שני סרטים בהפרש של עשר שנים עשתה הבמאית אורלי מירקין על הרבנית רונית ברש (48), ונראה כאילו חיים שלמים הפרידו ביניהם. כשעשתה את הסרט הראשון, "הסוד של הרבנית", ברש הייתה כוכבת. בהשפעתה, בין היתר, נהפכו טקסי הפרשת חלה לטרנד שלא דעך עד היום. אבל היו מי שלא אהבו את פעילותה של ברש: רבנים יצאו נגדה בפומבי בטענה שהיא מתהדרת בתואר לא לה ו"מחטיאה את בנות ישראל".
לא מזמן שודר ברשת 13 סרט ההמשך, "הסודות של הרבנית ברש נחשפים", שמתאר את המאבק של מי שמעולם לא הייתה אשת רב, אבל כונתה "רבנית". "השתמשתי בטייטל הזה עד שהבנתי שזה מביא לי רק בעיות, אז ויתרתי עליו", היא אומרת. "עמדתי קו ראשון מול כיתת יורים וספגתי את כל האש. בסדר, אני לא רבנית, אני גם לא רוצה להיות רבנית, אני רק רונית, שליחה של רבי נחמן, שהוא הפסיכולוג הכי גדול שיש EVER".
"לא פגשתי את הבן שמסרתי לאימוץ, אבל אני יודעת איך הוא נראה. אני מחכה לו כל יום, אבל מכבדת את הבחירה שלו"
מסע ההשמצות של הרבנים נגדה החל מיד לאחר שידור הסרט הראשון. ברש ספגה איומים על חייה והכפשות, והשיא היה כשבקבוק תבערה הושלך באישון לילה על מבנה בבעלותה באומן. אחרי ששוקם, הציוד שנקנה נגנב. בהמשך הגישה ברש תביעת לשון הרע נגד ארבעה רבנים, הנמנים עם השורה הראשונה של המחזירים בתשובה ודיברו עליה בסרטונים. אחרי הליך שנמשך שלוש שנים, היא ניצחה.
"לא נלחמתי בעולם הרבני, נלחמתי בניסיון להשתיק אותי, נלחמתי בשוביניזם מכוער ומקומם, כי אין מצב שלא ייתנו לי להביע את דעתי", היא מסבירה. "אם המטרה היא לקרב כמה שיותר לבבות לקדוש ברוך הוא, יש לנו מטרה משותפת, אנחנו אמורים לעבוד יחד. אם המטרה היא כסף, אז אני מאוד מצטערת, שיעורי התורה שלי ללא כל תשלום, אני לא מוכרת שום דבר ולא מחתימה על שום דבר. אתם יכולים להתכבד ולמלא את האולמות שלהם בדיוק כמו שאני ממלאה את האולמות שלי".
מאיפה האומץ לצאת נגד רבנים מובילים?
"מאחורי הקלעים היו ניסיונות להשכין שלום. אם זה היה הביזיון שלי בלבד, הייתי מקבלת ושותקת, אבל כשאת פורצת דרך, את צריכה לחשוב על כל האחרות שסותמים להן את הפה ולהילחם בשבילן. אני מצטערת להגיד שמכל הקולגות שלי אף אחת לא עמדה לצידי ואף אחת לא הגנה עליי, למרות שאני פרצתי להן את הדרך. זה עצוב, אבל האמת? לא חיכיתי ולא ציפיתי".
מה הם רצו ממך, בעצם?
"אמרו לי: 'את אישה, שבי בבית, תאפי עוגיות'. אבל למה? אם הייתי צריכה להביא לך פרנסה בתור אשתך, זה היה בסדר, אז מה פה לא בסדר? שלחו לי המון מיילים, 'אל תתעטפי בדגל ואל תתקעי בשופר'. הדגל מסמל ציונות, והשופר מסמל יהדות, והרעיון היה לחבר ביניהם, כי אצלי בקהל יש נשים מכל המגזרים - דתיות וחילוניות, ספרדיות ואשכנזיות. איפה הבעיה אם יושבת בקהל קיבוצניקית שעברה את 7 באוקטובר ואני מצליחה לחבר אותה לאמונה, איפה אני חוטאת ומחטיאה? אני רוצה לציין שכל מה שאני עושה נעשה בעצת רב פוסק".
הוא יודע שאת תוקעת בשופר?
