לכבוד יום האישה יזמנו פרויקט מיוחד יחד עם קבוצת שטראוס: סדרת ראיונות באולפן, בהובלת יעל דרומי, בעלת הפודקאסט העסקי ״לא קונה את זה״ ולשעבר משנה למנכ״ל בנק הפועלים. דרומי פגשה מנהלות מצמרת הניהול הבכירה של הקבוצה לשיחה פתוחה על הדרך המקצועית והאישית, על שילוב בין קריירה לבית, על אתגרים ועל הצלחות לאורך השנים, ועל המשמעות של מנהיגות נשית בעולם העבודה המשתנה. נשים מהוות כ50%- משדרת הניהול בחברת שטראוס, ו66%- מהדירקטוריון של הקבוצה. ככה נראית חברה שכבר לפני יותר מעשור שמה את קידום הנשים כיעד בחברה. שוויון הזדמנויות הוא ערך שמחייב את כל הארגון, בכל הרמות. אבל המספרים מספרים רק חלק מהסיפור. מאחורי הנתונים עומדות נשים חזקות, שמקדמות נשים עם כישורים ועם פוטנציאל לעמדות מפתח בחברה.
הכירו את ענת גבריאל: חברת דירקטוריון, קבוצת שטראוס, בת 62, נשואה לירון, אמא של שלי ואור וסבתא של בן, טומי וליה | ותק בשטראוס: שנה וחצי
ענת, לאורך הקריירה אימצת מנהג ייחודי מאוד כשאת נכנסת לחדר ישיבות. ספרי עליו.
“מאז שהייתי מנהלת מאוד צעירה והוזמנתי לכנסים ולמפגשים גלובליים, הייתי נכנסת לחדר וקודם כול סופרת את האנשים, ועושה בראש את הסטטיסטיקה: מה אחוז הנשים. בתחילת הקריירה המצב היה עגום, בערך 10%–20% נשים בלבד. עם השנים זה עלה, אבל עדיין לא התקרב ל־50%, וככל שהחדר בכיר יותר, כך יש בו פחות נשים, ולא פעם הייתי האישה היחידה בחדר מלא גברים. ואז נכנסתי לדירקטוריון שטראוס והייתי בהלם, חשבתי שאני לא סופרת נכון. רוב נשי, זה לא ייאמן. כשהצטרפתי היו כ־60% נשים, וזה עדיין המצב. זה שינה מהותית את החוויה. כשיש רוב נשי, השיח נעשה ענייני וממוקד יותר”.
הגדירו את סגנון הניהול שלך כ־Gentle Fist. מה זה אומר?
“קולגה מהגלובל השתתף באחת הישיבות שניהלתי ואמר לי את זה בסוף הישיבה. מצד אחד סגנון הניהול שלי אסרטיבי, אני יודעת מה אני רוצה ואומרת את זה. מצד שני אני אומרת את זה בצורה עדינה יותר. אני תמיד אומרת שמנהלים יכולים לקחת עוד כמה דקות כדי להסביר מה הם רוצים, להתייחס לאדם או לקבוצה שמולם, להראות אמפתיה ולהבין את המשמעויות של ההנחיות”.
יעל דרומיצילום: שי קדםאבל לא נולדת עם זה. אמרת “כל מה שאומרים על נשים צעירות היה נכון לגביי בתחילת הדרך”. למה את מתכוונת?
“בתחילת הדרך היו חסרים לי הביטחון והידיעה שאני מסוגלת, וגם האמונה שאני במקום הנכון. באינטראקציות הכי פשוטות הגעתי ממקום חושש וקטן יותר. עם השנים והניסיון צברתי ביטחון והבנתי מה אני שווה, לא הגעתי עם זה מהבית. אני חושבת שהרבה נשים מגיעות מהמקום הזה – הן לא בטוחות שהן במקום הנכון ואין להן מספיק ביטחון למצב את עצמן כבר מההתחלה”.
את חושבת שנשים סובלות גם מתסמונת המתחזה?
