את התקף החרדה הראשון שעברה במסגרת עבודתה כמנהלת רשתות חברתיות במטה החטופים, עברה אוראל ניסן (29) דווקא בעקבות בשורה משמחת על סימני חיים ראשונים שהגיעו מאחד החטופים. "הייתי באמצע פגישה מקצועית שלי עם אחותו, והיא קיבלה את זה בסערת רגשות", מספרת ניסן. "הייתי שם לבד איתה, מנסה לתפקד ולא יודעת איך להרגיע אותה. באותו רגע הרגשתי שכוס המים הרגשית שלי התמלאה על גדותיה וככה הגעתי להתקף חרדה לראשונה בחיי".
ניסן, מגישת פינה בתוכנית הבוקר של קשת 12, הגיעה למטה החטופים אחרי קריירה מוצלחת כמנהלת הסושיאל ב־N12, אבל נשארה בתפקיד פחות מחצי שנה. "הרגשתי שאני לא מצליחה לעמוד באתגרים הרבים מבחינה נפשית", היא מסבירה. "התחלתי באפריל 25 ופרשתי בספטמבר, אבל המשכתי להתנדב במטה עד שכל החטופים החיים חזרו. לא חשבתי שלצד טיפול פסיכולוגי, מדיטציות, ספורט ומעטפת מטורפת שהקיפה אותי, זה יתקוף גם אותי. האירוע הזה הצטרף להמון אירועים קיצוניים רגשית, לפעמים שמחים כמו זה ולפעמים פחות, שאף אחד לא צריך לחוות. אף בן אנוש לא צריך לעמוד חסר אונים מול הרוע האנושי המוחלט הזה ולהישאר שווה נפש".
"עזרתי לזיו עבוד לעשות סרטון שהגיע ל־30 מיליון צפיות וקיבל כותרות בכל העולם. בעקבות העבודה המשותפת הפכנו לחברות קרובות"
כשזה קרה, הבנת מה עובר עלייך באותו רגע?
"ממש לא, פשוט הייתה לי תחושה שאני הולכת למות, ממש ככה. פתאום הרגשתי שאני מאבדת שליטה ולא מצליחה לנשום. היה לי קשה להפריד בין העבודה לחיים הפרטיים, האנשים האלה נכנסו לי ללב ברמות. למשל, זיו עבוד (ניצולת נובה וארוסתו של שורד השבי אלי־ה כהן. ד"ח). לקראת יום האהבה עזרתי לה לעשות סרטון שהיה מאוד רגשי לשתינו, הגיע ל־30 מיליון צפיות וקיבל כותרות בכל העולם. בעקבות העבודה המשותפת הפכנו לחברות קרובות. כשאלי־ה השתחרר מהשבי הייתי בין הראשונות שבאו לראות אותו, עוד לפני החברים שלו. גם הבנות של החטוף רון בנימין ז"ל מרחובות, שנחטף מבארי כשרכב על אופניו, נכנסו לי ללב והפכו לחברות קרובות. הכרנו כשהן חיפשו הכוונה בסושיאל והפנו אותן אליי. הקמתי להן עמוד, יצרתי להן עשרות סרטונים בעברית ובאנגלית, ולאט־לאט נפשי נקשרה בנפשן. הייתי איתן כשהתברר שהוא לא בחיים, וכשהוא הוחזר הפקתי להן את הלוויה, כולל אמנים והגברה. הקשר איתן עדיין נמשך ברמה שאני מגיעה לארוחות שישי".
4 צפייה בגלריה
"נפשי נקשרה בנפשם". בגיאורגיה עם שי בנימין, בתו של רון בנימין ז"ל
(צילום: אלבום פרטי)
איך הגעת לתפקיד מנהלת הסושיאל של מטה החטופים?