"השופר שלי בא רק כדי לפתוח לבבות. אישה יכולה לתקוע בשופר, היא רק לא מוציאה ידי חובה בתקיעות שחייב בהם".
כשפנתה להתייעצות עם הרב שלה ושאלה אם היא יכולה להביא את מי שמאיימים עליה לדין תורה, ענה: "'ומה תגידי בדין תורה? הכול נעשה במדיה חילונית ולכן את צריכה לפנות במישור חילוני', אז הגשתי תביעות לשון הרע. בבית המשפט כולם אמרו, 'לא אמרתי', 'התכוונתי למישהי אחרת', אבל אני לא פראיירית, לקחתי חוקרת פרטית שעברה רב אחרי רב והקליטה אותם, ומה הם לא אמרו עליי שם? 'רונית ברש הברחשית', 'מחטיאת הרבים', 'רבנית של ביובים ועכברושים'".
"השתמשתי בטייטל 'רבנית', עד שהבנתי שזה מביא לי רק בעיות, אז ויתרתי עליו. בסדר, אני לא רבנית, אני רק רונית, שליחה של רבי נחמן, שהוא הפסיכולוג הכי גדול EVER"
איך זה נגמר?
"הם שילמו קנס קטן. המשפט התנהל כמעט שלוש שנים, הפעלתי משרד חקירות ושני עורכי דין, זה עלה לי המון כסף, יצאתי בשן ועין, אבל זה היה שווה. אני לא יכולה להגיד שאני שמחה, כי זה קשה, אבל אם היו שואלים אותי, הייתי עושה את זה עוד פעם. וזהו, לא מעניין יותר. ניהלתי את המשפט די בשקט, מלכתחילה לא הייתה לי מטרה להשפיל, הכול היה תגובה למה שעשו לי, והכול היה בליווי תורני. אני מוחלת וסולחת, מבחינתי אני יכולה לעלות עם ארבעתם על במה אחת ולקרב לבבות לבורא עולם".
מכתב בתיק האימוץ
הסרט האחרון, "הסודות של הרבנית ברש נחשפים", מלווה את ברש במסע לאומן, אחד מיני רבים שהיא מארגנת במסגרת שליחותה (ופרנסתה), ושאליו הצטרפו כמה עשרות צעירות חילוניות שמחפשות משמעות וחתן. גם בסרט הזה, כמו בראשון, מתגלה סוד מעברה. "אני לא מאמינה בסודות, החיים שלי פתוחים", היא אומרת. "כדי לייעץ לאחרות אני חייבת להיות באותו מקום חשוף שלהן, אחרת איזה מין ייעוץ זה? האמת היא שלפני עשר שנים חשבתי שאורלי הבמאית רוצה לעשות סרט על רבי נחמן, לא חשבתי שאני הולכת לחשוף את חיי".
כשהיא אומרת 'לחשוף את חיי' היא מתכוונת לאונס שעברה בצעירותה, שבעקבותיו נכנסה להיריון וילדה בן שנמסר לאימוץ. "הייתי ילדה שנדלקה על בחור ונסעה אליו בתמימות, ואז הוא אנס אותה", היא מספרת. "לא סיפרתי על זה לאף אחד, ואחרי כמה חודשים ראיתי שאני לא מקבלת. כשהלכנו לבדיקה התברר שאני בהיריון. אחרי הלידה ההורים שלי באו לבקר אותי ולא יכולתי להסתכל עליהם. שלושה ימים הייתי ליד המיטה שלו ואז חתמתי על מסמכי האימוץ והלכתי. הייתי בת 14. אמרו לי, 'תכתבי לו מכתב שייכנס לתיק', אז כתבתי לו פתק: שאני ילדה בת 14, שלא נטשתי אותו, ושאני מקווה שהוא יצליח להבין מאיזה כיוון פעלתי ושיסלח לי. עשו עליי כתבה ב'לאשה' שבה דיברתי עליו, ומישהי מהשירות למען הילד קראה את הכתבה והכניסה אותה לתיק האימוץ. כשהוא פתח את תיק האימוץ הוא מצא את הכתבה, אז הוא יודע מי אני ואני יודעת מי הוא".
"בהתחלה לא היה לי אומץ להתגרש, חששתי שזה יפגע לילדים שלי בשידוכים. מה ששכנע אותי סופית היה העובדה שאני משמשת דוגמה"
נפגשתם?
