"איך את מספיקה הכל?", היא שאלה שחגית ביליה (55) רגילה לשמוע: איך את מספיקה גם להיות "לייזה פאנלים" ולכתוב בלוג וספרי בישול, וגם, כחגית, לכתוב ספרי ילדים ("ספר מצחיק טעים") וסדרות נוער מצליחות ("בית הכלבים"). אבל לפני שנה היא נאלצה להוריד קצב. "שתי סדרות חדשות שלי לא התקבלו וחטפתי שתי זאפטות מהטלוויזיה", היא נזכרת. "עבדתי עליהן קשה מאוד וזה לא קרה. ואז פשוט אמרתי, 'אולי לא? אולי את לא כזאת מוכשרת ואת צריכה להרפות?' יש איזה משבר. את מפסיקה להאמין בעצמך".
עם איזו תובנה יצאת מהמשבר הזה?
"שאין כזה דבר לנוח על זרי הדפנה. אמרתי לעצמי, 'תרגיעי. לכל אחד יש זמן להצלחה שלו. יכול להיות שזה יחזור, ואולי לא'".
היא אכן לא נחה, וגם דברים משמחים קרו לביליה השנה: היא ודניאלה לונדון־דקל משתפות פעולה במופע "עושות פאנל"; ספר בישול חדש, הרביעי שלה, "לפני, אחרי ותוך כדי" (הוצאת מודן), מגיע בימים אלה לחנויות, ולפני כחצי שנה היא הפכה לסבתא מבנה הבכור, יהלי, שחי באוסטרליה עם זוגתו.
"אני חושבת על אמא או סבתא שלי שהיו בבית, וכל מה שהיה להן זה את 'היפים והאמיצים' או שכנה שקופצת לקפה לרגע. זו בדידות מאוד גדולה. אליי 'קופצות לקפה' 20 אלף נשים ואנחנו מבשלות ביחד"
קודם כל, ברכות להולדת הנכד אסא.
"להיות סבתא זה מדהים. כולם אומרים לי 'נכון היית מדלגת על אימהות וקופצת ישר לסבתאות?' אז לא (צוחקת), אבל כמו שלכל דבר יש עת, גם הסבתאות באה נכון. אני מקבלת רק את הטוב מהנכד. הוא הגיע לביקור ואני ישר לופתת אותו ומנשקת ומתגעגעת, וכבר מכירה את הריח".
כבר בישלת לו?
"ריסקתי דלעת, זה הכל. הייתי רוצה שהם יגורו יותר קרוב והוא יהיה לידי".
חפיפניקית לכאורה
לייזה פאנלים נולדה לפני כ־11 שנים, כשביליה, אשת טלוויזיה שעבדה שנים רבות ב"נגה תקשורת", החליטה להישאר בבית אחרי שילדה את בתה הצעירה דריה (כיום בת 13, אחות לדניאל, 16, רויו, 18 ויהלי, 28). "לא הרגשתי שיש לי לאן לחזור וגם לא רציתי לחזור", היא נזכרת, "ואחרי שנה שעמם לי. היה לי רצון להחזיר את האגו, כי ילדים רומסים את הזהות ואת התחושה שאת מוכשרת. וגם הייתי צריכה כסף, אני לא מיליונרית". היא עשתה עבודות ייעוץ וקריאייטיב כדי להתפרנס, ובעלה, גיא בהר, שהיה ממקימי האתר "סלונה", הציע לה לפתוח בו בלוג אוכל (האתר נסגר מאז. כיום בהר הוא הבעלים של "קלאסוס", מיזם לספרי לימוד דיגיטליים). במרץ 2011 עלה הפוסט הראשון, וכדי שלא יקשרו אותה לבהר היא כתבה תחת שם עט, לייזה פאנלים. בהדרגה, הפכה לאחת הבלוגריות המצליחות בישראל. "היום את לא צריכה לצאת למשרד, את יכולה לנהל עולם מהבית. אני חושבת על אמא או סבתא שלי שהיו בבית, וכל מה שהיה להן זה את 'היפים והאמיצים' או שכנה שקופצת לקפה לרגע. זו בדידות מאוד גדולה. אליי 'קופצות לקפה' 20 אלף נשים ואנחנו מבשלות ביחד".
גם נשארת בבית וגם פיתחת קריירה. פיצחת את זה.
