ד"ר אורלי גרובייסן־דוקה בת 27, רופאה, תורנית־חוץ בשני בתי חולים, מאורסת, מתגוררת ברעננה
חזרה בתשובה: "נולדתי וגדלתי במשפחה יהודית־מסורתית במקסיקו סיטי וחגגנו את כל חגי ישראל. כשהייתי בת תשע, חזרנו בתשובה ולמדתי בבית ספר דתי־לאומי, שכלל שיעורי עברית. בגיל 15 נסעתי עם המשפחה לארץ בפעם הראשונה והתאהבתי. אחרי התיכון הגעתי לשנת הכשרה במסגרת תנועת הנוער 'בני עקיבא'. למדנו, טיילנו והתנדבנו בקיבוץ ובצה"ל. כשהסתיימה השנה, הייתה לי תחושה שזו לא הפעם האחרונה שלי בישראל".
לימודי רפואה: "כשחזרתי הביתה התחלתי ללמוד רפואה, במחשבה שאת ההתמחות אעשה בישראל. אחד השיקולים שלי היה שבארץ המחקר הרפואי מפותח לעומת מקסיקו, כי רציתי לעסוק גם במחקר ולא רק לטפל.
"סיימתי שש שנות לימודי רפואה, ובמהלך הסטאז' הבנתי שאני רוצה להתמחות ברפואת נשים. זו זכות להשתתף בתהליך הפריון ולראות את הכוח הנשי. אחרי שסיימתי סטאז' הגיע 7 באוקטובר והבנתי שיש בארץ צורך גדול ברופאים. הרגשתי שאני לא יכולה לחכות יותר ורציתי לבוא לעזור. התחלתי להתכונן לעלייה ולמבחן הממשלתי ברפואה לעולים חדשים".
2 צפייה בגלריה
ד"ר גרובייסן־דוקה בבית החולים במקסיקו סיטי שבו עבדה לפני שהגיעה לארץ
(צילום: אלבום פרטי)
אהבה: "יוסף הוא בן הזוג שלי מגיל 19. כשאני למדתי רפואה הוא למד פיזיקה באוניברסיטה אחרת והגיע תשעה חודשים לפניי לארץ על ויזת סטודנט. כיום הוא לומד לתואר שני באוניברסיטת בר־אילן".
עלייה: "באוגוסט 2024, בשיא החום והלחות, הגעתי ארצה והתמקמתי במרכז הקליטה ברעננה. כבר הכרתי את המנטליות הישראלית משנת ההכשרה, אז לא הופתעתי, אבל הייתי בהלם מהמחירים בסופר. האוכל כאן עולה פי שניים ממקסיקו. למדתי חמישה חודשים באולפן. הקליטה הייתה קלה בזכות אחותי ובעלה, שעלו ארצה שנתיים וחצי לפניי ועזרו לי".
"הכרתי את המנטליות הישראלית משנת ההכשרה, אז לא הופתעתי, אבל הייתי בהלם מהמחירים בסופר"
תחב"צ: "בחודש הראשון הייתי צריכה לנסוע למשרד הרישוי בפתח תקווה. עליתי על אוטובוס והתביישתי לשאול את הנהג אם זה הכיוון הנכון. בשלב מסוים ראיתי באפליקציה של התחבורה הציבורית שאני בכלל לא בכיוון, אז ניגשתי אליו ושאלתי: 'אתה לא נוסע לפתח תקווה?', והוא ענה: 'לא, אני נוסע לנתניה' והתחיל לצעוק עליי למה לא שאלתי אותו. כמעט התחלתי לבכות, ואז גם הנוסעים צעקו עליי: 'למה לא שאלת?'. בסוף הוא עצר לי ליד אי־תנועה בלי מדרכה והייתי צריכה לחצות כביש מהיר".
התמחות: "חודש אחרי שהגעתי ארצה, עשיתי את המבחן ברפואה לעולים, ואחרי חודשיים קיבלתי רישיון רפואה ישראלי. אני מתרגלת לשפה ולתרבות של הרופאים והמטופלים. לפעמים אני אומרת מילה לא נכונה, ולא מבינים אותי, ואני נאלצת לעבור לאנגלית.
"בקרוב אתחיל התמחות ברפואת נשים. עמותת 'גבהים', שמסייעת בהכוונה מקצועית לעולים חדשים, עזרה לי לאורך הדרך: הם חיברו אותי לגינקולוג דובר ספרדית, שנהיה המנטור שלי, ועזרו עם כל הביורוקרטיה".
ידיים פתוחות: "למרות שהגעתי בתקופת מלחמה, אני שמחה שעליתי, בזכות תחושת האחווה. גם אם אנחנו לא חושבים אותו דבר, אנחנו יחד ומחזקים אחד את השני. מאז שהגעתי לפה, אני פוגשת רק ידיים פתוחות, שרוצות לעזור לעולים חדשים".
השאלון:
איזה הרגל מקסיקני כדאי לישראלים לאמץ?
"להגיד בוקר טוב גם אם אתם לא מכירים את האדם שמולכם".
למה את הכי מתגעגעת במקסיקו?
"למנה שנקראת צ'ילקילה - כמו טורטייה, עם סלסה חריפה, ביצה או גבינה".
לְמה לא תצליחי להתרגל כאן?
"שצועקים. לפעמים אני שואלת מישהו, 'למה אתה צועק?', והוא צועק עליי: 'מה??? אני לא צועק!'"
מה המקום האהוב עלייך בארץ?
"היערות בצפון, שהכרתי כשעשיתי חלק משביל ישראל".
פורסם לראשונה: 08:03, 05.10.25