"לא נפגשנו, אבל אני יודעת מי הוא ואיך הוא נראה. אני מצידי פתחתי את כל הדלתות, נתתי את כל האופציות ושחררתי את זה. אני לא רוצה להפריע ולא לכפות, ראיתי שהוא במקום טוב והנחתי לזה".
זה מצער אותך?
"מאוד. אני מחכה לו כל יום וכל דקה, אבל הוא כבר ילד גדול ואני מכבדת את הבחירה שלו. כששואלים אותי כמה ילדים יש לך, אני נתקעת ואחר כך אומרת חמישה. כשהוא יהיה שלי אני אספור גם אותו".
הסרט הראשון עשה לך הרבה בעיות במגזר, למה הסכמת לשתף פעולה עם סרט המשך?
"כי זו האמת שלי. כשאת דבקה באמת שלך את לא מפחדת מכלום. במה כשלתי? שאני אישה חזקה? מה לעשות? נולדתי ככה. כל הצילומים לסרט התחננתי לאורלי: 'בבקשה, אל תוציאי אותי חזקה, אל תוציאי אותי פמיניסטית'. ידעתי שזה יעשה לי בעיות. אחרי העריכה היא התקשרה ואמרה לי, 'תשמעי, השתדלתי, אבל אי אפשר, זו מי שאת'".
כולם היו בשוק מהגירושים
לפני שנתיים התגרשה מבעלה, אבי חמשת ילדיה: התאומות רוי ונווה (24), ליאם (18), ליהיא־אדל (16) ונחמן (15). בני הזוג לשעבר הכירו כשהיו חילונים והתגוררו במיאמי, וחזרו ביחד בתשובה. אבל הזוגיות לא שרדה את סערות חייה. "אם היית שואלת אותי לפני 20 שנה אם אני אהיה מנהיגה רוחנית, הייתי צוחקת. אני בת גרעין מקיבוץ כפר עזה, הייתי הכי רחוקה משם", היא אומרת.
אז איך זה קרה?
"נסעתי לאומן בפעם הראשונה בחיי לפני 18 שנה והייתי באורות מטורפים. על פניו עדיין הייתי חילונית עם תלתלים בלונדיניים ובגדים לא הכי צנועים, מדברת מנשמתו של רבי נחמן. באחת הנסיעות באתי בג'ינס, וחזרתי עם חצאית וכיסוי ראש. אמרתי, 'למה שרק אני אהנה מכל הטוב הזה', אז לקחתי לשם את האחיות שלי ואז את החברות והשכנות, וככה הגיעו אליי נשים מפה לאוזן. פתאום הבנתי שאני מוסרת שיעור תורה בלי לשים לב, וזה גדל וגדל, עד שמצאתי את עצמי עומדת בהיכל התרבות בתל אביב ומוסרת שיעור תורה ל־3,000 נשים".
מאיפה האומץ להתגרש בחברה שמקדשת את מוסד הנישואים ושלום הבית?
"יש רב שאני מתייעצת איתו במשך שנים, שהוא דיין בבית דין רבני. חמש שנים לפני הגירושים, כל פעם שבאתי אליו הוא היה אומר לי, 'מה עם גירושים?'. אמרתי לו שאני לא יכולה לפרק את הבית, שזה לא לעניין רבנית גרושה, מה אני אגיד לקהל שלי? אבל הוא התעקש שאסור להישאר ככה, שאסור לסבול, שאני מביאה צער על הבית. בעקבות הקורונה עשיתי התבוננות על החיים שלי, התחלתי לחשוב איפה הוא יחסר לי, ולא מצאתי הרבה נקודות. בהתחלה באמת לא היה לי אומץ, יש לי בן בישיבה, בנות בבית יעקב, חששתי שזה יפגע להם בשידוכים. בסוף אמרתי, 'אם כבר מדברים עלייך, לפחות שתיהני מזה'. מה ששכנע אותי סופית היה העובדה שאני משמשת דוגמה. מספיק שתהיה מישהי אחת בקהל שחיה בצער גדול עם בעלה, אני צריכה לתת לה דוגמה ולא לפחד. אני זוכרת שהבת הגדולה שלי אמרה לי: 'אמא, תדאגי לעצמך, אנחנו כבר גדולים', וזה היה רגע מטלטל. התחבקנו ובכינו.