"הרבה כותבות לי, 'איך אני יכולה להפוך למשפיענית?'. זה לא קורה ביום. מישהו אמר פעם שצריך עשר שנים של עבודה קשה כדי להצליח בן־יום. אני עבדתי קשה מאוד וההצלחה קרתה בשלבים. אדם לא צריך להיות כל כך מוכשר אלא חרוץ ומתמידן".
לביליה יש רשימת הוכחות לחריצותה: מאז 2016, אז יצא ספר הבישול הראשון של "לייזה פאנלים", היא פרסמה עוד שניים, שלושתם היו לרבי מכר, עבדה עם חברות מסחריות במסגרת הבלוג של, הוציאה, כאמור, שני ספרי ילדים וכתבה שלוש סדרות לילדים ונוער. "אני בן אדם לא פרפקציוניסט ולכן לא קשה לי לעבוד רוחבית. אני כמו תמנון", היא מסבירה. "יש גם ערך לחפיפניקיות לכאורה: לא צריך לבשל את הכרובית לפני שאת עושה כרובית מטוגנת. לסבתות היה הרבה זמן פנוי. אנחנו בעידן של קפסולות זמן מצומצמות.
"אני נמלה עמלנית. עמוס עוז אמר פעם שהוא קם בבוקר ופותח את 'המכולת', ויש ימים שאף אחד לא נכנס ויש ימים שנכנסים עשרה. אותו דבר. אני פשוט עובדת, לפעמים יוצאים לי דברים טובים. השאיפה שלי היא להיות בינונית פלוס (צוחקת). כשהילדים סביבי בבית הספר רצו לקבל 100 במבחן, אני רציתי לקבל 86. זה מספר מאוד יפה, קצת מעל הממוצע".
בספר החדש את כותבת על שינויים ותהליכי התבגרות. את שמחה עם הגיל?
"אני לא שמחה ולא עצובה. לא בא לי להיות שוב בת 20. לכל גיל יש את הקושי שלי.
"כשהילדים סביבי בבית הספר רצו לקבל 100 במבחן, אני רציתי לקבל 86. זה מספר מאוד יפה, קצת מעל הממוצע"
"כשהייתי צעירה יותר, הייתי מקטרת על הילדים. היום אני מקטרת על היובש בכפות הרגליים, הכתף שכואבת, שערות שצומחות בכל מיני מקומות. ראיתי לא מזמן את עצמי מאחור והייתי בשוק: יש לי גיבנת קטנה והטוכעס מוכיח שהגרביטציה באמת עובדת, וגם יש לך פתאום קרחת קטנה באמצע הראש כמו של התינוקות, ואת אומרת, 'אמא'לה'. פעם הגוף שלי היה מציית. הייתי אומרת לו, תעשה גלגלון, תרד לגשר, והוא היה עושה. היום הברך עושה קנאקים במדרגות. הבגידה של הגוף זה קשה. הקמטים לא מזיזים לי".
יש משהו טוב שהגיל הביא איתו?
"אני כבר לא מפחדת מקהל, כי אני אומרת לעצמי, זה הכל הולך להיגמר מתישהו, את בת 55, כמה זמן עוד תהיי ככה? תתמסרי ותיפתחי. אז כן, אין לי בעיה לשיר או לדבר. יש גיל שבו את לא מתביישת ומרשה לעצמך לעשות מה שבא לך וגם להביך את עצמך".
סירים זה יותר שווה מנעליים
בספר הבישול החדש שלה, היא מציעה עוד מכל הטוב שאתן כבר מכירות: מתכונים פרקטיים וטקסטים אישיים. "כשהוצאתי את הספר הראשון הבנתי שהוא מדבר אל נשים כמוני, שיש להן קריירה והן מגדלות ילדים, רוצות שהם יאכלו בריא ואין להן כוח לפלצנות של שפים. הספר הזה הוא אבולוציה של שלושת האחרים, והוא קצת כמו ילד רביעי - הוא כאילו כתב את עצמו", היא אומרת, "יש בו את הדברים שאני טובה בהם, מרקים, סלטים ופרק על צנצנות".
למה צנצנות?
הרבה אנשים לא מכינים ירקות כבושים בבית, שזה נורא קל. צנצנת כזו במקרר מרגיעה אותי: יש לי משהו למרוח על הלחם. ההורים שלי עזבו את הארץ כשהייתי בת 18 (הם חיים בלוס־אנג'לס, אמ"ר), וכשאמא שלי הייתה באה לבקר היא הייתה מכתרת את המטבח שלי בהרבה צנצנות של חמוצים. הצנצנות החזיקו הרבה אחרי שהיא נסעה, ובכל פעם שהייתי אוכלת זה הזכיר לי אותה. אני מחמיצה הכל וזה כיף".
