחום המתמטיקה במגזר הערבי.
במקביל, כדי לפרנס את ילדיה ולהחזיק את הבית, עבדה שעות ארוכות, לימדה שיעורים פרטיים והכינה תלמידים לבחינות הבגרות. למרות המציאות הכלכלית המורכבת, היה לה חשוב שילדיה לא יגדלו בתחושת מחסור.
“גם בתקופות שבהן היה לי מעט מאוד, לא גידלתי את הילדים שלי מתוך תחושה של מסכנות. היה לי חשוב שיידעו שאעשה למענם הכול ושהם יכולים לשאוף ולהגיע רחוק. לא ויתרתי על חוגים, על השכלה ועל התפתחות. רציתי שהם יגדלו בשמחה, במחשבות בריאות ובתחושה שהחיים מלאים באפשרויות. לא רציתי ללמד אותם לפחד מהחיים, אלא לחלום בגדול”.
"רציתי שהילדים שלי ידעו שגם אם נקודת הפתיחה אינה מושלמת, היא לא קובעת לאן אפשר להגיע"
שירן לא הסתפקה באמירות. בזמן שגידלה את ילדיה ועבדה בכמה עבודות, היא המשיכה ללמוד, להתקדם ולהציב לעצמה מטרות. “היה לי חשוב להיות מודל לילדים שלי. הם ראו אמא שעובדת קשה, לומדת בלי סוף, מתקדמת ולא מוותרת לעצמה. לא רק אמרתי להם שצריך ללמוד, לעבוד ולהאמין בעצמך; רציתי שהם יראו אותי עושה את זה”.

"הם מפעל החיים שלי"

כשהיא מדברת על הישגיה, שלושת ילדיה קודמים מבחינתה לעסק, לקריירה ולתארים. “הם מפעל החיים שלי”, היא אומרת.
בנה הבכור הוא רואה חשבון, עובד בחברה מובילה ובמקביל מנהל עסק משלו. אופיר סיימה בהצטיינות לימודי מדעי המחשב באוניברסיטת רייכמן. מאיה היא הנדסאית חשמל, קוסמטיקאית המתמחה בטכנולוגיות ובטיפול באקנה וכיום גם שותפה ב־G.S Clinic.
אולם מבחינת שירן, הצלחתם אינה נמדדת רק בתארים או בתפקידים. “תמיד האמנתי שצריך ללמד ילדים לדוג, ולא להביא להם את הדג. רציתי שהם יהיו עצמאיים, שילמדו, יעבדו, ידעו להתמודד ולא יפחדו מהחיים. אחד הדברים שהכי מרגשים אותי היום הוא שהם אומרים לי שהם גאים שאני אמא שלהם. אני גאה בהם בדיוק באותה המידה”.
המסר שביקשה להעביר להם היה ברור: “רציתי שהילדים שלי ידעו שגם אם נקודת הפתיחה אינה מושלמת, היא לא קובעת לאן אפשר להגיע”.

לא לתת לפחד להחליט

השינויים החדים שעשתה שירן לאורך השנים לא היו נטולי חששות. להפך. “להתגרש כשיש לך שלושה ילדים, משכורת של משרד החינוך, משכנתה וחובות – ברור שזה מפחיד. אבל היה משהו שהפחיד אותי יותר: להישאר במקום שלא טוב לי רק מפני שאני מפחדת לצאת ממנו”.
הבחירה לדייק את רצונותיה, גם כשהדבר כרוך במחיר, מלווה אותה לאורך חייה. “אני לא עושה דברים רק מפני שככה מקובל או מפני שזה נוח לאחרים. אני שואלת את עצמי מה נכון לי ומה אני באמת רוצה. לפעמים משלמים מחיר על בחירות כאלה, אבל החיים קצרים מכדי לחיות אותם בצורה שלא נכונה לך. הפחד תמיד היה שם, פשוט לא נתתי לו להחליט בשבילי”.
היא לא מבקשת למחוק את הפרקים שהסתיימו בחייה או להגדיר אותם ככישלון. “כל מה שעברתי בנה אותי. יש לי שלושה ילדים מדהימים, יש לי את הדרך שעשיתי ואני אוהבת את האישה שאני היום. אני גם מאמינה שעוד מחכים לי דברים טובים”.
במשך שנים הניע אותה גם הצורך להוכיח את עצמה. “היו בחיים שלי אנשים שניסו להקטין אותי, ובמשך תקופה ארוכה זה גרם לי לעבוד אפילו קשה יותר. ככל שניסו לגרום לי להרגיש קטנה, רציתי ללמוד יותר, להתקדם יותר ולהוכיח שאני יכולה”.
היום, היא מעידה, המניע כבר השתנה. “פעם הייתי צריכה להוכיח שאני לא קטנה. היום אני לא צריכה להוכיח דבר לאף אחד. כל מה שאני עושה, אני עושה בשבילי”.