"בגיל 47 יצאתי לבית של אמא שלי, הילדים עוד נשארו עם אבא שלהם, והרגשתי כל כך לבד. חזרתי לגיל 14 כשאמא שלי מסדרת לי את המיטה, זה היה נוראי. איפה רונית ברש הגדולה, איפה כל אבק הכוכבים? לא הבנתי איך נשים אחרות מתמודדות, ואני עוד אישה חזקה. עורכת הדין שלי, שירה דיין המהממת, פשוט הרימה אותי משם. בית הדין הרבני זה המקום הכי שוביניסטי שיש".
איך היו התגובות על הגירושים?
"כולם היו בהלם, שוק טוטאלי. אף אחד לא הבין כי את הכול שמרתי לעצמי, לא התלוננתי אף פעם. הרגשתי שאני צריכה לשמש דוגמה ולהראות שזוגיות היא הדבר הכי טוב, אבל לא היה לי טוב. בסוף היום אני את הדין והחשבון שלי נותנת רק לילדים שלי ולבורא עולם".
48 יורשים לבית אחד
ברש מתחזקת חשבון אינסטגרם עם 67 אלף עוקבות. נוסף על שיעורי התורה הפתוחים שהיא מוסרת אחת לשבוע, היא עורכת ערבי הפרשת חלה בבתים פרטיים ומובילה מסעות לאומן, פולין ומרוקו.
היא גרה בבית רחב ידיים עם בריכה במושב נועם שליד קריית גת, בנחלה שהייתה שייכת לסבתה ושאותה רכשה מעשרות יורשיה. הבית צולם לסרט וגרר תגובות קשות מצד הצופים בעמוד האינסטגרם שלה. "הייתה עליי התנפלות, צקצוקים כאלה של 'איזה בית יש לה', והתשובה שלי לכולם, ממש עשיתי העתק־הדבק: 'מי שרוצה בית כזה שייקח את כל החבילה, גם את הצער, את הדמעות שנשפכו בו, את הקושי של הגירושים, את הכול'", היא אומרת.
איך הצלחת לקנות את הבית?
"זה הבית שנולדתי בו, הוא היה הבית של סבתא שלי ז"ל, צדקת שאיבדה שלושה ילדים בחייה. כשבאתי עם בעלי מארצות הברית קנינו את הבית הזה מ־48 היורשים שלה. שבע שנים התנהלנו מולם בבית המשפט, ואז בנינו את הבית בלי שקל בכיס. עבדתי מהבוקר ועד הבוקר, עשיתי חלטורות על חלטורות, כל לבנה בבית נבנתה ביזע ובתפילות. כשהתגרשנו רציתי לקנות את החלק שלו, אבל בבנק לא אישרו לי הלוואה. הסתכלתי למעלה ואמרתי, 'אני את ההשתדלות שלי עשיתי, אם הבית הזה הוא שלי, תדאג לי לכסף. אם לא, מי שייקח אותו שיזכה לעשות בו שמחות'. הגענו לכינוס נכסים, הזיה בפני עצמה, ישב מולי אדם דתי והתמודד מולי על הבית. אמרתי לו – הבית הזה של אבות אבותיי ואני אלחם עליו עד השקל האחרון. לא משנה כמה תציע, אני אציע שקל יותר, אז בוא תעצור ואל תביא אותי לשם. הוא לא הסכים, המחיר עלה ועלה, וכשהוא בסוף ויתר, המחיר כבר היה גבוה בשבילי. למזלי, בסוף הסכימו לתת לי משכנתה וקניתי אותו".
"בגיל 47, אחרי שהתגרשתי, חזרתי לבית של אמא שלי. זה היה נוראי. איפה רונית ברש הגדולה, איפה כל אבק הכוכבים? לא הבנתי איך נשים אחרות מתמודדות"
ואחרי שהתאמצת כל כך להשיג אותו, התבאסת מהתגובות?