מה זה אוכל בשבילך?
"דרך להרחיב את הלב. כשאני באה לחברה אחרי לידה עם סיר טוב וגדול, שהוא חלק מהמתנה, ובו יש ממולאים, זה מרחיב לב. עבורי, סירים זה יותר שווה מנעליים".
"אני לא יודעת מה יהיה עם לייזה כשהמתבגרים שלי יגדלו ונישאר בבית רק גיא ואני, אולי היא פתאום תתחיל לבשל קיטו"
את מתייחסת למתכונים שלך כקלים להכנה. לא תמיד זה ככה.
"נכון, אבל זה לא נחמד לדעת שהתחלת עם פלפלים ממולאים, שזו הקבצה ג' מבחינתי, והגעת למתכון מורכב, לכיתת המחוננים?"
קורה שלפעמים נמאס לך מלייזה פאנלים? שקלת להיפרד ממנה?
"אין כזה דבר. אני עובדת אצל לייזה. לא יודעת כמה זמן האישה הזו תמשיך להושיב אותי במטבח. אולי היא תפרוש להאיטי. בספר הראשון הייתי אמא פול־טיים־ג'וב ובישלתי בכלל בלי חריף, כי הילדים היו קטנים. הם גדלו, הם אוהבים אוכל הודי, ואני מרשה לעצמי לבשל באופן יותר פתוח. אני לא יודעת מה יהיה עם לייזה כשהמתבגרים שלי יגדלו ונישאר בבית רק גיא ואני, אולי היא פתאום תתחיל לבשל קיטו".
מה הבנת על חגית בזכות לייזה?
"שאני אדם מאוד משתף ונדיב בידע. הרבה שומרות אצלן את הקלפים. אין מה לשמור. כל מה שיש לך, תיתני. וגם למדתי על עצמי שאני מאוד מוּנעת מאגו. פעם מישהי ניגשה אליי, 'את!'. אמרתי 'כן, כן, אני לייזה פאנלים'. היא אמרה, 'אה, לא, את אמא של יהלי' (צוחקת). אמרתי לה, 'גם, נכון'. פתאום הרגשתי שאני כמו אחת המנחות בערוץ הילדים שבו עבדתי בעבר, 'הנה, גברת, גם את טאלנט'. אמרתי לעצמי, 'תרגיעי'. היום אני שוויצרית בסתר".
מתכונים מהספר החדש (מתאימים גם לחג!)
=============================
סלט סלק ועדשים
המרכיבים (5-4 מנות)
- 2 סלקים לא קלופים
- 1 כוס (200 גרם) עדשי קוויאר שחורות
- 1 כפית שטוחה מלח
- 1 כף שמן זית
- צרור קטן של רוקט, חתוך גס
לבצל הכבוש
- 1 בצל סגול או 3 בצלי שאלוט קטנים, פרוסים לטבעות דקיקות
- 3 כפות חומץ בלסמי
- 3 כפות שמן זית
- 1/2 1 כפיות דבש או מייפל
- 1/2 כפית מלח
- 1/4 כפית פלפל שחור
ההכנה
1. הסלקים: בתנור מחומם ל־190 מעלות, נניח את הסלקים הלא קלופים שלנו על מצע של מלח גס, או עטופים בנייר כסף. נאפה כשעה עד ריכוך. כמובן אפשר לחלופין לבשל בסיר עם מים עד שהסלקים מתרככים.
2. העדשים: נשטוף את עדשי הקוויאר ונשרה אותן כחצי שעה. נבשל בסיר עם מים וכפית שטוחה של מלח כ־20 דקות, עד שהעדשים רכות ופציחות. נסנן מהמים ונוסיף כף שמן.
3. הבצל הכבוש: נכניס את פרוסות הבצל לקערה קטנה, נוסיף את החומץ הבלסמי, שמן הזית, הדבש או סירופ המייפל, המלח והפלפל. נמולל מעט את הבצל הפרוס בחומרי המשרה ונניח בצד לכבישה מהירה של כרבע שעה.
4. נרכיב את הסלט: את הסלקים נקלוף ונחתוך לקוביות מדוגמות, נוסיף את הרוקט, העדשים והבצל הכבוש. נערבב. כל כך טעים.