להתחיל מחדש בגיל 50

מה שלא השתנה לאורך השנים הוא הסקרנות והרצון להמשיך להתפתח. “למידה, למידה ולמידה. אני לא יודעת להישאר במקום. אני חוקרת, קוראת ולומדת כל הזמן. כשאני מאמינה במשהו, אני נכנסת אליו בעקביות, באחריות וברצינות. אני מגיעה למטרה אחת וכבר מחפשת את הבאה”.
בגיל 50, אחרי כשני עשורים במערכת החינוך, החליטה שירן לעזוב את המסלול הבטוח ולפנות לתחום האסתטיקה. גם לאחר שהקימה את G.S Clinic היא לא הפסיקה ללמוד ולהשתלם, ולאחרונה סיימה לימודים בתחום הרפואה התזונתית. “זה חלק מה־DNA שלי. אצל החבר’ה שלי כבר יש בדיחה קבועה: ‘מה שירן תלמד השנה?’. ואני באמת כבר חוקרת ובודקת מה יהיה הדבר הבא שאלמד”.
"השאלה שמעניינת אותי היא לא איך להיראות צעירה יותר מחר בבוקר. אני שואלת איך אני רוצה שהעור שלי ייראה בעוד עשר או 20 שנה ומה אני עושה היום כדי לשמור עליו"
כיום, כמי שעומדת בראש הקליניקה ומרצה בתחום האסתטיקה, שירן מבקשת לשנות את השיח סביב ההתבגרות. במקום לרדוף ללא הפסקה אחר מראה צעיר יותר, היא מציעה לשאול שאלה אחרת: איך אנחנו רוצות להזדקן? “אני לא רוצה להפוך אישה בת 60 לבת 30. זו לא המטרה שלי. אני רוצה שהיא תהיה בת 60 עם עור בריא, איכותי, חיוני ומטופח ושתרגיש טוב כשהיא מסתכלת במראה. אני גם לא מחפשת למלא עוד קמט ועוד קמט, למתוח ולהרים כל דבר. אני רוצה לעבוד על האיכות ועל הבריאות של העור, כי אני מאמינה שעור בריא נראה טוב”.

לא לעצור את הזמן

מתוך הגישה הזאת נולדה תפיסת ה - Skin Longevity אריכות החיים של העור. “השאלה שמעניינת אותי היא לא איך להיראות צעירה יותר מחר בבוקר. אני שואלת איך אני רוצה שהעור שלי ייראה בעוד עשר או 20 שנה ומה אני עושה היום כדי לשמור עליו”.
לכן, מבחינתה, טיפול בודד לא יכול להחליף תוכנית מסודרת. “אני לא מאמינה שמטופלת צריכה להיכנס לקליניקה ולשאול איזה טיפול נעשה היום. צריך לאבחן, להבין את מצב העור, להגדיר מטרות ולבנות תוכנית. כמו שיש תוכנית תזונתית ותוכנית אימונים, גם לעור צריכה להיות תוכנית. אני לא מאמינה ב’זבנג וגמרנו’, אלא בתהליכים. ככה בניתי את החיים שלי וככה אני מטפלת בעור”.
מבחינת שירן Skin Longevity לא מתחיל ונגמר בדלת הקליניקה. “אי אפשר לדבר על איכות העור בלי לדבר על האדם כולו. תזונה, שינה, תנועה, סטרס ואורח חיים – הכול מתחבר. כשאני מזינה את הגוף באוכל טוב, מטפלת בעור, מקפידה על תנועה ושומרת על עצמי, אני בעצם אומרת לעצמי: אני חשובה לי”.
היא גם לא חושבת שנשים צריכות להתנצל על הרצון להיראות טוב. “מראה הוא לא הכול בחיים. יש משפחה, בריאות, אהבה, משמעות והגשמה. אבל האופן שבו אנחנו מרגישות מול מה שאנחנו רואות במראה משפיע על הביטחון שלנו, על הנוכחות ועל הדרך שבה אנחנו פוגשות את העולם. מבחינתי, אסתטיקה היא לא רק איך אנחנו נראות, אלא גם איך אנחנו מרגישות עם עצמנו”.