"הכרתי את המשפחות מעבודתי בחדשות 12. כשהחלה המלחמה פתחתי חמ"ל הסברה עם עשרות עובדים, הפקנו סרטוני הסברה בחמש שפות שהתפוצצו בכל העולם. כשהציעו לי לבוא להיות מנהלת הסושיאל של המטה קצת התלבטתי, אבל המצפון שלי אמר לי שאם לא אעשה את זה אתחרט כל החיים. התייעצתי עם אנשים שאני מעריכה את דעתם, כמו שיר סיגל, הבת של קית', והם אמרו לי חד־משמעית שכדאי לי לעשות את זה. אני לא מצטערת. יצרנו תוכן מאפס, שהגיע לחשיפות של מאות מיליוני צופים בארץ ובעולם ותרם בסופו של דבר לעסקה".
מה זה אומר בפועל, תפקיד כזה?
"ניהול צוות של עובדים ומתנדבים שצריך להעביר את כל מה שהמחלקות האחרות עושות: שטח, כנסת, זירה בינלאומית וכו', באמצעות פוסטים וסרטונים ברשתות החברתיות. בנוסף, הדהדנו ופמפמנו כל מה שעלה לתקשורת שקשור למטה אחרי שזה שודר ברשתות או באתרים".
דודים מאמצים עם בריכה
היא גדלה ביישוב בצפון, שלישית מתוך עשרה ילדים של זוג חוזרים בתשובה. "ההורים שלי לא עבדו, אבא שלי למד בכולל, ואמא שלי גידלה אותנו. לא פעם מצאנו את עצמנו נזקקים לעזרה, ממש ברמת האוכל", היא מספרת. "סבא וסבתא שלי עזרו קצת, קיבלנו תרומות מעמותות וסיוע מביטוח לאומי, וכשנהיה ממש קשה הגיעו מהרווחה ונשלחתי לפנימייה. למרות שיש לי אחות ואח גדולים ממני, תמיד התנהגתי כמו בכורה מבחינת הדאגה, הטיפול בילדים הקטנים והעזרה בבית, ממש כמו אישה קטנה".
"ההורים שלי לא עבדו, אבא שלי למד בכולל ואמא גידלה אותנו. קיבלנו תרומות של אוכל מעמותות וסיוע מביטוח לאומי"
בגיל 12 הגיעה לפנימיית "אמונה" בעפולה. "אני זוכרת שבאותו יום קיבלתי החלטה בוגרת: ללמוד כל מה שאפשר ולהיות מצטיינת בכול. לקחתי כל חוג אפשרי שהציעו לי: פסנתר, אנגלית, טניס, שחייה וגלישה. נבחרתי למצטיינת השכבה וקיבלתי מענק כספי. בחרתי לראות את הטוב בכל דבר, אני באמת מרגישה שזו הייתה תקופה מאוד טובה בחיים שלי. למדתי באולפנה עד כיתה ז', ובכיתה ח' עברתי לקריית חינוך עפולה. המשכתי לגור בפנימייה, למרות שזו הייתה פנימייה דתית. הצלחתי לשכנע אותם לעשות את הפיילוט הזה, הייתי הראשונה שיצאה ללמוד בבית ספר חילוני, ולכן הרגשתי מחויבות גדולה להשקיע ולהצליח בלימודים".
גדלת במשפחה דתית ולמדת בפנימייה דתית, מאיפה בא לך הרעיון ללמוד בתיכון חילוני?
"אני סקרנית מטבעי והקרבה לעולם החיצוני גרמה לי לשאול הרבה שאלות, לקבל תשובות באינטרנט ולהבין שפחות מתאים לי להיות דתייה. היה חשוב לי לצאת מהעולם הזה בצורה נקייה ולא מרדנית, כי אני מעריכה את הדת, ועד היום אני מדליקה נרות ועושה קידוש. באותה נשימה הרגשתי שכופים עליי את התרבות הזאת ושאני רוצה ללמוד עוד דברים".
