האיחור הקל של רינה סזנה (55) ומשפחתה, הציל קרוב לוודאי אותה ואת בני משפחתה. "בדיוק חנינו סמוך לגשרון שעליו עמד המחבל", היא משחזרת. "יצאנו מהאוטו כשהכול עוד היה שקט ורגוע, ואיך שהתחלנו ללכת לכיוון המסיבה שמעתי פיצוצים. לא התייחסתי לזה, בונדיי ביץ' הוא אזור תיירותי מאוד, יש שם המון חגיגות, בטח לפני הכריסמס, חשבתי שאולי זה זיקוקים. אחרי כמה צעדים ראיתי שלוש צעירות רצות לכיווננו בהיסטריה ועדיין לא קלטתי, חשבתי שהן רצות לתפוס את האוטובוס. מזל שהבת שלי קלטה את הסיטואציה והתחילה לצרוח 'תברחו, יורים עלינו'. הסתכלתי על הגשר והרגשתי כמו בסרט. המחבל לא ירה לכל הכיוונים, כמו שקורה בכל פיגוע, הייתה לו מטרה אחת: להרוג יהודים. האירוע התחיל בחמש, מזל שהתעכבנו בבית ולקח זמן למצוא חנייה, אחרת גם אנחנו היינו בתוך המסיבה".
"אני חושבת שגם בתי הסטודנטית רוצה בתוך תוכה לעלות. היא פורחת כשאנחנו מגיעים לחופשות בארץ ואוהבת מאוד את החיים בישראל"
איך יצאתם משם?
"רצנו חזרה לכיוון האוטו, נכנסנו והתחלנו לנסוע משם במהירות. בדרך אספנו שתי בנות והרחקנו אותן מהמקום. כשהגענו לאזור קצת יותר בטוח, התקשרנו לילדים של בעלי שהיו במסיבה עם הנכדים, כדי לוודא שכולם בסדר, וישר שלחתי הודעה למשפחה שלי בארץ שאנחנו בסדר, עוד לפני שהם שמעו על הפיגוע. לא רציתי שידאגו".
הכרת מישהו שנרצח בפיגוע?
"אני לא, אבל בעלי הכיר היטב את הרב אליעזר שלנגר, שהגיע לכאן כשליח צעיר של חב"ד".
איך הגעת לסידני?
"נסעתי בעקבות האהבה, מה שנקרא. אני מכירה את בעלי מילדות, אחותו הקטנה הייתה חברה טובה שלי והייתי בת בית אצלו. אחרי הצבא הוא הכיר יהודייה אוסטרלית והתחתן איתה, ולפני 25 שנה הם התגרשו. נפגשנו כשהוא הגיע לביקור בארץ, התחלנו לצאת והסכמתי לנסוע איתו לכמה חודשים כדי לבדוק את הקשר. בהתחלה אמא שלי התנגדה, לא התאים לה שהוא גרוש עם ארבעה ילדים שמבוגר ממני ב־13 שנה, אבל האהבה ניצחה. כשנגמרה לי הוויזה האוסטרלית חזרתי לארץ, אבל הגעגועים עשו את שלהם וחזרתי לשם".
3 צפייה בגלריה
שגריר ישראל אמיר מימון וצוות שגרירות ישראל לאוסטרליה באתר הפיגוע בסידני
(צילום: סעיף 27א לפי חוק זכויות יוצרים)
במה אתם עוסקים?
"לבעלי יש חברת ניקיון לבניינים, ואני מנהלת חשבונות בחברה".
איך השתנה היחס כלפי הקהילה היהודית אחרי 7 באוקטובר?
"תמיד הרגשתי פה הכי בטוח בעולם, אבל בשנתיים האחרונות הרבה פחות. כל יום ראשון מתארגנת כאן הפגנה פרו־פלסטינית, לפעמים אנחנו מתארגנים להפגנת נגד, אבל היא הרבה יותר קטנה. אני גרה בשכונה שבה 95% מתושביה יהודים, אנחנו לא מעזים ללכת לאזורים שלהם, אבל הם מרשים לעצמם להסתובב כאן בהפגנתיות עם דגלי חמאס ולהציק לנו. הם גם שרפו פה כמה חנויות של יהודים".
האם יש גם אנטישמיות מצד אוסטרלים שאינם מוסלמים?
"בשנתיים האחרונות כן. היום אני מרגישה שגם האוסטרלים עצמם תופסים יותר את הצד שלהם, עד כדי כך שפחדתי לאבד לקוחות. כולם יודעים שזו חברה של יהודים וישראלים. לשמחתי אף אחד לא עזב".
"אנחנו לא מעזים ללכת לאזורים שלהם, אבל הם מסתובבים אצלנו עם דגלי חמאס. הם גם שרפו פה כמה חנויות של יהודים"
האם אירוע טרור כזה יכול לגרום לכם לחזור לארץ?
"עוד לפני 7 באוקטובר אמרתי לבעלי שאני לא אחיה פה לנצח, אני יודעת שבסוף אחזור הביתה. כשהבת שלי הייתה ביסודי אמרתי אחרי היסודי, כשעלתה לתיכון אמרתי אחרי התיכון, ועכשיו היא בת 21, סטודנטית באוניברסיטה, אז אחרי האוניברסיטה כנראה. חשבתי שהיא תעצור אותנו מלעשות את הצעד הזה כי היא נולדה וגדלה פה, אבל אני חושבת שבתוך תוכה גם היא רוצה לעלות לארץ. כשאנחנו מגיעים לחופשות בישראל היא פורחת, אוהבת מאוד את החיים בארץ. כשיצאנו מהפיגוע הזה בשלום, רציתי לקנות כרטיס ולבוא לארץ, כי בסוף ישראל היא המקום הכי בטוח לנו ולכל היהודים".
