טל כהן־קלדררו (27) היא המתלוננת הראשונה נגד פרופ' אריה לוין, לשעבר מנהל יחידת הגסטרו בוולפסון, שהורשע באונס ובמעשים מגונים במטופלות ורישיונו נשלל לצמיתות.
איך הרגשת כששמעת שלוין הודה במסגרת הסדר טיעון במעשים המיוחסים לו? "בירכתי על העסקה עוד לפני שנחתמה. הפרקליטות עדכנה אותי שבמסגרת הסדר הטיעון הורידו את סעיף מעשי האינוס נגדי, והמירו אותו ב'ביצוע בדיקות פולשניות ללא הסכמה, תוך שימוש לרעה בכוח המשרה'. בהתחלה הייתי מזועזעת, רציתי שהוא ייענש על כל מה שהוא עשה לי, אבל הבנתי שאם הוא יודה במעשיו והרישיון שלו יישלל לצמיתות, אני את שלי עשיתי".
מה העונש שהוא יקבל במסגרת ההסדר? "ההסדר לא כולל הסכמה לגבי העונש, אבל הוסכם שרישיונו יישלל, הוא התחייב להפקיד פיצוי לנפגעות בסך 750 אלף שקל והוא ירַצה מאסר בפועל. מבחינתי זה ניצחון גדול, הכי חשוב שהוא לא יעבוד יותר ולא ייגע יותר בילדות".
"אף פעם לא הרגשתי אצלו נוח. עוד לפני שהתחיל לגעת בי הוא היה מכריח אותי לחבק ולנשק אותו בסוף כל ביקור"
למה בחרת לחשוף באינסטגרם שאת אחת הנפגעות? "כי אין לי מה להסתיר, להפך. הבושה לא בצד שלי, וזו גם הדרך שלי לתת כוח והשראה לנערות ונשים שיקומו ויתלוננו על אנשים שהרסו להן את החיים. ניצחתי את גוליית, ואני סוף־סוף יכולה לספר את זה לעולם ולא לשתוק יותר".
למה מלכתחילה הגעת אליו? "נולדתי פגית, אמא שלי לא יכלה להיניק אותי, אז נתנו לי פורמולה. בגיל שלושה ימים המעיים שלי נקרעו כי פיתחתי אלרגיה ללקטוז. נכנסתי לקריסת מערכות, כל המכשירים שהייתי מחוברת אליהם התחילו לצפצף בו־זמנית. הכניסו אותי לניתוח חירום, כרתו לי 60% מהמעי וחיברו אותי למכשיר גסטרוסטום להשלמת תזונה. בגיל שש אובחנתי כחולת קרוהן, אחרי שהתחילו לי כאבי בטן נוראיים. לקחו אותי למיון בוולפסון ושם פגשתי לראשונה את הרופא המדובר, שהיה ראש מחלקת גסטרו ילדים. הפכתי להיות מטופלת קבועה שלו, אבל עד גיל 12 הכול היה פחות או יותר בסדר".
2 צפייה בגלריה
אריה לוין לפני הגשת כתב האישוםאריה לוין לפני הגשת כתב האישום
פרופ' אריה לוין. "אמרו לי לא להתלונן נגד רופא בכיר, כי מי יאמין לי?"
(צילום: שמוליק דודפור)
מה היה פחות בסדר? "אף פעם לא הרגשתי אצלו בנוח, עוד לפני שהתחיל לגעת בי. למשל, הוא היה מכריח אותי בסוף כל ביקור לחבק ולנשק אותו. לא אהבתי את זה, אבל ההורים שלי אמרו שאני חצופה, הם התייחסו לזה כאל חיבוק אבהי. מבחינה מקצועית הוא נתן לנו מענה. ההורים שלי העריצו אותו, בשבילם הוא היה אלוהים, בגלל זה גם האכזבה ממנו גדולה כל כך".