“בהחלט. גם בגילים מבוגרים יותר, בכל תפקיד חדש שהגעתי אליו והתקדמתי יחסית מהר הייתה עולה בי המחשבה, מה אני עושה פה, זה באמת המקום שלי? יש פה כל כך הרבה אנשים מצוינים. אני חושבת שנשים חוות את זה יותר מגברים. אצלי זה גם התחבר לפרפקציוניזם, הצורך להיות מושלמת, ואם אני לא שם, אז אולי אני לא טובה מספיק. עם השנים למדתי להתמודד עם זה ולשים את זה בצד, והביטחון מגיע עם הניסיון והקילומטראז’”.
חוסר הביטחון הזה הוא גם הסיבה שנשים מתקשות ליזום שיחות שכר. אנחנו פרייריות?
“בהחלט. נשים לא אוהבות לדבר על כסף. איכשהו בחינוך שלנו לימדו שזה לא מתאים, ולכן לא נוח להן לדרוש את השכר שמגיע להן. ראיתי את זה גם על עצמי כמנהלת צעירה וגם אצל העובדים שלי, ההבדל בין גברים לנשים בולט. גבר יכול להיכנס כל חודש ולומר שהמשכורת שלו לא מספיק טובה ושמגיע לו יותר, ואישה גם בשיחות שכר מתביישת לדבר על זה. נשים לא פחות טובות מגברים, אבל לא דורשות, וככה נוצרים פערי השכר. למנהל קל יותר לתת למי שדורש, ומי שיושבת בשקט, מקבלת פחות כי הוא יודע שלא תעשה מזה עניין. מנהלים צריכים להיות מודעים לפער הזה ולקיים את השיחות באופן יזום”.
איזון בין הבית לקריירה
את אומרת שראית הרבה נשים טובות נופלות לאורך הדרך בגלל חוסר איזון בין הבית לעבודה. באמת אפשר גם וגם?
“לאורך השנים נשים הרגישו שהן צריכות להקריב או את הבית והמשפחה או את הקריירה. הן לא האמינו שאפשר גם וגם. בעיניי זה אפשרי אם יש מערכת תמיכה טובה מספיק בבית ואם האישה מאמינה בעצמה ובמה שהיא מסוגלת לעשות. ארגונים צריכים לבנות סביבת עבודה שמאפשרת חיי משפחה לצד ביצועים מעולים בעבודה. אני תמיד אומרת לנשים: קבלו החלטות קריירה כאילו אין שיקולי משפחה, והחלטות משפחה כאילו אין שיקולי קריירה”.
אמרת שאת ממליצה לנשים שחושבות על השלב הבא בקריירה להשתמש בדמיון מודרך.
“זה משהו שעשיתי הרבה לאורך הקריירה. בכל תפקיד, כשהסתכלתי על התפקיד הבא כיעד, הייתי מסתכלת על מי שמכהן בו ועושה לעצמי סימולציות: איך הייתי מתנהגת אם הייתי יושבת בכיסא הזה. למשל, כשהמנכ״ל עמד על הבמה בכנס עובדים, הייתי שואלת את עצמי מה אני הייתי אומרת ואיך הייתי מעבירה את המסרים, פשוט מריצה את התסריטים בראש. זה נותן שני דברים: גם אימון לקראת התפקיד הבא וגם בדיקה אם את באמת רוצה אותו ומה המשמעויות שלו. בנוסף, חשוב לא רק לדמיין אלא גם להתנהל כאילו את כבר שם – בדרך הדיבור, בקבלת ההחלטות ובפרויקטים שאת לוקחת על עצמך, גם אם הם מעבר לתפקיד הנוכחי. כך גם הארגון רואה שאת מוכנה וגם הביטחון שלך גדל”.
מה עצת הזהב שלך לאישה שמתחילה עכשיו את הדרך המקצועית שלה?
"בתחילת הדרך אני ממליצה להתנסות בכמה שיותר חוויות ולא לקבע את עצמך למסלול אחד, לקחת הזדמנויות, לנסות דברים חדשים ולהבין מה באמת מתאים לך. מצד שני, תנהלי את הקריירה בצורה מובנית: לא לתת לחיים לנהל אותך, אלא לתכנן לאן את רוצה להגיע".
מה היית אומרת לענת בת ה־25?
"את יותר חזקה ממה שאת חושבת. את מסוגלת לעשות הכול, רק תחלמי בגדול ותגיעי לשם".
- צלם: שי קדם | סגנון: לימור ריחנה | מאפרת: מיכל לסמן | שיער: שקד בלום