"כשלמדתי בתיכון חילוני תמיד ירדתי בהסעה שתי תחנות לפני, שלא יגלו שאני גרה בפנימייה, כי התביישתי"
איך התקבלת בתיכון?
"אף אחד לא ידע שאני באה מפנימייה, הסתרתי את זה. תמיד ירדתי בהסעה שתי תחנות לפני, שלא יגלו מאיפה הגעתי, כי התביישתי, אבל היום אני הכי גאה בזה. כבר נסעתי עשרות פעמים לגייס כספים לעמותת 'אמונה' בחו"ל באמצעות הסיפור שלי. אני זוכרת שסיפרתי פעם בחדר האיפור של החדשות שאני טסה לניו יורק מטעם הפנימייה שלמדתי בה, ואנשים היו בהלם. כולם היו בטוחים שאני איזו צפונבונית מפונקת".
איך היה הקשר שלך עם ההורים כשהיית בפנימייה?
"הם פחות אהבו את זה שעברתי לתיכון חילוני, והביקורים בבית נעשו טעונים וקשים. כשחזרתי לפנימייה בימי ראשון היה לי קשה לתפקד, הייתי על 20% אנרגיה והבנתי שהבית עושה לי רע. בסוף פשוט הפסקתי לנסוע לשם. נשארתי בפנימייה חודשים ארוכים, לפעמים נסעתי לשבתות עם חברים מהפנימייה. מצאתי את עצמי בגיל 14 לבד".
לא היה אף אחד שיעזור לך?
"כשסבא וסבתא שלי נפטרו באתי לשבעה, ושם הכרתי את המשפחה המורחבת של אבא שלי. יום אחד אח שלו ואשתו שאלו אותי למה אני נשארת שם כל הזמן, אז אמרתי להם שאין לי לאן לחזור. הם הציעו לי לבוא אליהם לסופ"ש בגני יהודה, ואת יודעת מה זה לילדה כמוני לבוא לבית כזה מפנק ואוהב עם בריכה וג'קוזי? אהבתי לבוא אליהם, התחלתי להגיע כמעט כל סופ"ש, והם סוג של אימצו אותי, ברמה שהם התחילו להגיע לאסֵפות הורים. אחרי שנה הם אפילו הציעו לי לעזוב את הפנימייה ולעבור אליהם, אבל העדפתי להישאר ולסיים שם את התיכון. הם אנשים מדהימים, אני באמת לא יודעת איפה הייתי היום בלעדיהם. הם תכננו לצאת לפנסיה ולעבור לבית נופש מהמם שהם קנו בכרתים, אבל בעקבות המלחמה הם החליטו להישאר בשנים הקרובות בארץ ועברו ליישוב כחל כדי לעזור לשקם את הצפון. הם יהיו אלה שילוו אותי לחופה בבוא העת, לא נראה לי שאזמין את ההורים שלי לחתונה בכלל".
את כועסת עליהם?
"פעם כעסתי, אבל היום אני מבינה את הסיטואציה בצורה בוגרת יותר, אז אני סולחת ומשחררת".
את בקשר עם האחים שלך?
"לא. ניסיתי לשמור איתם על קשר, אבל מאתגר לתקשר איתם, אנחנו לא דוברים את אותה שפה. הם אפילו לא התגייסו לצבא, היחיד שהתגייס הוא אחי הגדול. הוא למד בישיבה בירושלים, התגייס כחובש בצנחנים והוא היחיד שאני בקשר איתו. כשהוא נכנס להילחם בעזה והבנו שלפי החוק אם קורה משהו הדירה והכסף הולכים להורים, הכנתי צוואה. הבנתי כמה זה חשוב".
