ענת עצמון, שנמצאת כבר 19 שנה בזוגיות פרק ב' עם דני סנדרסון, סיפרה לאחרונה בפודקאסט של עדי שילון על הדייט הראשון שלהם: "למחרת טסתי ללונדון. בסוף הפגישה הסתכלתי עליו והוא אמר: 'אני יודע שאני נמוך, אבל אשתדל לגבוה עד שתחזרי'".
עצמון אמרה שבאותו רגע ידעה שהיא שלו לעולמים. "הוא כל כך הצחיק אותי". על הדרך הודתה שגובה אף פעם לא היה פרמטר חשוב מבחינתה. זאת בניגוד לשילון, שהסבירה מדוע היא מתעניינת כל כך בחודו של המטר. "אני ברווקותי, לפני שהכרתי את בעלי, תמיד שאלתי לפני דייט מה הגובה של הבחור. בתור בחורה גבוהה, לא רציתי להרגיש גדולה מדי על הגבר שלי. אם הבחור היה עונה שהוא מתחת ל־1.85 מ' הייתי ממציאה שאני חולה ומבטלת".
אלא שבסוף שילון התחתנה עם גבר שנמוך ממנה ב־8 סנטימטרים. וכשהתגרשה? ובכן, מתברר שלא כל מה שאנחנו לומדות בפרק א' מצליח לשרוד את הדרך לפרק ב'. "חשבתי: טוב, בסדר. עכשיו החלום שלי לבחור גבוה יתגשם".
השיח הזה החזיר אותי לשאלה שמעסיקה אותי כבר שנים: האם בפרק ב' אנחנו באמת נעשות פתוחות ומשוחררות יותר, או שאנחנו פשוט מגיעות אליו עם אותן שריטות של פרק א', רק עם הרבה יותר מודעות לכך שהן מטופשות?
כששמעתי את הווידוי של שילון, הנהנתי מול הרמקול והרגשתי שהנה, מישהי מדברת מגרוני. כי גם לי תמיד היה אישיו עם גובה. הבחור לא היה צריך להיות כוכב NBA, גם לא כזה שאוכל להיכנס לו מתחת לבית השחי במקרה של גשם. דרישה אחת: כשאנחנו מתנשקים בעמידה, לא לחוש כמו מנוף בנמל חיפה.
אלא שאז שילון המשיכה לדבר והתברר שבכל הקשור לצמיחה אישית, היא השאירה לי אבק. בן זוגה הנוכחי, אקי אבני, נמוך אפילו יותר מבעלה הראשון. אצלי, לעומת זאת, הצמיחה היחידה עם השנים הייתה במספר הוורידים הבולטים ברגליים.
ובאמת שניסיתי. מאז שהתגרשתי יצאתי גם עם גברים נמוכים ממני, נאים ומקסימים. אבל ברגע שנעמדנו זה מול זו כדי להגיד שלום, הכימיה מיהרה לחפש כיסא לשבת. ואני לא לבד. השבוע עלתה בקבוצת גרושות וגרושים בפייסבוק השאלה: "פערי גבהים: פשרה או דיל ברייקר?". רוב הנשים היו נחרצות: "אם אני צריכה לרדת מהעקבים, הוא יורד מהפרק".
בעבר ראיינתי חוקר שהסביר שההעדפה הנשית לגברים גבוהים נטועה באבולוציה: גובה סימן במשך דורות כוח ויכולת הגנה. ובעוד שהיום אנחנו כבר לא זקוקות לגבר גבוה שיגן עלינו מפני טורף בסוואנה, משהו מהמשיכה הזאת נותר צרוב בנו. ואם האבולוציה התחילה את העבודה, התרבות הפופולרית דאגה לתחזק אותה: כששחקן נמוך לוהק לצד אישה גבוהה ממנו, במשך שנים נעשו מאמצים לטשטש את הפער. תשאלו את טום קרוז.
וזה אולי הדבר המעצבן בשריטות שאנחנו סוחבות: אפשר לזהות אותן, להבין מאיפה הגיעו ואפילו לצחוק עליהן. ועדיין, זה לא אומר שקל לשים עליהן פלסטר ולהמשיך לדייט הבא.
אבל לפחות בהוליווד, משהו מתחיל להשתנות. זנדאיה גבוהה מטום הולנד, בן זוגה בחיים ועל המסך, והפער ביניהם נשאר גלוי גם בסרטי "ספיידרמן". בראיונות סיפרה השחקנית שאהבה את העובדה שהבמאי לא ניסה להסוות אותו בעזרת הטריקים המוכרים: "אני שונאת שצריך לרמות ולהעמיד פנים". הולנד, מצידו, מיהר להתבדח: "שימו אותי על ארגז תפוחים!". וגם אני מאמינה שהשינוי עוד אפשרי, שאם אפגוש מישהו שיצחיק אותי כמו סנדרסון או שסתם יהיה האדם הנכון, הארגז שלי יסיים כעצי הסקה ומהתפוחים נעשה סיידר.
פורסם לראשונה: 23:35, 24.09.26
