סוזנה פפיאן. "לגיבורה שאני מגלמת יש משבר זהות כמו שיש לי בחיים"

בגיל 13 הוטבלתי בכנסייה. בגיל 16 הבנתי שאני יהודייה

כששואלים את סוזנה פפיאן לאיזו דת היא שייכת, התשובה מורכבת. באופן מפתיע, גם ההצגה שהיא מככבת בה, "נתן החכם" בתיאטרון "החאן", עוסקת בסיפור אהבה בלתי אפשרי בין יהודייה לנוצר

עודכן: 13.05.22, 09:27
סיפורה של סוזנה פפיאן (30), תושבת תל־אביב, שחקנית תיאטרון "החאן":
"ביום ההולדת ה־30 שלי התארסתי. סשה (אלכסנדר), בן זוגי זה שלוש שנים, שהוא בעצם חבר ילדות שלי מהשכונה, הציע לי נישואים והסכמתי מיד, כמובן. מתי נתחתן? ממש לא ברור. גם לא ברור איך ואיפה. אולי בקפריסין, אולי בטקס פרטי. הקונסטלציה הדתית של שנינו מסובכת: סשה, כלכלן ומהנדס רשת בחברת תקשורת, הוא בן לאב יהודי ואמא אוקראינית, ואצלי הסיפור הרבה יותר מורכב וקצת קשה לעקוב אחריו. באופן מיסטי, הוא מזכיר את הדמות הראשית שאני מגלמת בימים אלה בהצגה 'נתן החכם', שזהותה הדתית מסובכת.
נולדתי בישראל לאמא קרינה זכריאן ואבא ואג פפיאן - שניהם נולדו לאמהות יהודיות ולאבות ארמנים נוצרים. אבא נולד בארמניה ואמא נולדה במוסקבה. כשהיא הייתה בת 14 הוריה התגרשו והיא עזבה לארמניה, למשפחת אביה. אבא שלי היה אז המנצח הראשי באופרה של ירוואן, בירת ארמניה. אמא, שצעירה ממנו בתשע שנים, למדה פסנתר בקונסרבטוריום אצל אמא שלו, וכך הם הכירו. בארמניה הדת הולכת על פי האב, וכך יצא ששניהם גדלו וחיו כארמנים נוצרים והתחתנו בכנסייה.
"בגיל שש חזרנו לארמניה, שכחתי את העברית, גדלתי על סיפורי ישו המשיח. ואז שוב עלינו לארץ. לא שמחתי, הייתי בת 15, היה לי חבר ראשון שהתקשיתי לעזוב, והקליטה הייתה קשה"
בתחילת שנות ה־90, אחרי פירוק ברית־המועצות, המצב בארמניה היה גרוע והם החליטו לעלות לישראל עם אחי הבכור, בעקבות משפחתה של אמא, שכבר הייתה כאן. אני נולדתי בישראל ב־1992, וכשהייתי בת שש אמא, אחי ואני חזרנו לארמניה. אבא נשאר כאן. לימים ההורים נפרדו, הקשר עם אבא דעך בהדרגה, וגדלתי כילדה ארמנית לכל דבר. שכחתי לגמרי את העברית, גדלתי על סיפורי ישו המשיח, ובגיל 13 אחי ואני הוטבלנו לנצרות בכנסייה.
כשאחי היה בן 18 הוא בחר לחזור לאבא בישראל ולהתגייס, ואז אמא החליטה שגם אנחנו נחזור ארצה.
הפרידה מארמניה לא שימחה אותי. הייתי בת 15 וחצי, היה לי חבר ראשון שהתקשיתי לעזוב, אבל הדבר המשמח היה שהוריי החליטו לחזור זה לזו. הקליטה בארץ הייתה קשה. הייתי בגיל ההתבגרות, לא הכרתי אף אחד, לא ידעתי עברית, בכיתי המון. השמחות הקטנות שלי היו טיולים עם אחי בשוק הכרמל ועל שפת הים. אבל חצי שנה אחרי שהגענו, אחי, דוד, שהיה חייל גבעתי, נהרג בעזה. זה היה נורא. בשבעה לא הגיעו חברים שלי, כי עדיין לא היו לי חברים. כולם אמרו 'תהיי חזקה בשביל ההורים שלך', וזה הטיל עליי המון אחריות. רציתי לחזור לארמניה, אבל ברגע שקברנו את אחי בהר הרצל, אמא אמרה שהיא לא זזה מפה. בגלל שנשארתי כאן התחלתי ללמוד על ישראל, וכשהבנתי שכאן אני יהודייה, עשיתי הכל כדי להתחבר לארץ.
לא הלכתי לצבא, כי אמא לא יכלה לשאת את הרעיון שאלבש מדים. בגיל 18 הצטרפתי למכינה של ניסן נתיב, שם עבדתי על העברית שלי. מאתגר ללמוד אדיפוס ושקספיר בעברית! עד עכשיו, לפעמים, קופצת לי בטקסטים מילה שאני לא מבינה, ואני שואלת.

2 צפייה בגלריה
סוזנה פפיאן בהצגה "נתן החכם" בתיאטרון החאן
סוזנה פפיאן בהצגה "נתן החכם" בתיאטרון החאן
אהבה אסורה בין צלבן ליהודייה. בהצגה "נתן החכם" של החאן
(צילום: משה נחומוביץ)

לקראת סוף הלימודים לוהקתי לתפקיד אנה פרנק בפסטיבל עכו, בהמשך השתתפתי באנסמבל ציפורלה, שיחקתי קצת בקאמרי, הצטלמתי לסדרה 'כיפת ברזל' בטלוויזיה, ובארבע השנים האחרונות אני חברה בלהקת 'החאן'. ב'נתן החכם', מחזה מאת גוטהולד אפרים לסינג שמתרחש ב־1178, בירושלים שתחת שלטון צלאח א־דין, אני משחקת את רחל, בתו של היהודי נתן החכם. היא מתאהבת בצלבן ומנהלת סיפור אהבה אסור שמעורר סערה והתנגדות. המחזה מוקיע את צרוּת האופקים הדתית ומעלה על נס את עקרונות הסובלנות והאחווה בין הדתות. הבמאית, נועה וגנר, לא הכירה את ההיסטוריה שלי. במהלך קריאת המחזה קלטתי שלגיבורה שאני מגלמת יש משבר זהות כמו שיש לי בחיים. בפועל, הרקע שלי בנצרות עזר לי בחזרות. אפילו לימדתי את השחקנים איך מצטלבים הפלגים הנוצריים השונים".
שורה תחתונה: "אם זוג מתאהב, ולכאורה האהבה שלו בלתי אפשרית לפי המגבלות שמציבות הדתות, הוא יכול ליצור לו יקום משלו. כשבני אדם מקבלים אחד את השני מתוך סובלנות, העולם יכול להיות יותר יפה ונעים לכולם".
פורסם לראשונה: 19:30, 12.05.22
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.