הטרדה מינית ותחקיר
לעבודה בטלוויזיה הגיעה ניסן כשניסתה לעניין את חברת החדשות לעשות תחקיר על גינקולוג שהטריד אותה מינית. "הלכתי אליו לבדיקה שגרתית, והבנתי שהבדיקה שהוא עשה לי לא שגרתית בכלל", היא מספרת. "לא הייתי בטוחה מה זה היה, אבל הבדיקה התארכה הרבה מעבר לרגיל והיה לי לא נעים. לא נרדמתי כל הלילה, למחרת סיפרתי לדוד שלי, שהוא רופא כירורג בכיר, והוא יעץ לי לכתוב מכתב לקופת החולים ולפרט את המקרה. הם ענו לי במייל גנרי שמאוד עצבן אותי, אז כתבתי פוסט בקבוצת 'המלצות והזהרות על גניקולוגיות.ים' בפייסבוק, ותוך שעה קיבלתי עשרות תגובות מנשים שחוו את אותו דבר מאותו רופא. החלטתי שזה לא הגיוני שהוא ימשיך לעבוד ולהטריד נשים, וחיפשתי דרך לפרסם את זה. נכנסתי לאתר של חדשות 12 וראיתי שהדרך היחידה ליצור איתם קשר היא רק דרך לשונית הדרושים, אז שלחתי קורות חיים וכתבתי שאשמח להציע להם תחקיר עם עשרות מרואיינות ונפגעות ושאני מוכנה לחזור אליו עם מצלמה נסתרת אם צריך".
רצית לעשות את התחקיר בעצמך?
"בכלל לא. באותה תקופה הייתי מאמנת כושר, מדריכת טיולים וברמנית והייתי עסוקה מעל הראש, אבל הם אמרו לי, 'בואי לראיון עבודה, אנחנו מחפשים תחקירנים'. זה היה בתקופת הקורונה, לא היו טיולים והברים היו סגורים, אז החלטתי ללכת על זה והתקבלתי. לימים עבדתי על התחקיר הזה עם מיכל פעילן. זה משהו שתמיד בער בי, לשנות את המציאות ולהשפיע לטובה".
רצית להיות עיתונאית כשהיית קטנה?
"תחום העיתונות בכלל לא סקרן אותי, כשהייתי ילדה רציתי להיות רופאה, ובצבא שירתי כחובשת קרבית בתאג"ד שכם. ראיתי בזה הזדמנות להתחיל את הקריירה בגיל צעיר, אבל גיליתי שהתחום הזה לא מתאים לי. טיפלתי בעשרות פיגועים ותאונות בשומרון. יום אחד הגעתי לזירת פיגוע הירי שבו נרצחו איתם ונעמה הנקין ז"ל לעיני ארבעת ילדיהם. חטפתי טראומה מזה שלא הצלחנו להגיע בזמן כדי לעשות להם החייאה. לא הצלחתי להסתכל למשפחה בעיניים, זה היה יותר מדי בשביל הנפש שלי. עברתי בסיס והחלטתי להתנתק מתחום הרפואה. אחרי השחרור למדתי משחק ביורם לוינשטיין. מאוד נהניתי בלימודים, קיבלתי תפקידים ראשיים בלי מאמץ וחשבתי שאהיה שחקנית. כשסיימתי עזבתי את התחום, אבל עכשיו התחלתי לעשות אודישנים".
איך נהפכת מתחקירנית למנהלת סושיאל?
"אני אוהבת מאוד להעביר מסר באמצעות וידיאו, זו התשוקה שלי. כשעבדתי כתחקירנית כל הזמן צילמתי סרטונים מאחורי הקלעים עם הכתבים והמגישים, וזה התפוצץ ברשת. בסוף ראו שאני טובה בזה והציעו לי להיות מנהלת הסושיאל של N12".
ההורים שלך יודעים שאת מצליחה?
"אבא שלי מכור לחדשות, ואני מניחה שהוא ראה אותי בתוכנית הבוקר של רסקין, אבל אני לא יודעת את זה בוודאות".