מתי הוא התחיל לתקוף אותך מינית? "בגיל 12 הגעתי לבדיקה שגרתית והוא שאל אם קיבלתי מחזור. שאלה מוזרה, לא הבנתי מה זה קשור לגסטרו. הוא ביקש כרגיל שאשכב על מיטת הטיפולים, הייתי רגילה להיכנס עם אמא שלי, אבל הפעם הוא אמר 'די, את מספיק גדולה, אמא תחכה מאחורי הווילון'. נכנסנו רק שנינו והוא עשה מה שעשה, כשאמא שלי מאחורי הווילון".
הוא לא פחד שתצעקי? "הוא ידע שאני פוחדת ממנו, ואני באמת שתקתי. רק כשיצאתי אמרתי לו שאני שונאת אותו. אמא שלי הייתה מזועזעת ואמרה 'איך את מדברת? הוא עוזר לך'. בדיעבד אני מבינה שניסיתי להגיד לה, אבל היא חשבה שאני מתלוננת על הבדיקה שהייתה לא נעימה, היא לא העלתה על דעתה מה קרה מאחורי הווילון. המשכתי להגיע אליו לביקורות כמה פעמים בשנה, ועד גיל 16 הוא המשיך במעשיו ואני שתקתי כי פחדתי. הוא פרופסור גדול ומבוגר עם הרבה תארים, ומי אני? פחדתי שלא יאמינו לי. בשלב מסוים התחלתי להגיד לו שאני במחזור, כי לא רציתי שיבדוק אותי, וככה הצלחתי לעצור אותו. המשכתי להגיע אליו לביקורות עד גיל 18".
מה קרה בגיל 18? "עברתי למחלקת בוגרים. בהתחלה הוא אמר 'אם את רוצה, אוף דה רקורד אני אוכל לבוא לטפל בך שם', ואמרתי לו 'לא תודה, אני לא רוצה להיות מטופלת שלך יותר'. יצאתי מהחדר שלו בשירה וריקודים".
מה היה הטריגר שגרם לך להתלונן נגדו? "בגיל 20 בערך הגעתי לביקורת והרופאה אמרה שצריך לבצע בדיקה מהסוג הפולשני, שהוא היה עורך לי באופן קבוע. לא הסכמתי לעשות את הבדיקה, והיא אמרה 'מה יש לך? עברת את זה מיליון פעם', ובאותו רגע הכול התפרץ. פשוט התפוצצתי מול הרופאה ומול אמא שלי וסיפרתי הכול".
"סיפרתי לבעלי כבר בדייט השני שאני פוסט־טראומטית. בהתחלה הוא לא רצה להיכנס לזה, אבל בסוף הוא ליווה אותי לכל הדיונים"
איך הן הגיבו? "אם אני זוכרת נכון הן פשוט שתקו, מההלם. אמא שלי תיארה את זה כפטיש של 20 קילו על הראש. כעבור שעה הרופאה התקשרה אליי ואמרה 'בואי נגיש תלונה לבית החולים', וככה התחילה הפרשה. עברתי תחקור וגם התעמתי איתו. היה קשה לראות אותו שוב, חשבתי שלא אראה אותו יותר לעולמי עד. אחרי התחקור בבית החולים יעצו לי להגיש תלונה במשטרה, וכך עשיתי. עורך הדין שלו ביקש שאעשה בדיקה במכון לרפואה משפטית כדי להוכיח שבאמת נאנסתי. סירבתי, זה היה חתיכת טריגר. בעקבות התלונה שלי הגיעו נשים נוספות, לצערי על רוב המקרים שלהן כבר חלה התיישנות".