מרשה לכם: להוסיף כף נענע קצוצה או בזיליקום קצוץ ולפורר מעל חתיכת גבינת פטה. אבל אפשר גם ככה, כי זה כל כך טעימי.
סיר פרגיות עם דלעת וערמונים
המרכיבים (6–8 מנות)
- 1 ק"ג פרגית (ירכי עוף) שלמות (בלי עצם אבל עם עור)
- מלח
- פלפל שחור
- 4 כפות שמן זית
- 1 בצל סגול, חתוך לשמיניות
- 1 דלעת ערמונים או כ־500 גרם דלעת רגילה, חתוכה
- מעט אבקת קינמון
- 100 גרם ערמונים בוואקום
- 2 ענפי רוזמרין
לרוטב
- 1 כף אבקת קארי הודי
- 1 כף דבש
- 1 כף רוטב סויה
- 2-1 שיני שום, כתושות
- 1 כפית חרדל
- 1 כפית מלח
- כ־1 כוס מים רותחים
- להגשה: מעט כוסברה, קצוצה
ההכנה
1. נמליח ונפלפל את הפרגיות.
2. לסיר שטוח ורחב שאפשר להכניס לתנור, ניצוק את שמן הזית, נלהיט את הפרגיות על הצד של העור למשך 5 דקות ונהפוך. נפזר בין הפרגיות את הבצל והדלעת, נפדר אותן במעט קינמון וננקד בערמונים.
3. נערבב את כל מרכיבי הרוטב ונוסיף לסיר אותו ואת הרוזמרין. אם נרצה נשפריץ על כל פרגית עוד שפריץ קטן של דבש. נביא לרתיחה, ואחרי שירתח נכסה ונבשל על אש קטנה למשך 40 דקות.
4. לפני ההגשה נחמם תנור ל־200 מעלות ונעביר למכת חום של כרבע שעה. נוציא ונקשט בכוסברה קצוצה.
חלת הזחל הרעב
המרכיבים
(2 תבניות אינגליש קייק קטנות באורך של כ־23 ס"מ או תבנית אינגליש קייק גדולה באורך 32 ס"מ)
לרביכה
- 1/4 כוס (35 גרם) קמח לבן
- כ־ 3/4 כוס (175 מ"ל) מים
לחלה
- 3 כוסות (420 גרם) קמח לבן, מנופה
- 1 כף (10 גרם) שמרים יבשים
- 3 כפות (30 גרם) סוכר
- 1/2 1 כפיות מלח
- 1 גביע קטן (1/2 כוס, 130 גרם) יוגורט יווני או 1/2 גביע שמנת חמוצה
- 1 ביצה
- 40 גרם חמאה רכה
- למריחה: 1 ביצה, טרופה עם כף חלב
ההכנה
1. הרביכה: נערבב בקלחת או במחבת את הקמח והמים. נבשל על אש בינונית ונערבב טוב־טוב עד שהרביכה תסמיך (כ־4 דקות). נצנן לחלוטין.
2. החלה: לקערת המערבל נכניס את הקמח, השמרים, הסוכר, המלח, היוגורט או השמנת החמוצה, הביצה, החמאה הרכה והרביכה המצוננת. נלוש עם וו לישה 10 דקות מלאות.
3. נתפיח במקום חמים למשך שעה (בחורף אפילו שעתיים או בעזרת טריק התנור: נמקם על המדף האמצעי בתנור בחום של 50 מעלות ללא טורבו).
4. נחלק את הבצק ל־8 כדורים שווים (כל כדור כ־100 גרם) וניצור מכל כדור גליל: תחילה נשטח למלבן ואז נגלגל למעין גליל ארוך.
5. נניח את הגלילים שלנו בתבנית משומנת, עם רווחים ביניהם כדי שיוכלו לתפוח. נניח לתפיחה של חצי שעה (בחורף אפילו שעה). בינתיים נחמם תנור ל־170 מעלות.
6. נבריש את הגלילים בעדינות בביצה מהולה בחלב.
7. נאפה 30-20 דקות עד שהמאפים יזהיבו.
מרשה לכם:
פרווה: במקום חמאה להשתמש במחמאה ובמקום יוגורט להוסיף 120 מ"ל חלב שקדים או חלב סויה.
טבעונישי: במקום חמאה להשתמש במחמאה, במקום יוגורט וביצה להוסיף 150 מ"ל חלב שקדים או חלב סויה ולפני האפייה להבריש בחלב צמחי.