ביטול חתונה ואהבה חדשה
היום ניסן היא יוצרת תוכן עצמאית ברשתות החברתיות, מתחזקת 37 אלף עוקבים באינסטגרם ועוד 80 אלף עוקבים בטיקטוק, רק אל תגידו עליה שהיא משפיענית, כי היא עלולה להיעלב. "קשה לי עם המילה הזו, כי בארץ משפיענית זה שם נרדף לקוד קופון, ואני לא שם", היא מסבירה. "אני חיה ונושמת תוכן מאז שיש לי אייפון ביד. אני יודעת לצלם, לערוך ולהעביר מסר, אני נותנת ערך מעבר למה ששתיתי ומה אכלתי כדי למכור ביוטי. יש כל כך הרבה קמפיינים ופרויקטים שמציעים לי, הטלפון שלי קורס מהצעות עבודה, כולל פוליטיקה וחברות ענק, אבל אני מרוצה מהעצמאות שלי. אני רואה את עצמי כגוף שידור שמביא תוכן ייחודי. אף פעם לא התעסקתי רק בסושיאל של עצמי, החיים הפרטיים שלי תמיד היו על הדרך. אני שואפת הכי גבוה, אבל בשנתיים האחרונות הבנתי את משמעות החיים, ואם עד עכשיו הקריירה הייתה בראש סדר העדיפויות, כרגע הכי חשוב לי להשקיע בזוגיות".
"משפיענית זה שם נרדף לקוד קופון, ואני לא שם. אני חיה ונושמת תוכן מעבר למה שתיתי ומה אכלתי כדי למכור ביוטי"
כבר חצי שנה שניסן מתחזקת זוגיות עם תומר אלמוג (30), שנכנס לחייה שנתיים אחרי שביטלה חתונה ברגע האחרון, בתום שבע וחצי שנות זוגיות. "כבר היו אולם, שני דיג'ייאים ושמלה של מעצב־על מניו יורק שעכשיו אני רוצה לתרום, כי אין מצב שאני אתחתן איתה, זו אנרגיה לא טובה", היא אומרת.
מה קרה?
"הרגשתי שאנחנו החברים הכי טובים אבל לא בני זוג. לא היינו באותו מקום. לא ויתרנו בקלות, היינו בטיפול זוגי, אבל הפערים היו גדולים מדי. אני מאוד מעריכה אותו ומאחלת לו רק טוב, הוא התחתן ואשתו בהיריון, ואני שמחה בשבילו".
"כשביטלנו את החתונה כבר היו אולם, שני דיג'ייאים ושמלה של מעצב מניו יורק שעכשיו אני רוצה לתרום"
כמה היה לך קשה להתמודד עם הפרידה ועם ביטול החתונה?
"עברתי תקופה קשה, עד שאחד המנהלים בטלוויזיה זיהה את זה ואמר לי, 'קחי לך רגע, טוסי, טיילי ותחזרי רעננה'. תכלס הרווקות הייתה תקופה מהממת, הייתי מחוזרת ויצאתי לדייטים עם אנשים מיוחדים, אבל אף אחד לא הצליח לתפוס אותי עד שהכרתי את תומר. אני מרגישה כמו שבחיים לא הרגשתי, אני אוהבת אותו ברמה שאני חושבת עליו כל היום ורק מחכה לראות אותו. הוא מלמד אותי מהי אהבה ומהי חברות, וזה מרגש אותי ברמות, כי לא חשבתי שאפשר לאהוב ככה ולסמוך ככה על מישהו. היו הרבה בחורים שנבהלו מזה שאני מצליחה ושאפתנית, והוא מצליח להכיל את זה".
אז יש חתונה באופק?
"אנחנו עדיין לא שם. אני מאוהבת, אבל אנחנו רק חצי שנה ביחד ואני גם ממש לא בלחץ. אם כל דבר שאני עושה בחיים אני מעדיפה שזה יהיה איתו, זה סימן טוב, לא?".