איך התקיפות המיניות השפיעו על חייך? "הייתי מלכת הכיתה והתחלתי להתנהג כמו ילדה בת חמש. חזרתי לשחק בבובות, צפיתי בקלטות ילדים ואף אחד לא שם לב לדגלים האדומים. בכיתה עשו עליי חרם, כי הייתי ילדותית מדי. לפני כן הייתי תלמידה מצטיינת ופתאום הידרדרתי מאוד בלימודים. הוריי חשבו שזה מרד נעורים, אבל בדיעבד התברר שזו הייתה רגרסיה, תופעה שקורית הרבה פעמים בעקבות מקרי אונס. עד היום אני סובלת מפוסט־טראומה. יש לי התקפים חמורים, בעיקר בעקבות תחושה של חוסר שליטה. למשל, אם מישהו יעשה במקומי משהו שאני אמורה לעשות, אני יכולה לאבד את זה. גם ביקור אצל רופא ממין זכר יכול לגרום לי התקף, וגם לשמוע את השיר 'אייריס' של גו גו דולס, כי הוא התנגן באחת הבדיקות. כתוצאה מהפוסט־טראומה יש לי פחד מגברים. אני יכולה ללכת ברחוב, לראות גבר שרק מזכיר את הרופא, ולחטוף התקף".
אז איך הכרת את בעלך, עומר? "הכרנו באפליקציית OkCupid, נכנסתי אליה אחרי שאמא שלי לחצה עליי. היא רצתה שאתחיל להכיר בני זוג ולחיות חיים בוגרים, אז עשיתי זאת זה רק כדי לרַצות אותה, לא חשבתי שייצא מזה משהו. עומר היה הגבר השלישי ששלח לי הודעה, הוא כתב לי 'מה את אוהבת לאפות?' כי כתבתי שאני אוהבת לאפות, וזה מצא חן בעיניי. התחלנו לדבר, במשך חודש הוא ניסה לקבוע איתי דייט וכל פעם ביטלתי, מהפחד. כשכבר הסכמתי, חטפתי קורונה והייתי צריכה להתאשפז. הוא המתין לי בסבלנות ולא ויתר עליי, זה ממש שבה את לבי. אחרי שהחלמתי נפגשנו ב'קפה גן סיפור', ואיך שראיתי אותו ידעתי שהוא האחד. שנה לאחר מכן התארסנו, וכעבור שנה נוספת התחתנו".
"בגיל 12 הגעתי לבדיקה שגרתית והוא שאל אם קיבלתי מחזור. שאלה מוזרה, לא הבנתי מה זה קשור לגסטרו. הייתי רגילה להיכנס עם אמא שלי, אבל הפעם הוא אמר 'די, את מספיק גדולה, אמא תחכה מאחורי הווילון'"
מתי סיפרת לו? "בדייט השני. יצאנו לסרט, ובזמן שחיכינו שהסרט יתחיל אמרתי לו שאני פוסט־טראומטית בתוך הליך משפטי. בהתחלה הוא לא רצה להיכנס לזה, אבל כשהוא החליט שכן, הוא נכנס עד הסוף ואפילו ליווה אותי לכל הדיונים המשפטיים. שבוע לפני החתונה הייתי צריכה לתת עוד עדות והוא בא איתי. זכיתי בבעל מהמם".
איך הוא הציע לך נישואים? "הוא כרע ברך בחולות חולון, ונדקר מהסרפדים. אחרי שאמרתי לו 'כן', הלכנו לסופר־פארם לקנות פניסטיל (צוחקת). התחתנו בפורים ועשינו חתונת דיסני מהאגדות, אני הייתי רפונזל ועומר היה פלין, הנסיך שהציל אותה מהמגדל. במקרה שלי המגדל הוא הפוסט־טראומה. עכשיו אנחנו בדרך להגשים את החלום הבא - ילדים".
במה את עוסקת? "יש לי תואר באמנות והיום אני יוצרת בנייר ובעלת סטודיו ביתי לעיצוב כרטיסי ברכה, גלויות, יומנים ואלבומים בעבודת יד. בנוסף אני מנהלת את קהילת 'ברכה לנד' בפייסבוק, שמונה כ־13 אלף נשים יוצרות בנייר".
העצה הכי טובה שקיבלת "להקשיב לעצמי, הגוף שלי יודע הכי טוב".
העצה הכי גרועה שקיבלתי "לא להתלונן נגד רופא בכיר, כי מי יאמין לי?"