"קודם כול, אני עובדת קשה על הכסף שלי ואני גם משלמת משכנתה גבוהה. שנית, זה באמת לא מובן מאליו, כי אנחנו אחרי חמש שנים קשות. הקורונה עצרה לי את העבודה לשלוש שנים, בלי שיעורי תורה, הפרשות חלה, נסיעות, כלום. אנשים עשו הסבת מקצוע, אבל אני לא יודעת משהו אחר חוץ מלהיות עבד השם. רק יצאנו מהקורונה, התחילה המלחמה באוקראינה ושוב הכול נעצר. לאחרונה מצאנו דרכים חלופיות שמאריכות את זמן הנסיעה בשש שעות ומייקרות אותה. היום זה עולה כמעט פי ארבעה לנסוע לאומן, ואם כסף הוא מה שהיה מניע אותי, לא הייתי מחזיקה מעמד. בואי אני אספר לך סיפור: לא מזמן מצאו לי אבן בכליה וקבעו לי ניתוח דחוף למחרת. אמרתי לרופא: 'אין מצב, יש לי הפרשת חלה מחר ואני לא יכולה לבאס כלה'. תגידי לי איזה כסף יניע אותך לסבול כאב של אבן בכליה, ולנסוע לעשות הפרשת חלה עם צמרמורות וחום. למחרת בבוקר יצאה לי האבן לבד והניתוח בוטל. לא הגיוני, נכון? הרופא לקח אותה לבדיקה כדי להבין מה קרה פה, כי אין סיכוי שאבן כזו תצא לבד. קרה לי נס, שליחי מצווה אינם ניזוקים".
הילדים שלך נשארו חרדים?
"יש לי הכול בבית, נחמן הקטן חרדי ולומד בישיבה, ליהיא־אדל לומדת באולפנה והולכת לבני עקיבא. היא גם מתנדבת במד"א ופעילה ב'כנפיים של קרמבו', עסוקה כל היום בנתינה. ליאם לא דתייה בכלל, נווה דתייה בכול חוץ מהלבוש, ורוי דתייה מאוד. יש לה מפעל חסד, היא מחלקת אוכל למשפחות כל יום חמישי בדבקות ובקנאות".
קשה לך עם זה שליאם לא דתייה בכלל?
"אני מאמינה שכל אחד צריך לעבור את הדרך שלו. אני יכולה לכוון ולהתפלל, אבל אני לא יכולה לכפות עליה. אני הייתי יותר גרועה ממנה וזכיתי לחזור בתשובה. אני מקווה שגם היא תזכה, אבל זה שלה. הבנות שלי דעתניות, יש להן תמיד מה לומר, כמוני".
היית מגדירה את עצמך כפמיניסטית?
"המילה פמיניסטית הביאה לי הרבה בעיות. לפי ההגדרה זה נשמע לא טוב, אבל אני חושבת שצריך להיות שוויון. אם התחתנתי, זה לא אומר שאתה הבעלים שלי. בבית הדין מצאתי את הקונפליקט, הגט נמצא אצל הגבר, הוא צריך לגרש אותי ואני צריכה את רשותו לכך, כלומר הוא אוחז בכוח, וזה מקומם מאוד. לאישה יש דרך להביא גאולה לעולם, יש לה כוח שאין לגבר. אני את הבנות שלי חינכתי שתמיד תהיה להן פרנסה משלהן, שאף אחד לא יחזיק אותן ושאף אחד לא יבטל אותן כמו שניסו לבטל אותי ולא הצליחו".
אישה יכולה להיות רבה לדעתך?
"אני חושבת שאישה צריכה להיות רבה לנשים, וגבר צריך להיות רב לגברים, כי אנחנו לא מדברים באותה שפה".
את כבר מחכה לפרק ב'?
"הלוואי שתבוא אהבה ויהיה לי טוב. הילדות שלי דוחפות לזה, אפילו הבן שלי, שהוא חרדי, אומר: 'אין מה לעשות, אמא, זה תיקונו של עולם'. אותי משעשעת המחשבה מי יהיה זה שיצליח לעמוד לידי בלי לקבל סחרחורת. הוא צריך להיות איש מיוחד".
הוא צריך להיות חרדי?
"לא יודעת, אני לא מעוניינת בתארים האלה, הם עשו לי רק רע. המגבעת, הפאות ואורך הזקן לא חשובים לי, אבל חשוב לי שיהיו יראת שמיים ודבקות בבורא עולם, שאוכל לשבת איתו בסוף היום אחרי שנתתי כוח לבנות אחרות, ולקבל ממנו כוח. אני צריכה שהוא יהיה חכם ממני, דתי ממני, יותר ממני בכול, שיספר לי סיפורים על רבי נחמן שלא הכרתי. רק הקדוש ברוך הוא מזווג זיווגים, ומכיוון שאני לא יכולה לצאת לברים או להיות באפליקציות, השם יתברך יצטרך להיות פה יצירתי מאוד".
